רצח כתאונת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רצח כתאונת עבודה / קצבת תלויים בנפגעי עבודה:   השופט י' פליטמן   1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (בל 484/97; השופט א' אברהמי ונציגי הציבור י' שילת וח' לוי), לפיו נדחתה תביעת המערערת לתשלום קיצבת תלויים בנפגעי עבודה בגין מות בעלה ז"ל (להלן - המנוח), מהטעם, שהוא לא נפטר עקב תאונה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק).   2. הרקע העובדתי   א. בחודש אוגוסט 1994 נשלח המנוח על ידי הסוכנות כשליח נוער לעיר לקייב שבאוקראינה. המערערת ובתה הצטרפו אליו לשליחות והמשפחה התגוררה בדירה שכורה בקומה חמישית בבנין המגורים.   ב. במסגרת עבודתו הלך המנוח ביום שבת בבוקר ה-11.3.95 לבית הכנסת המקומי "כדי ללוות מורות חיילות דתיות שביקשו ללכת לבית הכנסת והיה צורך ללוותם. לארוחת צהרים נפגשו המנוח ורעייתו עם קבוצת שליחים. בתום הארוחה שבו לביתם כדי לנוח ולאגור כוחות", שכן לעת ערב התעתד המנוח לצאת למועדון למסיבת פורים.   ג. בעת שהמנוח שהה בדירתו לאחר ארוחת הצהרים והוא ביקש "לנוח ואז נשמעה מוסיקה רועשת מהדירה שמעליהם בקומה השישית. לאחר שהפרעה כזו היתה גם בעבר וחזרה על עצמה מספר פעמים, החליט המנוח לעלות לשכנים בקומה השישית וביקשם להנמיך את המוסיקה. בין המנוח לשכנים התפתח ויכוח קולני ובסופו הוכה המנוח נפל, ונחבט בראשו וכתוצאה מהפגיעה נפח את נשמתו". תוקפו היה "אזרח אוקראיני סטודנט בפקולטה לפיסיקה באוניברסיטה הממלכתית של קייב". (להלן - התאונה).   3. על פי פסק דינו של בית הדין האזורי, השאלה המשפטית שהתעוררה במקרה שלפנינו, הינה - האם נתמלאו הוראות סעיף 131 לחוק בו נאמר, כי "מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה למותו, ישלם המוסד לתלויים בנפטר קיצבה חודשית או מענק לפי סימן זה".   לענין זה נפסק כי הזכאות לגימלת תלויים על פי אותו סעיף, מותנית בקיום שתי תנאים: האחד - פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק. השני - שאותה פגיעה בעבודה גרמה למות המבוטח.   "במקרה דנן ברור, כי המנוח מצא את מותו לא תוך כדי עבודה" ואף לא עקב העבודה משמדובר "באירוע שהחל בסכסוך שכנים וסופו רצח מזעזע על ידי שכן, סטודנט אוקראיני… ומאחר ואנו בדיעה שלא מדובר בתאונת עבודה, כהגדרתה בסעיף 79 לחוק, הנתבע אינו מוסמך ואינו רשאי לשלם לתלויים קיצבה".   לאור האמור נדחתה התביעה.   4. על פסק הדין הגישה המערערת ערעור ובדיון בקדם הערעור ביום 15.4.01 הוסכם על הצדדים, כי כל צד יסכם טיעוניו בכתב ולאחר מכן יינתן פסק הדין.   5. עיקרי טיעונו של ב"כ המערערת היו:   א. טעה בית הדין הנכבד בקובעו כי המנוח לא מצא את מותו תוך כדי העבודה.   ב. טעה בית הדין הנכבד בכך שלא קבע כי בשל אופיה ומהותה של עבודת השליחות היא משתרעת על פני מירב שעות היממה.   ג. טעה בית הדין הנכבד בקובעו כי מותו של המנוח אינו נבע מסיכוני השליחות.   ד. טעה בית הדין הנכבד בדחותו את טענת המערערת כי המצב הבטחוני בקייב, בה עבד וחי המנוח במסגרת השליחות, לרבות באזור מגוריו, הינו מסוכן וכי בנסיבות אלו נגרם מותו במישרין על רקע מצב הבטחון האישי הרעוע.   ה. טעה בית הדין הנכבד בכך שלא קבע כי מנוחת הצהרים של המנוח נועדה, באותה שבת, לאפשר לו להמשיך עבודתו בשעות אחה"צ וכי הרצחו ארע בגין רצונו לנוח את אותה מנוחת הצהריים.   ו. טעה בית הדין הנכבד בכך שלא אבחן בין נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, קרי עבודה ומגורים בחו"ל, לבין המקרים האחרים שנדונו בפסיקה.   6. תמצית תשובת המוסד לנטען היתה:   א. העובדה, כי עבודת השליחות בה עסק המנוח היתה עבודה ללא שעות קבועות ומסודרות - אינה הופכת את אשר כל עשה במהלך היממה לפעילות במסגרת התפקיד.   ב. העובדה, כי מצב הבטחון בקייב היה מעורער בשל הימצאותם של סטודנטים מארצות העולם השלישי ובשל פעילות פלילית של אירגוני מאפיה - אינה הופכת את מקרה הרצח של המנוח על ידי בחור מקומי ולא זר כקשור לשליחותו.   ג. בהעדר כל קשר ישיר בין עבודת המנוח לבין הרצח ועל כך אין חולק - אין להכיר במנוח כנפגע בעבודה, ולכן יש לדחות את תביעת אלמנתו לקיצבת תלויים.   7. לדעתנו ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. יחד עם זאת, לא נצא ידי חובה ההנמקה מבלי להעיר מספר הערות קצרות:   א. הכיסוי הביטוחי במסגרת תאונה בעבודה הניתן לעובד העובד בחו"ל, זהה עקרונית לכיסוי הביטוחי הניתן לעובד באותה עבודה בישראל.   לפיכך, ככל שאותו עובד נפגע בתאונה במקום עבודתו ועקב עבודתו, או בדרכו ממעונו למקום עבודתו עקב סיכוני הדרך; או במהלך ביצוע פעולה נילווית לעבודתו אף שלא במקום עבודתו ובשעות העבודה במקום - תוכר אותה תאונה כתאונת עבודה. אולם ככל שהוא נפגע בביתו והפגיעה עצמה אינה קשורה לעבודתו - לא תוכר אותה פגיעה כתאונה בעבודה.   ב. לא הוכח בנסיבות המקרה שלפנינו, כי המנוח נפגע על רקע של מאפיה או עקב היותו יהודי או ציוני. כל שהוכח הינו, כי הוא נרצח בשל סכסוך שכנים בשל השמעת מוסיקה רועשת מדירה סמוכה.   ג. בנסיבות האמורות, אין רציחתו המזעזעת של המנוח שונה מכל מקרה רצח אחר המתרחש בבניין מגורים בשל סכסוך שכנים. העובדה, כי המנוח העייף בקש לנוח על מנת לאגור כוח לקראת מסיבת פורים בערב במועדון - אין בה כדי להפוך את ריב השכנים, שפרץ משהופרעה מנוחתו, לפעולה נילווית לעבודתו; זאת כשם, שריב ופגיעה בעקבותיו בשל שנת ליל נודדת אצל עובד רגיל בישראל המנסה לנום על מנת לקום למחרת בבוקר לעבודה בכוחות מחודשים - אינה קושרת את אותה פגיעה לעבודה באופן שראוי להכיר בה כתאונת עבודה.   8. סוף דבר - לאור האמור דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות.תאונת עבודהרצחהכרה בתאונת עבודהמשפט פלילי