שבר בראש הרדיוס ללא תזוזה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר בראש הרדיוס ללא תזוזה בתאונת דרכים: 1. התובע, יליד 14.5.76, נפגע בתאונת דרכים ביום 13.1.00. אין מחלוקת לגבי חבותן של הנתבעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המחלוקת היחידה הינה בשאלת גובה הנזק, לרבות היות התאונה תאונת עבודה כמשמעה על פי דין, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 2. הפגיעה א. התובע נחבל במרפק ימין וברך שמאל. בצילומי הרנטגן אובחן שבר ללא תזוזה של ראש עצם הרדיוס אשר טופל במתלה במשך ארבעה שבועות. ב. ביום 15.2.00 הופנה לפיזיוטרפיה וקיבל ארבעה טיפולים. ג. התובע היה באי כושר עד 20.2.00. ד. ד"ר רינות, אשר נתמנה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, מצא כי השבר התחבר היטיב, בלא שהותיר מגבלה בתנועה או בתיפקוד המרפק בפרט והגפה העליונה בכלל. צילומי הרנטגן נמצאו תקינים והחבלה בברך שמאל הותירה רק שתי צלקות זעירות, שטחיות, שאינן כואבות ושלא משפיעות על תיפקוד הברך. לאור האמור לעיל קבע ד"ר רינות כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות כתוצאה מפגיעתו בתאונה הנדונה. 3. התאונה כתאונת עבודה א. לטענת הנתבעות נפגע התובע בתאונת עבודה כשהן מסתמכות על עדותו של האחראי הישיר של התובע, מנהל התיפעול, מר משה למדן מיום 20.8.00 החתומה על ידו, לפיה: "במסגרת עבודתו כמנהל תפעול בבית העסק 'ארכיב 2000' בסביבות שעות הצהריים שלחתי את השליח אבי דבלה לשליחות על מנת שיביא חומר מארכיב בית העסק ללקוח בת"א... בשעת אחר הצהריים (באותו יום) קבלתי שיחה טלפונית בה התבשרתי שאבי דבלה מצוי במיון בבית החולים בילינסון לאחר ששבר את ידו בתאונת אופנוע. בהמשך שוחחתי עמו בפלאפון והוא סיפר לי שלאחר שיצא לשליחות הוא החליק והתהפך עם האופנוע... ולכן לא הספיק להביא את החומר שהיה עמו ליעדו. לפיכך בהמשך נהג שלנו נסע להחזיר את האופנוע בו היתה עדיין כל הסחורה (מסמכים ותיקים) ומישהוא אחר בסופו של דבר ביצע שליחות זו". ב. התובע הכחיש כי התאונה היתה תאונת עבודה בהתבססו על אישור מנכ"ל החברה מיום 18.12.00 לפיו: "התאונה ארעה במהלך נסיעתו עם אופנוע של החברה אשר היה צמוד אליו לאחר שעות העבודה. לתאונה לא היה קשר לעבודתו היות ונסע לענייניו הפרטיים". ג. אלא שהנתבעות המציאו מסמך נוסף מיום 11.6.01 החתום אף הוא ע"י אותו מנכ"ל החברה לפיו התמנה לתפקידו זמן רב לאחר התאונה ומאחר ומר למדן הפסיק עבודתו בחברה לפני מתן האישור,"מכתבי שבסימוכין (מיום 18.12.00 - מ.ש.) נכתב על בסיס מה שנמסר לי ממר אבי דבלה ומעורכת דינו שפנתה אלי טלפונית". ד. מקום עבודתו של התובע בחברת ארכיב 2000 שמושבה בכפר סירקין ואף התאונה ארעה, על פי אישור המשטרה, בצומת סירקין. ה. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התאונה היתה תאונת עבודה כמשמעה על פי דין. 3. נזקים א. נזק שאינו נזק ממון לתובע נגרם שבר במרפק ידו הדומיננטית, ידו קובעה במתלה למשך ארבעה שבועות והוא נזקק לפיזיוטרפיה ועל כן נראה לי, למרות שלא נותרה לו נכות לצמיתות, כי הוא ראוי למכסימום הפיצוי על פי תקנה 2(ב) לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, בסך 14,511 ₪. ב. הפסד השתכרות בעתיד שכרו הממוצע נטו של התובע בחודשים 8/99 - 12/99 היה 4,383.5 ₪. התובע היה באי כושר עד יום 20.2.00, כלומר חמישה שבועות ועל כן נגרם לו נזק בסך 5,479 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בסה"כ 6,021 ₪. אך מאחר והיה זכאי לדמי פגיעה בשיעור 75%, הוא זכאי ל-25% בלבד, סה"כ 1,505 ₪. ג. עזרה בעבר ידו הדומיננטית של התובע היתה, כאמור מקובעת במתלה במשך ארבעה שבועות ועל כן סביר שנזקק לעזרה החורגת מיחסי משפחה וחברות מקובלים ועל כן נראה לי לנכון לפצותו בסך 1,000 ₪. ד. הוצאות רפואיות משהיתה, כאמור, התאונה תאונת עבודה כמשמעה על פי דין, זכאי היה התובע להחזר כל הוצאותיו הרפואיות מהמוסד לביטוח לאומי ועל כן אני דוחה הדרישה. ה. הוצאות מיוחדות בעת קרות התאונה היה התובע סטודנט להנדסת תוכנה ומינהל עסקים וכתוצאה מהתאונה הפסיד חומר לימודים רב ונאלץ לטענתו להשלימו ע"י צילום החומר הנלמד ועזרת חבריו לספסל הלימודים ודרישתו בסך 500 ₪ מקובלת עלי כסבירה. ו. שכר המומחה התאונה היתה אמנם תאונת עבודה והתובע היה זכאי לקביעת נכותו על ידי המוסד לביטוח לאומי, אך מאחר ולא פנה ועל פי הצהרתו ואישור המעביד שהמציא גם לא יוכל לפנות, אני דוחה דרישת הנתבעות להחזר שכר המומחה. 4. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע כדלקמן: א. כאב וסבל 14,511 ש"ח ב. הפסד השתכרות 1,505 ש"ח ג. עזרת צד ג' 1,000 ש"ח ד. עזרה בלימודים 500 ש"ח סה"כ 17,516 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. שברתזוזה