בקשה לתעודת עולה

בתאריך 24.8.89 נערך לבני הזוג שימוע ע"י המחלקה הרוסית במינהל האוכלוסין. לנוכח הסתירות שהתגלו בדבריהם הוחלט לסרב לבקשתם, לקבלת תעודת עולה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לתעודת עולה: זוהי עתירה כנגד החלטת משרד הפנים (להלן: "המשיב") מיום 17.8.04, להרחקת העותרת מישראל. העובדות העותרת ומי שנטען לגביו כי הינו בעלה, מר X (להלן: "X") נכנסו לישראל באשרת תייר בתאריך 15.6.99. תוקף האשרה פג ב-22.6.99. בתאריך 15.7.99 פנו העותרת וX וביקשו לקבל בארץ מעמד מכח היותו של X יהודי והעותרת אשתו. בתאריך 24.8.89 נערך לבני הזוג שימוע ע"י הגב' רינה קיבמן מהמחלקה הרוסית במינהל האוכלוסין. לנוכח הסתירות שהתגלו בדבריהם הוחלט לסרב לבקשתם, לקבלת תעודת עולה. במקביל נערך בירור ביחס לאמיתות דרכוניהם שהסתיים במסקנה כי הדרכונים תקינים. למרות זאת לא התקבלה בקשתם, לנוכח הספקות באשר לנישואיהם ולזכאותו של X. פניות נוספות של העותרת וX לשכת משרד הפנים בחדרה נדחו. בעקבות פנייתם של העותרת וX למנהל מינהל אוכלוסין אושר להם בחודש יולי 2001 מעמד של תושב ארעי למשך ששה חודשים לצורך בדיקת זכאותם. בטרם הסתיימה הבדיקה עזב וX את ישראל; ומשכך, הופסק הטיפול בעניינה של העותרת והמשיב סרב להעניק לה מעמד מאחר שזכאותה הנטענת נסמכת על נישואיה לX. בחודש יוני 2002 או סמוך לכך הגישה העותרת עתירה לבג"צ (בג"צ 1955/02) בה ביקשה להורות למשיב להנפיק לה אשרת תושב ארעי. בדיון שהתקיים בבית המשפט העליון הודיע נציג המדינה כי המשיב מסכים שתינתן לX אשרה להיכנס ארצה לצורך התייצבותם המשותפת שלו ושל העותרת במשרד הפנים תוך 30 יום לבירור מחודש של זכאותם לשהות בישראל. לנוכח הסכמה זו נמחקה העתירה. למרות שהסכמת המשיב, הותנתה בהתייצבות בני הזוג במשרד הפנים, על פי הנטען בתגובה שהוגשה לעתירה זו לא נמצאו במשרד הפנים מסמכים המעידים על פניה של העותרת וX למשרד הפנים בבקשה להסדרת מעמדם. X עזב את ישראל בשנית בשנת 2003 ומאז הוא שוהה באוקראינה. גם ב"כ העותרת לא צירף לעתירה כל מסמך המעיד על ההליכים שננקטו על ידי מרשתו וX להסדרת מעמדם בתקופה שבין כניסתו המחודשת לישראל ועד לעזיבתו בשנת 2003. בתאריך 16.8.04 נעצרה העותרת על ידי משטרת ההגירה. בשימוע שנערך לה ובדיון שהתקיים בפני בית הדין למשמעת הסתבר כי העותרת עובדת כקוסמטיקאית בדירתה בבן יהודה ובבית חברתה; למרות שמאז שנת 2001 היא שוהה בישראל ללא אשרה. לאור משך השהייה הממושך ללא אשרה הוחלט על הרחקתה מישראל. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שבפני. דיון בעתירה ובטיעונים בעל פה שטח ב"כ העותרת את תלאותיה של המשפחה אשר לטענתה, נציגי המשיב מתנכלים לה אולם טענות אלה אינן נתמכות במסמכים כלשהם, בעוד שמנגד הוכח, כי העותרת וX נכנסו לישראל באשרת תייר למרות שאם היה בכוונתם להשתקע בארץ היה באפשרותם לבקש אשרה מתאימה עובר לכניסתם בשנת 1999. עוד הסתבר כי X עזב את ישראל בתאריך 20.4.03 ומאז עזיבתו פנה לשגרירות ישראל בקייב בבקשה למתן אשרה פעם אחת בלבד בתאריך 4.2.04. גם בהנחה שX זכאי שבות על פי סעיף 4א' לחוק השבות בהיותו בן לאב יהודי אין בעובדה זו כדי להעניק לעותרת מעמד עצמאי. גם העתירה שהגיש X בתאריך 11.10.04 לבית משפט זה בה ביקש להורות למשיב לאפשר את כניסתו לישראל לצורך הסדרת מעמדו, אין בה כדי לשנות את מסקנתי זו, מאחר שאני סבורה, כי העתירה אינה יכולה להוות תחליף לטיפול רצוף בהסדרת המעמד. כפי שציינתי לעיל, X עזב את ישראל ב-20.4.03 ומאז לא נעשה מצידו כל נסיון לחזור ארצה על מנת לטפל במעמד המשפחה; ונראה כי עתירה זו הינה תולדה של ההליכים שננקטו להרחקתה של העותרת. מסקנה זו נסמכת על פרק הזמן הארוך שחלף מאז עזיבתו את הארץ ועד לפנייתו היחידה לשגרירות ישראל בקייב (כעשרה חודשים) ועל הזמן הרב שחלף מפניה זו למועד הגשת העתירה. מאחר שהעותרת לא ניצלה את ההזדמנות שניתנה לה בבג"צ 1955/02 להסדיר את מעמדה (יחד עם זה של X), עמדתו של המשיב, לפיה על העותרת לעזוב את ישראל ולטפל במעמדה באמצעות שגרירות ישראל במקום מושבה, נראית סבירה בנסיבות הענין. מכיוון שהעותרת שוהה בישראל כחמש שנים ללא ארכה ואילו X אשר בתוקף זכאותו מכח חוק השבות היא שואבת את זכותה הנטענת לקבלת אשרה, אינו נמצא בישראל ואף זכותו שלו טרם הוכרה, המסקנה המתבקשת כי דין העתירה להידחות.עולים חדשיםתעודת עולהמשרד הפניםמסמכים