חוב מים למושב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב מים למושב: תביעה כספית ע"ס 2977 ₪ מיום 28.9.00 שעניינה דרישה לתשלום מיסים וחוב עבור צריכת מים עד ליולי 2000. על פי הנטען בכתב התביעה הנתבע הינו תושב המושב פקיעין החדשה והוא חייב לשלם למושב המאוגד כאגודה שיתופית את הסכום הנ"ל שהוא החוב המצטבר על פי ספרי המושב. טוענת האגודה בכתב תביעתה כי החוב הנ"ל מורכב מסכומים שונים מצטברים אשר האגודה מוסמכת היתה לדרוש תשלומם מכוח היותה וועד מקומי כמשמעותו בצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח 1958 ועל פי סעיף 133 לצו. הנתבע איננו חולק בעיקרו של דבר על חובתו לשלם עבור צריכת מים ובעניין זה הסביר ב"כ בסיכומיו: ”לעניין המים הנתבע מכיר בסמכותה של התובעת לגבות את תשלומי צריכת המים לשימושו הביתי ואף התקין שעון מים לשם כך. אולם בפנותו לשלם עבור צריכת מים זו, דחתה אותו התובעת מסיבת 'הכל או לא כלום', קרי, התובעת ביקשה כי הנתבע ישלם את מלוא חובו ולא רק את חשבון המים. לפיכך אנו טוענים כי אין מקום לתת לתובעת לזכות במקום בו פעלה בחוסר תום לב ולא פעלה להקטין את נזקה ככל שנזק זה קיים ואין לצרף הפרשי הצמדה וריבית בגין המים ועל התובעת לקבל את ערכם הנומינלי בלבד. ” הנתבע מצרף לתצהירו עותק צילומי של שיק ע"ס 551.79 ₪ לתאריך 15.10.00 שהוא הסכום אשר ביקש לשלמו וסורב לטענתו. בעניין המיסים טוען הנתבע כי בשנת 86 הוא בנה את ביתו בנחלת אביו מר חזן מחלוף שהינו חבר האגודה. הוא עצמו איננו חבר באגודה. בתחילת שנות ה-90 הוא החל לקבל דרישות תשלום שכונו מיסי אגודה. בתגובה הוא ביקש לברר מהם מיסים אלה, מה מקור הסמכות להטלת המס ומה שיטת החישוב. בפרט סירב הוא לשלם את המס שכן לטענתו נוהגת האגודה איפה ואיפה ומחברים אחרים שבשמם נקב לא דורשת האגודה תשלומים שכאלה למרות שמצבם ומעמדם זהה לשלו. עוד הוסיף הנתבע וטען שמעיון בחשבונות האגודה אשר צורפו לתצהיר נציגה עולה כי הוא חויב לשלם סך של 278.16 ₪ "עבור חשמל למחסן ולמסגריה" בעוד שלו עצמו אין מסגריה ואין הוא משתמש בחשמל למחסן ובנוסף לכך חוייב לשלם סך של 50 ₪ עבור מים לפרגיות בעוד שאין לו ומעולם לא היה לו לול של פרגיות ועוד חויב לשלם עבור מכתבי התראה של עו"ד, חיוב שאינו כדין. טוען ב"כ המושב כי על פי החלטה שנתקבלה במושב כדין בשנים 94 ו- 98 (פרוטוקולים צורפו לתצהיר נציג המושב) מוגדר הנתבע כבן ממשיך ומחויב בתשלום מיסים בשיעור מופחת. אם לדעת הנתבע נפל פגם בהליך קבלת ההחלטות במושב הרי שהדרך הראויה לבחון סוגיה זו היא בבית המשפט לעניינים מינהליים ועל פי סעיף 8(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים. להשגות הנתבע בעניין סכומי הריבית בהם חויב במהלך השנים אין מקום שכן: ”חשבון הנתבע היה לאורך כל התקופה ביתרת חובה כמעט מעל 1000 ₪ כל הזמן ויותר וחוב בפיגור נושא ריבית של מחצית האחוז לחודש בתוספת הפרשי הצמדה על פי חוק הרשויות המקומיות ריבית והצמדה על תשלומי חובה. ” המושב נוהג באופן שוויוני כלפי כלל התושבים. המסקנה המתבקשת הינה שעל הנתבע לשלם את תשלומי המיסים והמים כפי שנדרש לרבות תשלומי הריבית המצטברים. הנתבע מבקש לדחות את התביעה למעט התשלומים עבור מים והוא מפנה לכך שאין לנציגות המושב סמכות לגבות מיסים שכן לא הוכח כי מדובר בוועד מקומי אשר הוקם כדין על פי צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) הנ"ל ולחלופין לא הוכח כי הוועד המקומי קיבל את אישור המועצה האזורית להטיל מיסים כנדרש על ידו, כפי שמתחייב מהוראת סעיף 133(א) לצו. בעניין העדר האישור של המועצה האזורית מפנה הנתבע לתצהירו של מר פרוספר תורג'מן מטעם המושב אשר בסעיף 5 הצהיר במפורש: ”חשוב לציין כי מס זה נכלל מדי שנה בסעיפי התקציב של המושב המקבל את אישורה של האסיפה הכללית של המושב כאשר המועצה האזורית מעולם לא התערבה בתקציב המושב. ” לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים אני בדעה שבנסיבות העניין יש לחייב את הנתבע לשלם עבור תשלומי המים בלבד. אכן לכאורה נושא וועד האגודה בכפל תפקידים. התפקיד האחד הינו תפקיד במסגרת האגודה השיתופית אשר הנתבע איננו חבר בה ואולם התפקיד האחר מתחום המשפט הציבורי הינו תפקיד של ועד מקומי כמשמעותו בצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח 1958. בתפקידו זה רשאי הוועד להטיל תשלומי מיסים וארנונה על הנכסים המוחזקים על ידי תושבי המושב ואין חולק כי הנתבע מחזיק בנכס כזה בתחום המושב. צו המועצות המקומיות הנ"ל מחייב באופן מפורש וב"רחל בתך הקטנה" כל וועד מקומי לקבל אישור המועצה האזורית לתשלומי המיסים המוטלים על כלל התושבים ובמקרה דנן מודה התובע כי אישור כזה לא נתבקש ולא ניתן. וזו לשונו של סעיף 133(א) לצו: ”ועד מקומי רשאי להטיל בתחום הנהלתו כל מס או ארנונה כללית שהמועצה רשאית להטילם לפי סעיף 68(א), ולפי חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג - 1992 (להלן - חוק ההסדרים) והתקנות שהותקנו לפיו (להלן - התקנות( ובכפוף למגבלות לועד שנקבעו בהם, ובלבד שהועד יקבל לכל פקודה כזו את אישור המו עצה.” בנסיבות הנ"ל נראה לי שהצעת הנתבע היא הצעה ראויה ויש לקבלה. לפיכך אני מחייב הנתבע לשלם לתובע סך 551.79 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה בלבד מיום 15.10.00 ועד ליום התשלום בפועל. מעבר לכך ישא כל צד בהוצאותיו. בשולי הדברים יש להעיר כי בחשבון הנתבע חיובים הטעונים בדיקה: חיוב עבור חשמל למסגריה, חשמל למחסן, מים לפרגיות, הוצאות משפטיות ונראה כי ראוי לבחון מחדש חיובים אלה.מיםחובמושבים נחלות ומשקים