פיקדון עדים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר פיקדון עדים:   זהו ערעור על החלטת כב' השופט ג. אזולאי בבית המשפט השלום בנצרת מיום 3/8/01 בתיק ב.ש. 2908/01 בו נדחתה בקשתו של המערער להחזרת פקדון עדים ( להלן : " הבקשה" ) .   המערער טוען כי הגיש בבימ"ש קמא בקשה להחזרת פקדון עדים בסך 15,000 שקל ישן אשר לטענתו הופקדו על ידו בתיק פלילי מס' 2844/84 ביום 8/5/85 . לבקשתו הנ"ל צורף תצלום קבלה אשר מראה לכאורה כי יש יסוד לטענתו.   המערער טוען כי נודע לו על סגירת התיק נשוא הבקשה רק שלושה חודשים לפני הגשתה. עוד טוען המערער כי לא קוים כל דיון ולא זומן שום עד בתיק הפלילי הנ"ל ועל כן מבקש הוא להשיב לו את הכסף אשר הפקיד כפקדון עדים. המשיבה טוענת כי יש לדחות את ערעורו של המערער ולאשר את החלטת ביהמ"ש קמא.   גם אם נכונה טענתו של המערער, כי נודע לו על סגירת התיק הפלילי רק 3 חודשים לפני הגשת הבקשה נשוא הערעור, הרי מדובר בתיק פלילי אשר סביר להניח שנסגר לפחות מספר שנים מיום פתיחתו. העובדה שהמערער לא התענין במשך 16 שנה בגורל התיק - נזקפת לחובתו.   על פקדון עדים תחול תקנה 11 לתקנות סדר דין פלילי - התשל"ד 1974 שזה לשונה: "(א) נאשם ... יפקיד בקופת בית המשפט, לפני משלוח ההזמנה ותוך זמן שנקבע, סכום כסף או יתן ערובה להנחת דעתו של השופט או של הרשם, לכיסוי הוצאות שיפסקו לעת לפי סימן זה. .." "(ב) סכום שהופקד כאמור , לא ישולם ממנו לאדם אלא על פי צו בית המשפט או הרשם, והיתרה תוחזר למפקיד עם תום המשפט".   "(ג) הוצא מקופת בית המשפט, על פי צוים לפי סימן זה לתשלום הוצאות עדים, סכום העולה על הסכום שהופקד... יחשב העודף כחוב המגיע מן הנאשם או הקובל לאוצר המדינה".   המערער טוען כי לא התקיימו הוכחות ולא העידו עדים באותו תיק פלילי ועל כן זכאי הוא להשבת הכסף. בית המשפט קמא קבע בהחלטתו נשוא הערעור כי לאחר בירור במזכירות בית המשפט, התברר כי התיק בוער שכן הסתיים לפני יותר מ - 16 שנה ואין כל רישום אשר יוכל לסייע בבירור הענין .   הרשות השופטת אינה יכולה ואינה חייבת להחזיק תיקים לצמיתות. חוק הארכיונים התשט"ו - 1955 והתקנות מכוחו מאפשרים ביעור תיקים לאחר חלוף הזמן הקבוע בתקנות. כאן, מדובר בתיק פלילי בבית משפט שלום אשר ניתן לביעור לאחר 15 שנה בהתאם לסעיף 3(9) לתוספת הראשונה של תקנות הארכיונים ( שמירתם וביעורם של תיקי בתי משפט ובתי דין דתיים), התשמ"ו - 1986. חזקת התקינות באשר לפעולת רשות מנהלית חלה כאן ולא נסתרה באשר לפעולת ביעור התיק . הדבר גם לא נטען בפנינו.   משבוער התיק, אין אפשרות לקבוע אם העדים הופיעו , ואם כן האם קיבלו את שכרם מהפקדון. ייתכן גם שהעידו והפקדון נשוא הבקשה לא הספיק לכיסוי הוצאות העדים ודווקא המערער הוא החייב למדינה. אבל גם זה בגדר השערה, הואיל והתיק איננו. יחד עם זאת, ובהנחה שהעדים אכן לא הופיעו ולא העידו, ולמערער זכות להשבת הפקדון האם זכאי המערער להגיש תביעה זו כעבור למעלה מ- 16 שנה, והאם חוק ההתיישנות אינו חל כאן? סע' 1 לחוק ההתיישנות קובע וזו לשונו : בחוק זה " תובענה " - הליך אזרחי לפני בית המשפט. חוק ההתיישנות אינו חל כאן היות ועסקינן לכאורה בהליך פלילי. על אף סיווגו של ההליך כהליך פלילי, הריהו במהותו הליך אזרחי - כספי, ובמה הדברים אמורים? עסקינן בבקשה להשבת כסף אשר הופקד בבית משפט כפקדון עדים. זכותו של כל אדם להשבת כסף אשר נלקח ממנו שלא כדין הנה זכות שביושר המעוגנת בחוק עשיית עושר ולא במשפט השתל"ט 1979 , סע' 1 וזו לשונו : " מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס שירות או טובת הנאה אחרת, ...... חייב להשיב למזכה את הזכיה...."   המערער לא נקט בדרך של הגשת תביעה אזרחית כהלכתה נגד המדינה להשבת הפקדון אך הדבר אינו משנה ממהות הזכות והעילה עליה היא נסמכת.   על אף שחוק ההתיישנות אינו חל כאן, סעיף 27 לחוק ההתיישנות קובע כי : " אין חוק זה בא לפגוע בתקופת ההתיישנות הקבועה לעניין פלוני בדין אחר, אלא אם נאמר כך במפורש בחוק זה, ואין חוק זה בא לפגוע בכל סמכות לפי כל דין לדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת שיהוי. " שיהוי ייחשב כאשר התובע ידע על זכותו והיה בעל כשרות לפעול ולא פעל. שיהוי במשך זמן ארוך יכול גם וייחשב כהשלמה ( הסכמה בשתיקה ) עם המצב. השלמה הנה התנהגות אקטיבית או פסיבית המצביעה על כי התובע השלים עם ויתור על זכותו או שאין בכוונתו עוד לאוכפה.   כאן, המערער שתק ולא ביקש את קיום זכותו זו במשך כ—16 שנה, השתהות העולה כדי ויתור על זכותו בכסף אשר הופקד ודין ערעורו להידחות.   לגופו של עניין, וכפי שפורט לעיל, מדובר בבקשה לקיום זכות אזרחית - כספית שנטל ההוכחה בה רובץ על כתפי המערער. קביעת בית משפט קמא נכונה וראויה, המערער לא הוכיח כי מגיע לו החזר הפיקדון למרות שבידו צילום קבלה על ההפקדה. מעצם ההפקדה לא נובעת חובת החזרת הפקדון , אלא אם כן הוכח שהעדים לא הופיעו או לא העידו . זאת לא הצליח המערער להוכיח. אילו היה המערער מעלה בקשתו זו נשוא הערעור בזמנה, טרם בוער התיק ונעלמו הראיות להוכחת זכותו (או היעדרה ), לא היה נוצר מצב זה של חוסר ראייתי ואין למערער להלין אלא על עצמו.   הנזק הראייתי אשר נגרם כתוצאה מביעור התיק כדין אין בו כדי להעביר את נטל ההוכחה מכתפי המערער אל שכם המשיבה, ושעה שהמערער לא עמד בנטל זה, דין ערעורו זה להידחות וקביעת בית משפט קמא נשארת בעינה.   ולבסוף, הערה בעניין עצם זכותו של המערער לערער על החלטת בית משפט השלום הדוחה את בקשתו להחזרת הפקדון. הכלל הוא כי זכות ערעור חייבת להיות מוקנית באופן מפורש על ידי חיקוק, ובהעדר הוראה מפורשת זכות זו אינה קיימת (ע"פ 522/69 פד"י כ"ד 1, 400).   החלטות הניתנות בהליך פלילי שהן החלטות נילוות יכולות להיות חלק מגזר הדין ויכולות להינתן אחריו. החלטה נילוות בתוך פסק הדין נבלעת בו ונתונה לערעור כרכיב מרכיביו. החלטה נילוות הניתנת לאחר מתן פס"ד רואים אותה כאילו ניתנה במסגרתו ובלבד שמדובר בהחלטה שיפוטית להבדיל מהחלטה מינהלית.   החלטה שעל פי טיבה הינה מנהלית איננה נתונה לערעור אלא אם כן, קיימת בהקשר לכך הוראה מיוחדת. האם החלטתו של בית משפט קמא לדחות את בקשתו של המערער בהחזרת פקדון לדין הינה החלטה נילוות והאם היא החלטה נילוות שיפוטית.   תקנה 11 (ב) לתקנות סדר הדין הפלילי הנ"ל קובעת: "סכום שהופקד כאמור, לא ישולם ממנו לאדם אלא על פי צו בית המשפט או הרשם, והיתרה תוחזר למפקיד עם תום המשפט"   לשון התקנה מלמדת כי תשלום לעדים מן הפיקדון לא ייעשה אלא על פי החלטה שיפוטית של בית המשפט. כאשר, החזרת היתרה אינה טעונה החלטה שיפוטית. משמעות הדברים הינה כי החזרת הפיקדון שנותר בקופת בית המשפט לאחר סגירת התיק הינה פעולה מנהלית גרידא של גזבר בית המשפט.   מכל מקום, המערער פנה אל בית המשפט כעבור שנים רבות מיום סגירת התיק הפלילי, או סיומו (איננו יודעים כיצד נסתיים התיק) בבקשה להחזרת הפקדון והחלטת בית משפט קמא שאיננו בית המשפט שישב לדין בתיק הפלילי הדוחה את בקשתו איננה החלטה נילוות והיא במהותה החלטה מנהלית היות וגם גזבר בית המשפט היה יכול לתתה ללא צורך בהחלטת שופט.   בהיותה החלטה מנהלית, ניתן לערער עליה רק מכח הוראה מיוחדת בחוק. עיון בהוראות החוק מלמד כי אין הוראה המעניקה זכות ערעור על החלטה כזו.   אשר על כן, נראה כי אין למערער זכות ערעור על ההחלטה המנהלית שניתנה לאחר סגירת התיק הפלילי שנפתח לפני 17 שנה.   לאור האמור לעיל אנו דוחים את הערעור.  פיקדוןדיוןעדים