שחרור משכנתא מנכס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור משכנתא מנכס: 1. זוהי תובענה לסעד הצהרתי לפיו המשיב 1 (להלן: - "המשיב" או "הבנק") לא היה רשאי בחודש ינואר 1998 לסרב לבקשת המבקשת 1 לשלם סך 1,200,000$ לכיסוי כל התחייבויותיה ולבקשתה לשחרור המשכנתא הרובצת על חלקה 44 בגוש 7094 (להלן: - "הנכס") הרשומה על-פי שטר 28605/95 (להלן: - "המשכנתא"). בנוסף, מתבקש סעד הצהרתי על-פיו חובה של המבקשת 1 למשיב, נכון ליום 5.11.01, לא עלה על 5,287,902 ₪, והמשיב אינו רשאי לפעול באמצעות משיב 2 (להלן: - "כונס הנכסים") למימוש המשכנתא הנ"ל. 2. הרקע: א. המבקשות נמנות עם קבוצת חברות (להלן: - "קבוצת החברות") השייכות למר מנשה סמואלוב (להלן: - "סמואלוב"), ואשר ניהלו חשבון אצל המשיב. בשנת 1992 נרשמה "משכנתא בדרגה שישית" על הנכס הנ"ל הרשום על-שם מבקשת 2 וזאת, להבטחת אשראי שניתן למבקשת 1 או למבקשת 2 ע"י המשיב, וזאת עד סך 850,000 $ (נספח "א" לתובענה). שטר המשכנתא תוקן בשנת 1995 בדרך של הגדלת הסכום המובטח במשכנתא ל-1,200,000$.   ב. על הנכס הנ"ל רשומות 2 משכנתאות "פארי-פאסו". האחת - לטובת המשיב, עד סך 1,200,000 $ - והשניה - לטובת בנק הפועלים עד סך 9,000,000 $.   ג. ביום 5.11.01 הגיש ב"כ המשיב בקשה למימוש המשכנתא ונטען על-ידיו שיתרת חובה של המבקשת 1, בספרי הבנק, נכון ל-24.10.01 מגיע כדי 6,409,381 ₪, אך סמוך לאחר מכן תיקן הוא את הסכום והעמידו על-סך 5,124,000 ₪ נכון ל-5.11.01. כונס הנכסים נתמנה ביום 27.12.01 למימוש הנכס.   3. א. בתובענה שבפני טוענות המבקשות שבשלהי שנת 1994 התקבלה אצלן החלטה אסטרטגית להעביר הניהול הכספי שלהן ושל חברות נוספות בקבוצה ל-2 בנקים אחרים, והחלטה זו הובאה לידיעת המשיב בתחילת שנת 1995. נוהל מו"מ ומנהל המבקשת הציע, בתחילת חודש אפריל 1995 למשיב - שהמשיב יעמיד למבקשת 1 מסגרת אשראי לזמן ארוך (לפחות ל-10 שנים) בסכום של 1,200,000 $ ובהתאם תוגדל המשכנתא על הנכס. המשיב הסכים להצעה. כך, על-פי טענת המבקשות, המוכחשת ע"י המשיב, כפי שעוד יובהר. בהמשך, אליבא דמבקשות, תכננה המבקשת 1 את "תוכניות החומש הפיננסיות שלה" על בסיס ההנחה המוסכמת, אך במקביל צמצמה את היקפי האובליגו, לצורך ביצוע המעבר לבנקים אחרים.   ב. בשל חוסר שביעות רצונו של מנהל המבקשות מתפקוד המשיב, החליט הוא, על-פי הנטען, לחסל את כל יתרת החוב אצל המשיב ע"י פרעון מוקדם של 1,200,000 $ שהיווה את מרבית החוב. גם הפעם התנהל מו"מ בין מנהל המבקשות לבין המשיב, וזאת החל מסוף שנת 1996 ובמהלך שנת 1997, כשבנק דיסקונט מביע נכונות להעמיד למבקשות את הסכום המבוקש.   ג. ביום 24.8.97 שלח מנהל המבקשות למשיב מכתב (נספח "ח" לתובענה) ובו הודיע על כוונתו לפרוע האשראי וביקש מכתב המופנה לבנק דיסקונט וכולל התחייבות להסיר המשכנתא כנגד קבלת 1,200,000 $. מכתב זה לא נענה, אך בין הצדדים התנהל, כנראה, מו"מ. ד. ביום 14.1.98 הודיע המשיב למבקשות (נספח "י" לתובענה) שהסכמתו לביטול המשכנתא מותנית בפרעון מלוא החוב של שתי המבקשות. ולטענת המבקשות, התנייה זו - סיכלה את מבוקשה של המבקשת 1, ובנק דיסקונט חזר בו מהצעותיו.   ה. ביום 22.11.98 הודיע המשיב למבקשות על ביטול המסגרות שהועמדו למבקשות (נספח "יג" לתובענה) וזאת, לטענתן, באופן חד צדדי, ושלא כדין. על-פי הנטען - חשבון המבקשת 1 - עומד החל מ-1.3.00 ללא מסגרת אשראי. ו. המבקשות גורסות שהמשיב אינו זכאי לכל ריבית החל מ-14.1.98 ובמועד זה יתרת החוב עמדה על 4,454,408 ₪ או - נכון ל-5.11.01 - סך 5,287,902 ₪. לחילופין, טוענות המבקשות שהריבית המגיעה לבנק היא ליבור + 1.5% לשנה.   4. המחלוקות העובדתיות בין הצדדים אינן רחבות היקף, גם אם פרושות הן על-פני עשרות עמודים מודפסים. גם מתוך המחלוקות העובדתיות הקיימות - רק חלק רלבנטי ומשמעותי להכרעה בתובענה.   אתייחס למחלוקות אלו, להלן, אחת לאחת:   א. המחלוקת הראשונה והמשמעותית מכולן נוגעת לשאלה: האם הסכים המשיב להעמיד למבקשות אשראי לזמן הארוך, במובן הנטען ע"י המבקשות, דהיינו, ל-10 שנים ומעלה.   התשובה לכך - שלילית. לא הוכחה לי הסכמה כאמור של המשיב. המבקשות מתבססות בטענתן זו על עדות סמואלוב, מנהלן, על פיה בתחילת חודש אפריל 1995 הוא הציע, והמשיב הסכים - להעמדת אשראי לזמן ארוך העולה על 10 שנים. לעדות זו אין כל תימוכין - והיא מוכחשת מכל וכל ע"י המשיב. לתגובת המשיב צורפו כתבי התחייבות (נספחים ט1-ט3) מהם עולה בבירור שמדובר באשראי למשך 5 שנים בלבד, עד 31.12.98, ולא מעבר לכך. אשראי ל-5 שנים הוא אשראי לטווח ארוך במובן הבנקאי שלו, וגם אם התכוון סמואלוב לקבל אשראי לטווח ארוך העולה על 10 שנים, אין די בכוונתו זו, ללא הוכחת הסכמה פוזיטיבית של המשיב.   ב. שאלה נוספת היא: האם הנכס מושכן להבטחת אשראי בסך 1,200,000 $ שניתן למבקשת 1 או שהמישכון נעשה להבטחת כל ההתחייבויות של המבקשות. התשובה לכך ברורה: מישכון הנכס נעשה להבטחת כלל ההתחייבויות של החברות המבקשות וכל קבוצת החברות, כפי שצויין במפורש במכתב המשיב למבקשת 1 (נספח "י" לתגובת המשיב). ממכתב זה, שנשלח ב-11.12.96, עולה שמדובר בהעמדת בטחונות (כולל המשכנתא) לסך כל התחייבויות קבוצת החברות וסמואלוב עצמו כלפי המשיב. למסקנה דומה ניתן להגיע גם ממכתבה של מבקשת 1 למשיב מיום 5.3.97 (נספח "יא" לתגובה) וכן ממכתביה מיום 31.7.96 (נספח "יב" לתגובה) ומיום 1.8.96 (נספח "יג" לתגובה). תימוכין נמצא לקביעה זו גם בהסכם אליו הגיע סמואלוב עם פקיד השומה (נספח "יד" לתובענה) שם הצהיר שהשעבודים הקיימים (סע' 2) באו להבטיח חובות של המבקש וקבוצת אוריינט קולור לבנק הפועלים ולמשיב.   מעיון בכל הנספחים לתובענה ולתגובה עולה גם שאלה אינם תומכים בגרסה המוצגת ע"י המבקשות. לטענת המבקשות לפיה התכוונו הן כבר בשלהי שנת 1994 להעביר פעילותן לבנקים אחרים, אין כל תימוכין בכתובים. ההיפך הוא הנכון. בכתובים יש תימוכין לפניית המבקשות להגדלת אשראי למשך השנים 1995-1996 (נספח יד לתגובה) דווקא, ללא כל רמז לכוונה הנטענת וכן יש תימוכין לעמדת המשיב לפיה המשכנתא שימשה בטוחה להתחייבויות כל קבוצת החברות ולא למבקשת 1 בלבד. די להביט בכותרת נספח "יד" - הנדון: "בקשה למסגרות האשראי לקבוצת חברות אוריינט קולור".   לסיכום המחלוקות עד כה: אין ממש בטענת המבקשות לפיה המשיב התחייב להעמיד למבקשת 1 אשראי ארוך טווח (לתקופה העולה על 10 שנים) ורק כנגד התחייבות זו - הוטלה המשכנתא.   אין לי כל ספק שהמשכנתא ניתנה ע"י המבקשות כחלק ממערך הבטחונות שהועמדו על-ידיהן למשיב עבור מסגרות האשראי וכלל ההתחייבויות של קבוצת החברות כולה.   ג. מחלוקת נוספת נוגעת לשאלה: האם הסכים המשיב לקבל מהמבקשות סך 1,200,000 $ לסילוק המשכנתא, וחזר בו מהסכמתו זו, או סיכל ביצוע מהלך כזה. שאלה נוספת הנגזרת מהשאלה הנ"ל היא: אם סירב המשיב לקבל הסך הנ"ל לסילוק המשכנתא - האם היה רשאי לסרב או שסרב שלא כדין? אני סבורה שהמשיב מעולם לא הסכים להסיר המשכנתא כנגד מתן סך 1,200,000 $, ואין בפני כל אסמכתא להסכמה שכזו. ההיפך הוא הנכון. המשיב נקט גישה עקבית לפיה המשכנתא באה להבטיח את כלל התחייבויות קבוצת החברות ולא רק את התחייבויותיה של חברה בודדת זו או אחרת. גישה זו באה לביטוי, בין היתר, במכתב הבנק מ-14.1.98 (נספח "י" לתובענה), אך לא רק בו.   ב"כ המבקשות טוען שסמואלוב עשה נסיון להסיר המשכנתא כנגד תשלום 1,200,000 $ - בכך מתפרץ הוא לדלת פתוחה, שכן, אין מחלוקת על עובדה זו, אלא שקיימת מחלוקת, כאמור, אם היתה הסכמה של המשיב לכך - ותשובתי לשאלה זו היא שלילית. המשיב היה מוכן לסלק המשכנתא כנגד פרעון מלוא ההתחייבויות של קבוצת החברות. אני סבורה עוד שהמשיב היה רשאי להציב דרישה זו, ולא היה בה כל פסול.   גם נסיון המבקשות להטיל על המשיב את האחריות לכשלון המגעים עם בנק דיסקונט - נועד לכשלון. הטיוטה שהוצגה אמנם כוללת את המשיב כצד לה, כמו גם את בנק דיסקונט ובנק הפועלים, אך לא הוצגה לי כל ראיה שהטיוטה הומצאה למשיב; שהוא ידע על קיומה או שהסכים לה. אך גם אם היה מוכח שהמשיב ידע על המו"מ ואף היה שותף לו - אין בפני ראיה ואף לא טענה שההסכם השתכלל לכדי חוזה מחייב. במיוחד תמוהה העובדה שמאז 1998, עת התרחשו האירועים האמורים, ועד הגשת תובענה זו, לא העלו המבקשות כל טענה כלפי המשיב בקשר עם ההתנהגויות המיוחסות לו בתובענה. אין בנמצא ולו מכתב אחד של סמואלוב המוחה על העוול הקשה שגרם המשיב לו ולקבוצת החברות שלו, כטענתו. זוהי שתיקה בעלת משמעות רבה. במיוחד, כשהיא מצטרפת לעשייה. המבקשות ניהלו במהלך כל אותה תקופה פעילות בנקאית שוטפת ורגילה אצל המשיב, כפי שניתן ללמוד, בין היתר, ממש/2 - מש/4. המבקשות הגישו תובענה זו והעלו הטענות המפורטות בה, רק לאחר שנפתח ע"י המשיב תיק הוצל"פ למימוש המשכנתא (ביום 5.11.01) ומונה כונס נכסים (1.02), בהסכמת בנק הפועלים - שהינו בעל המשכנתא הנוספת.   שתיקה ממושכת זו, של כ-4 שנים, מחד-גיסא, והעיתוי של הגשת התובענה, לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, מאידך גיסא, תומכים במסקנה שבטענות המבקשות אין ממש וכל מטרתן, המנעות ממימוש המשכנתא שבאה להבטיח את כלל ההתחייבויות של קבוצת החברות כלפי המשיב, כשאין כל ספק שהמבקשות חבות סכומים גבוהים ביותר למשיב ואין כל בסיס לנסיונן למנוע המימוש. לסיכום מחלוקת זו - המשיב לא הסכים מעולם לקבל 1,200,000 $ לסילוק המשכנתא - והיה רשאי לסרב לכך מאחר שהסכום האמור לא כיסה את כל חובות קבוצת החברות שלהבטחתם נרשמה המשכנתא.   5. ב"כ המשיב טוען שמדובר בתביעת סרק. עיון בתובענה ובתצהיר התומך בה, כמו גם בנספחים ואף בעדות מר סמואלוב - מביא למסקנה שהצדק עם ב"כ המשיב.   מתדיינות בפני חברות החייבות מליוני שקלים למשיב, וזאת על-פי גרסתן הן, ומנסות למנוע מימוש משכנתא שנרשמה להבטחת פרעון אותם חובות, בטענות סרק. המבקשות עתרו, לכתחילה, להשהיית ההליכים בהוצל"פ (נספח "א" לתגובה) וזאת, למשך 75 ימים, כדי לאפשר להן לגייס כספים ולפרוע את מלוא החוב (סע' 6-7 לנספח "א" לתגובה), אך חלפו הרבה יותר מ-75 ימים, ולמעשה חלפה כמעט שנה וחצי, מבלי ששולמה אגורה אחת על-חשבון החוב. לא ניתן לייחס רצינות לטענות המבקשות - במצב דברים בו אין הן מתייחסות ברצינות להצהרותיהן שלהן.   6. מכל האמור לעיל, אני דוחה את התובענה. המבקשות ישאו בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ + מ.ע.מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. מקרקעיןמשכנתא