תאונה בגלל מוצר פגום

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מוצר פגום - תאונת עבודה: זהו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בעכו (כב' השופט סעב) בתיק 3761/91 בתאריך 19.3.98שבו התקבלה תביעת המשיבה מס' 1לחייב את המערערות לשלם לה פיצוי בסך של 000, 60ש"ח כפיצוי בגין נזקיה וכן שכ"ט עו"ד בשיעור % 20בצירוף מע"מ וכן חויבו המערערות לשאת בהוצאות המשיבה מס' 2ושכ"ט עו"ד בסך 000, 5ש"ח בתוספת מע"מ. המשיבה מס' 1, מנהלת חשבונות במקצועה ילידת 1951, נפגעה באצבעה תוך כדי חיתוך חבילת צמר פלדה. בעקבות הפציעה נקבעה למערערת נכות מוסכמת של % .7.5השופט קמא קבע, כי המשיבה מס' 1נפגעה מצמר פלדה. צמר פלדה זה אשר יוצר ע"י מערערת מס' 2, נרכש על ידה מהמשיבה מס' 2, אשר רכשה אותו מהמערער מס' .1בשל העדר הוראות שימוש על אריזת צמר הפלדה, חלה אחריות על המערערות כמשווקות וכיצרניות של המוצר, לפצות כל ניזוק משימוש במוצר פגום, כאמור בחוק האחריות למוצרים פגומים. עוד קבע השופט קמא, כי המשיבה מס' 2איננה "יצרן" כמשמעותו בחוק, ולכן יש לדחות את התביעה נגדה וכי האחריות להגשת התביעה נגדה מוטלת על המערערת מס' .1 הערעור על פסק הדין נסוב הן על שאלת האחריות והן על שאלת הנזק. המערערות טוענות, כי היצרן, מערער מס' 2, אשר היה עד ההגנה במשפט, הצהיר כי הוא בעל מפעל שמיצר צמר פלדה מזה כ- 40שנה וכי המערערת מס' 1רכשה אך ורק ממנו צמר פלדה, אך הוא לא ייצר את גלילי צמר הפלדה שגרמו למשיבה מס' 1נזק. לטענת המערערות, המשיבה מס' 1, הכניסה גלילים שרכשה במקום אחר לתוך שקית השייכת למפעלה של המערערת מס' 2, דהיינו צמר הפלדה שנטען כי נרכש בתוך עטיפה השייכת למערערת, הוא צמר פלדה מסוג אחר. לתמיכה בטענה זו הובאה עדותו של נתן לוי, מנהל המערערת מס' 2, אשר מסר, כי הוא מכניס לכל שקית של 100גרם, 6גלילים, אך באריזה אותה רכשה המשיבה 1(ת/1) לא ניתן להכניס 6גלילים. נטל ההוכחה מוטל על כתפי המשיבה מס' 1להוכיח כי צמר הפלדה יוצר ע"י מערערת מס' 2ושווק ע"י מערערת מס' 1, והיא לא הצליחה להרימו. באשר לשיעור הפיצויים, נטען, כי בהתחשב בכך שהנכות שנקבעה למשיבה מס' 1 הינה אסטתית בלבד, הרי שהסכום שנפסק הינו מוגזם. דעתנו היא שהראיות כפי שהוגשו ע"י המשיבה מס' 1, די היה בהם כדי להרים את נטל ההוכחה בשאלת האחריות. אמנם מדובר בעדות יחידה, אולם נמצאו תימוכין לגירסת המשיבה מס' 1בעדותו של מר נתן לוי. מעדותו עולה, כי המערערת מס' 1היא היחידה שמשווקת צמר פלדה לשקם (משיבה מס' 2) והאריזה ת/ 1יצאה מהמפעל שלה (ע' 17). עוד הוא אמר, שלא ידוע לו שמישהו השתמש בשקיות שהוא יצר ולא הגיעה אליו תלונה מהמערערת 1שמישהו אחר מנסה לשווק שקיות אלו (ע' 19). בפני המשיבה 1לא הוצגה בחקירה האפשרות שהיא הכניסה צמר פלדה של יצרן אחר לתוך אריזות המערערת 2ואריזות צמר הפלדה נושאות את שמה ושצמר פלדה זה מיוצר ע"י המערערת מס' .2 בשים לב לכך, אנו סבורים שבמקרה הנדון נוטה מאזן ההסתברויות לטובת המשיבה מס' 1, כי צמר הפלדה שגרם למשיבה מס' 1את הנזק אכן מיוצר ע"י המערערת מס' 2ומשווק ע"י המערערת מס' .1 בכל מקרה, מדובר בענין של מהימנות שבו אין ערכאת הערעור נוטה להתערב. המערערות טוענות בערעורם גם, כי משיבה 2אינה "יצרן". לדעתנו, אין להתיחס לטענה זו משום שנזנחה בעיקרי הטיעון. לגופו של ענין, צדק בימ"ש קמא בקביעתו, כי אף אחת משלוש החלופות של הגדרת "יצרן" בחוק, אינה חלה עליה. עד כאן אמורים הדברים בשאלת החבות. באשר לענין גובה הנזק, הרי שסבורים אנו שלא נפלה טעות כלשהיא בתוצאה אליה הגיע כב' השופט קמא לענין גובה הנזק, ואין כל הצדקה להתערבות בפסיקתו זו של כב' השופט קמא. נכון הדבר שכב' השופט קמא הסתפק באמירה כללית בעמ' 4של פסק דינו, לפיה הסכום של 000, 60ש"ח הינו פיצוי ההולם את נזקיה השונים של התובעת - המשיבה מס' 1, ללא נימוקים. המירב שניתן היה לעשות אולי הוא להחזיר את התיק לכב' בימ"ש קמא לצורך מתן נימוקים לפסיקתו, אך ענינית איננו רואים צורך בכך. לא מצאנו כל בסיס לטענה לפיה נכותה המוסכמת של התובעת - המשיבה מס' 1בשיעור של % 7.5לצמיתות איננה נכות תפקודית וכל כולה נכות אסתטית בלבד. המשיבה נחתכה בארוע זה באצבע הרביעית של ידה הימנית. הרופא מטעם המשיבה ד"ר יואל שזר, מציין בחוות דעתו מיום 10.5.91כי מצא בבדיקתו בקצה האצבע הרביעית, בצד האולנרי, צלקת באורך של 1.2ס"מ הרגישה מאד לכל נגיעה ומקרינה זרמים בתוך האצבע. מוסיף הד"ר יואל שזר, בפרק הדיון והמסקנות, כי הגם שהפצע התרפא, מאז בדק את המשיבה קודם לכן, (באוקטובר 90), הרי נשארה במקום רגישות יתר, וכי הסימנים שמצא הינם אופיניים לתפיסת העצב בתוך צלקת, ולאור הזמן שחלף מאז הפגיעה הרגישות היא לצמיתות. מוסיף הד"ר שזר שבעבודתה של המשיבה, הכרוכה בשימוש במחשב, הפציעה מפריעה לה. (המשיבה מנהלת חשבונות במקצועה). פרופ' אברהם גנאל, שבדק את המשיבה מטעם ההגנה, מציין בחוות דעתו (נ/3) מיום 15.4.94, שקיימת אצל המשיבה רגישות לניקוש קצה האצבע בשולי הצפורן, בצד הפונה לכיוון אצבע .5 נראית צלקת בגודל 2מ"מ בשולי הצפורן ללא כיעור ומבחינה חיצונית אין ממצא. ממשיך פרופ' גנאל ומציין כי המשיבה ממשיכה, לדבריה, לעבוד, הצלקת התכווצה, וכמעט אינה נראית. אעפ"כ קבע הפרופ' גנאל למשיבה בחוות דעתו % 5נכות אורטופדית לצמיתות לפי סעיף מותאם במבחני הנכות של הביטוח הלאומי, סעיף הדן בפגיעה עצבית בצורה שהינה בין קלה לבין בינונית. (ההדגשה שלנו - י.ג.). קביעה רפואית זו, המצביעה איפוא, גם לדעת הרופא מטעם ההגנה, פרופ' גנאל, על קיום פגיעה עצבית ברמה שבין קלה לבינונית, עולה בקנה אחד עם האמור בעדות המשיבה בישיבת בימ"ש קמא מיום 31.10.94עמ' 9לפרוט': "כתוצאה מהפגיעה כל נגיעה קטנה יש לי רגישות יתר בקצה הצפורן מאחר והחתך היה עמוק כך שיש לי צמיחה של הצפורן מעל התפר וזה גורם לי לכאבים. כל הזמן יש לי זרמים שזה מעביר כאבים בכל היד. פעולות פשוטות כמו, למשל, לחפוף את הראש, אני לא יכולה לנגוע באצבע בקצוות כי זה גורם לי לכאבים ולזרמים, כמו, למשל, לתפקד בבית ובעבודה, או להקליד בעבודה, אני לפעמים לוקחת כדורי הרגעה כי זה ממש מפריע לי, זה כמו נעל שלוחצת על הרגל וזה משגע. אני מנהלת חשבונות במקצועי. אני עושה במקצועי פעולות יומן והקלדה של החומר לתוך המחשב, כל נקישה שאני צריכה לנגוע במקלדת עם האצבעות זה מפריע לי מאד. אין לי ברירה, אני חייבת לעשות זאת אך אני עושה זאת לאט ובאיטיות וההספק שלי הוא פחות. כרגע אין לי עזרה בבית, אני נעזרת עם בני המשפחה אך אין לי תקציב להחזיק עזרה". המשיבה הוסיפה בחקירה נגדית (עמ' 10לפרוט') שהיו לה הפסקות בעבודתה כמנהלת חשבונות בגלל הקושי להקליד, ולכן עברה לעבוד בשיווק. היא עובדת במשרה מלאה משעה 8.00- 16.00ובמידת הצורך גם מעבר לשעות אלה. שלושה תלושי שכר של המשיבה הוגשו וסומנו כמוצג ת/ .2תלוש שכר של המשיבה לספטמבר 94מצביע על שכר ברוטו של 190, 3ש"ח, הערך המשוערך למועד מתן פסה"ד ע"י בימ"ש קמא (22.3.98) דהיינו, ממדד אוגוסט 94עד מדד פברואר 98הוא: 301,4 ש"ח. כאמור, המדובר בפגיעה עצבית באצבע ה - 4של יד ימין אצל מנהלת חשבונות הנזקקת במסגרת עבודתה, בין יתר הדברים, להקליד על מחשב. בעבודתה בשיווק נזקקת המשיבה להקליד הזמנות, אם כי נכון שפחות מאשר בהנהל"ח (עמ' 11לפרוט'). המשיבה ילידת 1951, במועד מתן פסק הדין של בימ"ש קמא היתה המשיבה כבת .47 אם נחשב % 7.5נכות מתוך שכר של 300, 4ש"ח לחודש תהא התוצאה 322.50ש"ח לחודש, ולשנה: 322.50ש"ח 12xחודשים = 870, 3ש"ח לשנה. מקדם ההיוון ל - 18שנה עד הגיע המשיבה לגיל 65הוא: .13.7535 חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד עד הגיע המשיבה לגיל 65יהא: הפסד של 870, 3ש"ח לשנה (לפי % 7.5נכות מתוך 300, 4ש"ח לחודש) xמקדם היוון 5357.31 = 226, 53ש"ח. בנסיבות הענין ראוי היה לפסוק למשיבה פיצוי לפי חישוב גלובלי אותו ניתן היה להעמיד לפי הערכה על 000, 35ש"ח, נכון למועד פסק דינו של ביהמ"ש קמא. בגין כאב וסבל, נראה שהיה מקום לפסוק למשיבה, שהיתה כבת 39בזמן הפגיעה, פיצוי בסכום של 000, 25ש"ח, נכון למועד מתן פסק דינו של כב' ביהמ"ש קמא, בזכרנו שראש נזק זה נושא בתוכו רבית מיום היווצרות עילת התביעה ועד מועד מתן פסק הדין. הנה כי כן: גם לאחר חישוב גלובלי של הפסד כושר ההשתכרות לעתיד, רואים אנו שהפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד, ובגין כאב וסבל, מגיע ביחד לשיעור פסק דינו של כב' ביהמ"ש קמא, זאת תוך התעלמות מוחלטת מטענות המשיבה בדבר הפסדים בתקופת העבר, וכן הזקקותה לעזרת צד שלישי, ודחיית כל פיצוי בגין הוצאות רפואיות. נוסיף, למעלה מן הדרוש, שגם אם ערכאת הערעור היתה אולי פוסקת באותן נסיבות פיצוי שבמידה מסוימת נמוך יותר או גבוה יותר מזה אשר נפסק בביהמ"ש קמא, הרי עדיין אין בכך כדי להצדיק התערבות בפסה"ד של ביהמ"ש קמא, אלא אם מתגלה בפסק הדין טעות מהותית בהסקת מסקנות מתוך הראיות או בניתוח משפטי. טעות כזו לא נתגלתה בעניננו. עצם העובדה שייתכן וערכאת הערעור היתה פוסקת סכום הגבוה יותר או נמוך יותר מזה שפסק בימ"ש קמא, אין בה, כשלעצמה, להצדיק התערבות בפסק הדין של הערכאה הדיונית. הערעור נדחה. המערערות תשלמנה למשיבה 1הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 000, 2ש"ח + מע"מ ולמשיבה 2הוצאות ושכ"ט בסך של 000, 2ש"ח + מע"מ. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.מוצראחריות על מוצרים פגומים