מחלת נפש משרד הביטחון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחלת נפש משרד הביטחון: השופט י. טימור .1בפנינו ערעור שהוגש על פסק דין מיום 29.6.98, שניתן ע"י ביה"ד המנהלי במחוז הדרום, בשבתו כועדת ערעורים, לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), תשי"ט .1959 שם נדחה ערעורו של המערער, משנקבע שלא הוכיח טענותיו. .2מפסק הדין שניתן בבית משפט קמא, עולים עקרי הדברים להלן: 2.1בשנת 1987פנה המערער בתביעה לקצין התגמולים להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב) תשי"ט 1959(להלן ייקרא "החוק"), וזאת בגין פגימה הקשורה במחלת נפש. תביעה זו נדחתה ע"י קצין התגמולים, משקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין המחלה הנטענת לתנאי השירות הצבאי. בערעור שהוגש לביה"מ המחוזי בירושלים ב-ע.נ. 162/87נפסק כי שרותו הצבאי של המערער גרם להחמרת המחלה. הנושא הוחזר לטיפול קצין התגמולים, ע"מ שהמערער יובא בפני וועדה רפואית, שתקבע שעור ה"החמרה". הוועדה הנ"ל קבעה כי מחלת המערער הוחמרה בשעור % 10בלבד. על כך הוגש ערעור בפני בית משפט קמא והערעור נדחה. משנתקבל הערעור הקודם ב-ע.נ. 162/87הנ"ל, נפסק שם: "אין לנו ספק, גם שירותו הצבאי של המערער, תרם את חלקו באופן מצטבר לשאר הגורמים, שבסופו של דבר הביאו להתמוטטות המערער ולגילוי מחלתו הקונסטיטוציונאלית". 2.2אין מחלוקת כי המערער סובל ממחלת סכיזופרניה פרנואידית כרונית, שמופיעה בדרך כלל בגיל ההתבגרות המאוחר. בסוף העשור השני או השלישי בחייו של המתבגר. לכן, אין דבר יוצא דופן במועד פרוץ המחלה במקרה דנן. 2.3המערער הינו יליד .6.6.59הוא גוייס לצה"ל ביום 17.5.78, שם נקבע לו פרופיל .82בשרות סדיר שירת כטכנאי אלקטרוניקה. הוא סיים שרותו ביום .17.8.81 בשנת 1984נסע המערער לדרום אפריקה, אז הופיע החמרה משמעותית בסימפטומים החולניים של המערער. מששב ממסע זה בשנת 1986הוא אושפז במרכז לבריאות הנפש "איתנים", אז אובחנה מחלתו. 2.4הוועדה הרפואית שבדקה את המערער אחר שנתקבל הערעור ב-ע.נ. 162/87קבעה: "היות ומדובר בהתפרצות פסיכוטית ראשונה, חמש שנים לאחר השחרור מהשירות, רואה הוועדה את הקשר בין השירות לבין פרוץ המחלה, כרופף, וזאת כביטוי לבעיות נפשיות טרם גיוסו. כמו כן המערער ידוע, כילד שהיה מסתגר ומתבודד עם מעט חברים, (סבל) מהרטבה עד גיל 15וכן מגימגום עד גיל זה. היות והוחלט להכיר בקשר בין השירות ובין מחלתו, הוועדה בדיעה, שיש להכיר באחוז מינימלי (% 10מתוך %100)". החלטה זו של הוועדה היא נושא הערעור בפני בית משפט קמא וכן בפנינו. 2.5עפ"י הראיות שהובאו בפני בית משפט קמא נקבע שעד כה לא עלה בידי המומחים לגלות את הגורמים למחלה הנדונה. יש מומחים הסבורים כי מבין הגורמים האפשריים לפרוץ המחלה ניתן למנות השפעות גורמים סביבתיים לוחצים. 2.6בפני בית משפט קמא העידו בענין זה שני מומחים: דר' דניאל בר אילן מטעם המערער ופרופ' משה קוטלר מטעם המשיב. דר' בר אילן העיד כי השירות הצבאי הוא שגרם למחלה הנדונה ואלמלא השירות היתה המחלה פורצת רק בשנת השלושים של המערער. לדעתו, הלחצים הנפשיים עימם נאלץ המערער להתמודד במהלך שירותו הצבאי היו מעבר לכוחותיו. לענין זה מתיחס דר' בר אילן לעונשים שהוטלו ע"י המערער לרבות מחבוש ומאסר, יחס משפיל ושעות עבודה ארוכות. הוא סבור כי סימנים ראשונים של המחלה נראו כבר במהלך השירות. דר' בר אילן מיחס פרוץ המחלה גם למתן תרופה בשם "טופרניל" שלא לצורך, אלא שביה"מ שלל קשר שבין תרופה זו לפרוץ המחלה (ראה סע' 36- 35לפסה"ד). לעומת דר' בר אילן קובע פרופ' קוטלר מטעם המשיב כי אין כל ראיות שסימניה של המחלה הופיעו כבר במהלך השירות. לדעתו יש להתיחס לגורמי הלחץ במהלך השירות במכלול הכוללני של הגורמים שהיו קיימים אצל המערער - דפוסי אישיות, תשתית קונסטיטוציונאלית ועוד - והם שהביאו לפרוץ המחלה שנים לאחר שחרור המערער משרותו הצבאי. מעצם העובדה שסימפטומים פסיכוטיים לא פרצו בעת השירות הצבאי, מסיק פרופ' קוטלר כי המערער לא סבל ממחלה זו בעת שירותו. 2.7בית משפט קמא הסיק מתוך מכלול הראיות שהובאו בפניו, כי לא הוכחו כל ארועים מיוחדים במהלך השירות הצבאי אשר אותם ניתן לקשור למחלת המערער. נקבע כי המערער לא עמד בעול ההוכחה הרובץ עליו ובשל כך מן הדין לדחות ערעורו. .3המערער חוזר וטוען בהסתמך על חוות דעת המומחה מטעמו, כי מחלת המערער הוחמרה בשעור העולה על %10, שקבעה הוועדה הרפואית, עקב שירותו. הוא מייחס ההחמרה במחלה לתנאי שירות קשים, משפטים חוזרים בהם הועמד המערער לדין, ותרופה בשם "טופרניל" שניתנה שלא לצורך. לתמיכה בעמדתו מצטט המערער קטעים מפסה"ד שניתן ב-ע.נ. 162/87- הערעור הראשון שהוגש ע"י המערער על קביעת קצין התגמולים. .4המשיב מבקש לדחות הערעור דנן ונימוקיו כדלקמן: 4.1הפרעות התנהגותיות הופיעו אצל המערער עוד קודם גיוסו ומצבו לא השתנה במהלך שירותו. ע"מ להוכיח תביעתו לא די בכך שהופיעו סימפטומים של המחלה במהלך השירות. אלה יכולים ללמד בדיעבד על מחלת נפש, אך לא ניתן היה לצפות מהרופאים שבדקו המערער במהלך שירותו, לשייך אותם סימפטומים למחלה הנדונה. אותם סימפטומים יכולים היו להצביע על מחלות שונות ולאו דווקא מחלת הנפש הנדונה. היה על המערער להוכיח כי מחלתו פרצה בזמן השירות ועקב השירות ולא די בהופעת הסימפטומים במהלך השירות. 4.2לטענת המשיב, דר' בר אילן, המומחה מטעם המערער התעלם מן העובדה, שתופעות שונות, אשר היה בהן לנבא את המחלה, הופיעו אצל המערער עוד קודם גיוסו. מומחה זה גם טעה בחישוב הגיל בו אמורה המחלה הנדונה להתגלות עפ"י נתונים סטטיסטיים. נאמר ע"י המומחה כי המחלה מתגלית בין סוף העשור השני והשלישי לחייו של אדם. עפ"י נתונים אלה חישב וקבע, כי הגיל הממוצע להופעת המחלה הוא (39+92=68:2=) .34 למעשה החישוב צריך להביא לתוצאה של גיל ממוצע (29+91=48:2=) .24מכאן שקביעת המומחה כאילו הוקדמה התפרצות המחלה ב- 15שנים (מגיל 34לגיל 20) היא מוטעית מיסודה, ולא היה כל מקום לקבוע כי שעור ההחמרה בין גיל 20לגיל 34הוא בשעור %.100 4.3המשיב מבקש את ביהמ"ש להעדיף חוו"ד המומחה מטעמו, פרופ' משה קוטלר, אשר קבע כי לא היו ראיות אודות תחילתה של המחלה במהלך שירותו הצבאי של המערער. 4.4המשיב מבקש לאמץ קביעת בית משפט קמא כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח החמרת מחלתו עקב השירות, מעבר לשיעור שנקבע ע"י הוועדה הרפואית - %.10 .5דינו של ערעור זה להידחות וזאת מן הנימוקים להלן: 5.1על קביעות עובדתיות של ועדת ערעור אי אפשר לערער לפני ביה"מ שלערעור, לפי האמור בסע' 34(א) לחוק, המתיר ערעור בנקודה משפטית בלבד (ראה ע.א 140/79אזולאי נ. קצין התגמולים פד"י לג (3) 74). מקום שיש חילוקי דעות בין רופאים, תפקידה של ועדת הערעורים הוא להחליט איזו דיעה נראית לה נכונה והמדובר בקביעה עובדתית מובהקת בשאלה רפואית, שאין דרכו של ביה"מ שלערעור להתערב בה (ראה ע.א 472/81קצין תגמולים נ. אברג'יל פד"י לז (2) 785, 795). במקרה הנדון העדיפה וועדת הערעורים את חוו"ד פרופ' קוטלר, מטעם המשיב, לענין שיעור ההחמרה של מחלת המערער, עקב השירות, תראה כי אין להתערב בכך. 5.2במקרה הנדון הופיעו הסימפטומים אודות המחלה עוד קודם השירות. והמחלה בפועל פרצה לאחר השירות. לכן מוצדקת הקביעה כי מדובר בהחמרה בלבד של המחלה (ראה ע.א 472/81הנ"ל שם עמ' 792). 5.3ההלכה היא, כי נטל ההוכחה בדבר הקשר הסיבתי שבין השירות לפרוץ (וכך גם החמרתה) רובץ תמיד על התובע. די בכך אם התובע משכנע, כי מתקבל מאוד על הדעת שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי למחלה (ראה ע.א. 472/89קצין התגמולים נ. רוט פד"י מה (5) 203בעמ' 215-214; רע"א 2027/94קליג נ. קצין התגמולים פד"י נ (1) 529). עול ההוכחה, המוטל על התובע תגמול, אינו מוטל עליו לענין הקשר הסיבתי בלבד, אלא לענין תביעתו בכלל (ראה ע.א. 192/85קצין התגמולים נ. פרומה הכט פד"י מד (3) 646בעמ' 654). 5.4בית משפט קמא, בשיבתו כועדת ערעורים, בחן חוות דעת מומחים שהונחו בפניו לרבות עדותם של אותם מומחים (ראה סע' 15, 22-20, 30-25, 39- 35לפסה"ד) והחליט להעדיף חוו"ד המומחה מטעם המשיב על זו של המערער. בית משפט קמא אף מצא לנכון להוסיף, כי חוו"ד המומחה מטעם המערער נמצאה מגמתית והתעלמה מעובדות מהותיות (ראה סע' 48- 45לפסה"ד). כאמור, מדובר בקביעה עובדתית שאין דרכו של בית משפט זה להתערב בה. 5.5בית משפט קמא הגיע למסקנה כי המערער לא עמד בעול ההוכחה, להוכיח כי שעור ההחמרה של מחלתו עולה על השעור שקבעה הועדה הרפואית. בהתחשב בנסיבות ובעובדות שפורטו לעיל נראה שאין להתערב במסקנה זו. .6סיכומו של דבר, ע"כ, דעתי היא שמן הדין לדחות הערעור הנדון. בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה - מחלת המערער והחמרתה עקב השירות - הייתי נמנע מפסיקת הוצאות. י. טימור - שופט סגן הנשיא כב' השופט פלפל: אני מסכים. השופט הנדל: אני מסכים. לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט טימור. משרד הביטחוןחולי נפשרפואהצבאהתחום הנפשי