פסק דין הצהרתי בעלות על רכב שנגנב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין הצהרתי בעלות על רכב שנגנב:   1. בפניי בקשתה של חב' הביטוח "עלית", למתן פסק-דין המצהיר, כי היא הבעלים של רכב מסוג מאזדה (להלן:הרכב) מ.ר. 38-114-19 (להלן: המספר המקורי), הנושא לוחית זיהוי מזוייפת שמספרה 95-302-09, והמצוי בחזקתה.   הבקשה מוגשת נגד המשיב מס' 1 (להלן: המשיב), מי שברשותו היה הרכב קודם לכן; ונגד משרד התחבורה, אשר לגביו מבקשת המבקשת להורות לו לרשום את הרכב במספרו המקורי על שם המבקשת. הגם שהדבר לא צויין בכותרת הבקשה, ברור הוא שהמשיב מס' 2 הינו משיב פורמלי, וכך נהג בפועל בהשתתפותו הפסיבית בהליך זה.   2. השתלשלות האירועים עד הגיע הרכב לחזקת המבקשת: המבקשת ביטחה בעבר את הרכב לפי מספרו המקורי עפ"י פוליסה לביטוח מקיף. בתאריך 18/9/97 נגנב הרכב, והמבקשת שלמה למבוטחה פיצויי מכוח אותה פוליסה, והבעלות ברכב עברה למבקשת, עפ"י אישור שינוי בעלות שנמסר למבקשת ע"י מבוטחה, (ר' נספח ד' לבקשה). בשלב מאוחר יותר נמצא הרכב ע"י משטרת ישראל אצל המשיב מס' 1 כשהוא נשוא לוחית זיהוי מזוייפת מספרה 95-302-09. המבקשת קבלה את הרכב לחזקתה עפ"י החלטת בית-המשפט ב - ב.ש. 3163/00 מיום 1/2/01.   3. אין חולק, כי המדובר ברכב גנוב, וכי המבקשת ביטחה ושלמה לבעלים המקוריים של הרכב פיצויים עקב גניבתו. (ר' הצהרת ב"כ המשיב בדיון מיום 18/6/01). אלא שהמשיב טוען, כי לא ידע על דבר זיוף זהותו של הרכב, כי הוא קנה את הרכב מאדם אחר בתחילת חודש 10/97, היינו מספר ימים לאחר שנגנב, וכי הוא שלם תמורה בסך של -.38,000 ₪, כאשר המבקשת שלמה למבוטחה פיצויי בסך של -.43,477 ₪.   4. בדיון מיום 22/7/01 הופיע נציג המשטרה, מצוייד בתיק החקירה, ובהסכמת הצדדים נרשמו דברים אלה: "לפי חומר חקירה שבתיק המשטרה, בו היה מצוייד, הרכב נשוא הבקשה נמצא כרכב שבוצעו בו זיופי זהות, וכי לפי חוות-דעת מומחה שבתוך תיק המשטרה, מספרו האמיתי של הרכב הינו 3811419".   למשיב ניתנה הזדמנות להגיש חוות-דעת נגדית, אך בהודעתו לבית-המשפט מיום 13/8/01 ויתר על כך. מכאן אין מנוס מהמסקנה היחידה, כי אכן הרכב נשוא הבקשה היה מבוטח אצל המבקשת, והוא הוא הרכב בו בוצע זיוף הזיהוי.   5. לאור האמור לעיל, נותרה להכרעה השאלה זכותו של מי עדיפה? זכותו של הבעלים של הרכב, היינו המבקשת, או זכותו של צד ג' הטוען, כי רכש את הרכב בתמורה ובתום לב? ככלל, המשפט יגן על קניינו של אדם, ולפיכך ביחסים שבין הבעלים המקורי לקונה, יגן המשפט לכאורה, על הבעלים המקורי. לכלל זה נקבע חריג "תקנת השוק", ובלבד שהתקיימו תנאיו המצטברים, לפי סעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968, הקובע יסודותיו של חריג "תקנת השוק": (1) כריתת חוזה מכר; (2) מכירת נכס-נד; (3) המוכר הוא מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר; (4) המכירה היתה במהלך הרגיל של עסקי המוכר; (5) הקונה קנה וקבל את הממכר לחזקתו בתום-לב.   6. מי שטוען להגנת "תקנת השוק" עליו נטל הראייה והשכנוע. אין חולק, כי המדובר בנכס-נד וכי המשיב קבל אותו לחזקתו. מבלי להכריע בשאלה אם המשיב היה תם לב עת קנה את הרכב וקבלו לחזקתו אם לאו, המשיב לא הביא ראייה כלשהיא לא בדבר עיסוקו של המוכר, ולא שהמכירה התבצעה במהלך עסקיו הרגילים של המוכר. המשיב לא טרח להגיש אף לא עדותו של מי שמכר לו, לטענתו, את הרכב, על-אף שלכאורה יכול היה לעשות כן. למיותר לציין, כי התנהגותו של המשיב, וליתר דיוק הימנעותו מהבאת ראיותיו בכדי להוכיח יסודותיה של הגנת "תקנת השוק", משליכה אף על תום לבו, באופן שלילי.   לאור האמור לעיל, ולאור העובדה שהמשיב לא הוכיח הגנת "תקנת השוק", הנני מקבל את הבקשה, וקובע כי הרכב שמספרו המקורי 38-114-19 הינו בבעלות המבקשת.   כן הנני מורה למשיבה מס' 2 לרשום את הרכב במספרו המקורי, 38-114-19, על שם המבקשת כבעלים. בנוסף הנני מחייב את המשיב מס' 1 לשלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של -.2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.  פסק דין הצהרתיגניבת רכבהצהרת בעלותבעלות רכבבעלותרכב