מתן אפשרות השלמת סידורים בישראל לפני גירוש שוהה בלתי חוקי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ארכה לצורך השלמת סידורים בישראל לפני גירוש שוהה בלתי חוקי: 1. בפני ערר על החלטותיו של בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין, להלן: "בית הדין", מיום 11.8.04 ומיום 18.8.04, לפיהן נדחתה בקשתה של העוררת לאפשר לה לשהות בישראל עוד 40 יום להשלמת סידוריה, להלן: "ההחלטה". בית הדין קבע שלא השתכנע כי בנסיבות הענין קיימים טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים את שחרורה של העוררת בערבות. עוד קבע בית הדין, כי ב"כ העוררת יוכל לסייע לה באיסוף חפציה, גביית הכספים המגיעים לה, משלוחם אליה וכן לסייע לה בהסדר התשלומים שהיא חייבת בהיותה בארץ מוצאה. ב"כ העוררת אינו משלים עם ההחלטה. לטענתו, בית הדין טעה כשדחה את הבקשה: העוררת נמצאת בארץ מזה זמן רב. אי אפשר "לנתק" אותה באופן פתאומי מחייה שבנתה כאן והדבר נופל, לטענתו, במסגרת ההומנית. היא שהתה בארץ שלא כדין, ובשל כך תגורש, אך אין לשלול ממנה את האפשרות להסדיר את ענייניה, לרבות גביית חובות ממעבידיה, מה גם ולחברתה, שנעצרה יחד איתה, ניתנה ההזדמנות ושוחררה ל-40 יום. לטענתו, נוצר נוהג כזה שמאפשרים לעובד הזר לשהות בארץ בתנאים מגבילים ובכפוף לערבויות, 40 יום. 2. למעשה אין מחלוקת שהעוררת הינה עובדת זרה, שוהה בארץ מזה כחמש שנים. ביום 8.8.04 נעצרה על ידי משטרת ההגירה, הוצא נגדה צו הרחקה לפי סעיפים 11 ו-13 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, ומאז מוחזקת במתקן מיכ"ל בחדרה. 3. ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה ובפיה שתי טענות, האחת פרוצדוראלית והשניה - לגופו של הענין. באשר לענין הפרוצדוראלי טענה ב"כ המשיבה, ובצדק, כי ההליך הנכון שצריך להגיש הוא ערר מינהלי ולא עתירה מינהלית, כפי שעולה מפריט 10 לתוספת השניה לחוק בתי משפט מינהליים התש"ס-2000. יחד עם זאת, לא ביקשה לדחות את הערר מנימוק זה אלא טענה לגופו של הענין. 4. מסתבר, כי העוררת נכנסה לישראל ביום 28.1.00 באשרה מסוג ב' אשרת תייר, שהיתה בתוקף לשבוע. העוררת שהתה בארץ מאז ועד ליום מעצרה על ידי משטרת הגבולות, תקופה של 4.5 שנים, ללא כל היתר. עוד טענה ב"כ המשיבה כי העוררת אינה משיגה נגד עצם ההחלטה להרחיקה מישראל, אלא רק נגד החלטת בית הדין שלא לשחררה עד למועד ההרחקה. לטענת ב"כ המשיבה, לא נפל כל פגם בהחלטה שלא לשחרר את העוררת ממשמורת בקובעו כי "שהייתה של העוררת בישראל לא היתה כתוצאה מטעות או תקלה בתום לב, אלא היא ידעה היטב שנכנסה לישראל כתיירת, ידעה שלא יכולה לשהות בה יותר מהזמן שנקבע וחרף זאת שהתה תקופה של כארבע שנים וחצי". בנסיבות אלה סבורה ב"כ המשיבה כי יש לדחות את טענות ב"כ העוררת כי הצורך בהסדרת ענייניה בישראל טרם עזיבתה, מצדיק את שחרורה בערבות. לטענתה, לא הובאו שום ראיות ספציפיות המצביעות על הצורך בסידורים הנטענים והכיצד רק העוררת, באופן אישי, תוכל להסדירם. ב"כ המשיבה הפנתה לפסיקה שקבעה, בין היתר, כי סידור ענינים כספיים אינו מצדיק שחרורה של העוררת ממשמורתה והשארתה בארץ, כפי שנקבע בבג"ץ 7681/01 לי ביוג'ו נ' שר הפנים ואח', (טרם פורסם), שהעתק ממנו צורף לתשובת ב"כ המשיבה וכן בפסק דינו של סגן הנשיא כב' השופט עזרא קמא בעת"מ 516/02 (מח' י"ם), פאול איזה נ' ממונה ביקורת גבולות ואח', בו דחה את הבקשה לשחרורה של העותרת שם כדי להסדיר את עניניה הכספיים. 5. שקלתי את טענות ב"כ הצדדים ועיינתי בפסיקה אליה הפנתה ב"כ המשיבה. אכן נכון הוא שבפסיקה נקבע שרק בנסיבות מיוחדות ניתן לשחרר את ה"מגורשת" ולהשהות את ביצוע צו הגירוש. יחד עם זאת, נראה לי, עם כל הכבוד, שאדם ששהה בארץ, אמנם בצורה בלתי חוקית, כארבע וחצי שנים, יש לו ענינים להסדיר, כפי שטען ב"כ העוררת בפני, ואין לשלול ממנו את זכותו להסדיר את עניניו הכספיים והאישיים לפני שיגורש מהארץ. מתן האפשרות למגורש להסדיר את ענייניו לפני גירושו אינו נוגד את המטרה או המגמה העומדת מאחורי צו הגירוש, ובלבד שהשחרור כדי להסדיר ענינים אלה, יובטח בערבויות מתאימות, לפי שיקול דעתו של בית הדין, כדי להבטיח את התייצבותו של המגורש במועד שייקבע לשם ביצוע הגירוש. שלילת זכות זו מהמגורש, יש בה, לדעתי, פגיעה בזכויותיו הקנייניות והאישיות של המגורש, שהן חלק מזכויות היסוד של האדם ויש להימנע, ככל האפשר, מפגיעה בזכויות אלה, והכל תוך שמירה על המגמה והמטרה להבטיח את הגירוש. וזאת ברצוני להדגיש: אין בדבריי אלה משום הצדקה לעצם השהיה בלתי חוקית בארץ, תופעה שיש להילחם בה, וטוב שסוף סוף הגיע הזמן שמתנהלת פעילות אינטנסיבית להילחם בתופעה זו, אך אין לעשות זאת כאמור תוך פגיעה בזכויות היסוד של האדם. אינני מקבל את טענת ב"כ העוררת כי יש לשחרר את העוררת, כפי שהדבר נעשה עם חברתה. לדעתי, לא נוצר נוהג כזה והמקרה הספיציפי של החברה אינו מלמד על נוהג. מכל מקום כל מקרה יישקל לפי נסיבותיו ולא הובהרו בפני הנסיבות שהביאו את בית הדין לשחרר את "חברתה" של העוררת בתנאים מגבילים. 6. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הערר, מחזיר את הדיון לבית הדין אשר יבדוק באיזה תנאים ניתן לשחרר את העותרת לתקופה של 21 יום כדי לאפשר לה להסדיר את ענייניה הכספיים, לרבות החזרת החזקה בדירה ששכרה. בית הדין רשאי לקבוע תנאים מגבילים לשחרורה של העוררת לפי שיקול דעתו לאחר שישמע את טענות באי כח הצדדים בענין זה. ב"כ העוררת יגיש לבית הדין, תוך 5 ימים מיום המצאת החלטה זו לידיו, רשימה מפורטת של הדברים שהעוררת מבקשת להסדיר כך שבית הדין ישקול את הבקשה מכל הבחינות. צו עיכוב ביצוע גירוש העותרת מן הארץ, שניתן על ידי כב' השופטת חפרי-וינוגרדוב ביום 23.8.04 בתיק בש"א 21080/04, במסגרת עתירה זו, יישאר בתוקף עד למועד שייקבע על ידי בית הדין כמפורט לעיל. שוהה בלתי חוקימשרד הפנים