תאונת עבודה - ירידה בשמיעה עקב פיצוץ

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה פיצוץ: 1. במסגרת עבודתו באחד ממפעלי הנתבעת נפגעה שמיעתו של התובע כתוצאה מפיצוץ עז שארע במכבש, שלידו עבד התובע, אשר באמצעותו נדחס חומר נפץ לתרמילי תחמושת שיוצרו במפעל (להלן: "התאונה"). בתובענה שבפני תובע התובע פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. הדיון בתיק זה פוצל, בהסכמת הצדדים, באופן שבשלב הראשון נדונה סוגיית הקשר הסיבתי בין הפגיעה בכושר שמיעתו של התובע לבין הפיצוץ שארע במפעל. בהחלטתי מיום 6.3.03 קבעתי כי קשר סיבתי זה הוכח וכיוון שכך תישא הנתבעת באחריות לתאונה ולנזקי התובע. 2. הצדדים הביאו ראיותיהם בשאלת הנזק וסיכמו את טענותיהם. פסק זה יתייחס, איפוא, לשאלת הנזק בלבד. בטרם אדון בפרטי הנזק שנגרם והפיצוי שיש לפסוק לתובע בגינו, אעיר כי בסיכומיה דורשת ב"כ הנתבעת לנכות 50% משיעור הנזק בגין אשם תורם של התובע (עמ' 5 לסיכומיה). כך חרף העובדה ששאלה זו, היינו קיומו או אי קיומו של אשם תורם מצד התובע כלל לא נדונה במהלך שמיעת הראיות בתיק זה בשני השלבים. יתירה מכך: במהלך שמיעת הראיות והעדויות בענין הנזק לא נשאלו כלל עדי התביעה והתובע בכלל זה, בענין זה ולא הוצגו מסמכים או ראיות אחרות כלשהן שיצביעו על קיומו של אשם תורם מעין זה. זאת ועוד: בסיכומיה בשאלת הנזק, לא הצביעה כלל ב"כ הנתבעת על נסיבות או עובדות המבססות את טענתה כי קיים במקרה זה אשם תורם מצד התובע. תוהה אני, מהן, איפוא, העובדות או הנסיבות עליהן מבססת עו"ד משרקי את קביעתה, או דרישתה, לפיה יש להפחית 50% מהפיצוי שייפסק לתובע בגין אשם תורם. האם רק בהסתמך על מספר תשובות לשאלות שהופנו לתובע, במסגרת שאלון שנשלח אליו במהלך ההליכים המקדמיים, אשר כלל לא הוגשו כראיה במסגרת ההליך שבפני, או על סמך דו"ח של הממונה על הבטיחות לנתבעת (ראה נספח 3 לת/2) המפרט את נסיבות ארוע הפיצוץ ואשר אין בו כל התייחסות להתנהגותו הרשלנית, כביכול, של התובע, אשר גרמה לארוע הפיצוץ, כפי שטוענת הנתבעת. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי לא הוכח כלל קיומו של אשם תורם מצד התובע ועל כן אין להפחית מסכום הפיצוי שייפסק לו שיעור כלשהו בגין כך. 3. הנכות א. אין חולק כי שיעור הנכות הרפואית המשוקללת של התובע בגין הפגיעה בשמיעתו, היינו בגין הטנטון והירידה החדה בשמיעה עומד על 46% (ראה עמ' 2 לפרוטוקול וחוות הדעת הרפואית ת/1). ב. מהו, אם כך, שיעור נכותו התפקודית של התובע. על מנת לקבוע שיעור זה יש לבחון את נסיבות הרלונטיות שהוכחו בפני. התובע, יליד דצמבר 1941, עבד אצל הנתבע כפועל יצור החל מ-1977. לאחר קרות התאונה (ב-16.3.89) המשיך התובע לעבוד אצל הנתבעת. רק כעבור כשנתיים ב-30.4.91, הוא פוטר מעבודתו בשל צמצומים, כך לטענת הנתבעת. מאז שפוטר, בהיותו בן 50, אין התובע עובד ואין הוא מסוגל להשתלב במעגל העבודה, על אף שנעשו על ידו ועל ידי בני משפחתו נסיונות לכך (ראה עדות בנו בעמ' 25 לפרוטוקול). כתוצאה מהחרשות הכמעט מוחלטת, בה הוא לוקה והטנטון הבלתי פוסק המציק לו במשך מרבית שעות היממה, הוא מסתגר בביתו ואינו יוצר כמעט קשר עם סביבתו ועם בני משפחתו הסמוכים אליו והמתגוררים עמו. גם מצב רוחו הדרדר והתנהגותו כלפי אשתו וילדיו קשה עד בלתי נסבלת. נסיבות אלה, אשר תוארו על ידי בני משפחתו שהעידו בפני ואשר אין לי כל סיבה לפקפק בנכונותן, הקשו ומקשות עליו גם היום לחזור ולהשתלב במעגל העבודה, מה עוד שבגילו המתקדם המשימה קשה שבעתיים. גם המומחה מטעם בית המשפט שבדק את התובע והגיש חוות דעת, פרופ' פיינמסר, העיד בבית המשפט שלאור הירידה החדה בשמיעה (כמעט חרשות כהגדרתו), "קשה מאוד להחזירו למעגל העבודה". מאידך גיסא, יש להביא בחשבון את הנכויות בתחומי רפואה אחרים בהם לוקה התובע, חלקן עוד לפני התאונה, כמו נכות בגין פגיעה בראיה בשתי עיניו ונכות אורטופדית בגין פגיעה בשתי הקרסוליים (פגיעה בקרסול ימין לפני התאונה ופגיעה בקרסול שמאל לאחר התאונה). בהתחשב בכל אלה, אנ סבור כי יש לקבוע את הנכות הפונקציונלית שנותרה בגופו של התובע כתוצאה מהתאונה, היינו כתוצאה מהפיצוץ שארע במהלך עבודתו ואשר כתוצאה ממנו הוא נפגע קשות בשמיעתו, בשיעור של 50%. על בסיס שיעור נכות זה יחושבו הפסדי השתכרותו ושאר הנזקים שנגרמו לו. 4. הפסדי השתכרות את הפסדי השתכרותו של התובע יש לחשב החל מיום פיטוריו, היינו סוף אפריל 1991. שכרו האחרון אצל הנתבעת לפני שפוטר (לחודש אפריל 1991) עמד על -.2,547 ₪ ברוטו כולל כל התוספות להן היה זכאי, כך עולה מסעיף 19 לתעודת עובד ציבור ת/8. לשכרו זה של התובע יש להוסיף 25% המשקפים את שווי ההטבות שהתווספו לשכרו של התובע אשר אינם מופיעים בתלוש השכר כמו הפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות. את שכרו של התובע יש לשערך להיום על בסיס תוספת של 100% של הפרשי ההצמדה מיום פיטוריו עד היום. בקובעי כך (ולא שערוך של 80% מהפרשי ההצמדה כמקובל), הבאתי בחשבון את האפשרות הסבירה כי לו היה ממשיך התובע בעבודתו אצל הנתבעת היה הוא מקודם ברמת שכרו, כפי שקודם גם בתקופה שלאחר התאונה. משכרו המשוערך להיום יש לנכות מס הכנסה בשיעור 25%. הפסדי השתכרותו של התובע יחושבו בהתאם, עד גיל פרישתו הצפוי (65) ועל בסיס נכות תפקודית בשיעור 50% כפי שקבעתי לעיל. 5. עזרת צד ג' חרשותו הכבידה ואופי הפגיעה ממנה סובל התובע כתוצאה מהתאונה מונעת ותמנע ממנו "להסתדר" ולנהל חלק מענייניו בעצמו. יש להביא בחשבון כי אשתו עובדת לעיתים גם בלילות ומרבית ילדיו בגירים ואינם מתגוררים עמו. בנסיבות אלה, נזקק וייזקק התובע מן הסתם לעזרת צד ג' למשך פרקי זמן לא מעטים. בהתחשב במצבו ובגילו של התובע אני מעריך שוויה של עזרה זו מאז התאונה עד סוף תוחלת חייו בשיעור כולל ומשוערך להיום בסך -.200,000 ₪ וסכום זה אני פוסק לתובע בפריט נזק זה. 6. עזרי שמיעה אין חולק כי בגין חרשותו נזקק התובע וייזקק בעתיד למכשירי שמיעה ואת הסוללות המפעילות אותם יש להחליף פעם. עם זאת הסכומים אותם תובע ב"כ התובע בסיכומיו לא הוכחו כלל ועיקר ונראים על פניהם כמופרזים ביותר. כך במיוחד לאור העובדה כי על המוסד לביטוח לאומי שהכיר בתאונת עבודה מימן ויממן את עלות מרביתם (ראה עדותו של מרדכי אסרף - בנו של התובע - בעמ' 25 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, אני פוסק לתובע בגין פריט נזק זה סכום כולל וגלובלי בסך -.50,000 ₪ על מנת שלא יהיה תלוי אך ורק במכשירים שמספק המוסד לביטוח לאומי ויתאפשר לו לרכוש אביזרי שמיעה איכותיים יותר, אם יתעורר בכך צורך. 7. כאב וסבל בהתחשב בפגיעה הקשה בשמיעה ובסבל הנגרם לו כתוצאה מכך וכתוצאה מהטנטון באזניו ובהתחשב בירידה בתפקודיו ובפעילותו החברתית, אני פוסק לתובע בגין כאב וסבל סכום כולל של -.250,000 ₪. 8. ניכויים יש לנכות מסכום הפיצוי הכולל שנפסק לתובע על פי פסק דין זה, את התקבולים שקיבל ויקבל מהמל"ל בגין הנכות שנקבעה לו כתוצאה מהתאונה נשוא תובענה זו. בגין התאונה נקבעה לתובע נכות של 25% (ראה ת/5). בנוסף לכך הוא הוכר כזכאי לקיצבת נכות כללית בגין ליקויי השמיעה (40% נכות), לקויי ראיה 30% ונכות אורטופדית בגין הפגיעה בקרסול 20%. בנסיבות אלה, ולאור העובדה כי שיעור הגמלה שהוענקה לו בגין נכות כללית גבוהה יותר משיעור הגמלה בגין תאונת העבודה, העדיף התובע לקבל את קצבת הנכות הכללית. זכאי התובע, כמובן, לנהוג כך. עם זאת, יש לדעתי לנכות את מלוא שיעורה של הקיצבה המהוונת שנקבעה לו בגין תאונת העבודה נשוא התובענה ולא את החלק היחסי של קצבת הנכות הכללית כפי שגורס ב"כ התובע בסיכומיו. אלמלא היה זכאי התובע לקצבת נכות כללית בגין כל הנכויות, לרבות אלה שלא נגרמו כתוצאה מהתאונה, היה הוא מקבל, מן הסתם, קצבה בגין נכות בעבודה בסך של -.1,312 ₪ לחודש (ראה עמ' 9 לסיכומי ב"כ התובע). סכום קיצבה זו כולה, כשהיא מהוונת, יש לנכות מסכום הפיצוי הכולל שנפסק לתובע, שכן כולו נובע מתאונת העבודה וכתוצאה ממנה בלבד. את שוויה המהוון של קיצבת הנכות מעבודה יש לחשב על יסוד חוות דעתו של האקטואר יגאל וילוז'ני המתייחסת לקצבה זו (ראה סעיף ד' לחוות הדעת נ/4). 9. סוף דבר: אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע כאמור בפסק דין זה. במידה ותיוותר יתרת זכות לטובת התובע (לאחר ניכוי תקבולי המל"ל) יתווספו לסכום הנותר הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום שיוותר בצרוף מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום עד התשלום בפועל ואת הוצאות המשפט. תאונת עבודהשמיעה