שימוש לרעה במסך ההתאגדות - הרמת מסך

עקרון האישיות המשפטית הנפרדת מעוגן עמוק בשיטתנו המשפטית (ראו דב"ע 205-3 וגיה-גלידות הבירה, פד"ע כז 345), ועל פיו ערכאה שיפוטית לא תמהר להרים את מסך ההתאגדות. בצד הכלל הבסיסי הנותן תוקף לאישיות המשפטית הנפרדת של החברה קיימת דוקטרינה המאפשרת הרמת מסך התאגדות וייחוס חובות החברה לבעלי מניותיה, ולעתים אף לבעלי תפקידים בה, העילה המובהקת להרמת מסך היא קטגוריה של מקרים המצביעים על שימוש לרעה, שעושים בעלי עניין בחברה ובאישיותה המשפטית הנפרדת, המושג "שימוש לרעה" כולל מצגים אחדים, ועיקרם הם מעשי תרמית, עירוב נכסים של בעלי עניין עם נכסי החברה, מימון לא מספיק לפעילות החברה, הברחת נכסים וכד'. בצד הגישה המקובלת הרואה בהרמת מסך ההתאגדות מהלך יוצא דופן וחריג התפתחו בשנים האחרונות דוקטורינות משפטיות, המרחיבות את מעגל המקרים והעילות להרמת המסך. העילה הקלאסית להרמת מסך היא שימוש לרעה במסך ההתאגדות: "מכאן שיסודה של החברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, ויחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים ל"שימוש לרעה" במסך ההתאגדות המצדיק את הרמת המסך, בכל המקרים האלה ובדומיהם הרימו בתי המשפט את מסך ההתאגדות, על מנת לאיין את הרווחים הצפונים בשימוש לרעה במסך ההתאגדות". (ד"ר א. חביב-סגל דיני חברות לאור חוק החברות החדש, בעמ' 253). מסך ההתאגדותהרמת מסך