פציעת תייר צרפתי בתאונת דרכים בישראל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעת תייר צרפתי בתאונת דרכים בישראל:  השופט יהושע גרוס, ס"נ - אב"ד :  העובדות :   1. ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום (כב' השופטת מארק-הורנצ'יק) בת.א. 34355/94 לפיו נדחתה תביעת המערער לתשלום תגמולי ביטוח בשל פציעתו בתאונת דרכים.   2. מעשה שהיה כך היה: המערער, אזרח ותושב צרפת, ביקר בארץ כתייר ובעת ביקורו שכר רכב מחברת ההשכרה "אלדן" שלטענתו היה מבוטח אצל המשיבה, חברת הביטוח אררט.   ביום 25.11.91 תוך כדי נסיעה ברכב השכור בקיבוץ עין גב, נתקל הרכב בכבל שהיה מונח על הכביש ללא סימן אזהרה כלשהו. עקב כך נעצר הרכב בפתאומיות ובשל עוצמת העצירה הוטח ראשו של המערער בשמשה הקדמית וניפץ אותה. המערער נפצע בראשו וכן נגרם נזק רב לרכב. המשיבה טענה לאי חבותה.   פסק-דינו של בית-משפט השלום :   3. השופטת המלומדת החליטה לדחות את תביעת המערער משלושה טעמים: האחד - היעדר ראיה לקיומו של כיסוי ביטוחי תקף אצל המשיבה; השני - היעדר ראיה לקיום רשיון נהיגה בר תוקף; השלישי - העובדה שהתביעה נשענה על עדותו היחידה של המערער.   המערער לא הביא עדים לתמיכה בגירסתו למרות טענתו כי חולץ ע"י חברת אלדן. המערער לא הביא כל אישור כתוב על החילוץ ואף לא אישור ממרפיאת הקיבוץ שלפי דבריו טופל בה. לא זו בלבד אלא שאף לא הביא אף אחד מבני משפחתו לתמוך בגירסתו, אף שלדבריו היו עמו בעת המקרה.   לאור כל אלה קבעה הערכאה הדיונית כי אין לייחס משקל כלשהו לעדות המערער אשר לא הוכיח מי היתה מבטחת הרכב, לא הוכיח קיום רשיון נהיגה תקף במועד האירוע ואף לא הוכיח כיאות את עצם קרות האירוע למרות שהיה באפשרותו להביא עדים לאשש את גירסתו. לפיכך נדחתה התביעה תוך חיוב המערער בהוצאות.   הערעור :   4. לטענת המערער היה ברור מדרך ניהול המשפט ע"י המשיבה בקדמי המשפט הרבים שהתקיימו בתיק, כי אין היא מתכחשת לאחריותה וענין חוסר רשיון הנהיגה ואי האחריות לנזק הועלה על ידיה רק בשלב הסיכומים. מצג זה יצר כלפיה מניעות מהעלאת טענות אלה בסופו של יום. המשיבה הפגינה בכך גם חוסר תום לב. את ענין הכיסוי הביטוחי אצל המשיבה ניתן היה להוכיח גם ע"י עדות בעל פה, כפי שציין זאת המערער בתצהירו ומבלי שהובאה שום עדות סותרת לכך. לגבי רשיון הנהיגה - על פי הרשיון שהוצג כראיה ברור כי היה למערער רשיון החל בשנת 1955. מדובר ברשיון נהיגה צרפתי שהוא בינלאומי לפי תקנה 567(ב)(2) לתקנות התעבורה. המערער העיד כי כל זמן שהוא בארץ הוא נוהג כשברשותו רשיון זה, ולא היה מקום לפוסלו משום שהוא מתייחס לשנת 1998.   אשר לאירוע התאונה - אין הדברים אמורים בעדות יחידה, שכן הוצגו מסמכים התומכים בגירסת המערער והם: תעודת חדר מיון, קבלת על תשלום לבית-החולים פוריה בטבריה וקבלה של מגן דוד אדום. מכל המסמכים הללו היתה התעלמות בפסק-הדין. לפיכך מבקש המערער לקבוע את חבות המשיבה ולהחזיר את הדיון לבית-משפט השלום לדיון בשאלת גובה הנזק.   5. המשיבה טוענת כי המערער מבקש להפוך את הנטלים בתביעה אזרחית ולהעביר את הנטל על שכמה לגבי הדברים שעליו להוכיחם. גם אם מקיימים הליכים בנסיון להגיע לפשרה כלשהי, אין בכך משום הודאה בחבות. המשיבה לא הודתה מעולם בקיום האירוע או בקיום כיסוי ביטוחי תקף והנטל היה על המערער שלא הרימו. לא הוצג בפני בית-המשפט עד למועד הדיון בערעור כל מסמך הקושר את המשיבה לאירוע התאונה הנדון. כך גם לא הביא המערער כל ראיה על קיום רשיון נהיגה תקף במועד התאונה. מסמך בכתב שנערך מחוץ למדינה יש להגישו בכפוף לאישור של נציג דיפלומטי או קונסולרי לפי סעיף 30 לפקודת הראיות, וזאת גם לגבי רשיון הנהיגה של המערער, דבר שלא נעשה, מה גם שהוצג רשיון שהוצא כ- 7 שנים לאחר התאונה. לפיכך לא היה המערער זכאי לפצוי, אפילו אם היה מוכיח את קיום הביטוח. כך גם לגבי עצם קרות התאונה, כאשר המערער בלבד מעיד על המקרה, אינו מביא כל עד למרות שלדבריו היו עדים רבים שהיו יכולים לתמוך בדבריו, עדותו אינה מהימנת. לנוכח כל אלה דין הערעור להידחות.   דיון ומסקנות :   6. המחלוקת בערעור תובעת הכרעה בשלוש השאלות שעמדו ביסוד פסק-דינה של הערכאה הראשונה: הכיסוי הביטוחי, רשיון הנהיגה, עצם קרות האירוע הביטוחי.   לאחר בחינת חומר הראיות והעדויות מסקנתי היא כי המערער הרים את הנטל לגבי רשיון הנהיגה התקף וקרות האירוע, אך לא הוכיח כי המשיבה היא זו שהיתה המבטחת של הרכב הנדון. כפי שיובהר בהמשך אין דבר זה חייב להיות לו לרועץ ולהכשיל את תביעתו כליל, אלא יש הצדקה בנסיבות המיוחדות של המקרה לאפשר לו לתקן טעות זו.   לגבי קרות האירוע, אין לומר כי היתה כאן עדות יחידה בלבד וכי לא הוכח קיום האירוע במידה הראויה. בצד עדותו של המערער עצמו, שלא נפל בה כל פגם, הובאו בפני בית-המשפט מסמכים שונים שיש בהם חיזוק ניכר לגירסתו. די לעיין בתעודת חדר המיון של בית-החולים פוריה בטבריה המתייחס לטיפול במערער ביום התאונה ובו מצוי תיאור מפורט של פרטי התאונה מפיו של המערער. נסיון החיים מלמדנו כי אדם המגיע לבית-החולים בסמוך לתאונה אינו מתוחכם עד כדי העלאת סיפור דמיוני על תאונה. אין ספק שתעודה זו יש בה חיזוק ניכר לגירסת המערער על התאונה. מסמך נוסף הינו דו"ח על התאונה שנערך ע"י חברת השכרת הרכב והמכיל אף הוא תיאור מדוייק של התאונה כפי שהעיד עליה המערער. כאשר מוסיפים לכך את האישור על הגשת תלונה במשטרה ע"י המערער יום אחד לאחר התאונה, הרי שכל המסמכים הללו דיים כדי לאשש את גירסתו, גם אם לא הביא עדים נוספים. נכון הדבר שמדובר בדברים שיצאו מפי המערער עצמו, אך בנסיבות האמורות לא ניתן היה להתעלם מהם והתמיכה שיש בהם לעדות המערער. השופטת לא קבעה בפסק דינה כי המערער אינו מהימן, אלא הדגישה כי לא טרח להביא עדים נוספים וכי לא ידע כל פרטים מיהו מבטח הרכב ויודע רק שהוחתם על טופס בחברת השכרת הרכב. כל הנקודות הללו אינן מלמדות על חוסר מהימנות. מדובר בתייר השוכר רכב מחברת השכרה ואין ספק כי כשהוא שוכר את הרכב אין הוא מתעניין מיהו המבטח.   7. אשר לרשיון הנהיגה - המערער הציג רשיון נהיגה צרפתי (ת/22). לגבי רשיון מעין זה אין להחיל דווקא את הוראות סעיף 30 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. די לנו בכך כי מדובר ברשיון נהיגה התואם את הוראות תקנה 567(א) לתקנות התעבורה, כפי שקבעה בצדק השופטת הנכבדה. חרף זאת נקבע כי מדובר ברשיון שתאריך הוצאתו ביום 1.10.98 ומאחר ולא הוצג רשיון למועד תאונה לא הורם הנטל ע"י המערער. מסקנתי היא כי אף לענין הרשיון הרים המערער את הנטל הרובץ לפתחו במידה הנדרשת בתביעה אזרחית. ברשיון הנהיגה הצרפתי צויין כי יש לו רשיון נהיגה משנת 1955, ודי בכך כדי הוכחת קיומו של רשיון בעת התאונה.   8. המחסום היחיד העומד גם כיום בדרכו של המערער הינו זהות המשיבה כמבטחת הרכב. אמת הדבר שהיה על המערער להוכיח זאת. ואולם בסופו של דבר מדובר במשגה טכני בלבד שנעשה בתום לב ודבר זה אינו חייב להיות למערער לרועץ במקרה זה. ער אני לכך שבדרך כלל חייב בעל דין לכלכל את עניינו כהלכה ולהוכיח את כל שעליו להוכיח בפני הערכאה הדיונית, בלא שתינתן לו ההזדמנות לתקן את מחדליו בערכאת הערעור. אלא שפעמים יש לחרוג מכלל זה, במקרים מיוחדים ומתאימים. אם היה מקום לאמץ את כל מסקנות הערכאה הראשונה הן לענין הרשיון והן לענין עצם קרות האירוע, כי אז לא היתה הצדקה להעניק למערער הזדמנות נוספת. אולם משסולקו מדרכו שני המכשולים האמורים לאור האמור ונותר רק ענין זהות המבטח, כאשר המערער שוכר רכב מבחרת השכרה ואינו שם ליבו לנקודה זו שעליה מופקדת חברת ההשכרה וכאשר לא היה קושי למשיבה לוודא זאת, הרי שנסיבות אלה מצדיקות חריגה כאמור.   9. לפיכך מסקנתי היא כי יש לבטל את פסק-הדין נשוא הערעור ןלהחזיר את הדיון לבית-משפט השלום אך ורק לשם דיון בזהות החברה המבטחת, ואם המסקנה תהא כי המשיבה היא זו, כי אז יימשך הדיון בשאלת גובה הנזק.   מאחר והערעור התקבל בחלקו, אולם מדובר במחדל מצד המערער ישא כל צד בהוצאותיו.   יהושע גרוס, אב"ד סגן נשיא    השופטת אסתר קובו:   אני מסכימה.   אסתר קובו, שופטת    השופטת מיכל רובינשטיין:   אני מסכימה.   מיכל רובינשטיין, שופטת     לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של אב"ד השופט גרוס.    תאונת דרכיםתייר