חקירת סיבת המוות

פסק הדין המנחה בסוגיית חקירת סיבת המוות הינו בג"צ 535/89 מלכה ריצ'וול נ' כב' שופט בית משפט השלום בחיפה, ד. גרשון, פ"ד מד (1) 441 , בעמ' 454-455, שם מפרט בהמ"ש את התוצאות האפשריות של חקירה ע"פ החוק, לאמור: סיכומם של דברים, סיבת המוות כוללת תשובה לשאלות מי המת, ומתי, איך ואיפה נגרם מותו; ואם יש חשש שמותו נגרם בעבירה, מי החשוד בביצועה של העבירה, אם הוא ניתן לזיהוי או לגילוי. אם עולה בפני השופט החוקר טענה - לפי סעיף 19 - הנתמכת בראיות לכאורה, לפיה יש חשש שהמוות נגרם בעבירה, הרי על השופט להתייחס לכך במסקנותיו במסגרת קביעת עמדתו לגבי החשש האמור. המסקנה הסופית המנומקת של השופט החוקר יכולה ללבוש אחת מן הצורות העקרוניות הבאות: אין בראיות כדי להוכיח סיבת המוות. הראיות מצביעות על כך שהמוות היה טבעי. הראיות מצביעות על כך שאין מקום לחשש שהמוות נגרם בעבירה. הראיות שהובאו יש בהן כדי להוכיח מוות בלתי טבעי או מוות בעבירה, אך אין ראיות על זהות הממית (למשל בתאונת פגע וברח). השופט החוקר יכול להורות על פתיחת חקירה משטרתית או המשכה לשם נסיון לגלות ראיות נוספות. יש ראיות על זהות הממית ויש בו אשמה לכאורה והשופט החוקר מחליט לתת צו אישום לפי סעיף 32 לחוק הנ"ל. יש ראיות על זהות הממית ויש בו אשמה לכאורה, אולם השופט החוקר משאיר עניין האישום לשיקול דעת התביעה. יש ראיות לזהות הממית, אך בשל טעמים המפורטים בהחלטה אין מקום לצו אישום (למשל, המנוח המית את עצמו, או מעשהו של הממית היה חוקי וראה בג"צ 159/68 הנ"ל, עמ' 779, מול האות ז'). אין צורך בהמשך החקירה כי ננקטים הליכים משפטיים בקשר למוות; או שתלויה ועומדת חקירה משטרתית שיכולה לברר את יתרת הנקודות הטעונות בירור נוסף (ראה בג"צ 445/85, אזוב נ. שופט בית משפט שלום ירושלים, פד"י מ"ב(819 ,816 ,(1)." הינה כי כן, הפסיקה הכירה בכך שקיימות כמה תוצאות אפשריות לחקירה בסיבות מותו של פלוני. חקירת נסיבות מוותמקרי מוות