מינוי שמאי מומחה מטעם בית משפט לתביעות קטנות

נוכח ההבדלים הקוטביים בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, לא היה מנוס ממינוי מומחה שלישי מטעם בית המשפט, ובית המשפט לתביעות קטנות מינה שמאי מטעמו והטיל עליו את התפקיד של בדיקת הרכב, חוות הדעת של הצדדים, שמיעת הטענות של הצדדים, ועריכת חוות דעת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מינוי שמאי מומחה מטעם בית משפט לתביעות קטנות: זהו מקרה של תאונת דרכים. רכבו של התובע נפגע מאחור על ידי רכב נהוג בידי הנתבע 1, מבוטח אצל הנתבעת 2, לרכבו של התובע נגרמו נזקים בשני מוקדים: בחלק האחורי ובחלק הקדמי. שמאי מטעם התובע קבע כי הנזק שנגרם בחלק האחורי ברכב מחייב עבודות תיקונים של פחחות, צבע , חשמל, ושיפוץ מגן אחורי בסך כולל של 2,340 ₪ ואילו בחלק הקדמי נפגעו חלקים שהיה הכרח להחליפם ובנוסף לעבודות צבע וחשמל עלות הנזק בחלק הקדמי 6,165 ₪. התובע טוען כי החלק הקדמי נגרם בעקבות הדיפת רכבו של התובע לעבר רכב אלמוני שהיה לפניו, על ידי רכב הנתבע שפגע בו מאחור והדפו כאמור. הנתבעים טענו כי אין בין החלק האחורי והנזק הקדמי כל קשר וכי יתכן כי רכבו של התובע פגע ברכב שלפניו לפני שנפגע מאחור והם נעזרים בהבדל הגדול בין הנזקים מאחור וקדימה, וקיבלו על עצמם את האחריות לנזק האחורי בלבד ושילמו אותו. התובע הגיש חוות דעת מטעמו ערוכה חתומה בידי השמאי ויקטור עידן, שמסביר כי למרות ההפרש מעורר התמיהה שבין הנזקים בין שני חלקי הרכב, עדיין גרסתו של התובע נכונה. נימוקיו של מר עידן פורטו בהרחבה בחוות הדעת. הנתבעים הגישו חוות דעת מטעמם, חתומה בידי דוד קוסובסקי, המתפלמסת עם חוות הדעת של מר עידן, ומגיעה בסופו של דבר למסקנה כי: "לא נראה סביר לשייך את כל הנזקים הנתבעים כנובעים מאירוע זה". להודות על האמת, גם לי היו שאלות לאחר שעיינתי בתמונות הנזק ובחוות הדעת של השמאי מטעם התובע. האם יתכן שפגיעה אחורית שגרמה לנזק כה קטן של עבודות תיקון [כולל שיפוץ מגן אחורי ב 150 ₪] בסך כולל של 2,230 ₪ תהדוף את הרכב קדימה לעבר הרכב שלפניו ותגרום לנזק בסך של יותר מ- 6000 ₪. מה שעורר עוד יותר את התמיהה הוא שנהג הרכב האלמוני שהיה לפני התובע, פרטיו אינם בידי התובע והוא לא זומן. הדעת נותנת , שאם ברכב התובע יש נזק של יותר מ - 6000 ₪ בחלקו הקדמי, שנזק כלשהו יגרם גם בחלק האחורי ברכב שהיה לפני התובע נהוג בידי מר רפאל אופיר. נוכח התמיהה הנ"ל וההבדלים הקוטביים בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, לא היה מנוס ממינוי מומחה שלישי מטעם בית המשפט, ואכן מיניתי את מר יצחק סמו, והטלתי עליו את התפקיד של בדיקת הרכב, חוות הדעת של הצדדים, שמיעת הטענות של הצדדים, ועריכת חוות דעת. מר סמו מומחה מטעמי, הכין חוות דעת ארוכה ומלומדה, ובסופה הגיע למסקנה, כי גרסתו של התובע, שהוא נהדף לעבר רכב אלמוני הינה סבירה. מר סמו מתוך אי תשומת לב, כנראה, הוסיף תוספת שהוא בדעה שהנתבע אחראי לתאונה. אני התעלמתי מהערה זו בחוות הדעת, שכן העניין האחריות לתאונה הינו בסמכותו של בית המשפט ואולם ויתכן שמר סמו התכוון במילים אלה שהנתבע אחראי גם לנזקים שנגרמו בחזית הרכב. הנתבעים לא היו שבעי רצון מחוות הדעת של מר סמו, המומחה מטעם בית המשפט, ועל כן ביקשו לחקור אותו בחקירה נגדית על חוות דעתו בבית המשפט. מר סמו התייצב לחקירה על חוות הדעת, נחקר עליה ובקצירת האומר אציין, כי למרות החקירה הלוחצת לעיתים המציקה לעיתים הפוגענית לה נחשף מר סמו, לא הבחנתי בזמן מתן התשובות בהיסוסים, או במחשבה שנייה והוא עמד על חוות דעתו בצורה משכנעת. בסיכומיהם נזקקו הנתבעים לתורת ההיגיון והשכל הישר וקבעו כי אלה מחייבים את המסקנה, לפיה רכב התובע לא נהדף על ידי רכב הנתבע. אכן, נכון כי בית המשפט רשאי להשתמש בידיעה שיפוטית, ניסיון החיים, השכל הישר, ומוסכמות החיים כדי להגיע להכרעה במחלוקת בפניו, אך כאשר הדבר תלוי בשאלה טכנית-מקצועית, מטיב בית המשפט לעשות אם יעביר את השאלה למומחה בתחומו, ולא יבוא בית השמפט במקום המומחה בשאלות שכאלה. כבר הקדמתי ואמרתי שלמען האמת, לי היו ספקות רבים, בהסתמך על אותו שכל ישר ונסיון חיים, ולכן מיניתי את מר סמו וקיבלתי את חוות דעתו. בהמשך מתפלמסים הנתבעים עם מר סמו,בפרטי אותו שכל ישר ונסיון חיים, ומלינים עליו שהוא קובע שאין שום קשר בין גודל הנזק מאחור ובין הנזק מקדימה וכי רוב הנזק איננו קובע את עוצמת ההדיפה וכי גובה הנזק הינו ביטוי לעוצמת ההדיפה. אלה הן בדיוק השאלות הטכניות-מקצועיות שהופנו למר סמו והוא הסביר את עמדתו ואת מסקנתו, הסבר היטב, וגם סמך את ידיו על חוות דעתו של ויקטור עידן ונימוקיה שבין היתר, גובה הנזק הינו פונקציה של החלקים הרבים הממוקדים בקדמת הרכב שמחייבים החלפה בעלות גבוהה לעומת עבודות תיקון בחלק האחורי שאינן כרוכות בהחלפת חלקים. למען האמת, גם השכל הישר, אותו מגייסים הנתבעים, תומך במחשבה זו. מלינים הנתבעים על מר סמו שהוא חרג מתחום הסמכות שהוענקה לו וציטטו מספר אמירות מדבריו של מר סמו בעדותו. אינני מוצא לנכון להתייחס לכל הנקודות שהועלו בסיכומים , אני קובע שמה שמעניין אותי בחוות הדעת, הינן התשובות לשאלות שמר סמו נשאל במישור התאורטי ואם בנוסף לתשובות שהוא נתן במסגרת ההסמכה הוא התייחס גם לדברים נוספים, הרי כבר אמרתי שאני מתעלם מאותם דברים נוספים ומקבל את לב ליבה של חוות הדעת, שמר סמו קובע , כי טענתו של התובע כי רכבו נהדף , הינה סבירה ולא בלתי אפשרית, גם נוכח הפרשי הנזקים בחלק האחורי ובחלק הקדמי. על ידי אמירה זו, עדיין לא קבעתי פוזיטיבית שרכבו של התובע נהדף, אני רק קובע על פי חוות הדעת של סמו, שהגרסה סבירה ואין לשלול אותה על הסף, רק בגלל הפרשי גובה הנזק במוקדי הנזק. אחזור לתביעה ולעדותו של התובע לעומת עדותו של הנתבע. התובע חוזר ומדגיש כי הוא נסע בפקק תנועה, נאלץ לעצור ומאחוריו היה הנתבע וכי התקדם לאט, נפתח פער בינו לבין הנתבע. הנתבע החליט לצמצם את הפער, נתן גז ונכנס בו בחוזקה מאחור. הוא מוסיף: "רכבי עף קדימה על רכב מסחרי לפני, פוניתי באמבולנס. המכה היתה כל כך חזקה עד שרכבי ננעל, הכוונה שהמבנה של הרכב התכווץ". מטעם התובע העיד גם מר רפאל אופיר שלא מכיר את התובע אך מסר בעדותו , כי נסע לכיוון אשדוד, מוסר כך : “נעמדתי, רכבים לא זזו ותוך כדי הסתכלות שמעתי מכה ולאחר מכן הרגשתי חבטה והרגשתי את עצמי עף קדימה". בתשובה בשאלה בחקירה נגדית הוא עונה "אני לא יכול לדעת אם הוא עצר את הרכב לפני שהוא פגע בי". יש בדבריו של עד תביעה 2, זה, משום אישור לכך שהנתבע פגע ברכב התובע ורק לאחר מכן רכב התובע פגע ברכב שלו. שכן הוא אומר: שקודם הוא שמע מכה, ומן הסתם זוהי המכה שהנתבע פגע ברכב התובע ולאחר מכן הרגיש את החבטה מרכבו של התובע. הנתבע 1 לא העיד אודות התאונה מטעם הנתבעים ועל כן אני מוצא כי גרסתו של התובע ביחס לפגיעה וההדיפה הוכחה, הן בעדותו ובעדות עד תביעה מס' 2, והן מכוח חוות הדעת של מר סמו. מתוך דבריו של עד תביעה 2, בחקירתו הנגדית, לאמור: "אני לא יכול לדעת אם הוא עצר את הרכב לפני שהוא פגע בי", ניתן אולי להסיק את המסקנה שרכבו של התובע היה עדיין בתנועה כאשר קיבל את הפגיעה מאחור ולא היה בעצירה מלאה, כך שנגיעה שלא היתה קשה במיוחד מאחור, גרמה להדיפתו קדימה, ואולם על הקשר בין עובדה זו ובין הנזק בחזית לא שמעתי מפי הנתבעים דבר ולא הובאה ראייה, אפילו על ידי חקירה נגדית של התובע בשאלה ואינני יכול לקבוע זאת כממצא. מכל מקום בכדילא להשאיר שאלה פתוחה, אני קובע כי גם אם רכבו של התובע היה עדיין בתנועה לקראת עצירה, והמכה הקלה מאחור "עזרה לו" לההידף קדימה, אני עדיין רואה את הקשר הישיר בין הפגיעה מאחור לנזק הקדמי, ומכל מקום הטענה של הנתבעים שרכב התובע פגע ברכב שלפניו ורק לאחר מכן נפגע על ידי הנתבע לא הוכחה. אני מקבל את התביעה. לעניין הנזק, הרכב הוכרז כנזק טוטאלי עקב אי כדאיות כלכלית לתיקונו וערכו נקבע על ידי שמאי סך 10,800 ₪ ובניכוי שרידי הרכב סך של 9,936 ₪. המסקנה היא שאני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים כלדקמן: סך של 9,936 ₪ ערך הרכב. חשבון השמאי 998 ₪. סך של 2,120 ₪ שכרו של השמאי ויקטור עידן. שכרו של המומחה ויקטור עידן עבור הופעה בבית המשפט 500 ₪ + מע"מ. מחצית שכרו של מר סמו בסך של 1,770 ₪. כל הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם על ידי התובע ועד התשלום המלא בפועל, ואילו סכום הנזק בסעיף א מיום התאונה 02.07.02 ועד לתשלום בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪. בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 יום מהיום.שמאותתביעות קטנותמומחה מטעם בית המשפטמומחה