מע''מ שכר טרחת עורך דין - לקוח תושב חוץ

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מע"מ שכר טרחת עורך דין - לקוח תושב חוץ: הנשיא מ' שמגר: ו .1ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר דחה את ערעורו של המערער על שומת מס ערך מוסף שהוצאה לו, על פיה חויב המערער בתשלום מע"מ בגין עיסקה של מתן שירותים משפטיים לתושבי חוץ. .2העובדות המונחות ביסוד העניין שלפנינו לא היו שנויות במחלוקת, ונביאן בלשונה של הערכאה הראשונה: "המערער, עורך דין במקצועו, נתבקש על ידי תיירים שנפגעו בתאונת דרכים לטפל בתביעתם לתשלום דמי נזקים שנגרמו להם על ידי התאונה. התיירים, לאחר שנתנו למערער יפוי-כוח, חזרו לארצם והמערער טיפל בתביעה, כשלקוחותיו, תושבי חוץ, שהו כל העת בארצם". המדובר בשתי תביעות; בראשונה הושגה פשרה עם חברת הביטוח בלא שהוגשה תביעה לבית-משפט, ובשנייה הגיעו הצדדים לידי פשרה רק אחרי הגשת התביעה. .3(א) אין מחלוקת בין בעלי הדין, כי מתן שירותים משפטיים בא בגדר המונח "עסקה", המוגדר בסעיף 1לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975(להלן - החוק), וכי על-פי סעיף 2לחוק "עסקה בישראל" חייבת במע"מ בשיעור שייקבע. וזו לשונו של סעיף 2: "הטלת מס ערך מוסף ושיעורו .2על עסקה בישראל ועל יבוא טובין יוטל מס ערך מוסף בשיעור אחד ממחיר העסקה או הטובין, כפי שקבע שר האוצר בצו לאחר התייעצות עם ועדת הכספים של הכנסת". (ב) המחלוקת המשפטית שבין הצדדים עניינה שיעורו של המס החל. המשיב טוען לתחולת שיעור המס המלא הרגיל. המערער טוען, כי על נסיבותיו של העניין שלפנינו חלות הוראותי של סעיף 30(א)(5) לחוק, על פיהן שיעור המס הוא אפס. וזו לשון סעיף 30, בפיסקה הנוגעת לענייננו: "(א) אלה עסקאות שהמס עליהן יהיה בשיעור אפס: ... (5) מתן שירות לתושב חוץ, למעט שירות ששר האוצר קבע לענין זה...". "תושב חוץ" מוגדר בסעיף 30(א)(2) לחוק כ"תושב חוץ כשהוא נמצא מחוץ לישראל". מוסכם על בעלי הדין, כי לקוחותיו של המערער שהו בארצות-הברית כל משך הטיפול בתביעתם לפיצויים. (ג) טענת המשיב - לתחולת שיעור המס הרגיל - נשענת על תקנה 12א(א) לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו- 1976(להלן - התקנות), בה קבע שר האוצר (תחת הכותרת "סייג לשיעור אפס בשל שירותים"), כי: "לענין סעיף 30(א)(5) לחוק לא יחול שיעור אפס על שירות שניתן לגבי נכס המצוי בישראל אלא אם הוכיח נותן השירות, להנחת דעתו של המנהל, כי מחיר השירות מהווה חלק מן המחיר המקובל של הנכס לפי סעיף 131לפקודת המכס". משמע, על-פי תקנה 12א(א) הנ"ל, אף-על-פי שהשירות ניתן לתושב חוץ, יחול שיעור מס מלא, כאשר השירות ניתן לגבי נכס המצוי בישראל (וראה: סעיף 15(א)(3) לחוק, לפיו רואים שירות כניתן בישראל כאשר "הוא ניתן לגבי נכסים המצויים בישראל"). הביטוי "נכס" מוגדר בסעיף 1לחוק הנ"ל כ"טובין או מקרקעין". הביטוי "טובין" מוגדר בסעיף 1בחוק האמור ככולל "זכות, טובת הנאה ונכסים בלתי מוחשיים אחרים..." (ההדגשה שלי - מ' ש'). (ד) אגב, בתקנת-משנה (ב) של תקנה 12א נקבע, כי תקנת-משנה (א) לא תחול - היינו, יחול שיעור אפס כאמור בסעיף 30(א)(5) לחוק - כאשר הנכס שלגביו ניתן השירות הוא כלי שיט, כלי טיס או כלי קיבול, או כאשר מטרת השירות היא ייצואם של הטובין מישראל, עת מתקיימים תנאים נוספים שאין מקום לפרטם כאן. .4בית המשפט קמא קיבל את עמדת המשיב, בעניין פרשנותו של המונח "זכות" שבהגדרת טובין, ובחן חלותה על זכות התביעה של לקוחותיו של המערער. בית המשפט סבר, כי המונח "זכות" אוצר בתוכו את ארבעת סוגי הזכויות ההופלדיות המוכרים בתורת המשפט: זכויות שמולן חובות, חירויות, כוחות או סמכויות וחסינויות. זכות התביעה של תושב חוץ, לגביה ניתן השירות על-ידי המערער, משתייכת, לדעת הערכאה הראשונה, לסוג השלישי של הזכויות האמורות, ולכן היא "זכות" על-פי החוק. בשאלת מיקום הזכות, סבר בית המשפט המחוזי, כי יש להבחין בין שניים: הזכות המהותית, היא עילת התובענה, המצויה אצל התובע, היינו בחו"ל; הזכות הדיונית, היא הזכות לממש את עילת התובענה, אשר מקומה ייקבע לפי כללי סמכות דיוניים, ובנדון מקומה בישראל. מכיוון שהזכות הדיונית, שהיא חלק מזכות התביעה, מצויה בישראל, הרי שזכות התביעה, לצורך העניין שלפנינו, אף היא בישראל. סיכומם של דברים, בית המשפט קמא הסיק, כי המדובר ב"נכס המצוי בישראל", אשר שירות לגביו יחויב במס בשיעור מלא, כאמור בתקנה 12א(א) לתקנות. על כך הערעור שלפנינו. .5המערער והמשיב חלוקים בשאלה, אם השירות שנתן המערער לתושבי החוץ ניתן לגבי "נכס המצוי בישראל". אם כך הוא, יחויב בשיעור מס מלא כהוראת תקנה 12א(א), ואם לאו - ייהנה מן ההקלה הקבועה בסעיף 30(א)(5) רישא לחוק, היינו, שיעור אפס. המשיב טוען, כי לפנינו שירות שניתן לגבי "נכס המצוי בישראל". הנכס הוא "זכות התביעה" של תושבי החוץ, וזו מצויה, לפי הטענה, בישראל. משום כך, יש לחייב את מתן השירות במס בשיעור מלא. המערער טוען, כי זכות תביעה איננה "נכס", שכן "נכס" בחוק כולל, לגירסתו, "זכויות בטובין או טובות הנאה בטובין וכן נכסים בלתי מוחשיים", אך לא זכות תביעה. לכן איננה חלה, לדעתו, תקנה 12א(א) לתקנות, אלא חל האמור בסעיף 30(א)(5) רישא לחוק, שעל פיו יחויב השירות במס בשיעור אפס. .6טעם הערעור הראשון של המערער מצוי בתחום סדרי הדין, ואינני מתייחס לשאלות המשפטיות הנ"ל לגופן. לפי הטענה, הועלה עניין חלותה של תקנה 12א(א) הנ"ל לראשונה בשלב הסיכומים, ושומה היה על בית המשפט קמא לדחותה מטעם זה בלבד. טענה זו נטענה גם לפני הערכאה הראשונה ונדחתה באלו המלים: "אין מדובר בטענה עובדתית חדשה אלא בתקנה המתייחסת לסעיף 30(א)(5), שנדון בכל השלבים (ראה פרוטוקול הדיון מיום 8.10.85), כיוון שניתנה למערער רשות להגיב על טענה זו, אין לאמר שנפגעו זכויותיו". דברים אלה מקובלים עלי, ואיני רואה להוסיף עליהם. .7השאלה המרכזית בערעור זה היא, כאמור, אם השירות שנתן המערער לתושבי החוץ ניתן לגבי "נכס המצוי בישראל". חלקה הראשון הוא, אם השירות הנדון ניתן לגבי "נכס". חלקה השני הוא, אם הנכס מצוי בישראל. נבחן שאלות אלו לפי סדרן, ותחילה נפנה לקושיה, אם השירות ניתן לגבי "נכס". השירות המשפטי, אשר אותו העניק המערער ללקוחותיו - תושבי החוץ התייחס למימוש זכותם על-פי הדין בישראל לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו להם בתאונת דרכים בישראל. האם זכותו המהותית של נפגע בתאונת דרכים לפיצוי על-פי הדין החל בישראל, היינו עילת התביעה שלו לפי המשפט הישראלי, היא "זכות" ועל-כן "נכס" על-פי החוק? כמוזכר כבר, הביטוי "נכס" מוגדר כטובין או מקרקעין. "טבין" כוללים בהגדרתם - "זכות, טובת הנאה, ונכסים בלתי מוחשיים אחרים..." (ההדגשה שלי - מ' ש'). דעתי היא, כי המונח "זכות" כולל גם זכות לפי הדין החל בישראל, היוצרת עילת תביעה לפיצויים לפי דיני הנזיקין. לעניין זה אני נשען בעיקרו על המהות המשפטית של המונח האמור, כפי שנתפרשה אצלנו בתחומים דומים. מסקנה זו נתמכת גם על-ידי המטרה החקיקתית של ההוראות הרלוואנטיות. על כל אלה בהמשך הדברים. .8שאלה הקרובה לנושא שלנו התעוררה בקשר לפרשנותו של המונח "נכס" בסעיף 88לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. בע"א 182/72 [1] נבחנה השאלה, אם יש לראות בסכום הפיצויים, ששולם למערער בגין ביטול תביעה לפירוק חברה, אשר בה היה בעל מניות ושימש כמנהל, משום "רווח הון", שהופק ממכירת נכס על-פי סעיף 88לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. הגדרת "נכס" בסעיף 88לפקודה האמורה כוללת "כל רכוש, בין מקרקעין ובין מטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות...". אגב, "מכירה" כוללת גם "ויתור", ולכן ויתוו של המערער על זכותו להמשיך בתביעה לפירוק החברה באה בגדר "מכירה". בבית המשפט נחלקו הדעות בנוגע לסיווגה של הזכות לתבוע פירוק חברה כ"זכות ראויה" על-פי מובנו של מונח זה. השופט מני, בדעת הרוב, סבר, כי המונח "זכות ראויה" כולל גם את הזכות לתבוע פירוק חברה, ואלו דבריו בהקשר זה, בעמ' 480: "המונח 'זכות ראויה' שאוב מן החוק האנגלי (chose in action) והוא כולל בתוכו לא רק זכויות לנכסים גשמיים (corporeal) או ערטילאיים (incorporeal), ולא רק זכויות הנובעות מחוזים או מעוולות אזרחיות, אלא גם זכויות בלתי-חוזיות וכן כל זכות שניתנת לאכיפה באמצעות תביעה. נוכח המיגוון הגדול של זכויות שעליו משתרע המונח הזה אינני רואה כל סיבה מדוע הזכות לתבוע פירוקה של חברה לא תיכלל אף היא בו". העולה מדברים אלה, כי גם זכויות הנובעות מעוולות אזרחיות הן בגדר "זכות ראויה" לצורכי הפקודה הנ"ל. השופט עציוני, בעמ' 483, בדעת מיעוט, סבר, כי - "...כדי לשוות לאיזו שהיא זכות או תביעה את תכונותיה של 'זכות ראויה' הנכללת בהגדרת 'נכס', הרי שזכות זו או התביעה צריכות להתייחס כפי שהגדיר זאת ,salmondלזכות ברכוש proprietary) right), היינו לזכות שיכול אתה להעריכה בשווה כסף, שאחרת כל תביעה, תהא מהותה אשר תהא, תיחשב כרכוש, לרבות תביעה שהוגשה מתוך כוונת קנטור או הטרדה ללא כל יסוד חוקי". לסברתו של השופט עציוני, הזכות לתבוע פירוק חברה איננה "זכות רכושית" כלל ועיקר, ולכן איננה "זכות ראויה" ו"נכס" במובן סעיף 88לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. השופט י' כהן (כתוארו אז) סבר, כי משמעותו של המונח "זכות ראויה" במשפט האנגלי משתנה מעניין לעניין, אך מכל מקום, בעובדותיו של ע"א 182/72 [1] ניתן לראות את הוויתור על הזכות לתבוע פירוק החברה במסגרת העיסקה הכוללת של מכירת מניות החברה. ואלו דבריו בהקשר זה בעמ' 486: "זכותו של בעל מניה להביא לידי פירוק החברה על-ידי בית-משפט היא חלק מצרור הזכויות הנובעות מזכות הקניין של הבעלים במניות החברה. ניתן, איפוא, לסווג זכות זו כזכות נכסית proprietary) right), לפי ההגדרה של ,salmondשבה דוגל חברי הנכבד, השופט עציוני. העיסקה שאותה עשה המערער היא במהותה עיסקת מכירת מניות בעד סכום של 500, 68ל"י, אלא שמטעמים שקופים למדי בחר המערער לחלק את התמורה באופן שסך 300ל"י הוא תשלום בעד המניות וסך 200, 68ל"י הוא תשלום בעד ביטול תביעת הפירוק. לדעתי גם התשלום בסך 200, 68ל"י הוא תמורה בעד זכות נכסית...". סיכומה של נקודה זו, בע"א 182/72 [1], הדן בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], נחלקו הדעות בשאלת "רכושיותה" של "זכות ראויה" ובשאלת סיווגה של הזכות לתבוע פירוק חברה כ"זכות ראויה". מדברי ההנמקה ניתן ללמוד, כי לו באה לפני חבר אותו הרכב שאלת סיווגה של הזכות לפיצוי בנזיקין, היו רואים בה "זכות ראויה", שכן גם לפי גישת השופט עציוני, הזכות לפיצוי בנזיקין היא זכות רכושית בעלת ערך כספי (ראה הציטוט מספרו של .th ed., by g 11,london) j. Salmond, on jurisprudence 489( 1957, ,williamsהמובא בהסכמה שם, בעמ' 482מול אותיות השוליים ו-ז). יפים לענייננו גם דבריו של השופט א' הגין בע"ש (ת"א) 618/80 [6], המתייחסים ל"נכס" כמשמעו בתקנה 12א לתקנות נושא דיוננו: "לשונם של סעיף 30(א)(5) וכן של תקנה 12א' רבתי היא פשוטה, והתוצאה המשולבת של שניהם היא, למעשה, כי רק אותם השירותים אשר שר האוצר ראה להשאירם בשיעור אפס, יהנו מהשיעור האמור. נראה לי כי אין להימנע מהמסקנה כי הנכס שלגביו ניתן השירות של המערערים הוא המטען שהגיע ניזוק מחו"ל, ואם תמצי לומר - זכות התביעה של בעל המטען התובע את הנזק, כי הרי נכס מוגדר - דרך הגדרה של טובין - ככולל גם 'זכות, טובת הנאה ונכסים בלתי מוחשיים אחרים'" (ההדגשה שלי - מ' ש'). נוגעים לענייננו גם פסקי הדין הבאים, מהם עולה מסקנה דומה לגבי מהותה של זכות: ע"א 14/85 [2], בעניין זכותו של ערב לשיפוי מן החייב כנכס לצרכי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], ופסק הדין האנגלי . Curtis v[8] (1948) .wilcox ראה גם י' פוטשבוצקי, חוק מס ערך מוסף (צור רימון, מהדורה 2, תשמ"ח) 210, וכן א' שניידר, "מס ערך מוסף - יצוא ויבוא שירותים" רואה חשבון לג (תשמ"ד), 323, .325 לדעה נוגדת ראה: ל' מאיר ו-י' גולדשטיין, "מס ערך מוסף על שירות לתושב-חוץ, לגבי נכס המצוי בישראל" משפטים טו (תשמ"ה-מ"ו) 430, 439-443, וכן י' גרוס, א' אלתר, מס ערך מוסף (פפירוס, תשמ"ז) 276-.277 בפרשה האמריקנית [7] (1939) 92scott v. Mcpheetersנאמר בהקשר דומה לשלנו, בעמ' 680: Corpus juris, page 50with respect to property, it is said in" 'Generally, the subjects of property comprise all: 7, section 736in the broad***.valuable rights or interests protected by law In***. Choses in action*** rights. The term is indicative and descriptive of every possible modern legal systems, property includes practically all valuable sense of the term, 'property' includes Valuable right or interest, and comprises a vast variety of interests which a person can have, extends to every species of Rights. The right to be protected in a person's privileges Or to any object of value that a person may lawfully acquire or of the commonwealth is property, as is any valuable interest in belonging to him as an individual or secured to him as a member .'hold Personal injuries wrongfully inflicted by the wilful or negligent that definition certainly includes the right to compensation for ."acts of another person .9המונח "זכות" בחוק מס ערך מוסף אינו מוגדר ואינו כולל כל התייחסות למונחים "זכות ראויה" או "זכות מוחזקת". הבאנו את ע"א 182/72 [1] הנ"ל לא בשל זהות ההגדרות בחוק ובפקודה אלא לצורך הערכה השוואתית בעניין סוגי הזכויות, שאותם ביקשה פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] להקיף, וכדי ללמוד מכך על המשמעות של מונח זה בדיני המסים השונים. המשיב טוען, כי את המונח "זכות" שבחוק ייתכן לפרש אף כרחב מהמונח "זכות ראויה" שבפקודה. שאלה זו אינה עולה בתיק שלפנינו. עניין לנו כאן בזכותו של נפגע לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים, שהיא עילת התביעה שלו. אינני מתכוון למצות כאן את הפרשנות של המונח "זכות", שתיבנה, כמקובל עלינו לא אחת, ממקרה למקרה. די לצורך המחלוקת שלפנינו, כי "זכות" כוללת זכות רכושית proprietary) right) בעלת ערך כלכלי. זכות כזו היא, ללא ספק, "נכס" במובנו של חוק מס ערך מוסף. את שאלת שיוכן של זכויות אישיות (personal rights) להגדרות שבחוק ניתן להשאיר, לגבי דידי, לעת מצוא, לכשיבוא העניין במישרין לפנינו. סיכומו של דבר, ראינו, כי הזכות לפיצוי נזיקי היא "זכות ראויה" על-פי מובנו המקובל והמסכם של מונח זה בפקודה, ואין טעם לדחות את המסקנה, כי היא גם בגדר "זכות" על דרך הסתם, כמובא בחוק. .10הפרשנות האמורה לביטוי "נכס" ככולל את עילת התביעה עולה בקנה אחד עם המטרה החקיקתית המונחת ביסוד הקלת המס המצויה בסעיף 30(א)(5) לחוק. סעיף 30(א), על סעיפי המשנה שבו, קובע מה הן העיסקאות אשר יחול עליהן שיעור אפס. מדובר בהקלת מס הניתנת, בדרך כלל, לעיסקאות המתבצעות במיגזרים כלכליים מסוימים, אותם מבקש המחוקק לעודד. מרבית העיסקאות הנהנות מן ההקלה נושאות אופי של יצוא (כך ראה, למשל, סעיפים קטנים (1), (2), (5) ו-(7)). סעיף 30(א)(5) מעניק הקלת מס לעיסקה שהיא "מתן שירות לתושב חוץ...". מטרתו של הסעיף לעודד יצוא שירותים (ראה: בג"צ 326/76 [3], בעמ' 446; ע"א 527/83 [4] וכן מאיר וגולדשטיין, במאמרם הנ"ל, בעמ' 430-431). אולם, לא בכל מקרה של יצוא שירותים מוענק שיעור אפס. כפי שטוען המשיב בסיכומיו, "מקום בו קיימת זיקה בין 'הקונה' או בין 'הנכס' לישראל, אין הסעף חל". כך, למשל, "תושב חוץ" בו דן סעיף 30(א)(5) מוגדר בסעיף 30(א)(2) כמי "שנמצא מחוץ לישראל". משמע, הקלת המס לא תינתן, מקום בו העיסקה נעשתה עם תייר הנמצא בישראל, למרות העובדה שתמורתה שולמה, מן הסתם, במטבע חוץ. הוא הדין, כאשר "הנכס" שלגביו ניתן השירות נמצא בישראל. במקרה זה סבר מחוקק המשנה, כי אין מקום להקל. ייתכן כי היסוד לכך בסברה (בין אם היא נכונה ובין אם לאו), כי מקום שהמדובר בנכס המצוי בישראל, נטייתו הטבעית והרגילה של תושב החוץ תהא להיזקק ממילא לשירות "ישראלי" דווקא, ומכאן שאין כל צורך בתמריץ מס לשם עידוד מתן שירותים כאמור. .11מכאן למבחן השני הקבוע בתקנה 12א(א), היינו, לשאלה, אם הנכס "מצוי בישראל". מה מיקומה של עילת התביעה בענייננו? הקושי בקביעת המיקום נעוץ בטבעו של נכס ערטילאי. על-פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי מקובל לומר, כי "זכות ראויה", וזכות בנזיקין בכלל זה, ממוקמת במקום שבו ניתן לאכוף אותה באופן אפקטיבי. כך נאמר ב ,.th ed 4,london) halsbury, the laws of england6 2( 1974,by lord hailsham: A chose in action, being in effect a mere right to recover by" action, has no absolute local existence, and it has been said . That a chose in action must be regarded as situate in the country"where it is enforceable בדומה לכך אומרים a.v. dicey and j.h.c. morris, the conflict" 908, at . 2Vol( 1987,collins .th. Ed., by l 11,london) of laws Upon as situate in the country where they are properly ...debts and other choses in action 'are generally to be looked ."'recoverable or can be enforced ראה גם :in search of the intangible" ,, a.f. lowenfeld 102(1978) . N.y.u.l. rev 53"a comment on shaffer v. Heitner 110-.108 בהקשר אחר נפסק אצלנו, לעניין מניות, כי מקומן הוא במקום "בו אפשר להעיר את הזכויות הצפונות בהן, באופן שהעברה זו תהא בת תוקף חוקי כלפי החברה..." (בג"צ 279/51 [5], בעמ' 978). המקום בו ניתן לאכוף את העילה שבדין המהותי הוא גם המקום בו ינסה בעל העילה, כך יש להניח, לממש את זכויותיו על פיה. כאשר מקום זה הוא ישראל, נטייתו הטבעית של בעל הזכות תהא להיזקק לשירות "ישראלי" לשם כך. יוצא, אם כן, כי במקרה כזה קיימת זיקה בין "הנכס" - עילת התביעה - לבין ישראל. ראינו, כי מקום בו קיימת זיקה כזו, סבר מחוקק המשנה, ככל הנראה, כי למרות שהשירות ניתן לתושב חוץ, אין מקום למתן תמריץ בדמות שיעור אפס, שכן יש להניח כי ממילא יסתייע בעל הזכות בשירות "ישראלי". מהו מקום האכיפה האפקטיבי של עילת התביעה בנזיקין במקרה שלפנינו? מקום האכיפה האפקטיבי יהיה, בדרך כלל, המקום שבו ניתן לתבוע ואשר בו ניתן לאכוף את הפסק; היינו, אמת מידה זו מתגבשת, בדרך כלל, לאור הוראותיו של הדין בעניין זכות התביעה או יכולת האכיפה. אלו מפרטות, בדרך כלל, שורה של זיקות עובדתיות, הרלוונטיות לעניין בחירת הפורום השיפוטי. בהקשר זה אומרים 908,dicey and morris, supra, atבדונם בשאלת מקומו של חוב: ,a debt... Is situate in the country where the debtor resides" for it is only in that place that the creditor can normally ."enforce payment וכן ראה [9] (1954) .jabbour v. State of israel אין להסיק מן האמור לעיל, כי מקום לא ייחשב למקום האכיפה האפקטיבי, מאחר שקיימת זכות תביעה או יכולת אכיפה במספר מקומות חלופיים. מכלול הזיקות האובייקטיביות הרלוואנטיות מצביעות במקרה דנן על ישראל כמקום האכיפה האפקטיבי. מקום אירוע הנזק, מקום מושבו של החייב או מקום הימצא רכושו - כל אלה הם ישראליים. כך גם מומשה הזכות בפועל על-ידי לקוחותיו של המערער בישראל. סיכומה של נקודה זו, מיקומה של עילת התביעה בנזיקין, שהייתה בידי לקוחותיו של המערער בגין תאונת הדרכים שאירעה להם, הוא ישראל. כך הוא על-פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי, וכך הדבר בפועל מכוח התנהגותם. .12אשר-על-כן הייתי דוחה את הערעור. שומת המשיב בדין הוצאה, שכן השירות המשפטי, שניתן על-ידי המערער, ניתן "לגבי נכס המצוי בישראל". הייתי מחייב את המערער בהוצאותיו של המשיב בלוויית הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל בסכום של 000, 5שקלים חדשים. השופט ד' לוין: אני מסכים. השופט י' מלץ: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא. מע"מ (מס ערך מוסף)לקוחותשכר טרחהתושב חוץשכר טרחת עורך דיןמיסיםעורך דין