איבוד טבעת - ביטוח דירה

טבעת זהב אבדה לתובע והנתבעת הכירה בחבותה על פי הפוליסה. נחלקו הצדדים באשר לגובה תגמולי הביטוח. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איבוד טבעת: 1. התובע היה מבוטח אצל הנתבעת ב"פוליסה לבטוח מושלם לבעלי מגורים". הכיסוי הביטוחי כלל ביטוח תכולת הדירה, לרבות תכשיטים וכלי זהב, והרחבת הכיסוי לתכשיטים גם מחוץ לדירה . טבעת זהב אבדה לתובע והנתבעת הכירה בחבותה על פי הפוליסה. נחלקו הצדדים באשר לגובה תגמולי הביטוח. התובע הציג בפני הנתבעת תעודת אחריות ותעודת הערכה של בית העסק ממנו רכש את הטבעת. מתעודה זו - שניתנה לתובע בעת רכישת הטבעת בשנת 1991 - עולה כי הטבעת נרכשה בסכום של 1,046 $ . בנוסף, המציא התובע לנתבעת הערכת מחיר נוספת של בית העסק ממנו נרכשה הטבעת, לפיה עמד מחירה של הטבעת על הסך של 4,985 ש"ח נכון למועד בו אבדה. אלא שהנתבעת דחתה את דרישתו של התובע לפיצוי על פי ערכה של הטבעת בפועל, וזאת בהסתמך על סעיף 6 לפרק 2 בפוליסה הקובע כלהלן : "בהעדר הערכת מעריך יהיה הפיצוי לפריט אחד מוגבל ל - 1% מסכום הביטוח של תכולת דירה". לשיטתה של הנתבעת, בעת עשיית הביטוח, היה על המבוטח להמציא לה הערכת שמאי או מעריך, ובהעדר הערכה כאמור, מוגבל גובה הפיצוי לאחוז אחד בלבד מסכום הביטוח הכולל. סכום זה עמד על כ - 100,000 ש"ח, ועל כן מגיע לתובע, לשיטתה של הנתבעת, הסך של 1,000 ש"ח בניכוי השתתפות עצמית בסך של 441 ש"ח ובניכוי קימום בסך של 50 ש"ח. 2. עמדתה של הנתבעת אין לה על מה שתסמוך, ולא אאריך בדברים. הנתבעת סומכת יתידותיה על הוראת סעיף 6 הנ"ל, אך אין בסעיף זה כל דרישה כי הערכת המעריך תעשה לפני עשיית הביטוח. על פי לשון הסעיף, המבוטח נדרש להמציא הערכה של נזקו שאם לא כן יוגבל גובה הפיצוי כאמור לעיל, אך לא נאמר מתי על המבוטח להמציא הערכה זו. את הסעיף יש לפרש כפשוטו של מקרא, כתנייה שתכליתה בירור הנזק, ולא כתנייה שנועדה להתנות או לסייג היקף חבותה של הנתבעת. משהמציא המבוטח הערכה של נזקו, ובמקרה דכאן אף המציא אסמכתא למחיר המדוייק בו נרכשה הטבעת, שומא על הנתבעת - בהעדר ראיה לסתור - לשלם לו תגמולי הביטוח על פי הערכה זו. 3. אחזור ואזכיר מושכלות יסוד בכללי פרשנות של פוליסות ביטוח. במקרה של ספק בפרשנות מקרה הביטוח או בהיקף הכיסוי הביטוחי, הספק פועל לרעת המבטח. זאת, מכח מספר כללי פרשנות שהשתלבו זה בזה עד שהיו לאחד: ( - ) 'נגד המנסח' - ראה, לדוגמה, ע"א 769/86 רובינשטיין נ. זמרן פ"ד מב (3) 581 , 586 והאסמכתאות שם. ( - ) הכלל 'נגד המנסח' כוחו יפה במיוחד בחוזה אחיד כמו פוליסת ביטוח - ראה דברי השופט חשין בלשונו הציורית בע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת גן נ. סהר חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ (3) 281. ( - ) 'נגד המבטח' - ראה, לדוגמה, ע"א 779/89 יעקב שלו נ. סלע חברה לביטוח פ"ד מ"ח (1) 221 וכן ע"א 631/83 המגן נ. מדינת הילדים פ"ד לט (4) 561, 572-573. ( - ) 'נגד הצד החזק' - ע"א 4651/95 בני סעיד חמודה נ. מועצה מקומית עראבה פ"ד נ (5) 81 (דברי כב' השופט טירקל). ( - ) 'בהתאם לציפיות הסבירות של המבוטח ' - רע"א 3128/94 הנ"ל. דהיינו, מקום שלשון החוזה בגזרה השנויה במחלוקת היא רב משמעית, כשאחת מהמשמעויות הנסבלות היא זו אשר לה טוען המבוטח, יישומו של עקרון כיבוד הציפיות הסבירות של המבוטח יביא לפירוש החוזה בהתאם לנטען על ידו, בדומה לכלל בדבר פרשנות מסמך נגד הצד שניסח אותו (שם, עמ' 298). לכן, ככל שיש ספק בפרשנות סעיף 6 הנ"ל - ולדידי אין ספק כזה - הרי שהספק צריך לפעול לטובת התובע. 4. דין טענת הנתבעת להדחות גם מטעמים של חוסר תום לב. הנתבעת גבתה מהתובע פרמיה הכוללת כיסוי לתכשיטים. אולם ביום פקודה, העלתה את הטענה כי היה על התובע להמציא לה הערכת מעריך טרם עשיית הביטוח. הטענה צורמת עד מאוד, בלשון המעטה. אם הערכת המעריך היא תנאי מיקדמי לכיסוי נזקו האמיתי של המבוטח, מדוע הסכימה הנתבעת לגבות את הפרמיה לכיסוי נזק זה טרם הומצאה לה הערכת מעריך ? לטעמי, היה על הנתבעת להודיע לתובע כי בהעדר הערכה כאמור, יבוטל הכיסוי הביטוחי לתכשיטים או יצומצם היקף הכיסוי הביטוחי. ובכלל, קשה להלום מצב בו חוזה הביטוח יהיה בתוקף כלפי צד אחד אך לא כלפי הצד השני. בתוקף לצורך גביית פרמיה, אך לא בתוקף כלפי המבוטח, כל עוד לא המציא הערכת שמאי. לשיטתה של הנתבעת, הפוליסה תקפה אך הכיסוי הביטוחי לא נכנס לתוקף או, כמו במקרה שלפנינו, מצומצם בהיקפו. יש כאן א-סימטריה ברורה שאינה עולה בקנה אחד עם מושכלות יסוד בדיני חוזים בכלל ובחוזי ביטוח בפרט, לאור האופי הצרכני של חוזה הביטוח. 5. סופו של דבר, שעל הנתבעת לשלם לתובע את שווי הטבעת נכון ליום אובדן הטבעת, על פי עקרון השיפוי האמור בסעיף 56 (ג) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981. כאמור, התובע המציא הערכת שווי בסך 4,985 ש"ח נכון למועד אבדן הטבעת. אשר על כן, אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע הסך של 4,985 ש"ח בניכוי הסך של 441 ש"ח בגין השתתפות עצמית. בנוסף, אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע הוצאות המשפט בסך של 1,000 ש"ח ובכך מביע בית המשפט מורת רוחו מהתנהגותה של הנתבעת. מקרקעיןביטוח דירה