בקשה לפסילת שופט עקב יחסי ידידות עם עורך דין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפסילת שופט עקב יחסי ידידות עם עורך דין: ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ב' תום-אופיר) שלא לפסול עצמו מדיון בתיק עמ"ה 1065/98. 1. המערערת (יחד עם חברה נוספת שאינה צד להליך שבפני) מכרה עסק (תחנת דלק) שבבעלותה לצד שלישי (שאף הוא אינו צד להליך כאן). בין המערערת למשיב נתגלעו מחלוקות באשר לאפיון ולשיוך תמורת המכירה ולמשמעויות המיסויות הנובעות מכך. ביום 20.6.00 הגישה המערערת בקשת פסלות. זאת לאחר שהתחוור לה, לטענתה, דבר קיומם של יחסי ידידות בין בית המשפט לבין באת כח המשיב, עו"ד רינה מיוחס - עניין שפורסם אגב הסיקור התקשורתי אודות משפטו של עופר נמרודי. נמרודי יוצג בשעתו על ידי עו"ד יוסי כהן, אחיה של באת כוחו של המשיב בהליך כאן. בהליך שם הודיע בית המשפט כי יפסול עצמו מדיון בהליך אם ייוצג נמרודי על ידי עו"ד כהן. לטענת המערערת, יחסיו של בית המשפט עם עו"ד מיוחס חזקים אף יותר מיחסיו עם עו"ד כהן. שכן כב' השופטת אופיר-תום עבדה שנים רבות עם עו"ד מיוחס ויחסי הידידות שלה איתה הדוקים. לפיכך, המשיכה המערערת וטענה, מאירים יחסי הידידות שבין בית המשפט לעו"ד מיוחס באור שונה את החלטותיו הדיוניות של בית המשפט ואת יחסו הסלחני להתנהגותה של עו"ד משולם בבית המשפט. 2. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הפסלות. בהחלטתו קבע כי אין הנדון (המשפט נשוא הבקשה) דומה לראיה, שכן נסיבותיהם של שני המקרים שונות. בית המשפט הוסיף וקבע, כי קבלת טענות המערערת משמעה פסילה גורפת של בית המשפט מדיון ברוב רובם של ערעורי מס הכנסה הנדונים על ידו - הואיל וציבור עורכי הדין המופיע בתיקים אלה הוא מצומצם יחסית ורובו ככולו מצוי בקשרי ידידות או היכרות עם בית המשפט - על רקע עיסוקו הקודם של בית המשפט. 3. בערעור שבפני חוזרת המערערת על טענותיה בבקשת הפסלות. על טענות אלו היא מוסיפה סדרת טענות שעניינן בהחלטות דיוניות שקיבל בית המשפט המחוזי עובר להגשת בקשת הפסלות. לטענת המערערת, גילה בית המשפט משוא פנים כלפיה במהלך הדיון בערעור - החל מ- 24.5.99, מועד בו דחה בית המשפט את בקשתה לחייב את המשיב למסור לה מידע אודות עסקאות דומות שנשומו על ידו. עיקר טענותיה של המערערת מתייחס לדיון שהתקיים ביום 15.12.99. במועד זה דחה בית המשפט את בקשת המערערת להעיד מטעמה עד שהוא עובד של המשיב ואשר היה צפוי להעיד מטעמו. כמו-כן, סרב בית המשפט לעכב את הדיון עד להכרעה בבקשת רשות ערעור שביקש המערער להגיש בענין זה. המערערת מוסיפה וטוענת, כי באותו מועד פירש בית המשפט שלא כהלכה את דבריו של עד מומחה מטעמה וכן סירב לייחס משקל לקלטת וידאו שערכה המערערת ובה נראו לקוחות של תחנת הדלק (שלא זומנו לבית המשפט) מעידים על השימוש הם עושים בשרותיה. המערערת מוסיפה וטוענת כי ביום 27.12.99 קיים בית המשפט דיון בשעה 09: 00 שלא במעמד בא כוחה, זאת הגם שהדיון היה קבוע לשעה 11: 30 (בית המשפט התנצל לאחר מכן על טעותו זו, אולם לשיטת המערערת, העובדה שבית המשפט הסתמך על דברי באת כח המשיב, לפיהם נקבע הדיון לשעה 09: 00 מעידה על משוא פניו). עוד טוענת המערערת כי בית המשפט גילה סלחנות שלא במקומה כלפי התבטאויות שונות של עו"ד מיוחס (בעיקר באשר לסכום דמי הבטלה שנפסקו לעדים שונים).לשיטתה, קריאת ההחלטות הדיוניות בהתחשב בקיומם של יחסי ידידות בין בית המשפט לעו"ד מיוחס היא המלמדת על משוא הפנים שבהן. 4. דין הערעור להידחות. ראשית - חלק גדול מטענותיה של המערערת נגוע בשיהוי. טענת פסלות יש להעלות מיד לאחר שדבר קיומה נודע למבקש ואין להשאירה נצורה לעת מצוא (וראו: ע"א 5397/97 אליהוד יערי, עו"ד נ' יצחק אינדיג, עו"ד, טרם פורסם; ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' עמוס בן שלום יהודה, פ"ד מה (3) 790). שנית - פירוט טענות המערערת המתייחסות להחלטות דיוניות שקיבל בית המשפט המחוזי לא הובא כלל בפני בית המשפט המחוזי ואין מקום לכך שבית המשפט העליון הוא שיידרש לטענות אלו לראשונה (וראו: ע"א 4072/99 מ.ל. השקעות בע"מ נ' כלילי שושנה, לא פורסם; ע"א 2730/98 תנופה שירותי כח אדם נ' גיאורגיציאנו אוגניה, פ"ד נב (2) 427). שלישית - אף לגופו של עניין אין בעובדה שבית המשפט המחוזי קיבל החלטות דיוניות שדעת המערערת אינה נוחה מהן כדי להצביע על קיומו של משוא פנים כלפי המערערת. תרופתה של המערערת היא בתקיפת ההחלטות האמורות בערעור ברשות או בזכות - ולא בטענת פסלות (וראו: ע"א 2949/96 כלל חברה לביטוח נ' מנסור אדיב, (טרם פורסם), ע"א 4487/99 מחמד כאמל אלקורד נ' ועד עדת הספרדים, טרם פורסם; ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ, לא פורסם). לא מצאתי חשש ממשי לקיום משוא פנים גם בטענה, כי בית המשפט הבליג על הערות של עו"ד מיוחס שחרגו (לטענת המערערת) מן השורה. הציטוטים שהובאו על ידי המערערת לענין זה מתייחסים לעניינים המצויים בשולי ההליך וההתעלמות מהם אינה מעידה על קיום משוא פנים כלפי מי מן הצדדים. רביעית - כבר נקבע לא פעם, כי: "אם השופט יפסול עצמו בכל מקרה בו קיימת היכרות מן העבר או מן ההווה, בלי שהדבר מעוגן ביחסי קירבה מיוחדים, יפריז לצד החומרה ללא הצדקה עניינית וגם יכביד ללא צורך על פעולתה של המערכת השיפוטית. היכרות, ותהיה זו היכרות שבהווה, אינה הופכת את השופט לפסול. היא אינה יוצרת מראש חריצת דין אישית כה מהותית כלפי האדם עד שיהיה בכך כדי ליצור נטיית לב המשתלטת על שופט מקצועי בעזות כה רבה עד שאינו יכול להגיע להכרעה ענינית. זהו תחום מובהק אשר בו בא לידי ביטוי היישום של אמת המידה של השופט המקצועי היודע להשתחרר מהשפעתה של היכרות שיגרתית עקב כוחו והרגלו של בעל משרה שיפוטית היודע להתעלות מעל השפעתה של היכרות שיגרתית... בענייני היכרות גרידא אין להפריז ואין להתפס לנטיה לפסילה עצמית, כי היכרות אינה צריכה ליצור אצל השופט הממוצע והסביר כל נטיה לחומרה או לקולה ואף אינה צריכה להצביע על אפשרות ממשית כאמור, בעיני ערכאת הערעור." (מ' שמגר, "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע", גבורות לשמעון אגרנט, 87, 109-110 (התשמ"ז); ראו גם: ע"פ 1182/99, ע"פ 1493/99, ע"פ 2606/99 אליהו הורביץ נ' מדינת ישראל, טרם פורסם; בג"ץ 1622/00 יואב יצחק נ' הנשיא אהרון ברק, טרם פורסם). דברים אלה יפים ודאי גם למקרים בהם מלכתחילה ציבור עורכי הדין העוסקים בתחום מסויים הוא מצומצם, כך שכל העוסקים בתחום מכירים איש את רעהו (ע"א 1314/99 מאיר מנחם גלברט נ' רוזלי גלברט, לא פורסם). אין מקום לקבוע, כי מי שהשתייך לציבור זה, רכש מומחיות בתחום עיסוקו ומונה לכהונה שיפוטית פסול מניה וביה מעיסוק בתחום. כל מקרה ייבחו לגופו. כל היכרות תישקל בנפרד. בענייננו לא עלה בידי המערערת להראות כי היכרותו של בית המשפט עם עו"ד מיוחס מקימה חשש ממשי למשוא פנים כלפי המשיב. מטעם זה דין ערעורה להידחות. פסלות שופטשופטיםעורך דין