תלמיד ישיבה בהוצאה לפועל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תלמיד ישיבה בהוצאה לפועל: חייב בתיק הוצאה לפועל מקדיש את עתותיו ללימוד תורה; תורתו אומנותו. האם ניתן לחייבו לצאת לעבודה על מנת לפרוע חובותיו? זהו בתמצית נושא הדיון בפסק דין זה. 1. בקשת רשות ערעור על החלטתה מיום 19.3.12 של רשמת ההוצאה לפועל (גב' מרים סגל) בתיק הוצאה לפועל 01-46371-33-6, במסגרתה הורתה על הכרזתו של המשיב כחייב מוגבל באמצעים וכן השיתה עליו צו תשלומים חודשי על סך 150 ₪ לחודש. 2. בקשת רשות הערעור הועברה למשיב, שלא הגיב לה על אף מסירה שבוצעה כדין, ומשכך אני דן בבקשת רשות הערעור כבערעור גופו. 3. כנגד המשיב מתנהלים מספר תיקי הוצאה לפועל, והמשיב הגיש בקשה להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים ועתר לשלם את חובותיו בתשלומים חודשיים על סך 100 ₪ כ"א. 4. ביום 11.3.12 התקיימה למשיב בדיקת יכולת לפני חוקר הוצאה לפועל, בנוכחות בא-כח המבקש, בסיומה עתר המבקש להשית על המשיב צו תשלומים על סך 5,000 ₪, תוך שהמבקש מסתמך על יכולת השתכרותו של המשיב. 5. בבדיקת היכולת עלו, בין היתר, הנתונים הבאים: א. המשיב הוא צעיר בן 20, רווק, ללא ילדים, שאינו עובד והוא תלמיד ישיבה המקדיש 14 שעות ביום ללימוד התורה, דבר המונע ממנו - לשיטתו - לעבוד. ב. אין למשיב הכנסה שהיא, גם לא קצבה מאת המוסד לביטוח לאומי ולטענתו אין לו גם כל הוצאה ולו המינימאלית. ג. המשיב לא המציא מסמכים בתמיכה לטענותיו. 6. ביום 19.3.12 ניתנה החלטת רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה, היא ההחלטה נשוא ערעור זה, תוך שבקשת המשיב להכריז עליו כמוגבל באמצעים מתקבלת, והרשמת הנכבדה הורתה למשיב לשלם את חובותיו בתשלומים חודשיים של 150 ₪. 7. במסגרת ההחלטה להכריז על המשיב כחייב מוגבל באמצעים, ציינה רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה, בין היתר, כי "בעת מתן צו החיוב לקחתי את יכולת השתכרות החייב", וקבעה כאמור כי ישלם את החוב בתשלומים כאמור. 8. נדמה לי שדינו של הערעור להתקבל. כאמור, ועל כך אין חולק, שהמדובר בצעיר בריא בעל יכולת השתכרות משמעותית. אם לשיטת המשיב עצמו אין לו כל הוצאות, הרי לכאורה ניתן להורות על העברת מלוא הכנסותיו - גם הפוטנציאליות - לטובת החובות, אולם אין בידי לקבל כי למשיב אין כל הוצאות, ואני קובע כי סכום הקיום המינימאלי הוא הסכום הקבוע כפטור מעיקול על פי חוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 ותקנותיו. אין בידי לקבל את קביעת הרשמת הנכבדה כי במסגרת צו החיוב נלקחה בחשבון יכולת ההשתכרות של החייב, באשר קביעה זו מובילה למסקנה כי אין לו למשיב יכולת השתכרות לאור לימודיו, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם העובדות שעמדו לפני הרשמת הנכבדה. 9. אין בידי לקבל את הטענה כי עקב לימודיו אין המשיב יכול לעבוד; הרי ניתן לשלב עבודה ולימודים צוותא חדא. הדברים שלובים אחד בשני ואינם סותרים האחד את משנהו, ומכל מקום, גם אם החייב אינו מעוניין לצאת לעבוד, הרי יש לקחת בחשבון את יכולת התשכרותו הפוטנציאלית של החייב. 10. במאמר מוסגר אציין כי משלא הוגשה תשובת המשיב לערעור זה, לא נהיר כיצד זה המשיב יצר את חובותיו אם הוא משקיע את עתותיו ללימודים, אולם שאלה זו נותרה סתומה וללא מענה. 11. מעניין מאוד בהקשר זה, לבחון את עמדת הדין העברי ביחס לשילוב שבין תורה ועבודה בהקשר של פרעון חובות: האמוראים נחלקו בשאלה, האם פירעון החוב הוא בגדר 'מצווה', או שמא הפירעון, הגם שהוא מחויב מכוחו של משפט הטבע והמוסר האנושי הטבעי, אין הוא בגדר מצווה דתית (ראו כתובות פו ע"א; בבא בתרא קעד ע"א). למעשה נפסק, שפריעת בעל חוב היא אף מצווה דתית (ראו: שולחן ערוך חושן משפט, סימן קז, סעיף א). מי שאינו פורע חובותיו מכונה "רשע" (ראו: שו"ת אגרות משה יורה דעה, חלק ב, סימן סג) ומשום כך ילדי החייב מצווים לפרוע את חובותיו מן הירושה, ובכך להסיר מעל הוריהם את הקלון של אי-פריעת החוב (ראו: שולחן ערוך חושן משפט, סימן קז, סעיף א, ובשו"ת אגרות משה שם). ההלכה היהודית קובעת, שהחובה המוטלת על החייב, לפרוע את חובותיו, אינה בגדר "שעבוד נכסים" - חיוב המוטל על נכסי החייב בלבד, אלא היא גם בגדר "שעבוד הגוף", חיוב שמכוחו ניתן לדרוש מן החייב לנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי שיוכל לפרוע את חובותיו. לכן, בית הדין מוסמך גם לרדת לנכסיו כדי לפרוע את חובותיו (ראו: שולחן ערוך חושן משפט, סימן ס, סעיף א; שם, סימן צח, סעיף ג), וגם להכות את החייב "עד שתצא נפשו"(!) (ראו: שולחן ערוך חושן משפט סימן צז סעיף טו) כדי לאלצו לפרוע את חובותיו, באותם מקרים שבהם יש בידו לפרוע את החובות אך מנסה לחמוק מחובתו זו, שהרי "יש עליו חיוב להשיג מעות ע"י פעולה ושאר עניינים לשלם", ו"היה לו להשתדל בכל הכוחות לשלם, אף בעבודות קשות" (שו"ת אגרות משה שם). אין חולק על כך שמצוות לימוד התורה היא מצווה שערכה רב משל כל יתר המצוות, וכך שנו חכמים במשנה: "אלו הם דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: כיבוד אב ואם והשכמת בית המדרש שחרית וערבית והכנסת אורחים וביקור חולים, ותלמוד תורה כנגד כולם" (משנה פאה פרק א, משנה א), והרמב"ם פסק ש"אין לך מצווה בכל המצוות כולן שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה" (משנה תורה הלכות תלמוד תורה פרק ג, הלכה ג). לכאורה, קביעה זו מחייבת את המסקנה, שמצוות לימוד התורה דוחה מעליה כל מצווה אחרת, ואין להפסיק את הלימוד לשם קיום מצווה אחרת. כך לכאורה מתבקש גם מן הכלל התלמודי הידוע, הקובע ש"העוסק במצווה פטור מן המצווה" (תלמוד בבלי סוכה כה ע"א). הרב משה אביגדור עמיאל שכיהן כרבה הראשי של תל אביב, סבר שהכלל הקובע ש"העוסק במצווה פטור מן המצווה" אינו חל כלל על מצוות שהן מ"החלק המשפטי" של התורה (ההבחנה בין החלק "המשפטי" של התורה לחלק ה"דתי" שלה, שנויה במחלוקת בין חוקרי זמננו. לעניין זה ראו למשל, מנחם אלון, "עוד לעניין מחקרו של המשפט העברי" משפטים ח (תשל"ז) 99, עמ' 103-101; יצחק אנגלרד, "מחקר המשפט העברי - מהותו ומטרותיו" משפטים ז (תשל"ו) 34, בעמ' 37-35). בדבריו הוא עושה שימוש בעיקרון שקבע הרב שמעון יהודה הכהן שקאפ (שערי יושר שער ה, פרק א), ראש ישיבת גרודנא ומן החשובים שבראשי הישיבות במאה ה-י"ט. לדברי הרב שקאפ, מובן מאליו שכל אדם חייב לפרוע את חובותיו. המקור לחובה זו אינו בחוק, אלא במוסר הטבעי, בחוק הטבע המשותף לכל בני האדם, המחייב את השבת רכוש הזולת, המוחזק בידי החייב. לפיכך, משמעות המחלוקת בשאלה, האם פריעת בעל חוב היא מצווה היא, האם מכוחו של החיוב לפרוע את החוב, שיסודו במשפט הטבע, יש לנושה זכות קניינית בנכסי החייב, או שמא, מוטל עליו חיוב אובליגטורי בלבד - מצווה לפרוע את החוב? בהתאם לכך מסביר הרב עמיאל, ש"הכלל של ״עוסק במצווה פטור מן המצווה" אינו כולל מצוות בחלק המשפטי; ולא נגיד למשל, שמי שעוסק במצוות תלמוד תורה יהיה פטור ממצוות פריעת בעל חוב" (לנבוכי התקופה ירושלים תש"ג עמ' 107). לאור האמור הרי המסקנה היא, שגם על פי עמדת המשפט העברי, לימוד תורה אינו יכול לשמש עילה לאי פרעון החובות ומוטלת על חייב חובה לצאת ולעבוד על מנת שיפרע חובותיו, גם על חשבון הזמן שהוא מקדיש ללימוד התורה. 12. לסיכומו של דבר - יכולת ההשתכרות של המשיב היא גבוהה. יש לקחת עניין זה בחשבון עת מתן צו החיוב בתשלומים, וזאת נדמה שלא נעשה. התיק יוחזק לרשמת ההוצאה לפועל על מנת שתקבע את צו החיוב לאור יוכלת ההתשכרות של החייב ולאור הוצאותיו הבסיסיות כאמור לעיל. 13. במאמר מוסגר ולמעלה מהצורך אציין שחוקר ההוצאה לפועל ציין מהו סכום החיוב שלטעמו יש להטיל על המשיב - אל לו לחוקר הוצאה לפועל לעשות כן, וכל שלעיו לעשות הוא להציג לפני רשם ההוצאה לפועל את הנתונים העובדתיים על מנת שאלה ייעמדו לפני בעת קביעת צו התשלומים. 14. לפנים משורת הדין אינני מחייב את המשיב בהוצאות ערעור זה. הוצאה לפועלישיבותדיני חינוך