הודעה כוזבת על תאונת דרכים במשטרה

אין חולק כי המכונית הינה מסוג רנו 19 בצבע סגול. אולם, בהודעתה של התובעת במשטרה מיום 6.8.95 היא דיווחה כי פגעה בה מכונית מסוג מצובישי בצבע כחול כהה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הודעה כוזבת על תאונת דרכים במשטרה: תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, אשר הנתבעת כפרה בעצם קרות התאונה. לפיכך, פוצל הדיון וקודם כל נדונה שאלת החבות, או במילים אחרות האם קרתה לתובעת תאונת דרכים. 1. בהתאם לסעיפים 2(א) ו- 3 לכתב התביעה, התאונה ארעה בעת שמכונית מספר רשוי 06-544- 45 (להלן: "המכונית"), נהוגה על ידי הנתבע 1, והמבוטחת על ידי נתבעת 2, פגעה בתובעת בעת שחצתה מעבר חציה. אין חולק כי המכונית הינה מסוג רנו 19 בצבע סגול. אולם, בהודעתה של התובעת במשטרה מיום 6.8.95 היא דיווחה כי פגעה בה מכונית מסוג מצובישי בצבע כחול כהה. במכתבה למפקח התנועה, מיום 27.3.96, שבה ומדגישה התובעת כי את המכונית, שפגעה בה בצבע כחול כהה, היא מכירה היטב הואיל והיא רואה אותה יום יום נהוגה על ידי אשת הנתבע .1התובעת שבה ומדגישה במכתבה כי פרטי הרכב שהנתבע מסר לה אינם נכונים. על גירסה זו שבה, ועמדה על דעתה התובעת במסגרת החקירה בבית המשפט. "...הרכב שמצויין בכתב התביעה אינו הרכב שפגע בי". (עמוד 6 לפרוטוקול). ובהמשך: "למרות שנפגעתי והייתי המומה זכרתי את צבע הרכב. זכרתי שזו מצובישי כחולה גם יונדאי די דומה למצובישי. ראיתי היטב את הסימן של יונדאי...". (עמוד 10 לפרוטוקול). ובהמשך: הרכב שפגע בי הוא רכב יונדאי בצבע כחול כהה. מסרתי למשטרה ולפרקליטי את מספר הרכב". (עמוד 10 לפרוטוקול). מעדותה של התובעת עולה המסקנה כי המכונית היא לא המכונית שפגעה בה, פוליסת הביטוח שמכוחה הוגשה התביעה נגד הנתבעים אינה הפוליסה הנכונה, שכן הפוליסה שלהם מתייחסת למכונית ולא למכונית מסוג יונדאי או מצובישי. לפיכך, דין התביעה להדחות רק בשל כך. למעלה מן הצורך אתיחס גם לשאלה האם במועד הנטען פגע הנתבע התובעת במכונית כלשהי, יהא סוגה וצבעה אשר יהא. לאחר ששמעתי את עדויות התובעת והנתבע אין לי כל ספק שהתובעת אינה דוברת אמת. לא היו שלוש תשובות רצופות שהתובעת לא נתפסה בקלקלתה בדרך זו או אחרת ונמצאה כמי שאינה מדייקת באמירת האמת - לשון המעטה. ואדגים: א. אשר לנסיבות ואופן קרות התאונה: לכך יש בפי התובעת שלל של גרסאות שונות ומגוונות: (1) בהודעתה במשטרה: "...הוא עצר על מחצית ממעבר חציה...התחלתי לחצות במעבר חציה ובאמצע הדרך הנהג דרדר את רכבו בפתאומיות עלי נגע ברגל שמאל שלי וכתוצאה מכך קפצתי ועשיתי כנראה תנועה לא טובה ביד ימין". (הדגשות שלי ש.א.) (2) במכתבה למשטרה כבר חל שכלול בגרסה ובמכתב זה הנתבע כבר "לחץ על הגז", להבדיל מדרדור המכונית. (3) בתצהיר עדות ראשית חל שכלול נוסף בגרסה והפגיעה הולכת ונעשית קשה יותר ככל שמתקדמים בזמן ובמקום: "לפתע ללא כל התראה מוקדמת החל הרכב לנסוע ופגע בי בצידי ובשוק השמאלי בעצמה רבה והוטחתי על מכסה המנוע ולאחר מכן על הכביש". (סעיף 4(ד) לתצהיר). גרסה זו שונה לחלוטין מהגרסה הראשונה שהתובעת מסרה במשטרה ולא יעלה על הדעת כי היא הוטחה על מכסה מנוע ונזרקה לכביש, ועל כך לא דיווחה למשטרה, וכל שאמרה שם הוא שהמכונית נגעה בה, והיא קפצה ועשתה כנראה תנועה לא טובה ביד ימין. (4) בעדות בבית המשפט מוסיפה התובעת צבע נוסף לארועי התאונה כדלקמן: "ישבתי על המכסה מנוע על מנת להאחז בקצה השמאלי של הרכב ואז נפלתי אחורנית". (עמוד 5 לפרוטוקול). מהי, אם כן, גרסת התובעת אשר לנסיבות התאונה; האם הנתבע עצר במעבר חציה, דרדר את המכונית ונגע ברגל שמאל שלה, נגיעה שגרמה לה לקפוץ ולעשות תנועה לא נכונה עם היד, או שמא הוא החל לפתע פתאום בנסיעה, פגע בה באופן שהיא הוטחה על מכסה המנוע, ישבה עליו ואחר כך נפלה לכביש. לאור השוני העצום בין שתי הגרסאות אין להאמין לתובעת. ב. בתצהיר בריאות, כמו גם בעדותה בבית המשפט, העידה התובעת עדות שאינה אמת אשר לאשפוזים קודמים שהיו לה. כחודש לפני התאונה התובעת אושפזה בגין פריצת דיסק והיא העלימה עובדה זו מתצהיר הבריאות. וכך היא מעידה: "ש. בשאלון שאלנו אותך אם היית מאושפזת בבית חולים ואמרת שכן לצורך שמירת הריון. ת. זה נכון. ש. לפני התאונה לא היית מאושפזת בבית חולים פרט לזה. ת. נכון. ש. חודש לפני התאונה היית חודש בבית חולים מאיר בגלל פריצת דיסק? ת. זה מתיחס לתאונה של .5/95 ש. את אומרת שמה שאמרת קודם לא נכון וכן היית מאושפזת קודם בבית חולים. ת. נכון." (עמוד 8, 9 לפרוטוקול). ג. במכתבה למשטרה כותבת התובעת כי בשיחה שקיימה עם הנתבע 1, לאחר התאונה, הוא מלמל משהו ורק כמה ימים לאחר אותה שיחה הוא נתן לה פרטי הרכב הפוגע, אשר הסתברו לה כשגויים. לגבי פרטי הרכב שהנתבע מסר לתובעת כבר למדנו כי הם הפרטים הנכונים. אשר למועד מסירתם, התובעת כתבה במכתבה כי הם נמסרו לה על ידו מספר ימים לאחר השיחה הממולמלת שלו עמה. ואילו בחקירה נגדית שוב משתנה הגרסה: "ש. מה הוא אמר בשיחה? ת. אמר שלא התכוון לפגוע בי. אמר שהוא מצטער. אמר שלא שם לב ושהוא מצטער. ש. הוא אישר את הגרסה שלך שפגע בך? ת. כן. ש. אם כך למה את כשכתבת במשטרה ב- 27.3 שקבלת צלצול ממנו והוא מלמל משהו וכמה ימים מאוחר יותר קבלת את הפרטים של הרכב? ת. הכוונה היתה להתנצלות. ש. בשיחה הזו נתן לך את הפרטים של הרכב? ת. כן. ש. למה במשטרה את אומרת כעבור כמה ימים נתן לך את הפרטים. ת. ...(שתיקה)" (עמודים 6, 7 לפרוטוקול). האם הנתבע - לגרסת התובעת - מלמל משהו באותה שיחה או התנצל, הצטער ואישר את גרסתה. האם הנתבע - לגרסת התובעת - נתן לה פרטי המכונית באותה שיחה או לאחר מספר ימים. לבית המשפט לא מובנת גרסת התובעת שכן היא משתנה מרגע לרגע וממקום למקום. אינני נותנת אמון כלשהו בגרסת התובעת - תהא הגרסה אשר תהא. לפיכך, התובעת לא הוכיחה כי קרתה לה תאונת דרכים ולפיכך דין תביעתה להדחות. אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 500, 3 ש"ח בצירוף מע"מ ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. תאונת דרכיםהודעה כוזבתמשטרה