האם עבודה בחוות סוסים נחשבת עבודה מועדפת ?

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודה מועדפת בחוות סוסים: השופט לובוצקי: השאלה העומדת להכרעה בהליך שלפנינו, נוגעת לזכאותו של התובע למענק בגין עבודה מועדפת בהתאם להוראת סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), בגין עבודתו בחוות סוסים בקיבוץ נען. אין מחלוקת באשר לתקופת העבודה של התובע, לאחר תום שירותו הצבאי. השאלה הנתונה להכרעה הינה, האם עבודתו בחוות הסוסים היא בגדר "עבודה נדרשת/מועדפת", כהגדרתה בחוק. התובע, יליד שנת 1987, השתחרר משירות סדיר בצה"ל ביום 3.5.09. החל מיום 21.6.09 ועד ליום 18.12.09 התובע עבד בחוות הסוסים שבקיבוץ נען (להלן: "החווה"), במקום מגוריו. התובע טוען כי בטרם החל לעבוד בחווה, פנה לסניף המל"ל ברחובות על מנת לברר האם עבודתו בחווה תוכר כעבודה מועדפת/נדרשת לצורך קבלת המענק. לצורך האמור, פנה לחוות וקיבל מהם את פרופיל החווה, מהות התפקיד ושעות העבודה. את המידע הנ"ל לשלח למל"ל בפקס ביום 17.5.09 (סעיף 6, ת/3 לתצהירו). לטענתו, לאחר כשבועיים התקשרה אליו פקידה של המל"ל וביקשה לקבל את הטלפון של מנהלת האורווה, גב' לימור יהודאי (להלן: "גב' יהודאי") על מנת לברר עמה מה בדיוק נעשה בחווה לצורך בחינה האם העבודה בחווה תוכר כ"עבודה מועדפת" . לדברי התובע, לאחר מכן מסרה לו גב' יהודאי כי הפקידה אכן התקשרה אליה ושאלה אותה מספר שאלות והיא השיבה לה, בין היתר, שבחווה יש גם סייחים וסוס שאינו מסורס. בתגובה, מסרה לה הפקידה כי מאחר ובחווה גם מגדלים סוסים, תוכר העבודה כעבודה נדרשת (סעיף 8 לתצהירו). כשעה לאחר שיחתו הראשונה עם הפקידה, היא (הפקידה) חייגה אליו שוב ומסרה לו כי עבודתו בחווה תוכר כעבודה נדרשת (סעיף 9 לתצהיר התובע). ביום 23.2.10 הגיש התובע למל"ל ברחובות תביעה לתשלום מענק לחייל משוחרר (ת/4 לתצהיר התובע). להפתעתו הרבה, ביום 17.3.10 קיבל לידו מכתב דחייה מאת המל"ל, הדוחה את תביעתו למענק עבודה נדרשת/מועדפת, מהטעם כי עבודתו בחווה "אינה עבודה אשר הוכרה כעבודה נדרשת" (העתק מכתב הדחייה הנושא תאריך 28.2.10 צורף כת/5 לתצהיר התובע). בהמשך התובע ניגש לסניף המל"ל וביקש לברר את סיבת הדחייה. או אז נאמר לו ע"י הפקידה כי רק עבודה בחווה לגידול בעלי חיים להרבעה והמלטה מזכה במענק (סעיף 14 לתצהיר התובע). פניות נוספות למל"ל באמצעות מנהלת המחלקה, גב' עמרם מאירה, נענו בשלילה (סעיפים 15-18, ת/6- ת/8 לתצהיר התובע). מטעם התובע העידה גב' יהודאי. גב' יהודאי הצהירה כי למיטב זכרונה, בחודש יוני 2009 או סמוך לכך, יצרה עמה קשר פקידת המל"ל קשר טלפוני ושאלה אותה האם מגדלים באורווה סוסים ו/או אם יש באורווה סוס הרבעה. בתגובה השיבה לה כי אכן בחווה מגדלים סוסים- כי בעת השיחה היו באורווה שני סייחים וסוס אחד לא מסורס. לאור תשובתה, השיבה לה הפקידה, כי מעצם העובדה שבחווה מגדלים סוסים, העבודה בחווה תוכר כעבודה מועדפת (סעיפים 3-5 לתצהירה). בבית הדין העידה גב' יהודאי כי בתקופה הרלוונטית היו בחווה שני סייחים לגידול וזכר אחד מרביע (עמ' 6 שורות 20-21, 24). לטענת הנתבע התובע לא הוכיח כי עיקר ייעודה ושימושה של החווה שבה עבד הוא לגידול בעלי חיים. כמו כן, הנתבע הודיע לתובע כבר ביום 28.2.10 כי זכאותו תיבדק מחדש אם יעבוד בעבודה נדרשת עד ליום 3.5.11 (ת/6 לתצהיר התובע), אלא שהתובע בחר שלא לעבוד יותר במקום עבודה המזכה במענק. לפיכך נטען, כי יש לדחות את התביעה. דיון והכרעה: סעיף 174(ב) לחוק קובע את הזכאות למענק למי שעבד בעבודה מועדפת כאמור: "מי שמתקיימים בו כל אלה זכאי למענק כאמור בסע' קטן (ג): ... (2) הוא עבד 6 חודשים לפחות מתוך שנתיים מיום שחרורו משרות סדיר על פי חוק שרות בטחון למעט שרות צבאי לפי התחייבות לשרות קבע בעבודה מועדפת והוכיח להנחת דעתו של פקיד התביעות כי עבד כאמור בעבודה מועדפת. " "עבודה מועדפת" מוגדרת בסעיף 174 (א) לחוק כ: "עבודה מועדפת" - עבודה במקום עבודה או בסוג עבודה כמפורט בלוח ח'; ובלבד שלגבי אדם פלוני העבודה אינה עבודה מתאימה כאמור בסעיף 165(א) ו-(ב);" תקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת), תשמ"ג - 1983 (להלן: "התקנות") קובעות את מקומות וסוגי העבודות הנדרשות לצורך הזכאות למענק: בענייננו רלוונטי סעיף (ד) לתוספת הקובע כעבודה מועדפת, עבודה ב: "(ד) אתרי גידולים חקלאים ובתי אריזה עבודה בלתי מקצועית לרבות עבודת נקיון ולמעט עבודה פקידותית." הלכה פסוקה היא כי תכליתו של חוק הביטוח הלאומי באשר לתשלום מענק בגין "עבודה נדרשת" לחיילים, מכוונת להגשמת שתי מטרות עיקריות הכרוכות זו בזו: תמריץ לחיילים משוחררים להשתלב במקומות עבודה, ובתוך כך העסקתם של החיילים המשוחררים במקומות עבודה שנקבעו כמוקדים בעלי חשיבות לצרכי המשק ו/או הסובלים ממחסור כרוני בעובדים (ר' דברי כב' השופטת ארד (כתוארה אז), בעב"ל 1188/04 המוסד לביטוח לאומי - דן חורי, ניתן בתאריך 15/2/2005; ר' בעניין זה גם: עב"ל 20165/97 סטניסלב מנביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 193, 199, להלן- עניין מנביץ; עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי - מיכל גוטמן (היימן) לא פורסם, ניתן ביום 7/11/2000, להלן- עניין גוטמן). בהתחשב בתכלית זו, נפסק כי: "בחינת העבודה המועדפת או הנדרשת חייבת להיעשות לא רק בהתחשב בטיב העבודה, אלא גם בהתחשב בטיבו של מקום העבודה, שהרי אין טעם לזכות במענק את החייל המשוחרר העובד אומנם בעבודה מועדפת או נדרשת אך זאת בענף ובמקום עבודה לגביהם לא מתקיימת תכלית החוק" (ר' לעיל עניין גוטמן ועניין מנביץ). ומן הכלל אל הפרט- סיווג עבודתו של התובע כעבודה ב"אתר גידול חקלאי" צריך שייעשה על פי מטרת החוק, שהיא סיוע לחיילים משוחררים ועידוד עבודה בענפים בהם קיים מחסור בידיים עובדות ישראליות (חוות דעתו של כב' השופט פליטמן בעבל 135/06 ידלין דותן נ. המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 26.9.06, להלן: "עניין ידלין"). מטרת המחוקק בקובעו כי עבודה ב"אתר גידול חלקאי" תזכה במענק עבודה מועדפת, היתה לעודד חיילים משוחררים לעבוד בעבודות שאינן מקצועיות באתרי גידול תוצרת חקלאית לשיווק. ידוע הוא כי בעבודות אלה בענפי החקלאות קיים מחסור בידיים עובדות ישראליות, וכי תחתם מועסקים בישראל בעיקר עובדים זרים. סיווג מקום עבודה כ"אתר גידול חקלאי" צריך שייעשה גם על פי מהות הפעילות הכלכלית של מקום העבודה - האם מדובר באתר בו מגדלים גידולים חקלאיים לשם מכירת תוצרת חקלאית, אם לאו. בהתחשב במבחנים שלעיל, איננו סבורים כי יש מקום להכיר בחווה שבה הועסק התובע כ"עבודה מועדפת/נדרשת" לצורך זכאות למענק. גב' יהודאי הצהירה כי החווה פועלת כבית ספר לרכיבה, מרכז רכיבה טיפולית, אימון לתחרויות רכיבה לילדים ומבוגרים וכן מעניקה שירותי פנסיון ואילוף סוסים סעיף 2 לתצהירה). גם בביה"ד אישרה גב' יהודאי כי: "הפעילות אצלנו מתמקדת בשירותי רכיבה לשירותי פנסיון. לזה התווספה היחידה הטיפולית." כן אישרה גב' יהודאי כי: "הסייחים והסוס הלא מסורס היו בודדים" (עמ' 6 שורות 18-19). גם התובע עצמו אישר בעדותו כי: "...זו חווה ללימוד רכיבה. יש פנסיון לסוסים שמביאים סוסים ומחזיקים אותם שם כדי לגדל אותם, שם הם חיים. ויש את הסוסים של הקיבוץ שאנשים באים לרכב עליהם וללמוד רכיבה וגם להנאתם...." (עמ' 5 שורות 15-18). ובהמשך: "כשאני הגעתי כבר היה גם רכיבה טיפולית שמשמעותה שעובדים עם אנשים עם צרכים מיוחדים. הרכיבה על סוסים מסייעת לאנשים הללו בשיקום. אני גם סייעתי בזה למדריכים." (עמ' 5 שורות 20-21). עוד הוסיף התובע, כי חלק מהסוסים שהיו בחווה הובאו ע"י אנשים חיצוניים לצורך פנסיון וחלק מהסוסים היו של החווה לצרכי רכיבה, הן לשם הנאה והן לצרכי אימון ותחרויות (עמ' 6 שורות 2-8). לאור האמור, הרי שדומה כי אין מחלוקת שמהות הפעילות הכלכלית של החווה לא היתה גידול בעלי חיים אלא במהותה היא שימשה לצרכים טיפוליים, רכיבה על הסוסים לשם הנאה ו/או תחרויות מקצועיות וכן כפנסיון לסוסים. על אף שאנו מקבלים את גרסת התובע, אשר נתמכה בעדותה של גב' יהודאי, כי בעת הרלוונטית היו בחווה שני סייחים וסוס הרבעה אחד, הרי שאין די בכך כדי לשנות את מהותה של פעילות החווה מפעילות של מתן שירות בתחומים שפורטו לעיל (שירותי פנסיון, צרכים טיפוליים, רכיבה הנאתית או לצרכי תחרויות) לפעילות של גידול בעלי חיים ובהתאם כ"אתר לגידול חקלאי". הפעולות הפיזיות שהתובע ביצע במסגרת עבודתו בחווה, קרי: טיפול והאכלה של הסוסים, ניקיון תאי הסוסים וסיוע למדריכים בעבודה ברכיבה טיפולית, סייעו לחווה למלא את ייעודה בתחומים האמורים. סוגי העבודות שביצע התובע, אינן הגורם המכריע בקביעת הזכאות למענק, אלא יש להתבונן במהות הפעילות הכלכלית של מקום העבודה. אשר לטענת התובע בדבר הסתמכותו על הבטחת פקידת המל"ל שמסרה לו כי העבודה בחווה תוכר כ"עבודה נדרשת", הרי שבכך בלבד אין כדי לסייע לתובע בתביעתו, הגם שאני לא שולל את גירסתו העובדתית בקשר לכך. שכן לא ידוע מי היא אותה פקידה עלומה שלטענת התובע אישרה לו כי העבודה בחווה תוכר כ"עבודה נדרשת", ועל כן לא הוכח כי מדובר בבעלת סמכות ליתן הבטחה מינהלית. כך וממילא ההלכה הפסוקה קובעת, שאין רוכשים זכויות לגמלאות אלא על פי חוק ולא על פי הבטחה או השתק. לאור כל האמור, אין מנוס מדחיית התביעה. עם זאת, שוכנעתי שאכן התובע הוטעה על ידי מי מפקידי הנתבע לחשוב שהעבודה המדוברת תעניק לו זכויות של ממון. לפיכך, ראוי כי הנתבע ישא ולו בחלק מהוצאות התובע בקשר להליך הנוכחי, וישלם לו 2,500 ₪ הוצאות משפט. נציגת הציבור גב' מאירה עזר: 1. על פי התרשמותי, הייתה התנהלותו של מדאר הלוי, מיד אחרי שחרורו מצה"ל, מכוונת למציאת עבודה שבגינה יקבל את מענק העבודה הנדרשת. הוא טרח לברר בביטוח הלאומי ושוכנע לקבל עבודה זו רק משנאמר לו שהעבודה אכן תוכר כעבודה נדרשת. 2. פעולותיו לשם בירור הענין (הכרה בעבודה כנדרשת), קיבלו חיזוק גם בעדותה של גב' יהודאי שאכן קיבלה שיחת טלפון מהביטוח הלאומי בנושא הנדון. 3. התרשמתי כי מדאר הלוי עשה "מה שצריך" ופעל בתום לב ובדרך הראויה בעניין העבודה הנדרשת, עד שהחל לעבוד בחווה. 4. לעניות דעתי, מנקודת מבטו של אזרח מן השורה ובוודאי בעיני בחור צעיר שזה עתה השתחרר מהצבא, "פקידת הביטוח הלאומי" עמה היה לו קשר - היא "הסמכות" "ליתן החלטה מינהלית" וככזו גם התקבלה תשובתה של "הפקידה" - כתשובה מוסמכת בעיני השואל ... לאור כל אלה סברתי כי יש לקבל את התביעה. התוצאה: הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט לובוצקי. זכות ערעור: תוך 30 יום. שאלות משפטיותעבודה מועדפת / מענק שחרור