ביטוח די וי די לרכב

ביום 9.2.02 נפרץ הרכב מכשיר DVD נגנב ממנו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח די וי די לרכב: 1. התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעת - חברה לביטוח בע"מ.   התובעת מס' 1 (להלן: התובעת") רכשה מהנתבעים פוליסת ביטוח מקיף (להלן:"הפוליסה") לרכבה. הרכב היה רשום ע"ש בנה של התובעת , התובע מס' 2 (להלן: "התובע"). הפוליסה כללה ביטוח, בין היתר, כנגד תאונות, גניבות וכן כיסוי למכשיר DVD בסכום של 14,000 ₪ (להלן:"המערכת"). הביטוח נעשה בהסתמך על הצעה לביטוח ופרטים שנמסרו ע"י התובע בשיחה טלפונית שקיים עם נציג הנתבעת ואשר זכו לחתימתה ולאישורה בכתב של התובעת.   בשיחה הנ"ל טען התובע כי הוא הנהג העיקרי ברכב וכי מי מהתובעים לא היה מעורב בתאונה קודמת. בעקבות זאת הוצאה הפוליסה ע"ש התובעת וזאת לאחר שניתנה הנחת העדר תביעות, מכסימלית, לאור הצהרת העדר תביעות בעבר.   2. לערך בחודש ינואר 2002, היה הרכב מעורב בתאונה ועל כן הגישה התובעת לנתבעת דרישה לקבלת תגמולי ביטוח. הנתבעת, כתנאי לתשלום תגמולי הביטוח, בקשה מהתובעת להמציא לה אישור ממבטחתה הקודמת כי אכן לא היו לה תביעות בשנים שקדמו לתאונה. התובעת המציאה לנתבעת אישור ממנו עלה כי היה לה עבר ביטוחי בגין תביעה אחת. על כן, התובעת נדרשה לשלם סך של 1,012 ₪ , כפרמיית ביטוח נוספת בגין אותה תביעה.   3. ביום 9.2.02 נפרץ הרכב והמערכת נגנבה ממנו. מברורים שעשתה הנתבעת התברר לה כי לתובע היו בעבר 3 תביעות וכי התובע הוא הנהג העיקרי ברכב. בנסיבות אלו, הודיעה הנתבעת לתובעים כי באם הנתבעת היתה יודעת על כך היא, ע"פ כללי החיתום הנהוגים אצלה, לא היתה מנפיקה את הפוליסה, גם לא תמורת פרמיה בשיעור גבוה יותר. על כן, בטלה הנתבעת את הפוליסה והשיבה לתובעת את פרמיית הביטוח בניכוי תגמולי הביטוח ששולמו לתובעת בגין התאונה. בעניין זה עשתה הנתבעת שימוש בזכותה עפ"י ס' 6(א) ו- 7(ג)(2) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 (להלן:"החוק"). התובעים מיאנו להשלים עם החלטת הנתבעת ועל כן הגישו תביעתם זו לתשלום תגמולי הביטוח בגין המערכת ובגין תגמולי הביטוח ששולמו לתובעת בגין התאונה, ואשר קוזזו על ידה מהפרמיה שהושבה לתובעת.   אקדים ואומר כי הנתבעת פעלה כדין.   3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וראיותיהם, עיינתי בקפידה בטענות ובסיכומי הצדדים הגעתי למסקנתי כי, כאמור, הנתבעת פעלה כדין.   התובעת, באמצעות התובע, השיבה תשובות שקריות בעניינים מהותיים - דהיינו בשאלה מי הנהג העיקרי ברכב והאם היו לתובעת ( ובמלים אחרות, לתובע) תביעות קודמות בעבר. בנסיבות אלו פעלו התובעים בניגוד להוראות סעיף 6(א) לחוק. בסמוך לאחר התאונה, הנתבעת לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת כי התובע הגיש בעבר 3 תביעות וכל שיכולה היתה לדעת הוא כי התובעת הגישה תביעה אחת בעבר וזאת על בסיס האישור שהציגה התובעת לאחר אירוע התאונה. בשלב זה של הדברים פעלה הנתבעת בהתאם למצג שהוצג לה ע"י התובעת ולא הוסיפה וחקרה בעניין. לאחר גניבת המערכת פעלה הנתבעת לבדיקה יסודית יותר. כתוצאה מהבדיקה הסתבר לנתבעת כי התובעת , באמצעות התובע, ענתה תשובה שקרית באשר לעברה הבטוחי ,ועל כן דרשה הנתבעת מהתובעת לשלם לה את הפרמיה הנוספת הנוספת בגין כך. בשלב זה, הנתבעת לא היתה רשאית לבטל את הפוליסה, שכן עפ"י כללי החיתום הנהוגים אצלה היא כן היתה מבטחת את התובעת בתוספת פרמיה מוגדלת.  רק בעקבות גניבת המערכת הוברר לנתבעת כי התובע הוא הנהג העיקרי ברכב וכי היו לו, כפי שעולה מהראיות שהוגשו בפני, 3 תביעות.   למען הסר ספק הריני להבהיר כי אני דוחה את טענות התובעים בסיכומיהם המתפלפלים המנסים להציג את הנתבעת כמי שפעלה בחוסר יושר. שוכנעתי כי הנתבעת, על פי כללי החיתום הנהוגים אצלה, לא היתה מנפיקה את הפוליסה, אף לא בדמי ביטוח מרובים יותר. המבוטח הנכון היה התובע ואילו התובעת שמשה בעבורו כסות בלבד. התובעים בקשו לגרום לנתבעת להנפיק את הפוליסה, פוליסה שלא היתה מונפקת על ידה לו היא היתה יודעת את העובדות לאשורן, עובדות שהוסתרו , במכוון, ע"י התובע .   בעניין זה אני מקבל את עדותו של מר אביגדור יוסי האחראי על נוהלי החיתום אצל הנתבעת מאז היווסדה. מר אביגדור העיד כי עובד הנתבעת לא יכול להנפיק פוליסה באם ב- 3 השנים שקדמו למועד ההצעה היו לפונה, ובמקרה דנן לתובע, 3 תביעות. לעובד אין שיקול דעת בעניין זה ומחשב הנתבעת חוסם, במקרה זה, כל אפשרות להוצאת הפוליסה, אף לא תמורת דמי ביטוח מוגדלים.   שוכנעתי כי התובע הוא הנהג העיקרי, כי עוד ביום 18.10.01 סמוך לפני פנייתו לנתבעת ואשר על בסיסה הונפקה הפוליסה, הוצעה לו הצעה לביטוח. הצעה זו נערכה עפ"י הצהרת התובע כי היה לו עבר ביטוחי הכולל תביעה אחת בלבד ב- 3 השנים שקדמו למועד פנייתו.   זאת ועוד, התובע פנה לנתבעת, בשם אמו התובעת, ולא גילה לנתבעת כי לתובעת היתה תביעה אחת בעבר וכל זאת על מנת לזכות בפוליסה עם דמי ביטוח מופחתים, ביחס לדמי הביטוח שהוצעו לו בעקבות פנייתו שלו מאותו יום.   4. בנסיבות אלו אני קובע כי דין התביעה להדחות ולפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.   רשות ערעור תוך 15 יום לביהמ"ש המחוזי.   ביטוח רכברכב