אי פסיקת שכר טרחת עורך דין

פסיקת שכר טרחת עורך דין היא חלק מפסק הדין. הפסיקה קבעה כי ניתן להתייחס אל העדר התייחסות לעניין שכ"ט והוצאות, בפס"ד כאל טעות או השמטה הניתנת לתיקון על פי סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט והתיקון מהווה חלק מפסק הדין. בנסיבות אלה, על אף שניתנה החלטה נפרדת בשאלת ההוצאות ושכ"ט עו"ד אין החלטה זו עומדת בפני עצמה אלא היא חלק מהחלטת ועדת הערר בשאלת הפיצויים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי פסיקת שכר טרחת עורך דין: הערעור שבפני נסוב על שאלת הוצאות ושכ"ט עו"ד. 1. אלה העובדות הרלוונטיות: המערערים הגישו, ביום 12.3.06, למשיבה 1 (להלן: "הועדה המקומית") תביעות פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965, בגין פגיעה במקרקעין בעקבות אישור תכנית. ביום 3.8.08, דחתה הועדה המקומית את תביעת המערערים. ביום 2.10.08 הגישו המערערים ערר לועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה במחוז מרכז (ערר 379/08) . ועדת הערר, מינתה שמאית מוסכמת, הגב' סיגל יואלי, אשר נתנה חוות דעת ביום 21.8.11. לטענת המערערים נפסקו להם שיעורים ניכרים מתביעותים המגיעים עד כדי 65%. ביום 25.12.11 הגישו המערערים לועדת הערר בקשה ליתן תוקף של החלטה לחוות דעת השמאית המוסכמת ולחייב את המשיבות בהוצאות משפט, הוצאות שמאי המקרקעין מטעם המערערים בסך של 50,000 ₪ בצרוף מע"מ כחוק, ובשכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ כחוק. ביום 8.1.12 ניתנה החלטת ועדת הערר בה אושרה חוות דעת השמאית המוסכמת וניתנה לה תוקף של החלטה. ההחלטה לא כללה כל התייחסות לעניין ההוצאות ושכ"ט עו"ד. ביום 16.1.12, הגישו המערערים לועדת הערר בקשה כי תינתן החלטה בבקשתם מיום 25.12.11 בענין ההוצאות ושכ"ט עו"ד. לאחר קבלת תגובת המשיבות לבקשה ותגובת המערערים לתגובה ניתנה ביום 20.3.12 החלטת ועדת הערר בזו הלשון: "בנסיבות הענין לא מצאנו הצדקה לחלוקה אחרת בין הצדדים של שכ"ט השמאית המוסכמת. נוכח ההפרש המשמעות בין הסכום הנתבע לבין הסכום שנפסק בסופו של דבר איננו רואים כל הצדקה לתשלום מלוא ההוצאות שהתבקשו על ידי העוררים, מה גם שלא צורפו כל אסמכתאות לבקשה. אשר על כן, בנסיבות הענין אנו פוסקים הוצאות לעוררים בסכום כולל של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק". בהחלטה לא הוזכר כלל נושא שכ"ט עו"ד וביום 27.3.12, הגישו המערערים בקשה למתן החלטה משלימה לענין שכ"ט עו"ד. בו ביום ניתנה החלטת ועדת הערר הדוחה את הבקשה. על החלטה זו ועל ההחלטה מיום 20.3.12 הוגש הערעור שבפני. לטענת המערערים טעתה ועדת הערר כשפסקה להם שכ"ט עו"ד בשיעור אפס והוצאות בסכום כולל של 20,000 ₪. 2. טענות המערערים על פי הפסיקה יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות. סעיף 198 (ה1)(4) ו(5) לחוק התכנון והבניה קובע כי לועדת הערר סמכות להטיל על צד לערר, לשלם לצד השני את הוצאותיו בערר כולן או חלקן (ההדגשה שלי - ז.ב.). כאשר בוחנת ועדת הערר את נושא פסיקת ההוצאות ושכ"ט היא בוחנת את היחס שבין הסכומים הנתבעים אל מול הסכומים הנפסקים, את התנהלות המשיבים ופרק הזמן בו התנהל ההליך. בענייננו, נפסקו למערערים עד כ-65% מתביעותיהם בה בשעה שהמשיבים דחו את תביעותיהם וטענו בתגובותיהם לערר כי המערערים אינם זכאים לפיצוי כלל. לענין משך הזמן בו התנהל ההליך מציינים המערערים כי הועדה המקומית דחתה את תביעתם רק כעבור שנתיים וחצי ללא כל נימוק או הסבר. 3. תשובת המשיבים בפני ועדת הערר התקיים דיון מיוחד ונפרד בבקשת המערערים לפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד ואין המדובר בחוסר תשומת לב של ועדת הערר או התעלמות מבקשת המערערים. ועדת הערר ביססה את נימוקיה על הפער המשמעותי בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק שיש לו השלכה ישירה על הוצאות הצדדים והסיכון שבניהול התיק. ועדת הערר ציינה במפורש כי על אף שניתנה למערערים האפשרות, במסגרת הדיון הנפרד בשאלת ההוצאות, לצרף אסמכתאות, לא צורפה כל אסמכתא בדבר הוצאות ושכ"ט עו"ד. יש להתעלם מחשבוניות המס של השמאית המוסכמת והשמאי מטעם המערערים שצורפו לראשונה להודעת הערעור (ומודגש כי הסכם שכ"ט עו"ד לא צורף) ויש להורות על הוצאת מסמכים אלה. ההוצאות שנפסקו למערערים כוללים בחובם גם שכ"ט עו"ד, שכן אילו היה מדובר בהוצאות בלבד לא היה מקום להוסיף עליהם מע"מ. הועדה המקומית טוענת בנוסף כי על החלטת ועדת הערר מיום 20.3.12 שדנה בשאלת ההוצאות בלבד לא ניתן להגיש ערעור שכן סעיף 14(ד) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה קובע כי על החלטת ועדת הערר לפי סעיפים 14(ג)(1) או (3) ניתן לערער לבית משפט לעניינים מנהליים. ההחלטה בשאלת הפיצויים ניתנה על ידי ועת הערר ביום 18.1.12 ובה לא נפסקו למערערים הוצאות או שכ"ט עו"ד, לכן לו רצו המערערים לערער על שאלת ההוצאות ושכ"ט עו"ד היה עליהם להגיש ערעור על ההחלטה מיום 18.1.12. 4. דיון והכרעה א. העדר אפשרות להגשת ערר - פסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד היא חלק מפסה"ד. הפסיקה קבעה כי ניתן להתייחס אל העדר התייחסות לעניין שכ"ט והוצאות, בפס"ד כאל טעות או השמטה הניתנת לתיקון על פי סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט והתיקון מהווה חלק מפסק הדין. בנסיבות אלה, על אף שניתנה החלטה נפרדת בשאלת ההוצאות ושכ"ט עו"ד אין החלטה זו עומדת בפני עצמה אלא היא חלק מהחלטת ועדת הערר בשאלת הפיצויים. ב. ההלכה בענין התערבות ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד - הפסיקה בשורה ארוכה של פסקי דין קבעה כי ענין הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד מסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ואין זה דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה אלא לעיתים נדירות כאשר נפלה טעות משפטית או נתגלה פגם עו פסול בשיקול הדעת בעת שקילת ההוצאות ואלה מתגלים מפסק הדין. בע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "ושעתיד לביאליק" אמר ביהמ"ש: בתי משפט שלערעור מתייחסים במורת רוח לערעורים העוסקים אך ורק בסוגיית ההוצאות שהשיתה הערכאה הדיונית. לא אחת נקבע כי רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות (ע"א 356/81 הרבסט נ' רינסקי [1]; ע"א 136/92 ביניש-עדיאל - עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ [2], בעמ' 131). עמדה זו של ערכאות הערעור נובעת מכך שלערכאה הדיונית ניתן שיקול דעת רחב ואף רחב מאוד בשאלה מה סכום ההוצאות ושכר הטרחה שיושת על בעל הדין שהפסיד בדינו (ע"א 378/78 קלינגר נ' מס עזבון [3]; ע"א 37/85 ברבלק נ' שביט [4]; ע"א 703/85 ליפשיץ, חסויה נ' ליפשיץ [5]). העניין פשוט וברור: הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך, והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות. בין גורמים אלה יש למנות את אופייה של התובענה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו. הדרך שבה פועל בעל דין הינה מרכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות. בעל דין שאינו נוהג באופן יעיל וגורם להארכה שלא לצורך של ההליך, עלול למצוא עצמו נושא בשכר טרחה בשיעור גבוה מן המקובל, אם הפסיד בסופו של יום. לעומת זאת אם בעל הדין האמור זכה בהליך אפשר שלא ייפסקו לזכותו הוצאות כלל או שייפסקו אך בסכום מוקטן (תקנה 512(ב) ותקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, וכן ראו: ע"א 6431/96 בר זאב נ' מוחמד [6], בעמ' 576-575; ע"א 136/92 הנ"ל [2]; ע"א 419/97 בנק הפועלים בע"מ נ' שפע בר - מכון תערובת בבאר יעקב - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ [7]). עוד נזכיר כי תקנה 512(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת שבדרך כלל לא יפחת שכר הטרחה מן התעריף המינימלי, כאמור בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז-1977. כמובן שמדובר ברף תחתון ודומה שמזה שנים הוא חסר משמעות בחיי המעשה (ראו ע"א 27/81 מודול חברה להנדסה מכנית בע"מ נ' אימקו הנדסה תעשייתית וימית בע"מ [8]). כלל נוסף נקוט בידינו והוא כי ראוי שבעל דין הזוכה במשפט לא ייצא בחסרון כיס מבחינת ההוצאות שהוציא ושכר הטרחה ששילם (ע"א 270/60 ויינשטין נ' פקיד השומה, ת"א 1 [9]; ע"א 208/66 בנק הפועלים בע"מ, עכו נ' עזבון של מחמד בהאי [10]; ע"א 27/81 הנ"ל [8]). על רקע זה נבחן טענות מסוימות שהעלו המערערים". בענייננו שקלה ועדת הערר מספר פעמים את שאלת ההוצאות ושכ"ט עו"ד, ופסקה למערערים הוצאות בלבד. היא נימקה את החלטתה, בנסיבות המקרה, בהתחשב בפער המשמעותי בין הסכום הנתבע לבין הסכום שנפסק בסופו של דבר ובעובדה שלא צורפו אסמכתאות בדבר גובה ההוצאות ושכ"ט עו"ד. מטעם זה לא מצאה לנכון לחייב את המשיבים במלוא ההוצאות שהתבקשו. בהחלטה זו, המבוססת על שיקול דעתה של ועדת הערר לא ראיתי מקום להתערב. לא כן הדבר באשר לשכ"ט עו"ד נושא אליו לא התייחסה כלל ועדת הערר. הכלל הוא שצד שזכה בדין יש לפסוק לזכותו שכ"ט עו"ד (ע.א. 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה נצרת עילית ואח') . ועדת הערר לא פסקה למערערים שכ"ט עו"ד ולא נימקה את החלטתה בענין זה על אף שהמערערים זכו בערר שהגישו לאחר שהועדה המקומית דחתה כליל את תביעתם. בנסיבות אלה אני סבורה כי יש מקום לפסוק למערערים שכ"ט עו"ד. בקביעת שיעור שכר הטרחה אני מתחשבת בעובדה המערערים לא צרפו כל אסמכתא בענין זה (גם לא להודעת הערעור), ובעובדה שהדיונים בפני ועדת הערר התמצו במינוי שמאית מוסכמת ומתן תוקף של החלטה לשומתה ואני קובעת כי שכ"ט עו"ד יעמוד על 25,000 ₪. לאור האמור אני מקבלת את הערעור ומחייבת את המשיבים לשלם למערערים שכ"ט עו"ד בשעור של 25,000 ₪. המשיבים ישאו בשכר הטרחה בחלקים שווים. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסה"ד ועד התשלום בפועל. עורך דיןשכר טרחהשכר טרחת עורך דין