החמרת מחלה עקב תאונת עבודה

מה הדין בסוגיית החמרת מחלה עקב תאונת עבודה ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה שגרמה החמרת מחלה קיימת: הנשיא (גולדברג): 1. לפנינו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 13.8.1984 אשר קבעה כי לא נותרה במערער כל נכות בגין התאונה מיום .9.12.1977 2. האירוע מיום 9.12.1977לא הוכר מלכתחילה על-ידי המוסד כתאונה בעבודה, כך שהמערער פנה לבית-הדין האזורי בתל-אביב (תב"ע לט/683-0), וזה פסק ביום 16.2.1982: "לאור האמור לעיל מוצהר כי לתובע ארעה ביום 9.12.1977 פגיעה בעבודה שהתבטאה בהחמרה זמנית של מחלת טרשת העורקים הכליליים על כל הנובע מכך". 3. המחלוקת בין הצדדים נסבה על משמעות הדיבור "על כל הנובע מכך" בסיפה של המובאה לעיל. טוען המערער, כי דיבור זה כולל אף ניתוח מעקפים (pass-by), אותו עבר המערער בעת אשפוזו בתקופה 18.1.1978-30.1.1978, בעוד גרסת המוסד היא, כי לא כן הדבר. הוועדה לעררים, נשוא הערעור, בהסתמכה על פסק-הדין של בית-הדין האזורי, קיבלה את גרסת המוסד, באומרה: "בהתייחס לפסק-הדין מ-16.2.1982, אשר קבע כי הפגיעה בעבודה מתבטאת בהחמרה זמנית בלבד של המחלה, הוועדה מקבלת ערעור המוסד וקובעת: נכותו באשר ללב נכות זמנית עד 8.6.1980". 4. עיון בפסק-דינו של בית-הדין האזורי מראה, כי הוא מבוסס על חוות-דעת של מומחה-יועץ רפואי שמונה על-ידו (פרופסור להמן), אשר בה נאמר: "א. המחלה שפקדה את התובע בסמוך לאתר האירועים בעבודה היא איסכמיה של שריר הלב, על רקע שינויים של העורקים הכליליים של הלב. ב. האיסכמיה לוותה בכאבים בבית החזה וברום הבטן והיוותה החמרה זמנית של מחלת העורקים הכליליים של הלב. ג. אם כי סבל התובע במשך זמן ממושך מטרשת העורקים הכליליים של הלב ואין קשר לאירועים בעבודה ולמחלתו הנדונה, גרמו האירועים בעבודה להחמרה הזמנית שהתבטאה בכאבים שפקדוהו, זאת יותר מפעילויות בחיי היום-יום שמחוץ לעבודה, ואף הרבה יותר מגורמים הנעוצים באישיותו. ד. אין קשר בין הניתוח שעבר התובע בגין מלת העורקים הכליליים של הלב להמשך מחלתו זו, לבין האירועים בעבודה, והקשר הסיבתי קיים רק בעניין ההחמרה". 5. על יסוד אותה חוות-דעת אמר בית-הדין: "משמע, יש לענייננו אבחנה ברורה מאד, בחוות-הדעת הרפואית, בין מחלת טרשת העורקים בה לקה התובע, זמן רב בטרם ארעו האירועים בעבודתו, לבין ההחמרה הזמנית, שהסבה לאיסכמיה והתבטאה בכאבים אשר בגינם אושפז התובע (אם כי לא בגינם נותח)". 6. נראה לנו, כי טעתה הוועדה הרפואית בהנמקתה ודין הערעור להתקבל, אך לא מנימוקיו של המערער. נבהיר את דברינו: א) בית-הדין האזורי קבע דבר אחד ויחיד והוא, כי האירוע מיום 9.12.1977 הוא תאונה בעבודה. המלים "על כל הנובע מכך" פירושו - זכאות לגמלאות כחוק, כלומר גמלאות בעין וגמלאות בכסף, ואלה האחרונות הן: דמי פגיעה בעבודה וגמלאות נכות (מענק או קצבה); ב) בבוא העניין לפני ועדה רפואית עליה לפעול בהתאם להוראות החוק המחייבות אותה: הסעיפים 61(א) (1) ו- 63(א); ג) פעולה לפי סעיף 63(א) פירושה קביעת דרגת נכות לפי שיטת "חשבון עובר ושב", כשנקודת המוצא היא הקביעה שבפסק-הדין, המצהיר שהתקף האיסכמיה מיום 9.12.1977הוא תאונת עבודה. הא ותו לא; ד) בצאתה מאותה נקודת מוצא תקבע הוועדה את דרגת הנכות כתוצאה מהתאונה. 7. הערעור מתקבל והעניין מוחזר לוועדה הרפואית לעררים אשר תתן דעתה לסוגיה, אם הניתוח אותו עבר המערער ותוצאותיו נובעים מהתאונה מיום 9.12.1977ואם לאו. הוועדה תנמק החלטתה במלא. המוסד ישלם למערער הוצאותיו בסך של 150ש"ח בצירוף מע"מ.תאונת עבודההחמרת מצברפואה