גילוי פסק דין בהעדר הגנה רק לאחר עיקול הוצאה לפועל

בבקשתו לביטול פסק-הדין טוען המבקש כי נודע לו על קיומו של פסק-הדין רק שעה שכלי רכב שברשותו נתפס ע"י ההוצאה לפועל בהליכים למימוש פסק-הדין. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גילוי פסק דין בהעדר הגנה רק לאחר עיקול הוצאה לפועל: 1. בקשה לביטול פסק-דין אשר ניתן בתאריך 06/05/98 במעמד צד אחד על פיו חוייב המבקש בתשלום סך 50,000.- ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000.- ש"ח + מע"מ ואגרת התביעה בסך 926.- ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. ההליך: 2. כתב התביעה המקורי הוגש ע"י המשיב 1 (להלן: "אגיוף") בתאריך 16/03/97 כנגד המשיב 2 (להלן: "שמש") ובו נטען כי שמש מכר לאגיוף רכב אשר על שילדתו מוטבע מספר לא מקורי כך שלמעשה לא ניתן היה למכור את הרכב כחוק. שמש הגיש הודעת צד ג' כנגד המבקש ובה טען כי הוא עצמו הולך שולל ע"י המבקש בעת שרכש ממנו את הרכב בכך שהוסתרה ממנו העובדה כי נעשו שינויים במנוע הרכב ו/או בשילדה, לפיכך זכאי הוא לשיפוי מהמבקש בגין כל סעד שייפסק כנגדו בתביעה העיקרית. 3. בתאריך 17/03/98 הוגש (לאחר נטילת רשות) כתב תביעה מתוקן תוך צירוף צד ג' (המבקש) כנתבע ומשהומצא אישור המסירה ממנו עולה כי כתב התביעה המתוקן הומצא למבקש ב27/03/98- ולא הוגש כתב הגנה. ניתן כנגדו פסק-דין כאמור לעיל. הבקשה: 4. בבקשתו לביטול פסק-הדין טוען המבקש כי נודע לו על קיומו של פסק-הדין רק שעה שכלי רכב שברשותו נתפס ע"י ההוצאה לפועל בהליכים למימוש פסק-הדין. המבקש פותח את בקשתו בנשוא סיכוייו להתגונן בפני התביעה. לפי דבריו סיכויים אלו מבהירים גם מדוע לא הגיש כתב הגנה כנגד התובענות כמתחייב. לדבריו לא היה מעולם בעל הרכב נשוא התביעה , הוא אמנם החזיק בו והשתמש בו לצרכיו, אך כל אותה עת נותרה הבעלות בידי אדם בשם איציק לביא שמסר את הרכב לשימושו. המבקש מודה כי תיווך בין מר לביא לבין שמש בעיסקת מכירת הרכב ולדבריו נאמר לשמש בעת ההתקשרות ע"י לביא כי אין אפשרות להעביר בעלות ברישום בשל בעיות שונות בביטוח. המבקש מודה גם כי הוא עצמו שילם לשמש סך 7,000.- ש"ח בגין החלפת המנוע ברכב בעקבות דרישת אגיוף (היינו לאחר שהרכב כבר "הועבר" משמש לאגיוף !) אך טוען כי עשה זאת כשליחו של מוכר הרכב - לביא. 5. לגבי הסיבה שגרמה לאי הגשת הגנתו נחלק הסברו של המבקש לשני ראשים: (א) הוא איננו זוכר אם קיבל את כתב התביעה המקורי וכתב התביעה המתוקן. (ב) הוא מאשר שקיבל הודעה לצד ג' אך נמנע מהגשת כתב הגנה כנגדה לאור הבטחותיו של שמש כי העניין ייסגר בין שמש לבין אגיוף וכיוון שאיננו בקיא בהליכי משפט נתן מבטחו בשמש שיסדיר את העניין. הדיון: 6. בדיון שנערך בפני בתאריך 17/11/98 נחקר המבקש על תצהירו וטען כי בעת ששילם לאגיוף ושמש 7,000.- ש"ח ערך עימם זיכרון דברים ובו אישרו השניים כי לא יבואו בכל תביעה נוספת אליו; מסמך כזה לא הוצג ע"י המבקש. מעדותו עלו העובדות הבאות: (א) המבקש היה מעורב בתיקים אחרים בבית המשפט בהם יוצג ע"י עורך דין - וסדרי ביהמ"ש אינם זרים לו. (ב) המבקש ידע שעליו להגיב להודעת צד ג' שנשלחה אליו. שמש לא אמר לו לא להגיש כתב הגנה אלא "אני אראה מה אפשר לעשות, אני אשתדל לסגור את העניין". (ג) המבקש ישב בחיבוק ידיים מכיוון שחשב כי שמש יסדר את העניינים אך לא טרח לברר אם העניינים אכן סודרו. (ד) המבקש טען כי הוא בטוח שלא קיבל את כתב התביעה (בניגוד לנאמר בתצהירו שם טען כי איננו זוכר אם קיבל את כתב התביעה). (ה) את הרכב קיבל, לטענתו, ממר לביא לא כמתנה אלא לשימושו ללא הגבלת זמן. (ו) מר לביא נמלט מהארץ אך הורה למבקש לשלם 7,000.- ש"ח לשמש ואגיוף עם גילוי הבעיה במנוע. הכרעה: 7. הלכה היא כידוע כי בבוא בית המשפט לדון בביטול פסק-דין עפ"י שיקול דעתו עליו לבחון שתי שאלות - מדוע לא הגיש הנתבע כתב הגנה או התייצב למשפט ומהם סיכויי הצלחתו אם יבוטל פסק-הדין והוא יורשה להתגונן. לשאלה הראשונה נודעת אמנם חשיבות משנית בלבד ואולם מקום בו אין לנתבע כל הסבר למחדלו ידחה בית המשפט את בקשתו [ע"א 276/62 אורי פרידמן נ' רחל פרידמן פ"ד יז(1), 349]. המבקש לא נתן למעשה כל הסבר לאי הגשת כתב הגנה. כאמור הצהיר כי אינו זוכר אם כתב התביעה הומצא לו אם לאו - ובכך לא שלל את אישור ההמצאה המעיד על המצאה כדין. אינני מקבל את "שינוי הגירסה" בעת חקירתו בביהמ"ש משקבע כי החתימה על גבי אישור המסירה איננה חתימתו. מניח אני כי, כמקובל בכגון דא, בחן את אישור המסירה שבתיק ביהמ"ש קודם הגשת בקשתו לביטול פסה"ד ואילו נוכח שהחתימה איננה חתימתו ודאי שהיה מזדעק ומציין זאת בראש תצהירו וכאבן פינה לבקשתו. גם הסברו לאי הגשת כתב הגנה כנגד הודעת צד ג' אינו יכול להתקבל שכן המדובר באדם מכיר הלכות בית המשפט וגם אם כטענתו, סמך על שמש, לא מובן כלל מדוע לא טרח לברר מה אירע עם הודעת צד ג'. בחקירתו הנגדית אישר המבקש כי ,גם לפי גירסתו, לא אמר לו שמש שלא יגיש כתב הגנה אלא רק שיראה מה אפשר לעשות. יתרה מכך - גם אם ישב באפס מעשה, סומך על הבטחת שמש, לאחר קבלת הודעת צד ג' - הרי משקיבל את כתב התביעה המתוקן, כחדשיים מאוחר יותר צריך היה הדבר "להקפיצו" ממנוחתו. 8. גם לגופו של עניין אינני רואה את סיכויי המבקש להצליח בהגנתו. אמנם הלכה היא כי אין דורשים מהמבקש בשלב זה יותר מראשית ראיה לכך כי יש בידיו סיכוי לזכות במשפט אם יבוטל פסק הדין והוא יורשה להתגונן (ר' י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהד' 7 עמ' 783) ואולם על המבקש לשכנע את בית המשפט לכאורה כי יש לו הגנה אם יוכיח אותה [ע"א 276/62 אורי פרידמן נ' רחל פרידמן הנ"ל] המבקש לא עמד בנטל זה - הפירכות בגירסתו מרובות מדי. הנדבך המרכזי עליו נשענת הגנתו היא הטענה כי הרכב נשוא התביעה כלל לא היה בבעלותו וכי רק תיווך בין לביא לבין שמש. אולם מכלול הנסיבות שפורטו מעלה סימני שאלה כבדי משקל לגבי טענה זו. המבקש מודה כי קיבל את הרכב לשימושו ולחזקתו בלא הגבלת זמן אך מציין כי בעת שנמסר לו הרכב ציין בפניו לביא שלא ניתן לבצע העברת בעלות (ואינני מקבל את שינוי הגירסה בעניין זה בעת החקירה הנגדית). אין כל הגיון כי לביא יטרח ליידע את המבקש כי קיימת בעיה בהעברת הבעלות אם הרכב רק ניתן כטובה לצורך השימוש, בלא כל כוונה להעביר לו בעלות. הסכמת המבקש לשלם סך לא מבוטל של 7,000.- ש"ח בשל פגם שנמצא ברכב מצביעה לכאורה על בעלותו בפועל, ושוב, אין כל הגיון בכך שישלם סכום כה גבוה עפ"י הנחיות מר לביא השוהה בחו"ל לאחר שנמלט לשם בשל הסתבכות עם החוק - כל עוד הרכב בבעלות לביא ! הטעון שעלה בידי המבקש בלא קושי ליצור קשר עם לביא (בעת שזה, כאמור, נמלט מהארץ בשל הסתבכות בפלילים) והעובדה שלא חשש להוציא מכיסו סכום נכבד - תוך שהוא סומך על החזרת הסכום, במצב דברים זה, נראים על פניהם תמוהים - ובכל מקרה מעידים על קשר הדוק בין המבקש לאותו לביא. ועוד - לכל הדעות נטל המבקש חלק בעיסקת המכר - בעת שידע שלא ניתן להעביר בעלות ברכב ובנסיבות אלו, גם אם לא היה הוא עצמו המוכר, בודאי היה שותף להונאת שמש - וגם בכך די כדי להטיל עליו חיוב בפיצוי. 9. ולבסוף בשולי הדברים: הוגש לביהמ"ש תצהיר של מי שמסר למבקש את מסמכי ההוצל"פ וממנו עולה כי אלו נמסרו לו ב07/06/98-. בקשה זו שבפני הוגשה רק 3 חודשים לאחר זאת (08/09/98). מסמכי הוצל"פ כוללים, כידוע, גם העתק פסה"ד - ומכאן שהמבקש אף החמיץ את המועד הקבוע להגשת בקשה לביטול פס"ד. 10. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה, המבקש ישלם לכל אחד מן המשיבים הוצאות הליך זה בסך 2,000.- ש"ח בצירוף מע"מ. עיקולהוצאה לפועלפסק דין בהעדר הגנה