אכיפת מסמך התחייבות לרישום שעבוד

עניינה של התובענה בבקשה לאכוף מסמך התחייבות שנחתם על ידי המשיבה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אכיפת מסמך התחייבות: 1. חברת אורן השקעות (א.א.א.) בע"מ (להלן: "החברה"), היא חברה ציבורית. לחברה ישנן כיום שתי סדרות של אגרות חוב - סדרה ב' וסדרה ג'. המבקש הוא מי שמייצג לטענתו את הנאמן עבור מחזיקי אגרות החוב סדרה ב' של החברה. אג"ח ב' הן אגרות חוב שאינן מובטחות והן ניתנות להמרה. מועד הפירעון שלהן הוא ביום 31.5.2016, והן ניתנות לפירעון מוקדם ביום 31.12.12. המשיבה רכשה את השליטה בחברה בתחילת שנת 2008. עניינה של התובענה בבקשה לאכוף מסמך התחייבות שנחתם על ידי המשיבה. 2. החברה היתה אמורה לפרוע קרן וריבית של אגרות החוב סדרה ג' של החברה בסוף חודש מאי 2011. ביום 26.4.11 כונסה אסיפה של מחזיקי אג"ח סדרה ב' שמושבה השני היה ביום 22.5.11. על סדר יומן של אסיפות אלה, היה נושא העמדת אגרות החוב סדרה ב' לפירעון מיידי, בין היתר לאור מצבה הקשה של החברה, התנהלותה של החברה, הטענות בדבר פרטים מטעים בדוחות החברה, והפרות נטענות של התחייבויות קודמות של החברה ושל החלטת בית המשפט מיום 23.12.10. 3. לאחר האסיפות הללו, נוהל בין הצדדים משא ומתן, כדי לבחון אפשרות כי יינתנו למחזיקי האג"ח סדרה ב' בטוחות. ביום 23.5.11, התקיימה פגישה בין המבקש לבין המשיבה. מטעמה של המשיבה נכחו בפגישה גם אביה וגם עורך דין מטעמה. כן נוכח בפגישה מר בן ארי, שהוא בעל אג"ח מסדרה ג'. המבקש טען כי בתום הפגישה, הגיעו הצדדים להסכמה, הוכן מסמך שהמשיבה חתמה עליו, ובתובענה הנוכחית הוא עותר כי בית המשפט יורה על אכיפתו של מסמך זה כלפי המשיבה (המסמך יכונה להלן: "ההסכם", והוא צורף כנספח 19 לבקשת המבקש). תנאי ההסכם 4. ההסכם כלל בין היתר התחייבות של בעלי השליטה בחברה לרשום תוך 7 ימים שעבוד מדרגה ראשונה לטובת מחזיקי אגרות החוב סדרה ב' על מניות בעלי השליטה בחברה (המהוות 54% ממניות החברה). בעלי השליטה נתנו את הסכמתם למימוש השעבוד, אם לא יבוצע תשלום מלוא החוב למחזיקי האג"ח במועדו, ואם החברה תפר את התחייבויותיה על פי ההסכם. כן הוסכם על כך כי החברה תוכל לפדות את השעבוד של מניות החברה, אם ישולם למחזיקי האג"ח סכום של 5 מיליון ₪ בפירעון מוקדם, ובלבד שהדבר ייעשה שלא מתוך כספים המצויים בחברה או מתוך כספים שינבעו ממימוש נכסי החברה, ובטרם המועד לביצוע תשלום הפירעון המוקדם ביום 31.12.12. בעלי השליטה אף התחייבו לרשום שעבוד מדרגה ראשונה לטובת מחזיקי אג"ח סדרה ב' על נכס מקרקעין - שעבוד שהוסכם שיפקע אם ההון העצמי של החברה יעלה על סך של 25 מיליון ₪. בעלי השליטה הסכימו שלא למכור את השליטה ללא קבלת אישור ברוב רגיל של מחזיקי האג"ח סדרה ב'. כן הם התחייבו להסיר את החברה מרשימת השימור לא יאוחר מיום 1.6.2012. הוסכם כי החברה תשא בשכר טרחת הנאמן ובא כוח מחזיקי אגרות החוב, ללא שגובשה בשלב ההתקשרות הסכמה ביחס לסכומים המדוברים. בשולי ההסכם אישרו הצדדים כי אין להם טענות זה כנגד זה, וכן כי ההסכם כפוף לאישור מחזיקי אגרות החוב סדרה ב', ולא יהיה לו תוקף ללא אישור כאמור. 5. ביום 26.5.11 פורסמו במערכת המאי"ה תוצאות הצבעת מחזיקי אגרות החוב סדרה ב', שהצביעו פה אחד בעד הורדת נושא ההעמדה לפירעון מיידי מסדר היום. לטענת המבקש, ההחלטה אודות הורדת נושא העמדת אגרות החוב לפירעון מיידי, התקבלה לאור ההתחייבויות שניתנו בהסכם, שכן הביטחונות נועדו להבטחת חוב החברה כלפי מחזיקי האג"ח. 6. ביום 31.5.11, שילמה החברה למחזיקי אגרות החוב סדרה ג' בהתאם לאגרות החוב שברשותם, סכום כולל של 7,550,000 ₪. טענות הצדדים 7. המשיבה טענה כי אין מקום לאכוף עליה את קיום ההסכם. ראשית, היא טענה כי ב"כ הנאמן מונה שלא כדין. לטענת המשיבה, בטרם מינויו כב"כ הנאמן, ייצג עו"ד נאור את מר אסייג, שהוא מחזיק האג"ח העיקרי בסדרה ב'. על פי הטענה, בנסיבות אלה לא יכול היה מר אסייג להשתתף בהצבעה על מינויו של עו"ד נאור כב"כ הנאמן, ולכן קולותיו של אסייג ביחס למינוי הם קולות "נגועים". על פי הטענה, ללא תמיכת אסייג, לא היה עו"ד נאור מתמנה לב"כ הנאמן, משום שרוב בעלי הקולות שאינם "נגועים" התנגדו למינויו של עו"ד נאור כבא כוח הנאמן. המשיבה טענה כי מדובר בפגם מהותי היורד לשורש המינוי. 8. עוד טענה המשיבה, כי ההסכם הוא הסכם בר ביטול לאור פגמים ברצונה של המשיבה. המשיבה טענה קודם כל כי ההסכם נחתם לאור לחץ ואיומים שהופעלו עליה. כך למרות שעו"ד נאור ידע כי לבעלי האג"ח אין עילת תביעה כנגד המשיבה, הוא הפעיל עליה לחץ. המשיבה טענה כי עו"ד נאור איים עליה כי אם הם לא יגיעו להסכמה, הוא יפנה לבית המשפט ויבקש צו מניעה נגד תשלום לבעלי האג"ח סדרה ג'. המשיבה היתה מודעת לכך כי אם יוצא צו כזה והחברה לא תשלם לבעלי האג"ח סדרה ג', הדבר יהווה הפרה של תנאי אג"ח ג' ועילה לבקשת פירוק כנגדה. אם אכן כך היה קורה, היתה נפגמת יכולתה של החברה לקבל אשראי, היו מתפרסמים פרסומים שליליים אודותיה, ובפועל היה הדבר מביא להרס החברה. לטענת המשיבה, תנאי ההסכם מהווים אינדיקציה לכך כי היא התקשרה בהסכם במצב של כפייה כלכלית. לטענתה, היא הסכימה במסגרת ההסכם לתנאים שאין בהם היגיון. כזו היא הסכמתה של המשיבה לשעבוד מניות השליטה; הסכמתה כי מימוש השעבוד לא יהיה קשור לתשלום לאג"ח ב'; הסכמתה שלא למכור את מניות השליטה; הסכמתה להסיר את החברה מרשימת השימור; והסכמתה לשכר הטרחה של ב"כ מחזיקי האג"ח. עוד נטען כי ביום 26.6.11 הציעה המשיבה הסדר אלטרנטיבי, שהוא הסדר סביר - ומתנאי ההסדר האלטרנטיבי הזה עולה שוב המסקנה כי הסכמות המשיבה בהסכם נעשו לאור הכפייה הכלכלית שהופעלה עליה. 10. המשיבה טענה כי עומדת לה עילה לביטול ההסכם, וכי הלחץ שהופעל עליה הוא - בהתאם להלכה הפסוקה - באיכות ובעוצמה כאלה המזכים אותה בזכות לבטל את ההסכם. עוד טענה המשיבה, כי נסיבות ההתקשרות בהסכם הן כאלה המקנות לה זכות לבטלו גם מטעמים של עושק, וזאת לאור המצוקה בה היתה המשיבה שרויה, ולאור התנאים הגרועים באופן בלתי סביר שבהסכם. 11. המשיבה הוסיפה וטענה כי גם החברה היתה צד להסכם, אולם החברה לא אישרה כדין את התחייבותה על פיו. ההסכם אינו ניתן להפרדה, ומשהחברה איננה עוד צד לו, מתרוקן ההסכם מתוכן. המשיבה טענה כי תכליתה בהתקשרות בהסכם היתה ליצור "שקט תעשייתי". אולם, אם החברה אינה עוד צד להסכם, והחברה אינה מוותרת על טענותיה כנגד בעלי האג"ח והנאמן, ואלה אינם מוותרים אם כן על טענותיהם כנגד החברה - הרי נשללת האפשרות כי למשיבה היתה גמירות דעת במועד החתימה על ההסכם. 12. המבקש כפר בטענות המשיבה. הוא טען כי ההסכם גרם לבעלי אגרות החוב מסדרה ב' שלא להעמיד את האג"ח שבבעלותם לפירעון מיידי, ולאפשר את התשלום של החברה למחזיקי האג"ח סדרה ג', שלא מתוך הכספים המשועבדים להם, כדי לתת למשיבה שהות להוציא אל הפועל תוכניות שונות. 13. המבקש טען כי הוא סומך את טענותיו על מסמך כתוב, על טיוטות שהוחלפו בין הצדדים, ועל החלטת רוב מחזיקי האג"ח סדרה ב', שאישרה את ההסכם ברוב מוחלט. עוד נטען כי קיימת עדות של צד ג' (מר בן ארי, נציג מחזיקי האג"ח סדרה ג') ביחס למהלך הפגישה, ממנה עולה כי לא הופעל על המשיבה כל לחץ; כי המשיבה פנתה אל המבקש בבקשה לקבל אורכה לקיום התחייבותה על פי ההסכם לרשום את השעבודים, ואף העלתה הצעה להחליף את התחייבותה לשעבד את מניותיה, הצעה שבעלי האג"ח דחו. במשך כל התקופה הזו, לא העלתה המשיבה כל טענה לפיה עומדת לה זכות לבטל את ההסכם. 14. באשר לשעת בפגישה שהתקיימה ביום 23.5.11, זו נקבעה לאור התחשבות במגבלת זמן של נציג אג"ח סדרה ג', מר בן ארי, שלא יכול היה להגיע קודם לכן. המבקש טען כי הפגישה התנהלה באווירה נעימה, כי התנהל משא ומתן חופשי, וכי ההסכם נחתם על ידי המשיבה מרצון. כן נטען כי המשא ומתן "התפוצץ" בשלב מסוים, המשיבה עזבה את שולחן הדיונים - אולם היא החליטה לחזור אליו. הצדדים החליפו ביניהם טיוטות, שחלקן כללו שיפורים לטובתה של בעלת השליטה בנקודות רבות. עוד נטען כי ההסכם נחתם על ידי המשיבה שהיא עורכת דין בהשכלתה בנוכחות אביה, ובנוכחות עורך דין מטעמה שנטל חלק בדיון. 15. לאחר שההסכם נחתם, עודכן ב"כ החברה בתוצאות הפגישה, החברה פרסמה את דבר ההתחייבות במערכת המאיה, ומחזיקי האג"ח אישרו את ההסכם ברוב מוחלט. כן הוחלפו מסמכי השעבוד על נכס נדל"ן שהיה אמור לשמש בטוחה, והתקיימו חילופי דברים אודות רישום שעבוד על מניות המשיבה. המשיבה בקשה ארכה לרישום השעבודים, ואף הציעה להחליף את התחייבותה בהסכם בהתחייבות אחרת - הצעה שבעלי האג"ח סדרה ב' דחו אותה. טענת ה"איום" שהועלתה על ידי המשיבה - דינה להידחות, כך טוען המבקש. האפשרות כי המבקש יפנה לבית המשפט בניסיון למנוע את תשלום החוב למחזיקי סדרה ג' של האג"ח - איננה "איום" כי אם מהלך לגיטימי. המשיבה אף יכלה לנקוט הליכים משפטיים שונים במקרה כזה. עוד נטען כי אף לו היתה המשיבה במצב של כפייה, היה עליה לבטל את ההסכם תוך זמן סביר, והיא לא עשתה כן. 16. בסיכומי התשובה מטעמו, טען המבקש כי הוא לא חוזר בו מטענותיו ביחס לחיוס המשיבה בהוצאות מחזיקי אגרות החוב בנוגע להליך שהם נאלצו לנקוט. הוא טען כי המשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה שהוטל עליה ביחס לטענות הכפייה, ועל כל פנים היא העלתה את טענותיה בשיהוי ניכר. עוד נטען כי המשיבה העלתה טענות ביחס למחיקת החברה מההליך הנוכחי, וכי המשיבה מנצלת את הסכמת המבקש למחיקה - הסכמה שניתנה רק כדי לאפשר את קידום העסקה. המבקש טען כי אין מקום לקבל את טענות המשיבה ביחס למר בן ארי ולמהימנותו. הוא הוסיף וטען כי מצב החברה היום מעיד על כך כי אכן היה חשש לכך שהחברה תגיע למצב של חדלות פירעון, תוך שמירה על זכויות מחזיקי האג"ח - משום שהחברה מצויה היום בחדלות פירעון מוצהרת. דיון 17. אני סבורה כי אין מקום לקבל את טענות המשיבה לפיה ההסכם הוא בר ביטול. באשר לטענות ביחס לסמכותו של ב"כ הנאמן, אינני סבורה כי יש משמעות לטענות אלה. כעולה מבקשת המבקש - התקיימה ביום 26.5.11 אסיפה של מחזיקי האג"ח סדרה ב' שאישרה פה אחד את הורדת נושא ההעמדה לפירעון מיידי של אגרות החוב. החלטה זו התקבלה - כך טען המבקש וטענתו לא נסתרה, לאור הביטחונות שנתנה בעלת השליטה למחזיקי האג"ח במסגרת ההסכם (ר' ס' 107-108 לבקשת המבקש). זאת ועוד, המשיבה לא העלתה במהלך הפגישה מיום 23.5.11 כל טענה כלפי סמכותו של המבקש לייצג את הנאמן, ואף מטעם זה אני סבורה כי היא מנועה להעלות טענות אלה נגד ההסכם שהיא חתומה עליו. הטענות ביחס לסמכות המבקש הועלו על ידי המשיבה בשיהוי ניכר, ואינני מקבלת אותן. 18. באשר לטענת הכפייה, אני סבורה כי העובדה כי המשיבה היתה מודעת לכך כי המבקש עשוי לפנות לבית המשפט ולבקש למנוע מהחברה את התשלום לבעלי אג"ח סדרה ג', אין די בה כדי לאפשר קביעה כי רצונה של המשיבה בעת ההתקשרות בהסכם היה "פגום" בהתאם להוראות פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"). אכן, אלמלא ההסכם, המבקש יכול היה לנסות להביא בפני בית המשפט את עמדתו לפיה תשלום של החברה לנושים המחזיקים באג"ח סדרה ג', יהווה העדפה פסולה של נושים על ידי החברה. המשיבה יכלה כמובן להתנגד לבקשה כזו - לו היא היתה מוגשת. על כל פנים, פנייה של המבקש לבית המשפט בניסיון להביא את בית המשפט לקבל את עמדתו - היא כשלעצמה לגיטימית. לכן, גם העובדה שהמשיבה היתה מודעת לאפשרות של פנייה כזו, אינה הופכת את רצונה בטרם ההתקשרות לרצון פגום. 19. לו אכן היה המבקש פונה לבית המשפט ומגיש בקשה לצו מניעה זמני נגד תשלום למחזיקי אג"ח סדרה ג', אין כמובן כל ערובה לכך כי בקשה כזו היתה מתקבלת. יש להניח כי הבקשה היתה מתקבלת רק אם בית המשפט היה סבור כי יש בה ממש, ואם מדובר בבקשה שיש בה ממש, היתה הפנייה לבית המשפט - פנייה לגיטימית, וה"איום" בהתייחס אליה, לאו איום הוא. אם לעומת זאת היה בית המשפט סבור כי אין ממש בטענות המבקש, חזקה עליו כי היה דוחה את בקשתו, ואף במקרה כזה לא היתה המבקשת צריכה אם כן לחשוש מפני ה"איום" שבפניה לבית המשפט. נכון הוא כי בשלב ההידברות בין הצדדים, לא יכלה המשיבה לדעת - כפי שגם המבקש לא יכול היה לדעת, איך יחליט בית המשפט אם אכן תוגש לו בקשה לצו מניעה זמני. אולם, הסיכון הזה בהתייחס לתוצאות של הליך אפשרי, הוא סיכון הקיים בכול מקרה של הסכם פשרה. קורה לא אחת כי צד המגיע להסכם פשרה במסגרת הליך המתנהל כבר בפני בית המשפט, עושה כן כדי "לקנות סיכון". צדדים רבים להליכים משפטיים סבורים כי אם טענותיו של הצד שכנגד יתקבלו - הדבר מעמיד אותם בפני סיכון לנזקים שעשויים להיות משמעותיים. 20. הסכם הפשרה דנן - כמו הסכמי פשרה רבים אחרים הנכרתים לפני או תוך כדי ניהול הליך משפטי, משמעותו ניסיון של הצדדים לקנות את הסיכון בכך שבית המשפט לא יקבל את עמדתם, בהתאם לאופן שבו הם מעריכים את הסיכון (הן את עוצמת הסיכון, והן את הסיכוי להתרחשותו). קבלת עמדת המשיבה עלולה אם כן לסכל הסכמי פשרה רבים, שהצדדים להם התקשרו בהם בדיוק מהטעם הזה של מניעת סיכון לנזק גדול, ותוך העדפה של הוודאות הקיימת בהסכמה מראש, על פני חוסר הוודאות בהכרעה על ידי גורם שלישי - קרי בית המשפט. 21. זאת ועוד, אני סבורה כי גם לו היתה המשיבה במצב של "כפייה" (טענה שכאמור אינני מקבלת אותה), היה עליה להודיע לצד השני על ביטול ההסכם תוך זמן סביר מהמועד בו הכפייה הזו חדלה. מסקנה זו עולה מהוראות ס' 20 לחוק החוזים הקובע כי ביטול החוזה (במקרה של פגם ברצון) יהיה "תוך זמן סביר לאחר שנודע לו (למתקשר) על עילת הביטול, ובמקרה של כפייה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפייה". במקרה זה - מועד התשלום לאג"ח סדרה ג' הוא המועד בו חדלה הכפייה - וזאת לגישתה של המשיבה עצמה. כפי שהובהר לעיל, התשלום לבעלי אג"ח סדרה ג' היה ביום 31.5.11, ולמרות זאת - המשיבה לא העלתה את טענותיה מייד לאחר מכן, כפי שהיה עליה לעשות לו היתה סבורה כי היא התקשרה בהסכם כתוצאה מפגם ברצון. 22. עוד יש לציין כי אינני סבורה כי המשיבה הוכיחה כי הפגישה שהתקיימה ביום 23.5.11, התקיימה בתנאים שיצרו לחץ אצל המשיבה. שעת הפגישה המאוחרת הוסברה באילוץ של מר בן ארי, נציג מחזיקי אג"ח סדרה ג'; בין הצדדים התנהל משא ומתן והוחלפו טיוטות שונות של ההסכם, חלקן כללו שינויים שנערכו בו לבקשת המשיבה; ומעבר לכך - המשיבה היתה מלווה במסגרת הפגישה הן באביה והן בעורך דינה. העובדה כי היא טוענת שמדובר בעורך דין שאינו בקי בתחום הרלוונטי, אין די בה כמובן כדי לאפשר את הקביעה כי ההסכם נחתם בתנאים של כפייה. גם טענותיה של המשיבה ביחס לענין שהיה למר בן ארי בתוצאות הפגישה, אין די בהן, לאור מכלול החומר שהוצג לי, והמסקנות שעולות ממנו, כפי שפורטו לעיל. 23. מטעם דומה אינני סבורה כי יש לקבל את טענות המשיבה על זכותה לבטל את ההסכם בעילה של עושק. מעבר לעובדה כי המשיבה לא ביטלה את ההסכם במועד (ור' ס' 20 הנ"ל לחוק החוזים), הרי אינני סבורה גם כי היא הוכיחה נסיבות של עושק - משום שלא הוכח כי המבקש ניצל חולשה שכלית, גופנית או חוסר ניסיון של המשיבה (ר' ס' 18 לחוק החוזים). המשיבה היא אשת עסקים, היא עורכת דין בהשכלתה, ולא הונח בסיס עובדתי לטענה לפיה היא היתה במצב של חולשה גופנית, שכלית או אחרת. 24. מאחר שאני סבורה כי המשיבה לא הוכיחה כי נפל פגם ברצונה בעת ההתקשרות בהסכם, אינני סבורה כי בית המשפט צריך לבחון את תנאי ההסכם לגופם. מדובר בהסכם שהמשיבה התקשרה בו מרצונה החופשי, תוך שהיא הסכימה לתנאיו. גם אם היא שינתה את דעתה מאוחר יותר, אין הדבר מקנה לה אפשרות לסגת מהסכמתה. גם בהנחה שהמשיבה שגתה והתקשרה בהסכם שתנאיו אינם טובים עבורה, אין בכך כדי להוות עילה לביטול ההסכם (ר' ס' 14ד לחוק החוזים חלק כללי, הקובע כי טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה, אינה מקנה זכות לבטל את ההסכם). 25. יוער בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך, כי ספק אם יש מקום לקבל את הטענה לפיה תנאי ההסכם היו בלתי סבירים בצורה קיצונית. המשיבה אכן לא היתה בעלת יריבות אישית עם בעלי האג"ח. אולם, מאחר שהיא בקשה למנוע את החשש שהם יפנו לבית המשפט וימנעו את התשלום למחזיקי אג"ח סדרה ג' (משום שלטענתם מדובר בהעדפת נושים), ומשום שהיא רצתה למנוע את האפשרות כי מחזיקי אג"ח סדרה ב' יפנו לבית המשפט ויבקשו להעמיד את האג"ח לפירעון מיידי- היא הסכימה להתחייב כלפיהם במספר התחייבויות אישיות. זוהי דרך לגיטימית לניהול משא ומתן, במסגרתה בעלת השליטה בחברה, המבקשת למנוע מהלכים שמשמעותם עשויה להיות בעייתית עבור החברה, מציעה לבעלי האג"ח הצעות מעבר למה שהם זכאים לו בהתאם לאג"ח, ובתמורה - הם מתחייבים להימנע מפעולות כגון העמדת האג"ח לפירעון מיידי וכיו"ב. תוקף ההסכם לאור העובדה כי הוא אינו תקף כלפי החברה 26. המשיבה טענה גם כי מאחר שהמבקש הסכים לחזור בו מהתובענה כנגד החברה, ומאחר שההסכם אינו תקף כלפי החברה, הרי יש לקבוע כי הוא אינו תקף גם כלפי המשיבה. אינני מקבלת את הטענה הזו. המשיבה טענה בהקשר זה כי לא יתכן שהיתה לה גמירות דעת להתקשר בהסכם, בנסיבות בהן החברה אינה צד לו. ראשית, גמירות דעת נבחנת במועד ההתקשרות בהסכם, ובמועד זה - אני סבורה כי המשיבה גמרה בדעתה להתקשר בהסכם על כל תנאיו, והיא אינה חולקת על כך (הטענות שהיא העלתה ביחס ל"פגם ברצון" מעידות על קיומה של גמירת דעת, שהיא סבורה שהיתה "פגומה"). גמירות הדעת הזו אינה יכולה "להתאיין" במשך הזמן, לאור שינוי הנסיבות. 27. מעבר לכך, לא הוכח כי בלא שהחברה היא צד להסכם, ההסכם מתרוקן מתוכן. המשיבה עצמה טענה כי היא התקשרה בהסכם לאור החשש שלה מפני האפשרות כי המבקש יגיש בקשה לצו מניעה זמני, שימנע מהחברה לשלם למחזיקי אג"ח סדרה ג' את חובה כלפיהם במועד. ואכן, בסופו של דבר, ולאור ההתקשרות בהסכם, המבקש אכן לא פנה לבית המשפט, ולא בקש למנוע את התשלום הזה. החברה אכן שילמה למחזיקי אג"ח סדרה ג' את חובה כלפיהם (תשלום שמחזיקי אג"ח סדרה ב' עשויים לסבור כי הרע את מצבם). מבחינה זאת - תכלית ההסכם התקיימה למרות שהחברה לא אישרה אותו, ואינה מהווה צד לו. לכן, מכול הנימוקים שלעיל, אני מקבלת את התביעה. 28. במסגרת התובענה בקש המבקש ליתן צו לאכיפת ההסכם ולמנות לצורך כך את עו"ד נאור לכונס נכסים מכול תקנות סדר הדין האזרחי, וליתן בידיו סמכויות לצורך רישום השעבוד על מניות השליטה כמפורט בהסכם ולצורך מימוש השעבודים. אני סבורה כי אין מקום בשלב זה להיעתר לבקשה זו, משום שהמשיבה טענה בסיכומיה כי אם בית המשפט יקבל את התובענה, היא תפעל באופן מיידי לביצוע התחייבויויתיה. אני מחייבת את המשיבה אם כן לבצע את כל התחיבויותיה בהתאם להסכם, ובכלל זה לפעול לרישום השעבוד על מניות השליטה, ולפעול לקיום כל יתר התחייבויותיה כפי שהן מפורטות בהסכם. 29. אינני נעתרת לבקשה ביחס לשכר טרחת הנאמנים, הן משום שעל פי ההסכם החברה היתה זו שהיתה אמורה לשאת בשכר טרחת הנאמנים בהתאם להוראות שטר הנאמנות והדין, והן משום שבהסכם נקבע כי באותו שלב לא גובשה עדיין ההסכמה בין הצדדים ביחס לסכומים המדוברים (ר' ס' 8 להסכם). לכן, על הצדדים לבוא בדברים ביחס לסכומים המדוברים בהתאם להוראות סעיף זה, ולא ניתן בשלב זה להורות על אכיפתו. 30. אני מחייבת את המשיבה לשאת בהוצאות המבקש ובשכר טרחת עורכי דינו בסכום כולל של 20,000 ₪. שעבודמסמכים