משכורת קובעת לפנסיה - דמי אחזקת רכב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משכורת קובעת לפנסיה - דמי אחזקת רכב:   הנשיא סטיב אדלר: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת ורדה סמט ונציג ציבור משה שמר; עב 30333/97), מיום 22.4.2001, אשר דחה את תביעתה של המערערת להכליל את הרכיבים "דמי ניהול" ו"אחזקת רכב" (להלן: הרכיבים) במשכורת הקובעת לצורך תשלום הפנסיה. 2. עובדות המקרה בתמצית הן: על פי המוסכם בין ההסתדרות לבין המשיבה, הרכיבים לא נכללו במשכורת הקובעת לצורך תשלום פנסיה ולא הופרש לקופת גמל עד לשנת 1978. לדעת בא כוח המערערת, הטעם לכך היה, כי הצדדים ליחסים הקיבוציים היו בדעה (מוטעית לדעתו), שרכיבים אלו אינם רכיבי שכר לצורך פנסיה אלא בגדר תוספות. אף לפי חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות (להלן - החוקה) לא נכללו הרכיבים במשכורת הקובעת לצורך הפרשה לפנסיה. ביום 24.5.1978 נכרת הסכם קיבוצי, על פיו הוסכם כי הבנק יפריש לקרן גמלאות מרכזית לעובדי מוסדות ההסתדרות (להלן: קג"מ) הפרשות בגין קצובת הבראה ובגין קצובת ספרות מקצועית, ולקופת הגמל "גדיש" עבור "דמי ניהול". שלושת הרכיבים הללו הוגדרו בהסכם הקיבוצי, במפורש, כ"תוספות". מאוחר יותר, בהסכם קיבוצי מיום 1.2.1988, הגיעו ההסתדרות והבנק לידי הסכמה, כי הבנק יפריש לקופת הגמל "בר" הפרשות בגין "אחזקת רכב", כאשר נאמר במפורש בהסכם כי רכיב אחזקת הרכב "לא יהיה רכיב שיובא בחשבון שכר העבודה לצורך הפרשה לקרן פנסיה".   3. הבנק פעל בהתאם למוסכם והפריש לקופות הגמל עבור הרכיבים כאמור בהסכמים הקיבוציים. עם פרישתה של המערערת ביום 30.6.1996, היא קבלה מקופות הגמל עבור הרכיבים סכום של למעלה ממאתיים אלף שקלים.   4. בתביעתה, ביקשה המערערת לכלול את הרכיבים במשכורת הקובעת לצורך תשלום פנסיה מקג"מ, כאילו היו חלק מהשכר בגינו חייב הבנק להפריש לקרן הפנסיה. כך, שהבנק יחוייב בתשלום ההפרש בין הגמלה המשתלמת לה מקג"מ ובה הרכיבים אינם נכללים בשכר הקובע, לבין הגמלה לה היתה זכאית לו נכללו הרכיבים במשכורת הקובעת לצורך חישוב הגמלה. כמו כן, ביקשה המערערת כי בית הדין יורה לבנק לדאוג לכך כי הגמלה המשולמת לה על ידי קג"מ, תהיה מבוססת על משכורת קובעת הכוללת את הרכיבים. בית הדין האזורי דחה את התביעה.   5. לאחר שמיעת טענות באי כוח הצדדים, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות, מהטעמים הבאים:   [א] המערערת לא הצביעה על כל מקור משפטי המחייב את הבנק להפריש עבור הרכיבים לקג"מ, במקום או בנוסף על ההפרשות לקופות הגמל "גדיש" ו- "בר".   [ב] הגדרת הרכיבים כ"תוספות" וההפרשות עבורן לקופות הגמל הוסדרה בהסכמים קיבוציים שנכרתו בין שותפים ליחסי עבודה קיבוציים. איננו מוצאים במקרה דנן טעם לחרוג מן הכלל של עצמאות הצדדים להסכם קיבוצי לקבוע את תנאי העבודה במקום עבודה. אין בידנו לקבל את עמדת בא כח המערערת, כי יש להכריז על בטלות ההוראות בהסכמים קיבוציים, משום שהצדדים להם יצאו מנקודת הנחה מוטעית לדעתו, לפיה הרכיבים הינם "תוספת" ולא חלק מהמשכורת הקובעת. הצדדים להסכמים הקיבוציים היו רשאים לבחור את המסלולים באמצעותם יובטחו התנאים סוציאליים לעובדים; אם באמצעות קרן פנסיה, פוליסת ביטוח מנהלים או קופת גמל בנקאית, אלא אם כן נקבע אחרת בחוק, בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה. יתרה מזו, ההסדר שבהסכמים הקיבוציים היה הישג משמעותי לעובדי הבנק, בכך שהוסיף שיעור משכרם לאותם הרכיבים עבורם מפריש הבנק סכומים שישתלמו לעובד בעת פרישתו או בעת סיום עבודתו.   [ג] הבנק פעל על פי ההסכמים במשך שנים רבות. קבלת הערעור משמעותה כי יוטל על הבנק לשלם פעמיים בגין אותם תנאים סוציאליים.   [ד] בטענות המערערת ישנה מידה מסוימת של חוסר תום לב. הבנק ביצע עבורה את ההפרשות עליהם הוסכם בהסכמים הקיבוציים במשך שנים רבות. עם פרישתה קיבלה המערערת מקופות הגמל סכום של למעלה ממאתיים אלף שקלים ולאחר מכן הגישה תביעה בה ביקשה לשנות בדיעבד את כל הסדר ההפרשות להבטחת תנאים סוציאליים של עובדי הבנק. יצוין, כי התביעה הוגשה כתביעת יחיד ולא על ידי ההסתדרות או נציגות ועד העובדים.   [ה] כלל יסודי בדיני הפנסיה הוא, כי העובד מקבל פנסיה המורכבת מאותם רכיבים עבורם התחייב מעסיקו להפריש לקרן הפנסיה או לקופת הגמל. משלא התחייב הבנק להפריש לקג"מ עבור הרכיבים ואכן לא הפריש בפועל עבור הרכיבים לקג"מ, לא קמה חובה לכלול אותם בין רכיבי הפנסיה.   [ו] הבנק פעל על פי המוסכם בהסכמים הקיבוציים ואין מקום לשנות את המצב המשפטי ואת מערכת יחסי העבודה בחלוף כעשרים שנים ממועד תחילת ההפרשות.   [ז] יצוין, כי הפסיקה בענין הגדרת "שכר" ו "שכר קובע" אינה נוגעת לענייננו, בו קבעו הצדדים להסכמים הקיבוציים עבור אילו רכיבים תתבצענה הפרשות לקג"מ ועבור אילו לקופות הגמל "גדיש" ו"בר".   6. לאור כל האמור לעיל, הייתי דוחה את הערעור ומחייב את המערערת לשלם לבנק הוצאות הערעור בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ.     השופט עמירם רבינוביץ אני מסכים לתוצאה ולעיקר הדברים שכתב חברי הנשיא. אך ברצוני להוסיף דברים אחדים:   א. אכן, על פי הפסיקה הקיימת רשאים הצדדים להסכם קיבוצי בנסיבות מסוימות לקבוע, כי חלק מסך כל התמורה המשולמת לעובד - לא יכלל במשכורת הקובעת המשמשת בסיס להפרשות לקרן פנסיה (להלן - המשכורת הקובעת).   ב. במקרה הנוכחי אין מחלוקת, שעל פי ההסכמים (לרבות ההסדרים) החלים על הצדדים, אין הרכיבים כלולים במשכורת הקובעת. ברם, אילו היה מוכח, שהרכיבים הם בבחינת שכר בלתי מותנה לכל דבר ועניין, אין לשלול בנסיבות המתאימות את קביעתם כחלק מהמשכורת הקובעת. במקרה הנוכחי לא הוכח, שהרכיבים הם שכר לכל דבר ועניין. לכן, גם מטעם זה דין הערעור להידחות.   סגנית הנשיא אלישבע ברק אני מצטרפת לדעתו של השופט רבינוביץ.   נציג עובדים שלום חבשוש - הנני מצטרף לדעתו של הנשיא.     נציג מעבידים בנימין ליברמן - הנני מצטרף לדעתו של הנשיא.   סוף דבר - הערעור נדחה לפי האמור בדעתו של הנשיא. המערערת תשלם לבנק הוצאות בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ.  השכר הקובע / משכורת קובעתמשכורתרכבפנסיהאחזקת רכב