ערעור על פסילת שופט

המערערת טענה כי השופט נהג איפה ואיפה בין בעלי הדין. לטענתה, נהג הוא בהתנשאות כלפי בא כח המערערת, בעוד שנהג בחנופה וסלחנות כלפי בא כח המשיב. עוינות השופט למערערת התבטאה הן בהחלטות השופט והן בהתנהגות לא מילולית כמו הבעות ציניות ומזלזלות כלפי המערערת ומבטים עתירי עידוד והסכמה כלפי המשיב. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דחיית בקשה לפסילת שופט: ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוזות תל אביב והמרכז (כב' השופט י' גייפמן) מיום 14.3.2000 שלא לפסול את עצמו מלדון בתמ"ש 23865/96 ובתמ"ש 23866/96. 1. בין המערערת למשיב הייתה מערכת יחסים אינטימית רבת שנים. לשניים ילדה משותפת, בת ארבע עשרה. האב ניתק קשר עם האישה והילדה, כשזאת הייתה בת ארבע וחצי שנים. בין השניים התנהלו ומתנהלים הליכים משפטיים ממושכים - שבע תביעות במספר - בשמה של הבת המשותפת ובשמה של המערערת. בארבע מהתביעות הסתיימו הדיונים. התביעות נשוא בקשה זו, הן תביעות שהגישה המערערת לפסק דין הצהרתי כי השניים היו "ידועים בציבור" ולחלוקת הרכוש המשותף. התביעה השניה הינה תביעה בגין הפרת הבטחת נישואין, מרמה ומצג שווא. הדיון בתביעות אלו נמצא בשלביו המוקדמים. 2. ביום 15.2.2000 הגישה המערערת בקשה לפסילתו של בית המשפט. עילת הפסלות שטענה לה המערערת נעוצה בדרך ניהול המשפט על ידי השופט גייפמן בתביעות שנסתיימו. כך, טוענת המערערת, מינה בית המשפט לקטינה אפוטרופוס לדין, בקובעו כי הדבר נדרש לאור ריבוי התביעות וניגוד האינטרסים בין הבת לאמה. המערערת טענה כי קיים חשש רציני לכך שהאפוטרופוס הוא ידיד קרוב של השופט. לטענתה, השופט גייפמן מפנה תיקים רבים לאפוטרופוס זה כמפשר ומגשר, בכמות העולה על הסביר ביחס לעורכי דין אחרים. עוד טענה המערערת כי את ההחלטה על מינוי האפוטרופוס לדין קיבל השופט עוד לפני ששמע את טענות הצדדים, זאת על פי קונספציה חדשה שביקש להחיל בבית המשפט לענייני משפחה. ההחלטה אינה מוצדקת שכן לא נטען כלל לאי מסוגלות הורית של המערערת. עוד טענה המערערת כי האפוטרופוס נהג בצורה לא ראויה ורשלנית. בין השאר, טענה המערערת, פעל הוא על פי הוראות המשיב אשר משלם את שכרו. כך חתם האפוטרופוס עסקה עם המשיב הפוגעת ברווחתה של הקטינה. כאשר ביקשה לטעון כנגד התנהגותו זו, מנע זאת בית המשפט וסרב לקבל את תצהירה. 3. עוד טענה המערערת כי השופט נהג איפה ואיפה בין בעלי הדין. לטענתה, נהג הוא בהתנשאות כלפי בא כח המערערת, בעוד שנהג בחנופה וסלחנות כלפי בא כח המשיב. עוינות השופט למערערת התבטאה הן בהחלטות השופט והן בהתנהגות לא מילולית כמו הבעות ציניות ומזלזלות כלפי המערערת ומבטים עתירי עידוד והסכמה כלפי המשיב. כך גם נשמע השופט מתהדר בכך שבא כח המשיב מופיע לפניו. משוא הפנים של השופט מצא ביטויו, לטענת המערערת, גם בהחלטותיו במהלך הדיון. כך השופט אפשר למשיב להעדר מהדיונים, וזאת בניגוד להחלטתו המוקדמת לחייב את המשיב להופיע לדיונים. המשיב נהג בזלזול בהחלטת השופט, וזה התייחס אליו בסלחנות וכ"מורם מעם". השופט לא חייב את המשיב, כנדרש בדין, לפרט בכתב טענותיו את הכנסותיו ונכסיו. בינתיים טרח המשיב "להעלים רכושו" כשהוא מעביר נכסים רבים על שם אשתו ובנותיו. העובדה כי דעתו של השופט ננעלה, טוענת המערערת, עולה גם מדבריו, עליהם חזר מספר פעמים במהלך ניהול המשפט, כי "אם יתקבלו תביעות האב לביטול ההסכמים...עלולה הקטינה להישאר עם מזונות של 2000 ש"ח...". לטענת המערערת התבטאות זו מהווה מעין איום כלפיה שאם לא תתפשר, גורל בתה נגזר למזונות מועטים. לבסוף, טוענת המערערת, משוא הפנים של השופט עולה גם מכך שסרב לפסוק לה ולבתה הוצאות משפט, למרות שתביעותיהן התקבלו, תוך סטיה מההלכה ומבלי שנימק את הסיבה לאי פסיקת ההוצאות. 4. לעניין השיהוי בהגשת הבקשה, טענה המערערת כי הצורך לבקש פסילתו של בית המשפט התעורר אט אט במהלך הדיונים בענייני הקטינה. לא נתבקשה פסלות לגבי התיקים הקודמים, שכן היה חשש שפסילה תוביל להתחלה מחדש של כל ההליכים. בקשת פסלות זאת נוגעת לשני תיקים שטרם החלו להידון לגופם. הלכה היא כי בהחלטה האם לפסול שופט יש מקום לשקול את השלב בו נמצאת התביעה. במקרה דנן, טוענת המערערת, לא ייגרם כל נזק לצדדים מפסילת בית המשפט, משהדיון טרם החל. 5. בית המשפט בהחלטתו מיום 14.3.2000 דחה את בקשת הפסילה. ראשית קבע בית המשפט כי המערערת השתהתה בבקשת הפסילה. חמישה וחצי חודשים עברו מיום הדיון האחרון, ושלושה חדשים עברו מיום מתן ההחלטה האחרונה. די בכך כדי לדחות את הבקשה. לגופו של עניין, קבע בית המשפט, כי טענות המערערת הועלו באופן סתמי, ללא פירוט וללא סימוכין של ממש. לעניין מינוי אפוטרופוס לדין קבע בית המשפט, כי טענת המערערת נגועה בחוסר תום לב, משהיא בעצמה הגישה את הבקשה למינוי האפוטרופוס. כמו כן, מינוי האפטרופוס נעשה בתמיכת בא כח היועץ המשפטי לממשלה ובהמלצת פקידת הסעד. השופט גייפמן דחה גם את הטענה כי בינו לבין האפוטרופוס לדין קיימים קשרים חברתיים. לבסוף, קבע בית המשפט כי הדיונים התנהלו בבית המשפט ללא משוא פנים ובצורה עניינית. טענות המערערת הן ערעוריות ואין מקומן בגדרה של בקשה לפסילת שופט. 6. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני, המערערת חוזרת על טענותיה בבקשת הפסילה ומוסיפה טענות נוספות. לעניין טענת השיהוי, טוענת המערערת כי את טענת הפסלות יש להעלות בתחילת הדיון "בתובענה", כלשון תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. התביעות דנן טרם החלו, ומכאן שבקשת הפסילה לא הוגשה בשיהוי. כמו כן, ניתן לטעון טענת פסלות מיד לאחר שנודעה עילת הפסלות. עילת הפסילה המרכזית, היא הקשר החברתי בין השופט לאפוטרופוס, נתגלתה למערערת בחודש ינואר 2000 (כחודש לפני הגשת הבקשה). 7. לעניין קשריו החברתיים של השופט עם האפוטרופוס לדין, טוענת המערערת כי השופט התחמק בהחלטתו מקביעה מפורשת שזה אינו ידידו, והסתפק בקביעה כי הוא מעולם לא היה בביתו או נפגש עימו באירוע חברתי. הכחשה מפורשת לדבר הידידות לא מופיעה גם בתגובתו של האפוטרופוס לבקשת הפסילה. קביעות אלו אינן סותרות את טענתה לקשרי ידידות של השופט עם האפטרופוס. כך לטענתה התארח האפוטרופוס בבר המצוה של בנו של השופט. 8. המשיבה הגישה תגובתה לבקשת הפסילה. התגובה הוגשה באיחור ואליה מצורפת בקשה להארכת מועד. המערערת מתנגדת להארכת המועד. בנסיבות המקרה, ומן הטעמים שפורטו בבקשה, החלטתי להאריך המועד. המשיבה בתגובתה, טוענת, בין השאר, כי גם אם קיים קשר בין האפוטרופוס לשופט, ומבלי להודות בטענה זו, הרי שבתיקים נשוא בקשת הפסילה אין הקטינה או האפוטרופוס צד להליך. לפיכך, אין טענת יחסי הקרבה מגבשת עילת פסלות בתיקים דנן. 9. לאחר שעיינתי בחומר שלפני נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. המערערת טוענת לקיומן של שתי עילות פסלות. האחת נוגעת לקשרים האישיים שבין השופט לאפוטרופוס לדין. השניה נוגעת לשורה של החלטות והתייחסויות של בית המשפט, מהן עולה לטענתה, חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. הטענה הראשונה דינה להידחות ולו מהטעם שלא הוכח קשר הידידות הנטען. די בכך שבית המשפט מכחיש קיומו של קשר זה. בכל מקרה, אין בטענות המערערת, שהן טענות כלליות שאינן נתמכות בבסיס ראייתי, כדי להוכיח קיומו של קשר כאמור. מטעם זה אין אני נדרש לדון בשאר הטענות שהועלו בעניין זה. 10. שאר טענותיה של המערערת - כמו טענתה לגבי עצם מינוי האפוטרופוס; טענתה לגבי אי חיובו לכאורה של המשיב להופיע לדיונים; הטענה בדבר שלילת זכות הטיעון; וטענות אחרות - נוגעות להחלטות דיוניות. החלטות אלה ניתן לתקוף על פי סדרי הדין והעילות המוכרות לכך, בדרך של ערעור. ואכן, על חלק מהחלטות אלה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. הלכה היא, כי אין בטענות דיוניות לכשעצמן (ואין אני מביע דעה או מכריע בצדקת ההחלטות האמורות), גם אם המדובר בשורה של החלטות, כדי לבסס עילה לפסילתו של שופט (ראו לדוגמה: ע"פ 77/93 עובדיה נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם); ע"א 2175/00 אברהם כהן נ' עירית חדרה, (טרם פורסם); ע"א 2506/00 Fardome Ltd. נ' בנק כללי לישראל בע"מ (טרם פורסם)). על המערערת היה להוכיח קיומן של נסיבות אובייקטיביות, העולות מאותן החלטות, המצביעות על חשש ממשי לכך שבית המשפט נהג כלפיה במשוא פנים. זאת לא עשתה. מטעמים אלו, ומבלי שנדרש אני להכריע בטענת השיהוי אני מורה על דחייתו של הערעור. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.ערעורפסלות שופטשופטים