הקלטת שימוע

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקלטת שימוע: 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופטת גלטנר - הופמן; עב 646/99, בש"א 1262/99) מיום 13/6/1999, אשר קבע, כי תמליל ההקלטה שנערכה בישיבות ועדת השימוע, ישמש כראיה בפני בית הדין במסגרת ההליך העיקרי. 2. המשיבה אשר פוטרה מעבודתה במבקשת, עתרה לבית הדין קמא למתן סעדים זמניים וקבועים לשם החזרתה לעבודתה במבקשת. המבקשת הגישה לבית הדין קמא בקשה למתן צו ביניים, המורה למשיבה להמציא למבקשת את הקלטת או הקלטות אשר הקליטה בישיבות ועדת השימוע שדנו בעניינה, על-מנת לבדוק אם התמליל אשר הוכן על-ידי המשיבה משקף את שארע; זאת לאחר שבקשתה לקבלת הקלטות ישירות מהמשיבה נענתה בשלילה. לטענת המבקשת, יש לאפשר לה לבדוק את מהימנות התמליל אשר ערכה המשיבה ואת הקלטת. אציין, כי במסגרת הדיון בהליך הזמני, קיבל בית הדין קמא את בקשת המבקשת להוציא את תמליל ועדת השימוע מתיק בית הדין. 3. בית הדין קמא קבע כדלקמן: "מסקנתנו היא, כי תמליל ההקלטה ישמש כראיה בפני בית- הדין במסגרת ההליך העיקרי. אין בכך כדי לקבוע, כי התמליל שצורף לבקשה לסעד זמני הינו התמליל המדויק, יחד עם זאת, אין לשלול מסקנה זו. אולם, לצורך הבקשה שבפני להמצאת הקלטת ו/או הקלטות מועדות השימוע, די בכך כי יקבע שתמליל ההקלטה ו/או ההקלטות ישמשו ראיה בפני בית-הדין" (ההדגשה הוספה). על החלטה זו בקשת רשות הערעור שלפני. 4. לטענת ב"כ המבקשת, ככל הנראה מבקשת המשיבה להסתמך על התמליל שנערך על-ידה גם במסגרת הדיון בהליך העיקרי. עיקר טענתו של ב"כ המבקשת הוא, כי קביעת בית הדין קמא מנוגדת לניהול הליך משפטי הוגן וצודק וכי אין לקבל תמליל שנערך על-ידי המשיבה כראיה, ללא מתן הזדמנות הוגנת למבקשת לקבל את הקלטת ו/או הקלטות; זאת על-מנת להקשיב לתוכנן ולהשוותן לתוכן התמליל שנערך על-ידי המשיבה. ב"כ המבקשת מוסיף, כי על-פי דיני הראיות, קבלת התמליל כראיה משמעותה קבלת עדות מפי השמועה. 5. לאחר עיון בבקשה על ניספחיה ובהחלטות נושא הבקשה, הריני מחליט שלא ליתן רשות ערעור, זאת מבלי לבקש את תגובת המשיבה. 6. הטעמים להחלטתי: א. הבקשה שלפני הינה בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של בית הדין קמא. בית דין זה, כערכאת ערעור, אינו מתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית אלא אם שיקול הדעת היה מופרך במידה כזו המצדיקה התערבות. ב. על-פי האמור בסעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 , בתי הדין לעבודה אינם קשורים בדיני ראיות, למעט בדיון בהליכים פליליים. סעיף זה אינו בא להחמיר עם המתדיינים בכל הנוגע להבאת ראיות ולקבילותן. מדיניות בתי הדין לעבודה הינה לאפשר גמישות בהבאת ראיות בהליך הדיוני, כאשר משקלן מוכרע על ידי בתי הדין. עניין קבילותן של ראיות מוטל, כמעט כולו, על כתפי הערכאה הדיונית אשר שומעת ורואה את העדים המעידים לפניה ובפניה פרושה יריעת ההתדיינות בין הצדדים. בעניין זה אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב ומידת התערבותה מוגבלת לנסיבות מיוחדות וחריגות (ראה: דב"ע תשנ3-27/ כרמי הראל ואח' - האוניברסיטה העברית ואח' , פד"ע כא 315, 322). ג. נסיבותיו של המקרה דנן, כפי שהן עולות מהחומר שהונח בפני, אינן מצדיקות התערבות בהחלטתה המאוזנת של הערכאה קמא, מה גם שלא מתעוררת בנסיבות העניין שאלה משפטית. 7. לאור האמור בהחלטתו של בית הדין קמא, לפיה תמליל ההקלטה ישמש כראיה בהליך, ברי, כי המבקשת רשאית לקבל לידיה, בתנאים שיקבעו על-ידי בית הדין קמא, את הקלטות, לשם בחינת תוכנו של התמליל שהוגש על-ידי המשיבה. 8. סוף דבר - הבקשה נדחית, אין צו להוצאות. הקלטהשימוע