לטענת התובעת, הנתבעת התרשלה בכך שבבדיקה הוטל על הרכב עומס יתר על המידה, דבר אשר גרם לכיפוף הטלטלים במנוע הרכב ונגרמו לה הנזקים נשוא התובענה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד מכון בדיקת רכב: בפני תביעה לתשלום נזקים אשר נגרמו לרכב התובעת, לטענתה בידי הנתבעת ו/או אי מי מעובדיה. התובעת טוענת כי ביום 14/1/07 נטל בעלה את רכבה לצורך בדיקתו במכון הנתבעת על מנת לחדש את רשיון הרכב. לטענת התובעת הועלה הרכב על מכשיר הדינמומטר אצל הנתבעת, בידי בודק מעובדי הנתבעת בשם סמיר מור, לצורך בדיקת זיהום אוויר למנוע. הבדיקה הראשונה אשר בוצעה כשלה, נוכח העובדה כי מנוע רכבה של התובעת לא הצליח להגיע להספק הנדרש. משום כך אופס מחשב מכשיר הדינמומטר ובוצעה בדיקה נוספת. במהלכה של הבדיקה השניה ולטענת התובעת כתוצאה מהבדיקה, פרץ מצינור הפליטה של מנוע הרכב עשן שחור, נשמעו נקישות חזקות מכיוון המנוע ונוזל הקירור החל לדלוף. התובעת טוענת כי רכבה נגרר למוסך, שם נבדק בידי שמאי מטעמה וכן בידי שמאי מטעמה של הנתבעת, אשר הוזמן לפי בקשתה של התובעת, והמנוע אף פורק והוחלף. לטענת התובעת, הנתבעת התרשלה בכך שבבדיקה הוטל על הרכב עומס יתר על המידה, דבר אשר גרם לכיפוף הטלטלים במנוע הרכב ונגרמו לה הנזקים נשוא התובענה. לטענת התובעת היא נדרשה להחלפת המנוע ובעקבות השבתת הרכב אשר משמש ככלי עבודתה להוראת נהיגה, נגרמו לה הפסדי שכר ניכרים ומכאן תביעתה לפיצויה בידי הנתבעת. הנתבעת טוענת כי בבדיקת רכבה של התובעת לא נפל כל מתום וכי הבדיקה בוצעה במקצועיות הראויה. לטענת הנתבעת, החלפת המנוע ברכבה של התובעת נבעה מכך שהמנוע היה שחוק ובלוי וסבל מתחזוקה לקויה לאורך שנים. כמו כן, לעובדה כי נהגו בו תלמידי נהיגה לאורך השנים וודאי היתה השפעה על מצבו. לטענת הנתבעת, הבדיקה אשר בוצעה לרכב התובעת, מבוצעת באופן אוטומטי ולפיכך לא ניתן לטעון לרשלנות של הנתבעת ו/או מי מעובדיה. הנתבעת טוענת כי לא חלה עליה אחריות לנזקיה הנטענים של התובעת המוכחשים על ידה גם כן ולפיכך יש לדחות את התביעה. דיון והכרעה : התובעת טוענת כי הנתבעת הינה האחראית לנזקים הנטענים לרכבה, אשר המא נשוא תובענה זו. משכך, יחולק הדיון לשאלת חבות הנתבעת ולאחריה, ככל שתוכח חבותה, לשאלת הנזק. אלא שתחילה סבורני כי יש להכריע בשאלה, על מי מוטל נטל השכנוע, האם על התובעת, או שמא על הנתבעת. הווי אומר יש להכריע תחילה בשאלת תחולתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין על המקרה אשר בפני. התובעת טוענת כי הנטל מוטל על כתפיה של הנתבעת מפאת האמור בסעיף דלעיל. לשון הסעיף והלכה פסוקה בעניין זה הינה, כי תחולת הכלל המעביר את נטל השכנוע אל הנתבע, מותנית בהוכחת שלושה תנאים מצטברים : כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה יכולת לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק. הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו. נראה לבית המשפט, כי מסתבר יותר שארוע המקרה שגרם לנזק , נגרם בשל רשלנות הנתבע מאשר שהמקרה אירע בהיעדר כל התרשלות מצידו. נטל השכנוע לקיומם של התנאים רובץ על שכם התובע ועליו להרימו וזאת עפ"י המבחן של מאזן ההסתברויות. אבחן תחילה באם הרימה התובעת במקרה אשר בפני את הנטל הרובץ כאמור, על שכמה. אשר לכלל הראשון - לכאורה טוענת התובעת לנסיבות ברורות בהן התרחש הנזק. לטענת התובעת נגרם הנזק כתוצאה מהטלת עומס יתר על מנוע רכבה בעת ביצוע הבדיקה במכון הנתבעת. התובעת דבקה בגרסה עובדתית זו ולכאורה באם יודעת התובעת מה היו נסיבותיו של הארוע , לא חל הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו". הפסיקה קובעת כי קשה ליישב הצגת גרסה עובדתית ברורה עם פניה לכלל "הדבר מעיד על עצמו" שהרי אם טוען התובע כי ידועות לו נסיבות התאונה עליו להוכיח אותן. ראה בעניין זה ע"א 8701/02 איהאב מוצבחי נ. המפקד הצבאי באזור רצועת עזה (ניתן ביום 20/2/06). אלא שנפסק עוד כי הנסיון להוכיח הנסיבות גם אם כשל, לא בהכרח יהא בו על מנת למנוע העלאת טענה חלופית וכל מקרה יבחן עפ"י נסיבותיו. כלל "הדבר מעיד על עצמו", מופעל מקום בו נותרו פרטי ההתרחשות עלומים גם במהלכו של המשפט. ראה בעניין זה ע"א 1071/96 עזבון המנוח אמין פואד אלעבד נ. מד"י (ניתן ביום 6/2/06). לא ניתן לאמר כי פרטי ההתרחשות נותרו עלומים במקרה שבפני, באשר במסגרתו של תיק זה מונה מומחה מטעמו של בית המשפט אשר הבהיר היטב את הנסיבות אשר הובילו לגרימת הנזק. משכך ונוכח העובדה כי עניין זה הובהר בשתי חוות דעת שונות אשר הוגשו לעיונו של בית המשפט, לא נתמלא הכלל הראשון בענייננו. אשר לכלל השני- הצדדים חלוקים ביניהם באשר לגרימת הנזק למנוע באמצעות מכשיר בדיקת הרכבים אשר היה בשליטה המוחלטת של הנתבעת ולפיכך לא מתמלא אף תנאי זה בענייננו. אשר לכלל השלישי - תנאי זה נדרש לבחינה כללית סטטיסטית. הפסיקה קבעה כי ניתן להסתמך על ראיות כלליות או על הראיות הקונקרטיות שהביאו הצדדים. ראה בעניין זה האמור בע"א 10566/05 שלג נ. אמיר בע"מ (ניתן ביום 26/2/09) וכן האמור בע"א 8151/98 שטרנברג נ. דר' צ'צ'יק (4/11/01). אלא שמבחינת הראיות קונקרטיות אשר הובאו בפני, מסתבר יותר שארוע הנזק לא אירע בשל רשלנותה של הנתבעת. מומחה בית המשפט, מר סמו יצחק, אשר נחקר בפני על חוות דעתו, הבהיר הן בחוות הדעת והן בחקירה כי עיקום הטלטלים במנוע נגרם כתוצאה מנעילה הידראולית ולא תיתכן לכך כל סיבה אחרת (ראה עמ' 6 שורות 1-2 לפרוטוקול).הבדיקה שנערכה לרכב במכשיר הנתבעת, תכליתה להעמיס על מנוע הרכב ולבחון עמידתו בעומסים, אך זה לא יגרום לעיקום הטלטלים. המומחה שב והסביר כי מנוע הרכב לא יכול לעמוד ביותר עומס מזה אשר תוכנן לו וכי לו יופעל עומס שכזה, יכבה המנוע (ראה עמ' 7 שורות 23-25 לפרוטוקול). מכאן עולה כי הנזק לא נגרם כתוצאה מהפעלת עומס יתר על המנוע ונראה איפה, כי הנזק אשר נגרם לרכב התובעת במכון הבדיקה של הנתבעת, לא ארע בשל התרשלותה דווקא. משום כך אני קובעת כי כלל זה לא התקיים והנטל להוכיח את תביעתה, נותר על כתפיה של התובעת. האם עמדה התובעת בנטל להוכיח תביעתה ? מטעמה של התובעת העידה היא עצמה, ברם התובעת לא נכחה כלל במקום הארוע בזמנים הרלבנטיים, כך שעדותה לא יכולה היתה לשפוך אור על נסיבות קרות הנזק (עמ' 9 שורה 14 לפרוטוקול). עדות קצרה זו לא העלתה ולא הורידה מן הנטל המונח על כתפיה של התובעת. עדות נוספת מטעמה של התובעת, היתה עדותו של בעלה מר שחאדה אלברט, אשר נטל את הרכב נשוא התובענה לבדיקה אצל הנתבעת. מר שחאדה תיאר כיצד הועלה הרכב על מכשיר הבדיקה אך לא הצליח ליצור את ההספק הנדרש ולפיכך נעשתה הבדיקה בשנית, כאשר במהלכה פרץ עשן שחור מן המנוע ומים נזלו מן הרכב על הרצפה. לטענת מר שחאדה הוזמן גרר למקום והרכב נלקח למוסך. מר שחאדה, אשר הינו עו"ד במקצועו אישר בעדותו כי שלח מכתב לנתבעת והודיע לה כי היא אחראית לנזקים אשר נגרמו לרכב. משנשאל מר שחאדה כיצד ביסס מסקנה זו, השיב כי השמאי מטעמו הוא אשר אמר לו זאת (ראה עמ' 10 שורות 21-30 לפרוטוקול). אותה חוות דעת שמאי אשר עליה נסמכה התובעת, פרט לכך כי צורפה לכתב התביעה, לא הוגשה כראיה בתיק כדין ועורכה כלל לא הובא לעדות ונחקר על חוות דעתו. העדות המכרעת אשר נשמעה בפני בית המשפט, הינה עדותו של מר סמו יצחק, המומחה אשר נתן חוות דעתו מטעמו של בית המשפט (ראה ת/1). כעולה מחוות הדעת ואין מחלוקת על כך בין הצדדים, רכב התובעת הועלה על מכשיר בדיקה אצל הנתבעת שתכליתו בדיקת עשן. בדיקה זו נערכת כאשר גלגלי הרכב מצויים על מד עומס שמאפשר להעמיס את מנוע הרכב תוך כדי רישום ובקרה של התוצאות במחשב המכשיר. תפקיד הבוחן הינו הקלדת נתוני הרכב נשוא הבדיקה והעלאת סיבובי המנוע עד אשר יפסיק המחשב את פעולת מד העומס. הפעולה הינה אוטומטית. מר סמו קבע בחוות דעתו, חד משמעית כי גורם הנזק לרכב התובעת, דהיינו הגורם לעיקום טלטלי המנוע, הינו נעילה הידראולית וכי עיקום טלטלי המנוע לא יכול היה להיגרם כתוצאה מן העומס אשר הופעל על מנוע הרכב נשוא התובענה. מחוות הדעת עולה ברורות כי פעולת מכשיר הבדיקה גורמת לעומס על המנוע אך אינה גורמת לנעילה הידראולית. המומחה נחקר ארוכות אודות מסקנתו זו והוא שב ועמד עליה ואף הסביר ופירש כי יכול והיה עומס על המנוע במהלך הבדיקה. המומחה לא שלל כי יתכן והוזנו נתונים שגויים במכשיר הבדיקה, ברם הבהיר כי העומס כתוצאה מהזנת נתונים שגויים ועומס על המנוע בכלל, אינו הסיבה לעיקום הטלטלים, כי אם נעילה הידראולית בלבד. המומחה הסביר כי גם אם הופעל עומס בלתי סביר על מנוע הרכב בעת הבדיקה, המנוע היה נכבה כאשר היה מגיע לקצה גבול יכולתו. המומחה נשאל מפורשות לא אחת, האם הבדיקה במכשיר הנתבעת יכולה היתה לגרום לעיקום הטלטלים והשיב בשלילה (ראה במסקנות חוות הדעת ובעמ' 8 שורות 1-2 ושורות 19-18). עדותו של מנהל הנתבעת , מר רוני נודל, אף היא לא יכולה היתה להעלות ו/או להוריד לעניין השנוי במחלוקת, באשר לא הוא אשר ערך את הבדיקה עצמה, אלא העובד מטעמו. מר נודל חיזק בנקודה אחת את חוות דעתו של המומחה, באשר הסביר כי מכשיר הבדיקה, לא יכול לאלץ את הרכב להגיע למהירות הגבוהה מזו אשר תוכנן בידי משרד התחבורה (ראה עמ' 13 שורות 4-8). אף המומחה העיד בעניין זה כי מנוע הרכב לא יוכל לפעול ביותר עומס ממה שאליו תוכנן והוא פשוט יכבה , כך שבנקודה זו, אין מכשיר הבדיקה יכול להזיק לו אף אם הוכנסו נתונים שגויים במכשיר הבדיקה האוטומטי. מן העדויות אשר נשמעו בפני עולה איפה, כי הנזק אשר נגרם למנוע רכבה של התובעת הינו עיקום הטלטלים המצויים במנוע. עיקום זה נגרם כתוצאה מנעילה הידראולית אך לא כתוצאה מעומס המוטל על המנוע בזמן הבדיקה במכשיר, בדיקה דוגמת זה המצוי במכון הבדיקה של הנתבעת. התובעת בסיכומיה הפנתה לכך כי הנתבעת לא הביאה את אותו העובד מטעמה אשר ביצע את הבדיקה ולטענתה הזין ברשלנותו נתונים שגויים במחשב מכשיר הבדיקה. התובעת הפנתה להלכות כי הימנעות מהבאת ראיה יוצרות חזקה כי ראיה זו תשמש לחובת הצד הנמנע מהבאתה. ברם במקרה אשר בפני ונוכח המסקנה אליה הגיע המומחה , מסקנה אשר נותרה בעינה אף לאחר חקירתו הנגדית , הרי שאף אם היה אותו עובד מובא לעדות והיה עולה מעדותו כי אכן הזין נתונים שגויים אשר גרמו לעומס על מנוע רכבה של התובעת, הרי עומס זה לא היה הגורם לנזק ומשכך, אין ליחס חשיבות מכרעת לאי הבאת עובד הנתבעת לעדות בפני בית המשפט. לכך יש להוסיף כי חוות דעת המומחה ניתנה לאחר ששמע את הסברי עובד הנתבעת (מר סמיר מור) במכון הנתבעת. כך או אחרת, לא ניתן ליחס את הנזק אשר נגרם למנוע רכבה של התובעת, לבדיקה במכשיר מד העומס של הנתבעת. התובעת ביקשה בסיכומיה כי בית המשפט יתבסס על ידיעות טכניות בדבר יצירת העומס על מנוע הרכב , המצויות לטענתה בספרות מקצועית שהיא נחלת הכלל. מעבר לכך שהידרשות זו הינה מעבר לידיעה שיפוטית שגרתית, התובעת למעשה מבקשת כי בית המשפט בעניינים הטכניים אשר לשמם מונה מומחה מטעמו, ישים עצמו במקום המומחה ויגיע למסקנה שונה מזו של המומחה התואמת את תביעתה. ספר הלימוד למגמת המכונאות הימית, ודאי שאינו בגדר "מקור עזר פשוט ובסיסי" ודווקא משום כך נדרש בית משפט זה למינוי מומחה, אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר בין הארוע אשר אירע במכון הנתבעת לבין הנזק אשר נגרם למנוע רכב התובעת. אמנם נכון הדבר כי אין המומחה מחליף בחוות דעתו את שיקול הדעת של בית המשפט וראה בעניין זה האמור בע"א 810/81 לוי נ. מזרחי ואח' פ"ד לט (1) 477 שם נקבע כי חוות דעת המומחה אינה בבחינת סוף פסוק ובית המשפט הוא הקובע ומחליט סופית, אולם אין בכך כל פסול כי בית המשפט מאמץ את עמדת המומחה. במקרה אשר בפני ולאחר שהמומחה נחקר בחקירה נגדית וביסס היטב ממצאי חוות דעתו, כמו גם בהתבסס על מלוא הראיות אשר הובאו בפני ועדויות הצדדים, נכונה אני לאמץ את חוות דעת המומחה ולפיכך אני קובעת כי אין קשר בין מעשי הנתבעת ו/או מי מעובדיה לנזק אשר נגרם למנוע רכב התובעת. משכך קבעתי, הרי שאין הנתבעת חבה בנזקיה של התובעת ואיני נדרשת לשאלת גובה הנזק. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 3000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 2500 ₪. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. רכבבדיקת רכבמכון לבדיקת רכבנזק לרכב