זכאות מורה לתשלום על שעות נוספות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכאות מורה לתשלום על שעות נוספות:   השופט עמירם רבינוביץ:   1. המערערת הועסקה על ידי המשיבה כמורה לעברית החל מיום 1.5.1993 ועד ליום 31.12.1998, מועד בו פרשה המערערת מן המשיבה. אין חולק, כי המערערת הייתה מסורה לעבודתה ומילאה תפקידה לשביעות רצונם של הממונים עליה.   2. תנאי עבודתה של המערערת עוגנו בחוזים מיוחדים, שחודשו מדי שנה (להלן - הסכמי העבודה). בין השאר, נקבעה בחוזים אלו מכסת השעות השבועיות בהן הייתה אמורה המערערת לעבוד.   3. בפועל עבדה המערערת שעות נוספות, מעבר למכסת השעות השבועיות שנקבעה בהסכמי העבודה (להלן - השעות העודפות). לטענת המערערת, אישרה לה המשיבה לעבוד מעבר למכסת השעות שנקבעה בהסכמי העבודה, ולכן זכאית היא לתשלום עבור שעות אלו.   4. בית הדין האזורי בירושלים (עב 2366/99 ; השופט אייל אברהמי כדן יחיד) דחה את תביעת המערערת, וקבע כי המערערת ידעה כי היא רשאית לעבוד רק במסגרת השעות שנקבעו בהסכמי העבודה, וכי העבודה בשעות העודפות נעשתה בהתנדבות.   5. בערעורה טענה המערערת את הטענות הבאות:   א. העבודה בשעות העודפות לא נעשתה בהתנדבות, כי אם על דעתו ובהסכמתו של הממונה על המערערת, מר שלמה אופיר.   ב. המשיבה סירבה להעביר לעיונה מסמכים העשויים להוכיח את תביעתה.   6. המשיבה תמכה בעיקרו של דבר בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו.   7. לאחר עיון מדוקדק בחומר הראיות, סבורים אנו כי דין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האיזורי, עליהם נוסיף דברים מספר.   8. המחלוקת, שקמה בין הצדדים, היא עובדתית, והיא מתרכזת בשאלה, האם אישרה המשיבה למערערת לעבוד מעבר למכסת השעות המצויינת בהסכמי העבודה. בית הדין האזורי, כאמור, העדיף את גרסת המשיבה, תוך שהוא מציין את מהימנות עדותו של הממונה על המערערת, מר שלמה אופיר.   הלכה פסוקה היא כי ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר הייתה לה האפשרות להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים שהופיעו בפניה, אלא אם כן יש בהן טעות בולטת (דב"ע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי - שמעון הירשהורן, פד"ע כ', 349, 352). במקרה הנוכחי לא ניתן לומר כי הערכאה הראשונה, טעתה טעות בולטת המחייבת התערבות ערכאת הערעור.   9. יש להדגיש, כי לא מצינו בחומר הראיות כל ראיה המצביעה על התחייבות של המשיבה לשלם למערערת עבור העבודה בשעות העודפות. מחומר הראיות עולה, כי המשיבה הדגישה חזור והדגש, כי אין מקור תקציבי למימון השעות העודפות. לכל היותר הובעה תקווה, לא התחייבות, שאולי בעתיד ימצא מקור תקציבי למימון השעות העודפות. המערערת סברה וקבלה את המציאות. יתכן שקיוותה שימצא מקור תקציבי עבור השעות העודפות, אבל בשום פנים לא הוכח, שהייתה התחייבות איזו שהיא לשלמן. כמו כן יתכן, שהמערערת סברה, שאינה עובדת את השעות העודפות כמתנדבת, אך כאמור לא הוכח, כי היה בסיס למחשבה זו, משום, שכאמור, המשיבה שילמה מדי חודש בחודשו למערערת רק עבור השעות השבועיות שנקבעו בהסכמי העבודה ולא עבור השעות העודפות, ומחקה את השעות העודפות מדו"חות המערערת, התנהגות המצביעה על העדר ההסכמה לשלמן.   10. זאת ועוד. במהלך ישיבת קדם הדיון שהתקיימה בתיק זה התבקשה המשיבה לאתר את המסמכים אותם דרשה המערערת (להלן - המסמכים). כמו כן נקבע כי "אם לאחר שקידה סבירה לא ימצא כל או חלק מאותם מסמכים", תגיש המשיבה תצהיר מאומת כדין, לפיו טרחה בשקידה סבירה כדי למצוא אותם מסמכים ולא מצאה את המסמכים.   ביום 4.3.2002 הוגש תצהירו של מר פנחס גלינקביץ, סגן מנהל אגף חברה למינהל וכספים אצל המשיבה, בו נכתב כי המסמכים לא אותרו. עוד נציין, כי גם אילו נמצאו המסמכים לא היה בכך כדי להועיל למערערת, שכן במסמכים המבוקשים אין תשובה לשאלה שבמחלוקת והיא - האם אישרה המשיבה למערערת לעבוד בשעות העודפות. כל שניתן להסיק ממסמכים אלו הוא כי המערערת עבדה את השעות העודפות - עובדה שלא הייתה שנוייה במחלוקת.   11. סוף דבר - לאור האמור לעיל, אין מנוס מדחיית הערעור, וכך אנו פוסקים. בהתחשב בנסיבות, כל צד יישא בהוצאותיו בערעור זה.  מוריםשעות נוספותדיני חינוך