שכ''ט עורך דין לפי שעה

בין הצדדים נחתם הסכם שכ"ט לטיפול בהשגת היתר בנייה אשר במסגרתו נקבע כי שכר הטרחה ייקבע על בסיס חיוב לפי שעה. בית המשפט ציין כי כאשר מדובר בשכר טרחה בסכום גבוה, ובמיוחד כאשר מדובר בחיוב על בסיס שעות, יש מקום לעדכן את הלקוח מראש על החיוב הצפוי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכר טרחת עורך דין לשעה / שכ"ט עו"ד לפי שעה: בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שניתן על ידי כב' השופטת חנה ינון, בת.א.22673/04, ביום 06.04.08, ובו התקבלה בחלקה תביעת המערער לתשלום שכ"ט, ונדחתה התביעה שכנגד. העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. ביום 08.05.01 נחתם בין המערער, עו"ד ד"ר אברהם ציון (להלן: "המערער") לבין המשיבים 1 ו-2 (להלן: "המשיבים"), הסכם שכ"ט, לפיו נשכרו שירותי המערער כעורך דין כדי שיפעל מול עיריית תל אביב לקבלת היתר בנייה להרחבת דירת מגוריהם (להלן: "ההסכם"). במסגרת ההסכם נקבע, כי שכר הטרחה ישולם על בסיס שעות עבודה שהושקעו, כשהתעריף לשעה הועמד על סך של 533 ₪, בתוספת מע"מ. עוד נקבע בהסכם, כי במקרה של אי תשלום שכ"ט במועד, יישא הסכום ריבית פיגורים. עוד סוכם כי שכר הטרחה אינו כולל הוצאות, וכי כרטיס הלקוח המנוהל ע"י המערער יהווה ראיה לנכונות החשבון. המערער פעל בהתאם להסכם לקבלת היתר בניה, אשר ניתן בסופו של יום, לאחר הליכים רבים. יצוין בהקשר זה, כי הבקשה לקבלת היתר הבניה נתקלה בהתנגדויות שונות, הן מצד הרשויות והן מצד שכני המשיבים (להלן: "משפחת שרעבי"), שהגישו מספר התנגדויות ועררים ותביעות נוספות כנגד המשיבים. המערער טיפל, לבקשת המשיבים, בהליכים רבים לשם קבלת ההיתר, לרבות בבקשה לעיכוב מספר הליכים פליליים שהוגשה ליועץ המשפטי לממשלה, שנפתחו כנגד המשיב בקשר עם קבלת ההיתר (העלבת עובד ציבור, בניה ללא היתר, בניה תוך סטייה מהיתר, וכן אי סילוק מפגעים). לטענת המערער, נשלחו למשיבים מעת לעת חשבונות שכ"ט והוצאות על בסיס הרישום בכרטסת הלקוח, אשר שולמו ברובם ללא עוררין או הסתייגות. התביעה נשוא הדיון הינה בגין חשבון מיום 13.10.03 על סך 98,592 ₪ (סכום התביעה עמד על סך 102,930 ₪, כולל ריבית) שלא שולם (להלן: "החשבון שבמחלוקת"). החשבון שבמחלוקת כולל חוב בגין חשבון קודם מיום 07.07.03 על סך של כ-12,700 ₪, אשר המשיב התחייב לשלם אך לא עשה כן. עוד כלל החשבון חיוב בגין 124.5 שעות עבודה של טיפול משפטי בקשר לקבלת ההיתר, וכן בגין הגשת הבקשה לעיכוב ההליכים הפליליים שהוגשה ע"פ בקשת המשיבים. מנגד, טוענים המשיבים, כי הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה ללא ידיעתם. עוד טענו המשיבים, במסגרת התביעה שכנגד, כי סכומי שכר הטרחה ששילמו (160,000 ₪) היו מופרזים, תוך שהמערער ניפח את היקף שעות העבודה, וטענו כי הם זכאים להחזר סך 60,000 ₪. לטענתם, הם סברו כי מדובר בעבודה בהיקף של כ-20 שעות בלבד. 2. בית משפט קמא, לאחר ששמע את העדים ובחן את כל הראיות, קבע, כי המערער השקיע שעות עבודה רבות בטיפול בהגשת הבקשה לעיכוב הליכים, שהוגשה בידיעת המשיבים, ובטיפול בעניינים נוספים של המשיבים. עוד קבע בית המשפט, כי ההסכם אכן קבע כי השכר השעתי יעמוד על 533 ₪, וכי כרטסת הלקוח תשמש ראיה לנכונות פירוט שעות העבודה שבוצעו. אולם, הוסיף בית המשפט וקבע, כי שכה"ט שדרש המערער עבור הטיפול בבקשה לעיכוב הליכים הינו גבוה ויוצא דופן, וכי היה עליו לספק הסבר למשיבים בנוגע להוצאות הכרוכות בטיפול בהגשת הבקשה לעיכוב הליכים. עוד ציין בית המשפט כי ראוי שעו"ד ייתן הערכה כספית ללקוחותיו מראש, כדי שיוכלו לשקול האם ברצונם להמשיך ולקבל את שירותיו של עוה"ד בהליך כה יקר, אם לאו. באשר למספר שעות העבודה בהם חויבו המשיבים, קבע בית משפט קמא כי המערער חייב את המשיבים בכפל, בגין אותה עבודה, וכי מניין השעות בהן חייב את המשיבים בגין הטיפול בהגשת הבקשה אינו סביר, גם בהתחשב בהיקף העבודה הנדרש לצורך הטיפול המסוים בבקשה, ובלשון בית המשפט: "...נראה לי כי התובע ציין בגין אותה עבודה שעות חוזרות ונשנות, דבר שלא מצאתי פשר לו, אלא אם הייתה כוונה בידי התובע 'לנפח' שעות העבודה ביודעו שהסכום לשעת עבודה מוסכם מראש על הנתבעים ומעוגן בהסכם שכר הטרחה". בית המשפט האמין למשיבים כי בעת החתימה על ההסכם סברו שהיקף העבודה לא יעלה על 20 שעות, ולכן קיימו את חלקם בהסכם עד שנתקלו בחשבון שהיה בניגוד לצפייתם הסבירה, וכפי שציין בית המשפט: "...הצדדים קיימו החוזה עד אשר הוגש החשבון האחרון, שהיה בניגוד לצפיותם הסבירה של הנתבעים. צפיות זו הופרה שעה שנתגלתה בחשבון, על פניו, חוסר סבירות על אף העבודה המשפטית הרבה שהושקעה, אך עדיין מהווה חשבון שכר טרחה חריג, מה גם שהנתבעים לא הועמדו, כאמור, על גובהו מראש". עוד ציין בית המשפט כי היה על המערער לעדכן את המשיבים, תוך כדי עבודה, על שכר הטרחה הצפוי והמצטבר, וזאת מכוח חובת תום הלב. לבסוף, קיבל בית המשפט את תביעת המערער באופן חלקי בלבד, ופסק על דרך אומדנא שכר טרחה בגין 25 שעות עבודה, דהיינו 13,325 ₪, וכן סכום נוסף של 12,711 ₪, שלא היה שנוי במחלוקת, אך לא שולם למערער. באשר לתביעה שכנגד - זו נדחתה, בנימוק כי עיקר טענותיהם של המשיבים נלקחו בחשבון במסגרת התביעה העיקרית. טענות הצדדים בערעור 3. לטענת המערער, שגה בית המשפט כשלא פסק לטובתו את מלוא סכום התביעה, אלא סך של כ-25,000 ₪ בלבד, הכולל תשלום עבור חוב עבר ותשלום עבור 25 שעות עבודה בלבד (מתוך 124.5 שנדרשו). לטענתו, לא מדובר בערעור על קביעות עובדתיות ו/או על ממצאי מהימנות, אלא ערעור על מסקנות מוטעות של בית המשפט, שלא הסתמכו על עובדות. לטענתו, המשיבים היו רשאים לפנות בכל עת לעו"ד אחר שייצגם, אך הם שבו ופנו למערער בעניינים שונים בקשר עם קבלת ההיתר, והוא ייצגם לפי תנאי ההסכם במשך 3 שנים, ולפיכך, מנועים המשיבים - לאחר שקיבלו את השירות המלא ולאחר שהושג ההיתר, והתאפשר להם לסיים את בניית דירתם - מלטעון כנגד החובה לשלם שכ"ט, ולהתחמק מתשלומו, רק בטענה כי יכלו לקבל את השירות במחיר זול יותר מעו"ד אחר. לטענת המערער שגה בית המשפט כאשר סבר כי המערער חייב את המשיבים בסכום של 85,000 ₪ רק בעבור הגשת הבקשה לעיכוב הליכים פליליים. לטענתו, קביעה זו שגויה ואין לה בסיס בחומר הראיות, שכן עיון בחשבון שבמחלוקת מעלה בבירור כי הטיפול בבקשה לעיכוב הליכים דרש 49 שעות עבודה, השוות לכ-25,000 ₪, ובפועל החשבון שבמחלוקת כלל חיוב בגין טיפול בעניינים נוספים כפי שמפורט בחשבון, מה גם שהמשיבים הודו כי הסכום שנדרש בגין הטיפול בבקשה לעיכוב הליכים הינו כ-25,000 ₪. לטענתו, משמעות פסק הדין הינה כי המשיבים יוצאים פטורים, ללא כל סיבה, מתשלום שכ"ט עבור שאר העניינים בהם טיפל עבורם המערער. מוסיף וטוען המערער, כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי הוא לא הסביר למשיבים את פירוט החשבון שבמחלוקת. לטענתו, המשיבים היו מעורבים באופן אינטנסיבי בהליכים, כפי שעולה מהעדויות והמסמכים שהובאו בפני בית משפט קמא, והם קיבלו הסברים מפורטים על מהות ההליכים. לטענת המערער, שגה בית המשפט כאשר לא הביא בחשבון הסדרים נוספים שעולים מההסכם, כמו ריבית פיגורים בגין אי תשלום במועד והצמדה (המעמידה את השכר השעתי על 583 ₪), ובמיוחד כאשר התעלם מהסעיף הקובע כי כרטיסיית הלקוח אצל המערער תיחשב כראיה לנכונות החשבון. לטענתו, המשיבים לא סתרו את נכונות כרטיסיית הלקוח, ושגה בית המשפט כאשר קבע כי המערער ניפח את החשבון, וכי השעות בהן חויבו המשיבים במסגרת החשבון שבמחלוקת (124.5) הן "מניין שעות אדיר אשר נראה חסר סבירות", וקבע כי מדובר ב"שעות חוזרות ונשנות". לטענתו, לא מדובר בחיוב כפול בגין אותה עבודה, כפי שסבר בטעות בית המשפט, אלא בפירוט עבודה שנמשכה מספר ימים, וקביעה זו סותרת באופן מהותי את קביעת בית המשפט בדבר ההשקעה המרובה של המערער בטיפול בעניינם של המשיבים. לבסוף, טוען המערער כי היה מקום לחייב את המשיבים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. יצוין, כי במסגרת הערעור ביקש המערער לצרף העתק כתב תביעה שהגיש משיב 1 כנגד משפחת שרעבי ביום 4.7.06 (ת.א. 52483/06) - ואשר נודע לו עליו רק בסמוך להגשת הבקשה במסגרת הערעור - בו תבע משיב 1, בין היתר, החזר שכ"ט של המערער בסך 102,930 ₪, וזאת מבלי שהסכום הנ"ל שולם למערער, ומבלי ליידע אותו או את בית המשפט על דבר קיומו של הליך זה. 4. לטענת המשיבים, בצדק דחה בית משפט קמא את מרבית תביעתו של המערער, וקיבל את גרסתם כי בעת חתימת ההסכם האמינו שמדובר בהיקף של כ-20 שעות עבודה בלבד. לטענתם, הערעור הינו על ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות, אשר הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים שכאלה, והמערער לא הצביע על נסיבות חריגות המצדיקות התערבות. עוד טוענים המשיבים, כי בניסוח הסכם שכה"ט, פעל המערער שלא בתום לב, שלא בהתאם לחובת האמון החלה עליו ותוך הפרת חובת הגילוי. המערער לא הסביר להם את משמעות ההסכם, ולא פירט בפניהם עובדות רלוונטיות בטרם חתמו עליו. לטענתם, ההסכם נחתם לצורך טיפול בעניין ספציפי, אולם המערער החיל אותו לגבי עניינים נוספים בהם טיפל, מבלי להבהיר להם את משמעות הדבר. עוד טוענים המשיבים, כי היה על המערער לקבוע מחיר לשעה בהתאם לוותק, למומחיות ולמוניטין של עוה"ד הספציפי שטיפל בעניין, ולקבוע תקרת שעות עבודה, ולקבל אישור מראש בגין כל חריגה. לטענתם, המערער לא סיפק לבית המשפט כל הסבר הגיוני לחיובים שגבה מהמשיבים, ולפיכך יש לקבוע כי לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו. בהקשר זה טוענים המשיבים, כי אין לסמוך על פירוט הרישום שניהל המערער, שכן המערער חרג מכל הכללים שנקבעו בעניין חיוב שכ"ט לפי שעות, וחייב אותם באופן שיטתי בסכומי עתק בגין פעולות פשוטות, ובצדק קיבל בית משפט קמא את גרסתם וקבע כי החשבון שבמחלוקת כולל חיובים כפולים וניפוח שעות עבודה לבסוף, טוענים המשיבים, כי יש לדחות את טענת המערער לפיה הם מושתקים מלטעון כנגד החשבון שבמחלוקת, לאחר שמשך 3 שנים כיבדו את ההסכם וקיבלו את השירות המשפטי. דיון 5. בין הצדדים נחתם ביום 08.05.01 הסכם שכ"ט לטיפול בהשגת היתר בנייה לדירת המשיבים, אשר במסגרתו נקבע כי שכר הטרחה ייקבע על בסיס חיוב שעתי, וכי: "כרטיס הלקוח המנוהל ע"י ד"ר ציון יהווה ראיה מספקת לנכונות החשבון, וחתימתו של הלקוח על הסכם זה מהווה הסכמה כי אכן החשבון ישמש ראיה כאמור ולא תהיה לו כל טענה או טרוניה בקשר לכך..." (סעיף 8 להסכם; הדגשות שלי - ר.ל.ש.). המערער פעל להשגת ההיתר, אשר לאחר הליכים רבים אכן התקבל. המשיבים מצדם, פעלו על פי ההסכם במשך 3 שנים ושילמו את חשבונות שכה"ט שנשלחו להם, וזאת עד שקיבלו את החשבון שבמחלוקת, אותו סרבו לשלם. 6. אקדים ואציין כבר עתה כי אני סבורה שיש לקבל את בקשת המערער להוספת כתב התביעה שהגישו המשיבים ביום 04.07.06 כנגד משפחת שרעבי בת.א. (ת"א) 52483/06 (להלן: "כתב התביעה") כראיה חדשה בערעור. מכתב התביעה עולה כי המשיבים תובעים ממשפחת שרעבי את מלוא הסכום אשר תובע מהם המערער בהליך הנוכחי. אומנם צויין בכתב התביעה כי מתנהל הליך בענין זה, אך המשיבים לא טרחו לפרט את כל טענותיהם הקשות כנגד החשבון שהגיש להם המערער (102,000 ₪) (סעיפים 184 ו-203 (ג) לכתב התביעה), ולא טרחו ליידע את בית משפט קמא או את בית משפט זה בדבר קיומה של התביעה, כאשר הם כופרים בכלל בחובתם לשלם סכומים אלה למערער. 7. ולגופו של עניין; בית משפט קמא קבע מפורשות כי המערער הקדיש שעות עבודה מרובות לטיפול בעניינם של המשיבים, ובתוך כך גם בבקשה לעיכוב הליכים ליועץ המשפטי לממשלה, ואף קבע מפורשות כי הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה על דעתם ובידיעתם של המשיבים. יחד עם זאת, בית המשפט הוסיף וקבע, כי שכר הטרחה נשוא החשבון שבמחלוקת הינו בלתי סביר, וכי היה על המערער לעדכן את המשיבים באשר להיקף שעות העבודה הצפוי ושכר הטרחה המצטבר, וליתן להם על כך הערכה מראש. 8. אכן יש ממש בקביעת בית משפט קמא כי כאשר מדובר בשכר טרחה בסכום גבוה, ובמיוחד כאשר מדובר בחיוב על בסיס שעות, יש מקום לעדכן את הלקוח מראש על החיוב הצפוי. יחד עם זאת, למשיבים לא היה כל בסיס לחשוב שהמערער יטפל בשעניניהם ללא תשלום או בתנאים אחרים מאשר הוסכם והיה נהוג במשך שנים. בנסיבות אלה אני סבורה כי יש ממש בערעור, וכי שכר הטרחה שפסק בית המשפט למערער היה על הצד הנמוך, ואפרט. 9. מקובלת עלי טענת המערער כי לא היה מקום להסיק כי קיימת כפילות בחיוב שעות העבודה. אומנם, עיון בחשבון שבמחלוקת מלמד כי קיימים חיובים במועדים שונים עבור טיפול באותו נושא, כך לגבי "הכנה לעיקרי טיעון, בדיקת חומר משפטי וטיפול בעיכוב ההליכים". ואולם אין בכך כדי להוביל למסקנה כי מדובר בחיוב כפול וניפוח שעות עבודה. טיפול משפטי אינו מסתיים בדרך כלל על אתר, ונמשך לרוב מעבר ליום עבודה אחד, והדוגמאות שהביא בית משפט קמא - אין בהן לטעמי כדי לבסס מסקנתו בדבר כפל חויב, מסקנה שהובילה את בית המשפט לפסוק למערער שכ"ט נמוך בניגוד למפורט בכרטיסיית הלקוח שהוסכם שהיא המחייבת, ותוך שביהמ"ש קבע כי העבודה הנטענת בוצעה על ידי המערער, וכי המערער השקיע שעות עבודה רבות בטיפול בעניינם של המשיבים. אין גם לקבל את טענת המשיבים לפיה הופתעו מגובה החשבון שבמחלוקת. המערער טיפל בתיקים רבים עבור המשיבים, וכל זאת תוך מעורבות יומיומית של המשיבים (ראה תיק מוצגים מטעם המערער). 10. בכל הנוגע לטיפול בקשה לעיכוב הליכים שהוגשה ליועץ המשפטי לממשלה, קבע בית משפט קמא, כקביעה עובדתית שאין להתערב בה, כי המשיבים ידעו וביקשו מהמערער שיטפל ויגיש את הבקשה לעיכוב הליכים, וזאת בניגוד לטענתם כי לא ידעו על הבקשה וכי זו הוגשה על ידי המערער ביוזמתו. בנוסף, אני סבורה כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי כל השעות המפורטות בחשבון שבמחלוקת, הינן בגין הבקשה לעיכוב הליכים, וכלשונו: "מירב העבודה עליה התבסס חשבון זה הושקע בבקשה ליועץ המשפטי לממשלה... התובע צריך היה, בנסיבות אלה, ליתן הסבר מפורט ומפורש לנתבעים כי עבודה זו תהא בשכ"ט של 85,000 ₪...". בפועל, אין הדבר כך, שכן בהתאם לחשבון רק 49 שעות מתייחסות לטיפול בבקשה לעיכוב הליכים - עובדה שאינה שנויה במחלוקת, וגם המשיבים גורסים כך (ראה פסקה 57 לפסק דינו של בית משפט קמא). עיון בחשבון מלמד כי בנוסף לטיפול בבקשה לעיכוב הליכים, כולל החשבון, דרישה לשכ"ט בגין טיפול בהליכי ערעור, גם הם בהיקף שעות נכבד, אשר לכאורה, בית משפט קמא לא זיכה את המערער בשכ"ט עבור מתן שירותים אלה כלל. 11. מן הראוי היה כי בית המשפט יפרט וינמק כיצד הגיע לתוצאה אליה הגיע, ויציין עמדתו לגבי מהימנות הצדדים. בית המשפט לא פירט ולא נימק פסיקתו כנדרש, כאשר במקביל קבע כי המערער השקיע שעות עבודה רבות, וקשה על כן לאמץ את מסקנתו כי המערער זכאי לשכר טרחה עבור 25 שעות עבודה בלבד. יצוין, כי לא די בקביעתו של בית המשפט כי הוא מקבל את גרסת המשיבים לפיה סברו כי מדובר בעבודה בהיקף של כ-20 שעות. בית המשפט לא קבע כל קביעה עובדתית לפיה המערער הציג בפני המשיבים מצג לפיו הטיפול בכל ענייניהם יהיה בהיקף של כ-20 שעות עבודה, וגם אם אלו היו פני הדברים, וגם אם הוצג מצג שכזה, וגם אם אכן כך סברו, הרי שהוא בוודאי התייחס לנשוא הטיפול המקורי בלבד, בעוד שבפועל המערער המשיך לטפל בעניינים רבים נוספים של המשיבים, הקשורים כולם לנושא הטיפול המקורי לשמו נחתם הסכם שכ"ט, היינו הטיפול להשגת היתר הבנייה, וכל זאת בהתאם להסכם שכר הטרחה, ועל כך אין מחלוקת. לכן, אין זה סביר כי הטיפול בכל העניינים בהם טיפל המערער עבור המשיבים יסתכם בכ-20 שעות עבודה, כאשר אין מחלוקת כי המערער אכן טיפל בעניינים רבים עבור המשיבים והשקיע שעות עבודה רבות בכך. לאור כל האמור לעיל, ולאור קיומו של הסכם בין הצדדים, לפיו הוסכם על אופן החיוב בשכ"ט, כאשר נקבע במפורש כי כרטסת הלקוח המנוהלת על ידי המערער תהווה ראיה מספיקה להוכחת נכונות החשבון - לא ניתן להשאיר את פסק דינו של בית משפט קמא על כנו. זאת ועוד, גם אם אקבל את התרשמות בית משפט קמא כי השעות בגינן חייב המערער את המשיבים בכל הנוגע לטיפול בבקשה לעיכוב הליכים מוגזמות וכי היה עליו לעדכנם בדבר שכה"ט המשוער, הרי שיש בכך לכל היותר, כדי להפחית במידת מה את שכה"ט הנדרש או ליתן הנחה מסויימת כפי שניתן לראות שניתנה מחשבונות קודמים, שהרי בפועל משמעות פסק דינו של בית משפט קמא הינה כי המערער לא קיבל שכ"ט עבור טיפול ביתר הנושאים מעבר לטיפול בעיכוב ההליכים המופיעים בחשבון שבמחלוקת, כמו הטיפול בערעור, ולא ניתן להשלים עם תוצאה שכזו. 12. לאור כל האמור לעיל, על אף שבית משפט קמא לא נימק פסיקתו כנדרש, אך בהתחשב בהתרשמותו של בית משפט קמא, לפיה החיוב בגין הטיפול בבקשה לעיכוב הליכים היה מוגזם, ובהתחשב בכך שבפועל לא זיכה בית משפט קמא את המערער בשכ"ט עבור הטיפול בנושאים האחרים המפורטים בחשבון שבמחלוקת, וכן בהתחשב בעובדה שבעבר ניתנה למשיבים הנחה מסויימת ואשר ייתכן והייתה ניתנת גם לגבי החשבון שבמחלוקת - אני סבורה שיש להוסיף על הסכום שנפסק למערער על ידי בית משפט קמא, סכום נוסף השווה ל-50 שעות עבודה למועד פסק דינו של בימ"ש קמא. סוף דבר 13. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל באופן חלקי, כך שבנוסף לסכומים שחוייבו המשיבים לשלם למערער במסגרת פסק דינו של בית משפט קמא, ישלמו לו סך נוסף המתייחס ל-50 שעות עבודה נוספות, בהתאם לנוסחה שנקבעה על ידי בימ"ש קמא. המשיבים ישלמו למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. עורך דיןשכר טרחת עורך דין