בריחה משוטרים עם רכב גנוב

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בריחה משוטרים עם רכב גנוב: 1. א. זהו ערר על החלטת בית משפט השלום בטבריה (סגן הנשיא שפירא - ב.ש. 99/1001) אשר הורה לעצור את הנאשמים עפ"י סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) - התשנ"ו - 1996 (להלן "החוק"). ב. על פי המיוחס לנאשמים בכתב האישום, עברו עבירות חמורות בניגוד לסעיפים 413 ג', 25 + 333, 409 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן "החוק") כאשר לנאשם 1 עבירות נוספות בניגוד לסעיפים 38 (3), 62 (2), ו - 23 א' לפקודת התעבורה ותקנותיה. 2. עובדות כתב האישום מלמדות על חומרת המעשים המיוחסים לנאשמים. יצויין כי מדובר בארבעה נאשמים אשר תוך שימוש ברכב ללא רשות כאשר נאשם אחד נוהג, נאשם 3 יושב לידו ונאשמים 2 ו - 4 מאחור נוסעים על פי המיוחס לכיוון כללי בכביש ירושלים בית - שאן. (הערר בפני מתייחס לנאשמים 1 ו - 2 כאשר הנאשמים 3 ו - 4 שוחררו בחלופות מעצר.) בהגיע הנאשמים למחסום משטרתי מואר, אותתו כאילו בכוונתם, לציית ולעצור ולאחר מכן הגבירו את המהירות, פרצו למעשה את המחסום, נסעו בנסיעה מהירה לכיוון בית אלפא, במהלך הנסיעה מסתבר תוך ברור שהרכב גנוב, הנאשמים ניסו לפגוע בניידת המשטרה שדלקה אחריהם כאשר נאשם 1 נוהג ולמרות הפעלת כריזה וצופר (סירנה), רכב הנאשמים סטה לכיוון הניידת, פגע בה בכוונה תחילה והתנגש בעמוד תאורה. מעשה הנאשמים הסתיימו בחבלה לנאשם אחד שנהג ברכב ויצויין כי אך בנס לא נגרמו פגיעות נפש נוספות הן לנאשמים האחרים והן לשוטרים. הסניגור המלומד טען בפני בערר בעיקר באשר לאי בדיקת חלופות מעצר ע"י בית משפט קמא. עיון בהחלטת בית משפט קמא מלמד כי טענה זו, לאו טענה היא. בית משפט קמא אשר בפניו הוגשה בקשה לעצור את כל ארבעת הנאשמים ראה לייחד את חלקם של הנאשמים 1 ו - 2 גם לאור עברם ובאשר לנאשמים 3 ו - 4 ראה לנכון לקבוע חלופות מעצר דבר המלמד כי נעשתה בדיקה פרטנית כנדרש לכל אחד מהנאשמים, אלא שבאשר לנאשמים 1 ו - 2 ראה לנכון להורות על מעצרם עד תום ההליכים. עוד טוען הסניגור המלומד כי גם אם יש ראיות לכאורה אין הדבר פוסל חלופות מעצר. צודק הסניגור בטענתו זו ככלל, אלא שכל מקרה לנסיבותיו. 3. א. ככלל, לא למותר לציין כבר כאן ועכשיו כי הנאשמים בשלב זה הינם בחזקת חפים מפשע ובית המשפט שוקל בזהירות בקשה למעצר עד תום ההליכים אשר משמעותה לשלוח הנאשמים, כבר בשלב זה, לבית האסורים ובטרם הכריע בית משפט להרשיע על פי הראיות שבפניו, לאחר ליבונם ומעל לכל ספק סביר. ב. ב"כ הנאשמים טען למעשה בשפה רפה לעניין הראיות לכאורה וכיוון את עיקר טעוניו באשר לשחרור הנאשמים בחלופות מעצר. למען לא ימצאו הנאשמים וחצי תאוותם בידם אציין כי בדיקת הראיות הלכאוריות בתיק זה מלמדת כי בפני ראיות לכאוריות של ממש. בבש"פ 95/8087, פד"י נ (2), 113, קבע בית המשפט העליון בערעורו של שלמה זאדה נגד מדינת ישראל, את הקווים המנחים לבדיקת "ראיות לכאורה". ראיה לכאורה, הינה אותה ראיה אשר טמון בה הפוטנציאל הראייתי, בלשונו של כב' הנשיא ברק, להפוך מראיה גולמית לראיה רגילה עליה ניתן לבסס אשמתו של נאשם מעל לכל ספק סביר, לאחר שראיה זו עברה את ההליך הראייתי הנדרש בעת שמיעת התיק לגופו. לצורך זה די שבאותה ראיה גולמית יהיה טמון "סיכוי סביר" להפוך מראיה לכאורה הנושאת בחובה פוטנציאל ראייתי עתידי להפוך לכזו לאחר תהליך בחינתה במהלך המשפט עצמו. אין בוחנים בשלב דיוני זה, שלב הביניים, הוכחת אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר ומכאן גם הראיה אינה צריכה להיות במשקל כזה, אלא שיהא בה "...רק הכוח הראייתי הפוטנציאלי הטמון בחומר החקירה", כב' הנשיא ברק, בבש"פ 95/8087 הנ"ל, שם בעמ' 147. מסגרת בדיקתינו את הראיות הללו מלמדת, כי בפנינו ראיות לכאורה בהן טמון אותו גרעין שיכול לצמוח לכדי ראיות נדרשות להרשעת הנאשמים בפני. בצדק קובע בית משפט קמא כי מדובר בנאשמים אשר הוכיחו בהתנהגותם כפי שהוציאו מן הכוח אל הפועל כי הינם מסוכנים לבטחון הציבור ושלומו. יצויין ולו האופן בו נגחו הנאשמים את הניידת תוך כדי מרדף בשתי הזדמנויות. 6. העבירות המיוחסות לנאשם מקיימות את הנדרש על פי סע' 21 א' (ב)4 לחוק. עבירות אלה מקיימות את חזקת המסוכנות בנאשם. 7 א. לאור הקביעה בדבר הראיות הלכאוריות וחזקת המסוכנות שלא נסתרה כאן, השאלות שעדיין קיימות הן, האם מתקיים בנאשמים יסוד סביר לחשש ששחרורם או אי מעצרם יביא לשיבוש הליכי משפט, התחמקות מלעמוד לדין או לרצות עונשו, להשפיע על עדים, לפגוע בראיות בדרך כלשהיא וכן חשש שהנאשמים יסכנו בטחונו של אדם או בטחון הציבור (סע' 21 א (1)(א)(ב) לחוק) וכי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרורם בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחרותם של הנאשמים, פחותה (סע' 21 ב' (1)). למשיב 1 הרשעה קודמת ביצוע עבירת רכוש חמורה בנוסף להרשעות על פקודת התעבורה ותקנותיה, למשיב 2 הרשעות בעבירות שבל"ר, ניסיון לתקיפת שוטר, איומים, גניבה, עדויות סותרות כאשר העבירה האחרונה נעברה בשנת 1993 דהיינו לפני כ- 6 שנים. המשיב 1 הוא זה אשר נהג כאמור ברכב הגנוב והוא זה שנגח בניידת המשטרה. כפי קביעת בית משפט קמא מדובר בעבירות חמורות המלמדות על מסוכנות כל ארבעת הנאשמים-העוררים, אלא שלא ראיתי במה יש להבדיל כדי שחרור בחלופה מחד ומעצר עד תום ההליכים מאידך באשר לנאשם 2 גם לאור עברו כאשר הרשעתו האחרונה של הנאשם 2 הינה מלפני כשש שנים. הנאשם 2 ישב ברכב מאחור ואיני רואה הטעם להבדיל בינו לבין הנאשמים 3, 4 אשר ביחס אליהם קובע בית-משפט קמא כי ניתן לשחררם בחלופות מעצר. יודגש, המשיבה-המאשימה לא ראתה לערער על החלטת בית-משפט קמא באשר לנאשמים 3 ו- 4. יש להפריד בין הנאשם 2 לנאשם 1 אשר כמבואר נהג ברכב לענין הערר שבפני. לא ניתן במקרה דנן להשיג את מטרות המעצר באשר לנאשם 1 ובמסוכנותו כפי שבאה לידי ביטוי בראיות לכאורה של ממש גם כהצעת הסניגור ולמרות הפגיעה בחירותו וזאת כמי שנהג ברכב הנוגח. למען הסר ספק, אין באמור לעיל כדי גריעה מחלקם של הנאשמים האחרים לענין כתב האישום עצמו אלא שאנו בשלב ביניים לענין מעצר עד תום ההליכים ולא אחרת. נאשם 1 לימד בהתנהגותו כי אין תרופה באשר אליו בחלופות מעצר. איני מקבל הנטען על ידי הסניגור כי קיימת אפשרות לחלופה במקרה נאשם 1. קיים חשש לשלום הציבור, חזקת המסוכנות הקיימת בנאשם עולה מהמיוחס לו. גם שעה שבמעצר עד תום ההליכים שמשמעו שלילת חירות נאשם נבדקים היסודות על פי מצוות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אין לייתר האינטרס הציבורי ושלום הציבור. לא למותר לציין, כי גם בפסק הדין דנ"פ 95/2316, גנימאת נגד מדינת ישראל, פד"י מ"ט (4) 586, נקבע כי מוצדק לעצור נאשם אשר אם יתהלך חופשי נשקפת הימנו סכנה ובכלל זה לתקינות ההליך הפלילי, לשיבוש הליכי משפט, פגיעה בעדים והמלטות מאימת הדין. החשש לפגיעה בשלום הציבור, בטחון אחרים וכן כמבואר, פגיעה בהליך הפלילי עצמו, רגלים להם בנסיבות נאשם 1. 8. סוף דבר, אני קובע כי הראיות הלכאוריות כפי שהוצגו בפני אכן עונות על הנדרש על פי סעיף 21(א) לחוק וכי אין חלופה למעצרו של הנאשם 1 כעולה מסעיף 21(ב)(ג)(1) לחוק. יד האינטרס הציבורי, שלום האדם, שלום הציבור ותקינות ההליך הפלילי גוברים ולפיכך אני דוחה את הערעור ככל שהינו נוגע למעצרו של הנאשם 1 עד תום ההליכים נגדו. באשר לנאשם 2, לא ראיתי כמבואר במה יש, למעט עברו הפלילי כאשר הרשעתו האחרונה הינה מ- 1993 לקבוע באשר אליו קביעה שונה מהנאשמים 3 ו- 4 אשר שוחררו בבית משפט קמא בחלופות מעצר. אני מורה איפוא כי יש לקבל את הערר באשר לנאשם 2. הנאשם 2 ישוחרר במגבלות ובערבויות כמפורט לקמן: א. הנאשם 2 ובעברו יפקיד סך 35,000.- ש"ח במזומן בקופת בית-משפט ו/או ימציא ערבות בנקאית צמודה על סך זהה. ב. הנאשם 2 יהיה במעצר בית מלא בבית הוריו בכפר זרזיר. המשטרה תהא רשאית להכנס לבית הורי הנאשם ולחצרים כדי לוודא קיום הצו ובכל עת. הורי הנאשם 2, יערבו לקיום מעצר הבית של הנאשם ויחתמו לצורך זה גם על ערבות צד ג' על סך 50,000.- ש"ח כל אחד מהם. ג. הנאשם 2 לא יהא רשאי ליצור קשר כלשהו עם מי מהנאשמים האחרים ו/או כל מי מהמעורבים בנשוא כתב האישום. ד. היה והנאשם 2 יפר תנאי כלשהו מתנאי שחרורו יעצר לאלתר. שוטררכב גנובגניבת רכברכבמשטרה