פגיעה ברכב ביציאה מהחניה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה ברכב ביציאה מהחניה: השאלה העומדת לדיון היא האם על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו שחנה בחניה בסמוך לביתו. כללי: ביום 20.6.02 הגיש התובע את תביעתו כנגד הנתבעת ובה טען כי ביום 24.5.02 בעת שרכבו מסוג הונדה מס' רישוי 06-471-91 (להלן-"הרכב") חנה בחניה, רכב השייך לנתבעת מ.ר. 05-806-99 מסוג טנדר פורד (להלן-"הטנדר") יצא מהחניה ופגע ברכב לאורך דופן שמאל ונמלט מהמקום. התובע פנה לשמאי אשר העריך את הנזק לרכב בסך 1,449 ₪. התובע תבע את הסכום הנקוב בחוות דעת השמאי וכן את הסך 501 ₪ בגין אובדן יום עבודה וסידורים. הנתבעת הכחישה את טענותיו של התובעת וטענה כי יש לדחות את התביעה מהסיבות כדלקמן: בתביעה לא נטען מה היתה השעה בה ארעה התאונה; לנהג של הרכב לא היתה כל סיבה לעזוב את מקום התאונה מכיוון שכלי הרכב של הנתבעת מבוטחים; החלק הנמוך ביותר של הטנדר גבוה יותר ממקום הפגיעה ברכב; בטנדר לא נותר סימן נזק כלשהו; סימני הצבע ברכב של התובע מעידים על חפץ הצבוע בצבע לבן, כאשר פגוש הטנדר צבוע בצבע שחור. ביום 28.7.02 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק זה. לישיבה זו הוזמן העד אלזרקי נסים, שהיה נהג הטנדר והעובד של הנתבעת. הנתבעת לא טרחה להביא עד זה לדיון, למרות שעד זה היה תחת פיקוחה, ויכלה להביאו לבית המשפט בכל עת שרצתה. בתצהירו מיום 21.8.02 לבית המשפט המחוזי, אשר צורף לבקשת הנתבעת מיום 14.1.04 להזמנת העד, ציין עד זה כי לא קיבל זימון לישיבת יום 28.7.02. אלא שבתיק בית המשפט מצוי אישור מסירה לפיו ביום 23.7.02 נעשה נסיון על ידי פקיד הדואר חיים לוי למסור לעד את ההזמנה למתן עדות, אך איש לא היה בבית, וכי ביום 24.7.02, 4 ימים לפני מועד הדיון, נמסרה לעד ההזמנה למתן עדות על ידי פקידת הדואר ברוריה אביטל, והעד חתם על אישור המסירה. אישור מסירה זה הגיע לבית הדואר ביום 25.7.02, כפי העולה מחותמת הדואר המצויה על פניו. אישור המסירה הגיע לתיק בית המשפט לאחר יום הדיון שהתקיים ביום 28.7.02. מאחר והנתבעת לא הביאה את העובד שלה למתן עדות, ניתן פסק דין ביום 28.7.02, לאחר שמיעת עדות התובע, העדה מטעמו ועדותו של מנהל הנתבעת, מר אליהו יוסף. הנתבעת ערערה לבית המשפט המחוזי על פסק הדין וטענה כי פסק הדין ניתן בלי ששמעתי את העד אלזרקי נסים. מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי הנתבעת לא גילתה לבית המשפט המחוזי כי העד אלזרקי נסים קיבל את הזימון למתן עדות כבר ביום 24.7.02, וכי יכלה להביא את העד לבית המשפט גם ללא הזמנה מבית המשפט. בכל אופן, פסק הדין מיום 28.7.02 בוטל, והתיק הוחזר אלי לשמיעת עדותו של העד נסים אלזרקי. התיק נקבע לשמיעת עדותו של העד נסים אלזרקי ליום 19.2.04. בעת הדיון הודיע מנהל הנתבעת כי יש לו שני עדים נוספים, והם קצין הבטיחות של הנתבעת, מר מנחם יוסף, ופקידת החברה, גב' לימור נחמני. שמעתי את עדותם של שלושת עדי הנתבעת וכן שמעתי את עדת התביעה גב' רובין לגבי הקשר המשפחתי שלה לתובע ולגבי הטענה שהועלתה בתצהירו של מר נסים אלזרקי מיום 21.8.02 כי היא מתגוררת ביהוד ולא כפי שהעידה ביום 28.7.02. יש לציין כי בפרוטוקול הדיון מיום 19.2.04 נרשם ששמו של הנהג הוא אליהו אלזרקי, ויש להניח שמדובר בטעות, שכן בתצהירו לבית המשפט המחוזי הצהיר מר נסים אלזרקי כי הוא נוהג בטנדר באופן בלעדי. פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את כל העדים שהצדדים ביקשו להעיד. דיון ומסקנות: שאלת האחריות: שאלת האחריות מסתעפת למספר שאלות משנה, בהן אדון להלן. האם פגע הטנדר ברכב? בענין האחריות השאלה היחידה שעלי לדון בה היא האם פגע הטנדר ברכב. עדת תביעה מס' 2 העידה כי אימה ומר נסים אלזרקי מתגוררים באותו בנין, מר אלזרקי מתגורר בקומה שניה, ואילו אימה מתגוררת בקומה רביעית. באותה תקופה היא התגוררה בבית אימה. העדה העידה כי ביום התאונה בשעה שבע בבוקר לערך תלתה כביסה וראתה את שני כלי הרכב צמודים. ברכב של הנתבעת נהג הנהג נסים אלזרקי, אשר זז קצת אחורה והגלגל שלו מופנה כלפי הרכב, והוא פגע בחלקו האחורי של הרכב. היא רשמה את המספר של הטנדר, ומסרה אותו לתובע. לעומת עדת תביעה מס' 2 העיד מר אלזרקי כי סדר היום שלו מתחיל בשעה 05.10, אז הוא נוסע מביתו לירושלים, חוזר מירושלים לרמלה ומתחיל לבצע איסוף תלמידים לכיוון בית ספר בר-אילן. העד הכחיש כי היה בשעה 07.00 במקום התאונה, וטען כי בשעות כאלה הוא לא נמצא בביתו. סבור אני כי העדות הנכונה היא של גב' רובין, עדת תביעה מס' 2, ואילו העדות של מר אלזרקי אינה נכונה. להלן נימוקי: העובדה שגב' רובין היא אחותו של התובע אינה גורעת מעדותה. התרשמתי מאמינותה של עדה זו, דבריה היו הגיוניים, והם נתמכים בתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי, כפי שאפרט להלן; מאישור המסירה המצוי בתיק בית המשפט לפיו מר אלזרקי נסים קיבל ביום 24.7.02 את הזימון למתן עדות לישיבה שהיתה קבועה ליום 28.7.02 עולה כי האמור בתצהירו של מר אלזרקי מיום 21.8.02 (אשר הוגש לבית המשפט המחוזי במסגרת בקשת רשות הערעור) היה לא אמת; בעת החקירה הנגדית ניסה התובע לשאול את העד שאלות, אך העד התחיל לצעוק על התובע ולהתווכח אתו, ולא ענה על השאלות. דבר זה מצא את ביטויו בפרוטוקול הדיון; העד עשה עלי רושם לא אמין הן בעדותו בבית המשפט והן בעת שמנע למעשה את החקירה הנגדית; גם על פי עדותו של העד קיימת אפשרות שהעד היה במקום התאונה בשעה 07.00. העד העיד כי הוא נוסע בשעה 05.10 לירושלים וחוזר לעיר לוד. הזמן משעה 05.10 ועד לשעה 07.00 מספיק כדי ליסוע מלוד לירושלים ולחזור מירושלים ללוד ומשם לעיר רמלה. כך שגם לפי עדותו של העד לא נשללת האפשרות לשהותו במקום התאונה. יש לציין שזמן הנסיעה מלוד לירושלים הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה; הנתבעת הביאה לעדות את העדה לימור נחמני, אשר לדבריה רושמת את סידור העבודה של כלי הרכב. הנתבעת לא המציאה לבית המשפט את סידור העבודה כלי הרכב ליום התאונה. סימני הפגיעה ברכב: טוענת הנתבעת כי לא יתכן שהטנדר פגע ברכב מהסיבות כדלקמן: על גבי הרכב של התובע נראו סימני פגיעה של רכב בצבע לבן, והפגוש של הטנדר הוא בצבע שחור; החלק הנמוך ביותר של הטנדר גבוה יותר ממקום הפגיעה ברכב, ואף נעשתה בדיקת הגבהים של שני כלי הרכב ליד משרדה של הנתבעת. אין בידי לקבל את שתי טענות אלו של הנתבעת. טענתה של הנתבעת בדבר סימני הפגיעה נסתרת מהתמונות שצורפו לחוות דעתו של השמאי מטעם התובע. בעמוד הראשון של התמונות רואים בבירור סימני פגיעה בצבע שחור בדלת האחורית שמאלית, בכנף אחורית השמאלית ליד הדלת השמאלית ועל גבי החישוק השמאלי האחורי. אין בידי לקבל את טענת הפרשי הגבהים, מכיוון שהתובע העיד ביום 28.7.02 כי שני כלי הרכב חנו על גבי עפר ולא על גבי חניה סלולה, וכי הרכב חנה במקום יותר גבוה מהטנדר. עדות זו עונה במישרין לטענת הנתבעת בדבר הפרשי הגבהים. הבדיקה שביצעה הנתבעת היתה במשרדה ליד משרדה של הנתבעת ולא במקום התאונה, כך שבדיקה זו אינה יכולה להעיד מאומה. יש לציין כי עדותו זו של התובע היתה מצויה בידי הנתבעת מאז יום 28.7.02. בישיבת יום 19.2.04 העיד מר מנחם יוסף, קצין הבטיחות של הנתבעת, על הפרשי הגבהים בבדיקה שביצע ליד המשרד של הנתבע, אך הוא לא התייחס לעדותו של התובע בדבר הפרשי הגבהים בין שני מקומות החניה בהם חנו שני כלי הרכב עובר לתאונה. הביטוח של כלי הרכב: טוענת הנתבעת כי כלי הרכב שלה מבוטחים, ועל כן לא סביר שהנהג שנהג בטנדר יברח מהמקום. אין בידי לקבל טענה זו, אך זאת לא מהעדויות שהובאו בפני, אלא דווקא מהעדויות שלא הוצגו בפני. הנתבעת לא הציגה בפני כל תעודת ביטוח לנזקי רכוש לפיה מבוטח הטנדר. בנוסף, לנתבעת לא הצטרף נציג של חברת הביטוח, כפי שקורה בכל התביעות הקטנות בגין נזקי רכוש הנגרמים בתאונות דרכים המתבררות בפני. דבר זה מצביע על אחת משתיים: או שלנתבעת לא היה ביטוח רכוש בגין השימוש בטנדר, או שהנזק שנגרם היה בתחום ההשתתפות העצמית. על כן, דוחה אני את טענת הנתבעת בדבר הכיסוי הביטוחי. הקביעה לענין האחריות: לאור כל האמור לעיל, סבור אני כי הטנדר השייך לנתבעת הוא זה שפגע ברכב, וכי בעת התאונה נהג ברכב מר נסים אלזקרי. שאלת הנזק: התובע הגיש את חוות דעתו של השמאי גיא סולומון בה נקבע כי הנזק שנגרם לרכב בדין התאונה עומד על הסך 1,499 ₪. חוות הדעת התקבלה ללא כל הסתייגות ועל כן יש לקבלה ללא כל סייג. לעומת זאת התובע לא הוכיח את שווי יום העבודה שבגינו תבע את הסך 501 ₪. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: את הסך 1,499 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (20.6.02) ועד ליום התשלום בפועל; את אגרת המשפט בסך 85 ₪ ואת הוצאות המשפט בסך 750 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. נזק לרכבחניהרכבפגיעת רכב