מהימנות עד - 4 מבחנים

ישנם 4 מבחנים לבדיקת מהימנות עד: מבחן ההתרשמות - התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן העד על דוכן העדים. מבחן ההשוואה החיצונית - השוואת דברי העד בבית מהשפט עם דברים שאמר במקום אחר, או דברים שאמרו עדים אחרים. מבחן ההשוואה הפנימית - העמדת דברי העד במבחן של "הגיון שכל ישר ונסיון החיים". מבחן האישיות - בדיקה והשלכה אפשרית של אופיו של העד ונגיעתו לעניין על מהימנות דבריו. הלכה היא, כי משקלן של העדויות ומהימנותם של העדים נתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. בית-המשפט מכריע בעניין זה "על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט". "אותות האמת" - אינם אך ורק "אותות וסימנים" הבאים לכלל ביטוי בהתנהגותו של העד על דוכן העדים. משמעותו של המושג הינה רחבה ו"עיקר הכוונה למסקנות אותן ניתן להסיק ממכלול הנתונים העובדתיים, ומן ההסברים לסוגיהם, הנפרשים לפני בית המשפט והמאמתים או סותרים גירסתיו של העד". תהליך בדיקת הראיות איננו אקט אוטומטי של מיון על פי סיווג כללי של הראיה, אלא בחינה מושכלת של תוכן הדברים. כך ניתן לדלות מתוך עדות דברים המתקשרים עם ראיות אחרות ומחזקים אותם. ר' קדמי "על הראיות" בעמ' 1594. בע"א 1516/99 לוי נ. חג'אזי, פ"ד נה(4) 730, 748 נפסק כדלקמן: "הבחינה הפנימית" של העדויות ניזונה מהתרשמות מהעדים ומסימני האמת המתגלים במהלך עדותם. "הבחינה החיצונית", נעשית באמצעות העמדת העדויות מול מערך הנתונים האוביקטיבי, וזה תהליך ניתוח הגיוני, הניזון משכל ישר ונסיון חיים".מהימנות עדיםדיון