אי תשלום על סחורה - תביעה בסדר דין מקוצר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי תשלום על סחורה - תביעה בסדר דין מקוצר: 1. התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך 84,495 ₪ בגין אי תשלום עבור ציוד חקלאי שסיפקה התובעת לנתבעת. 2. בכתב התביעה נטען כי בתאריך 26.11.06, סופקה לנתבעת סחורה של ציוד חקלאי, כי הנתבעת ו/או בא כוחה קיבלו את הסחורה וכי הנתבעת ו/או בא כוחה חתמו על תעודות המשלוח. 3. הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן ובהחלטה מיום 21.9.08, בהסכמת התובעת, ניתנה רשות להתגונן. טענתה העיקרית של הנתבעת בתצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן הינה כי בינה לבין התובעת לא התקיימו מעולם כל קשרי מסחר ו/או קשרים עסקיים אחרים וכי פרט להיותה בעלת משק מס' 161 במושב עמיעוז, אין לה קשר או ידיעה באשר לפעילות העסקית אשר התנהלה במשק על ידי בנה מר אילן עמר. הנתבעת ציינה כי מעולם לא חתמה על הסכם התקשרות עם התובעת או על מסמך כלשהו וכן כי תעודות המשלוח הונפקו ברובן על שמו של בנה מר אילן עמר. 4. ביום 15.3.10 התקיים בפני דיון. מטעם התובעת העיד מר טיבולי דוד מנהל התובעת ואילו מטעם הנתבעת העידו הנתבעת, בנה מר אילן עמר וכן הגרפולוגית, הגב' גילי בר. 5. נראה כי אין מחלוקת שהציוד החקלאי סופק למשק 161 במושב עמיעוז שבבעלותה של הנתבעת. המחלוקת הינה האם הנתבעת עצמה חבה בתשלום תמורת הציוד החקלאי שסופק או שמא העסקה נעשתה עם בנה, מר אילן עמר והחוב נשוא התובענה הינו חובו, כטענת הנתבעת. 6. בתצהיר עדותו הראשית של מר דוד טיבולי, המצהיר מטעם התובעת, נטען כי הנתבעת הזמינה וקיבלה מהתובעת סחורה חקלאית והחזירה את חובה באמצעות שיקים שנתנה למצהיר מידי פעם. כן נטען כי לא נחתם הסכם בכתב אולם כללי ההסכם היו ברורים לשני הצדדים וההתקשרות העסקית התנהלה כשורה מלבד התשלום עבור שתי החשבוניות נשוא התביעה. מר טיבולי טוען בתצהירו כי המשק שייך לנתבעת וכך גם כל מה שיש במשק וכי הנתבעת מנהלת את המשק דרך מושב "עמיעוז". כן נטען כי רוב תעודות המשלוח נרשמו על שם הנתבעת וכך גם הכרטסת הממוינת וכי הנתבעת מעולם לא התנגדה לכך שתעודות המשלוח יירשמו על שמה ואף ידעה על כך ולכן היא הכתובת לתשלום החוב נשוא התביעה. עוד נטען כי חלק גדול מהחובות שולמו על ידי צ'קים שהוסבו בחתימת ידה של הנתבעת לזכות התובעת. על כן נטען כי הנתבעת היתה מעורבת בעסקי המשק ואף ניהלה אותם. 7. מחקירתו הנגדית של מר טיבולי, עולה כי לא נחתם בינו ובין הנתבעת הסכם בקשר לרכישת הציוד והסחורה (עמ' 1 ש' 25 - עמ' 2 ש' 1 לפרוטוקול), כי אין לו הזמנה שהנתבעת חתומה עליה (עמ' 2 ש' 2 - 3 לפרוטוקול) וכי מי שהזמין והגיע לקחת את הסחורה "יכול להיות אילן ויכול להיות התאילנדי שלו, יכול להיות כל אחד" (עמ' 2 ש' 5 - 6 לפרוטוקול ור' גם עמ' 3 ש' 16 - 17 לפרוטוקול). בסעיף 10 לתצהיר עדותו הראשית של מר דוד טיבולי נאמר: "הנתבעת לא שילמה עבור הסחורה אותה קיבלה ועליה חתמה". ואולם בעדותו ציין העד "לשאלתך, מי שבא לקחת מהמחסן זה בא כוחו של הבן שלה. אין לי מסמך חתום על ידי הגב' רינה עמר, יותר מזה אין לי מסמך גורף על רינה עמר, אין לי שום מסמך גורף חוץ מההסכמה שלה פעם אחת שאני יכול לתת על שמה, זה היה אצלה בבית חוץ מזה אין לי שום מסמך שחתום עליה באופן גורף, כי היא לא צריכה להגיע למחסן, יש בא כוחה, זה פעם התאילנדי ופעם הבן שלה וכל אחד שבא בשמה. היא מעולם לא התלוננה" (עמ' 3 ש' 12 - 17 לפרוטוקול). יצוין כי הטענה האמורה בדבר הסכמה של הנתבעת, לפיה התובעת יכולה לתת סחורה על שם הנתבעת, נטענה לראשונה במהלך עדותו של העד ואינה מופיעה בתצהיר עדותו הראשית. 8. מתעודות המשלוח אשר צורפו לכתב התביעה עולה כי תעודות משלוח מס' 2271 מיום 1/9/06, מס' 2319 מיום 5/9/06, מס' 2324 מיום 11/9/06 ומס' 2306 מיום 1/9/06, ממוענות לעמר אילן, כאשר בחלק מתעודות המשלוח הוסף השם "רינה" ונמחק השם "אילן". מדובר בתעודות משלוח שנערכו על ידי התובעת. 9. להוכחת טענתה, מציינת התובעת שחובות הנתבעת שולמו על ידי שיקים שהוסבו בחתימת ידה של הנתבעת לזכות התובעת ולתצהיר העדות הראשית מטעמה צורפו שיק מספר 4416 ע"ס 15,000 ₪ מתאריך 14.11.06 (ששונה לתאריך 17.11.06) ושיק מס' 4413 ע"ס 25,000 ₪ מתאריך 6.12.06 (ששונה לתאריך 13.11.06). למען הבהר יצוין כי השקים ניתנו ע"י עמר אילן ממושב מבטחים, שאינו בנה של הנתבעת על אף הזהות בשם (ר' גם עמ' 2 ש' 26 - 32 לפרוטוקול). לעניין זה טוענת התובעת כי הזיכויים עבור השקים המצורפים מופיעים בתדפיס הכרטסת הממוינת וכי השקים מעידים על כך שלנתבעת היה חלק פעיל בפעילות העסקית שהתנהלה במשק. 10. מעיון בכרטסת ממוינת אשר צורפה כנספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, מופיע השם "אילן" 3 פעמים בהתייחס לשקים ששולמו. מר טיבולי בעדותו לא נתן הסבר מספק לעניין זה ומשנשאל על כך השיב: "הפקידה רושמת אילן, הכרטסת על שם רינה עמר, השקים על שם רינה, אז הפקידה רשמה אילן". ( עמ' 2 ש' 22 - 23 לפרוטוקול). יצוין כי מדובר בכרטסת ממוינת של התובעת עצמה ולא בכרטסת של המושב. אין די בכרטסת האמורה להוכיח כי אכן ההתקשרות של התובעת היתה עם הנתבעת עצמה ובוודאי שהעובדה כי בכרטסת צוין השם אילן מס' פעמים כאמור, אינה תומכת בטענות התובעת בעניין זה, אלא להיפך. 11. יתרה מזו, הנתבעת מכחישה חתימותיה על גבי השקים האמורים והכחשתה זו צוינה בתצהיר עדותה הראשית (סעיף 16 לתצהיר עדותה הראשית) ועוד קודם לכן, בדיון מיום 16.6.09. הנתבעת הגישה בתמיכה לטענתה זו חוות דעת מומחה של הגרפולוגית הגב' גילי בר ולפיה החתימות שבמחלוקת אינן של התובעת. יצוין כי גם לו לא היתה מוגשת כל חוות דעת מטעם הנתבעת בעניין זה, הרי שדי בעצם הכחשתה את החתימות האמורות כדי להעביר את הנטל על התובעת על מנת להוכיח כי החתימות הן אכן חתימותיה של הנתבעת. התובעת לא הגישה כל חוות דעת מטעמה לעניין זה ולמעשה לא עמדה בנטל להוכיח כי החתימות הן אכן חתימותיה של הנתבעת. כן יצוין כי מר אילן עמר ממבטחים, מושך השקים, לא הוזמן למתן עדות ע"י התובעת. 12. עדותו של המצהיר מטעם התובעת הינה עדות יחידה מטעם בעל דין על כל המשתמע מכך. התובעת הודתה שלא קיים הסכם בכתב בין הצדדים ולא הוכיחה קיומו של הסכם בעל פה בינה לבין הנתבעת. יתרה מזו, בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת נטען כי הנתבעת "הזמינה וקיבלה" סחורה (סעיף 4 לכתב התביעה וסעיף 2 לתצהיר העדות הראשית). בעדותו בבית המשפט הודה מר טיבולי כי הנתבעת עצמה לא הזמינה ישירות ולא קיבלה ישירות את הסחורה. יצויין כי מר טיבולי העלה לראשונה במהלך עדותו בבית המשפט, את הטענה לקיום הסכמה בעל פה עם הנתבעת לפיה הנתבעת הסכימה שהתובעת יכולה לתת סחורה על שמה ( עמ' 3 ש' 13 - 17 לפרוטוקול ור' גם ס' 7 לעיל). מלבד העובדה כי מדובר בטענה שלא מופיעה בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית, הרי שגם טענה זו, כפי שנטענה, נטענה מבלי שניתן כל פירוט באשר להסכמה הנטענת ולא די בכך כדי לעמוד בנטל המוטל על התובעת כדי להוכיח קיומה של הסכמה כאמור עם הנתבעת. 13. בנוסף, לא די בידיעתה של הנתבעת בדבר הנעשה במשק, כטענת התובעת, כדי להוכיח קיומו של הסכם בין הנתבעת לבין התובעת. כמו כן לא די בעצם היותה של הנתבעת בעלת משק מס' 161 במושב עמיעוז כדי ללמוד על חבותה כלפי התובעת. הנתבעת ציינה בתצהירה ובחקירתה כי היא עובדת שכירה במועצה האזורית אשכול, וזהו מקור פרנסתה, וכי בתקופה הרלוונטית לא עסקה בחקלאות (סעיף 14 לתצהיר וכן עמ' 18 שורות 19-20 לפרוטוקול). כן העידה הנתבעת לעניין זה, בתשובה לשאלה "אם יש מישהו שמגדל אצלך גידולים חקלאיים זה לא הופך את המשק לשלו?" כי, "לא, המשק שלי והסחורה שלו" (עמ' 22 שורות 8-9 לפרוטוקול). טענות הנתבעת לפיהן לא עסקה בחקלאות בתקופה הרלוונטית וכי בנה הוא זה שעסק בחקלאות והיה בקשר עם התובעת, נתמכות בתצהיר בנה, מר אילן עמר, אשר ציין כי: "במהלך השנים 2004-2006 ניהלתי את קשריי העסקיים, לרבות גידוליי החקלאיים ושיווקם במשק מס' 161 במושב עמיעוז השייך לאמי- הנתבעת, בין יתר קשריי העסקיים, רכשתי ציוד חקלאי מאת התובעת ו/או מי מטעמה" (סעיף 4 לתצהירו). כן ציין כי: "... ולאימי לא היה כל חלק בעסקיי אלה ו/או בציוד ו/או בסחורה אשר הוזמנה על ידי ושולמה על ידי בלבד" (סעיף 5 לתצהיר). הטענה האמורה עולה גם מחקירת הנתבעת: "הכל הוא ניהל, אני לא התערבתי, לא קיבלתי זכויות ולא חובות, שקל לא קיבלתי ממנו בחיים, 20 שנה אין לי חשבון בנק" (עמ' 17 ש' 11-12 לפרוטוקול). 14. התובעת טוענת כי הנתבעת היא זו שמנהלת את עסקי החקלאות במשק וזאת בהסתמך על הפעילות הקיימות בכרטיס החשבון במושב, הרשום על שם הנתבעת ומקיומם של החזרי מע"מ בכרטיס האמור. ואולם, מקיומו של הכרטיס הנטען וכן מקיומם של החזרי מע"מ, ניתן ללמוד אך כי המשק פעיל, אולם לא ניתן להקיש מכך כי מי שמפעילה את המשק בפועל, לרבות רכישת ציוד וסחורות, הינה הנתבעת, ובוודאי שלא ניתן להקיש מכך כי הנתבעת היא זו שהתחייבה כלפי התובעת בעסקת רכישת הציוד הנטענת. 15. כאמור, בכתב התביעה נטען כי הנתבעת היא זו שהזמינה וקיבלה סחורה מהתובעת, (ס' 4 לכתב התביעה), ורק במהלך הדיון בתיק נטען כי פעילותה של הנתבעת במשק נעשתה באמצעות אחרים. מקום בו לא הוכחה טענת התובעת, כי הנתבעת קיבלה את הסחורות בפועל, כאשר למעשה גם התובעת עצמה מסכימה כי לא כך היו פני הדברים (סעיף 19 לסיכומי התשובה מטעמה), מנסה התובעת לבסס את תביעתה כנגד הנתבעת על הטענה כי הנתבעת בקיאה הייתה בנעשה במשק וניהלה את המשק באמצעות אחרים (ס' 38 לסיכומים). דא עקא, אין בטענה האמורה, אשר לא הוכחה אף היא, כדי לבסס יריבות ישירה בין התובעת לנתבעת, מקום בו לא הוכח כי הנתבעת עצמה היא שהזמינה וקיבלה את הסחורה מהתובעת בכלל ואת הסחורה נשוא התובענה בפרט. 16. לאור כל האמור, אני קובעת כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח תביעתה כנגד הנתבעת, ועל כן אני מורה על דחיית התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪. סחורהסדר דין מקוצר