עקרון השוויון בדיני ארנונה

עיקרון יסוד בדיני הארנונה הינו עיקרון השוויון, שמשמעו כי נישומים שווים יישאו בנטל שווה (ראה עע"מ 8223/07 היים נ' מועצה אזורית דרום השרון (ניתן ביום 26/6/11); עע"מ 5967/07 לעיל). מעיקרון השוויון נגזר גם כי מקום שבו נמצאו הבדלים ענייניים בין נישומים שונים, ישתקפו הבדלים אלו גם בתעריפי הארנונה השונים, תוך שהיחס בין התעריפים השונים יתאים ליחס בין הנישומים השונים. הלכה היא כי שיקול הדעת המסור לרשות מקומית בקביעת תעריפי הארנונה, קביעת סיווגם של נכסים, וקביעת אזורי שומה הינו רחב ביותר ובתי המשפט ימעטו מלהתערב בהחלטותיה של הרשות המקומית (ראה בג"צ 7053/96 אמקור בע"מ נ' שר הפנים, פ"ד נג(1) 193, 208 (1999); בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793, 803 (1992); עע"מ 3874/02 עיריית חדרה נ' חברת שיקרצ'י תעשיות (1995) בע"מ, פ"ד נח(5), 877-885 (2004); עע"מ 9401/06 ארגנטינה באוניברסיטה בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (ניתן ביום 6/7/09)). שיקול דעת זה כפוף כמובן למגבלות הדין ובמיוחד לאותן הוראות המוכרות כ"דיני ההקפאה" (ראה רע"א 11304/03 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' עיריית חיפה (ניתן ביום 28/12/05); רע"א 3784/00 שקם בע"מ נ' מועצת עיריית חיפה, פ"ד נז(2) 481 (2003); עע"מ 5967/07 רז נ' עיריית ראשון לציון (ניתן ביום 8/2/11); עע"מ 9401/06 הנ"ל)). רשות מקומית כפופה בקביעת צווי הארנונה גם לעקרונות המשפט הציבורי. בבואה של הרשות לקבוע סיווגים שונים לנכסים או לקבוע אזורי שומה, עליה לפעול בגדרם של הכללים החלים על כל רשות ציבורית בהחלטותיה; עליה לפעול בהגינות, בשוויון, ללא משוא פנים, בסבירות ובמידתיות. עליה לבסס החלטתה על נתונים עובדתיים רלבנטיים, לשקול את כל השיקולים והאינטרסים הרלבנטיים להכרעה ולקבוע את משקלו של כל שיקול (ראה ד' ברק ארז משפט מינהלי 232-231 (2010); י' זמיר הסמכות המינהלית כרך א' 246 (2010); בג"צ 192/56 מדר נ' המועצה המקומית בת ים, פ"ד יא(2) 717, 719 (1957); עע"מ 9401/06 הנ"ל פסקה 21; ע"א 8588/00 עיריית עפולה נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(3) 337, 348 (2003)). ארנונהעקרונות משפטיים