תאונת דרכים במילואים - קצין התגמולים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים במילואים: י. בנאי - אב"ד 1. המשיב גוייס לשירות מילואים ביום 25.6.1980 ולמחרת היום, ביום 26.6.1980, בעת שנהג בקומנדקר צבאי, בדרך לסדום, התהפך עם רכבו ונחבל בכתף ימנית. ביום 8.9.1980, הגיש המשיב תביעה למערער להכיר בו כנכה, בהתאם לחוק הנכים (תגמולים בשיקום) תשי"ט - 1959, (להלן - החוק), הואיל והוא סובל מכאבים בכתף ימנית כתוצאה מהתאונה הנ"ל. על סמך חוות דעת של פרופ' פרין שהיתה בפני המערער, דחה המערער את תביעתו זו של המשיב. ערעור שהגיש המשיב בפני ועדת הערעורים שעל פי החוק, נדחה אף הוא. 2. בסוף שנת 1985 או תחילת 1986, פנה המשיב שוב בבקשה למערער לדון מחדש בתביעתו תוך הסתמכות על סעיף 35 לחוק, הקובע: "קצין התגמולים רשאי לתת החלטה חדשה בכל בקשה, אף אם ניתנה בה כבר החלטה סופית לפי סעיף 33, 34, אם הוכח כי ההחלטה הושגה על ידי מעשה או חדלה המהווים עבירה פלילית, או אם נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלטה בטעות יסודה." לבקשה זו של המשיב למערער, צירף המשיב תעודה רפואית של ד"ר קריס, תעודה שלא היתה בפני המערער בבקשה הראשונה. בהחלטה שניתנה על ידי המערער, דחה המערער את תביעתו זו של המשיב וקבע כי אין לשנות את החלטתו הקודמת מיום 30.4.81. 3. שבע שנים לאחר מכן, דהיינו ביום 23.3.1993, חזר המשיב ופנה בבקשה נוספת, שלישית, למערער, לדון מחדש בתביעתו, גם הפעם תוך הסתמכות על סעיף 35 לחוק, והפעם צירף חוות דעת רפואית של ד"ר ערן לין. ביום 20.12.1993 שלח המערער למשיב הודעה, כדלקמן: "הריני להודיעך כי אין לראות בפנייתך שבנדון ובחוות הדעת של ד"ר לין, אשר צורפה אליה, ראיה חדשה, ואין בה דבר חדש שלא היה ידוע לקצין התגמולים בתיתו את החלטתו מיום כמו כן אין חוות הדעת מהווה שום שינוי מחוות הדעת אשר הוגשה מטעם המערער, של פרופ' קריס, דאז. לאור האמור לעיל, אין מקום לדיון נוסף בתביעה". המשיב הגיש ערעור בפני הועדה, על החלטה זו של קצין התגמולים. הועדה קיבלה את ערעורו של המשיב. מכאן ערעורו של המערער בפנינו. 4. המחלוקת בין הצדדים, בדיון שהתקיים בפני הועדה הנכבדה (וכעת, אף בפנינו) היא אם חוות הדעת של ד"ר ערן לין, עליה התבסס המשיב בבקשתו האחרונה לקצין התגמולים, מהווה "ראיה חדשה" המצדיקה על פי סעיף 35 לחוק דיון מחודש לפני קצין התגמולים. ב"כ הצדדים ערים לעובדה כי ביום 25.11.1968 ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין בע.א. 530/68, רפאל מרידור נ' קצין. התגמולים, פ"ד כרך כב' חלק שני עמ' 794 (להלן - הלכת מרידור), שבו קבע בית המשפט העליון הלכה הנוגעת לפרשנות שיש לתת לסעיף 35 לחוק. 5. בפרשת מרידור היה מקרה בו פנה מרידור לקצין התגמולים להכיר בו כנכה על פי החוק, בשל מחלה ממנה סבל ואשר לטענתו נגרמה לו במהלך שרותו הצבאי ועקב שרותו הצבאי. לאחר דחיית תביעתו על ידי קצין התגמולים, ולאחר שהשיג חוות דעת חדשה מרופא בארה"ב, פנה שוב לקצין התגמולים אשר דחה את בקשתו הנוספת. ערעורו לועדה נדחה אף הוא, וגם ערעורו לפני בית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט העליון בהלכת מרידור, קיבל את ערעורו של המערער, שם, וקבע כי ראיה חדשה בהתאם לסעיף 35 לחוק, משמעותה ראיה שלא היתה בפני קצין התגמולים בדיון הקודם. כב' השופט לנדוי (כתוארו אז) מתיחס לטענת ב"כ של מרידור כי "עצם העובדה שהראיה לא היתה בפני קצין התגמולים בעת מתן ההחלטה הקודמת עושה אותה ממילא לראיה חדשה" וקובע, שם בעמ' 797 ליד האות ב', לאמור: "בסעיף 35 טמונה סטיה מן העיקרון של מעשה בית דין האופייני לדיון שיפוטי. בחוק הנדון הקל המחוקק עם המבקש ויש להניח שהוא עשה כן נוכח מטרותיו הסוציאליות הכלליות של חוק זה. אך עד היכן מגיעה הקלה זו? בא כוח המשיב הביע חשש שאם גירסתו של בא כוח המערער תתקבל, יביא הדבר להצפת קצין התגמולים בבקשות חוזרות, ומבקשי תגמולים יגישו את ראיותיהם למקוטעין מתוך שיקולים תכסיסיים. הנרשה למבקש לשמור באמתחתו חוות דעת או ראיה אחרת, אפילו היא נמצאת בידו בעת הדיון הראשוני? למרות החששות הללו אינני רואה אפשרות לקבל את הגירסה המוצעת על ידי בא כוח המשיב. אילו היתה גירסה זו נכונה, אין לראות מדוע לא יאמר המחוקק דברים מפורשים, כפי שנהג, למשל בסעיף 9(א)(2) של חוק בתי המשפט, תשי"ז - 1957, המדבר על עובדות חדשות או ראיות חדשות אשר "לא יכלו להיות בידי הנידון, או לא יכלו להיות ידועות לו, בשעת בירור משפטו", או בסעיף 8 של חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, על עובדות שנעלמו מן התובע "מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן." ובהמשך הדברים, שם בעמ' 798 ליד האות ג', מצויין, לאמור: "יוצא איפוא שהסעיף אכן נותן למבקש כמעט חופש בלתי מוגבל לחידוש הדיון. אם מסקנה זו עלולה להביא לידי תוצאות מעשיות שקצין התגמולים לא יוכל לעמוד בהן, יהיה על המחוקק לבוא לעזרתו על ידי ניסוח הסעיף מחדש. מכל מקום, גם לפי פירוש הסעיף המוצע בזה אפשר יהיה למנוע הטרדה יתרה של קצין התגמולים עקב תכסיסים מכוונים בדרך הבאת הראיות לשיעורין, על ידי הפעלת הכלל הידוע לגבי צווי ביניים, שגם בהם אינו נוהג העקרון של מעשה בית דין: שלא תתקבל פניה נוספת, אם יש בה משום קינטור סתם או שימוש לרעה בהליכים. " 6. הועדה הנכבדה הסתמכה על הדברים הללו שצוינו בהלכת מרידור, והוסיפה וקבעה כי לאחר שהמחוקק לא נענה לקריאה העולה מהלכת מרידור בדבר שינוי החוק וניסוחו של סעיף 35 הנ"ל מחדש, הרי שיש לראות בחוות הדעת החדשה של ד"ר לין, שהוגשה על ידי המשיב, כראיה חדשה בהתאם לסעיף 35 המצדיקה דיון מחודש בפני קצין התגמולים. מוסיפה הועדה וקובעת (בסעיף 24להחלטתה) כי חוות הדעת של ד"ר ערן לין, העומדת כנושא "הראיה החדשה" שנידונה בפני הועדה, לא הוגשה בפני הועדה על ידי מי מהצדדים ואין הועדה יודעת מה טיבה. לכן, החליטה הועדה לקבל את ערעורו של המשיב והורתה על החזרת הדיון בפני קצין התגמולים, על מנת שידון בבקשת המשיב מחדש, לאור חוות הדעת של ד"ר לין. 7. בטענותיה בפנינו מעלה עו"ד נווה, ב"כ המערער, את הטענות הבאות: א. ראיה חדשה משמעותה, ענין חדש שלא היה בפני קצין התגמולים בדיון הקודם ולא ייתכן לראות בחוות דעת נוספת הזהה בתוכנה לחוות הדעת שהיתה בפני קצין התגמולים בדיון הקודם משום ראיה חדשה המצדיקה את פתיחת הדיון מחדש. ב. הלכת מרידור התיחסה לטענה אם ניתן לראות ראיה חדשה, על פי סעיף 35 לחוק גם ראיה שניתן היה בשקידה סבירה, להשיגה בדיון הקודם. אין להבין את הלכת מרידור כהלכה הבאה לפתוח פתח לדיוני סרק בפני קצין התגמולים. ג. על פי הלכת מרידור אין לראות בבקשה שהוגשה על סמך חוות דעת, שאיננה מחדשת דבר אם יש לראות בכך משום קינטור סתם או שימוש לרעה בהליכים. 8. אני סבור כי אין בטענות אלה ממש. מהלכת מרידור עולה בפירוש ובעליל כי יש לראות כ"ראיה חדשה", על פי סעיף 35 לחוק, כל ראיה שלא היתה לפני קצין התגמולים בדיון הקודם. אכן, יש בכך כדי לגרום לתקלה ולהצפת קצין התגמולים בבקשות חוזרות ונשנות שאין בהן, למעשה, ממש, ולכן העלה כב' השופט לנדוי, בהלכת מרידור את הצורך בהתערבות המחוקק למניעת תקלה זו, אך המחוקק לא שעה לכך. לכן, כל עוד עומד הסעיף בניסוחו הקיים, ועל פי הלכת מרידור, יש לראות כראיה חדשה כל ראיה שלא היתה בפני קצין התגמולים שנתן את ההחלטה הקודמת. גם אם הנסיבות או הטענות של ב"כ הצדדים בפרשת מרידור שונות מנסיבות המקרה דנן, לא ניתן להתחמק מכך שבית המשפט העליון דן במשמעותו ובפרושו של סעיף 85 לחוק ובעיקר במשמעות המונח "ראיה חדשה ". אשר לטענת עו"ד נווה כי לא ייתכן לראות בחוות דעת הזהה בתוכנה לחוות דעת קודמת משום ראיה חדשה, הנה יש לזכור שבפני הועדה לא הוצגה כלל חוות הדעת של ד"ר לין, ומשום כך לא יכלה הועדה לבחון ענין זה ולקבוע עמדה בשאלה אם חוות הדעת של ד"ר לין זהה, או דומה, או שונה מחוות הדעת שהיו בפני קצין התגמולים בדיון הקודם. תשובה זו טובה גם לטענה של עו"ד נווה כי יש לראות בפניה המחודשת השלישית, של המשיב משום קינטור או שימוש לרעה בהליכים. נראה לי, כי אם רצתה ב"כ המערער להראות בפני הועדה כי יש לדחות את הערעור משום שחוות דעתו של ד"ר לין זהה לחוות הדעת הקודמות שהיו בפני קצין התגמולים, או כי בקשה הסומכת על חוות דעתו של ד"ר לין מהווה מעשה קינטור או שימוש לרעה בהליכים, היה עליה לדאוג ולהביא בפני הועדה הנכבדה את חוות דעתו של ד"ר לין, כדי להראות כי כך הדבר. לכן, אני סבור שיש לדחות את הערעור ולחייב את המערער לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 5000 ש"ח בצירוף מע"מ, ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין בתיק זה ועד לתשלום בפועל. י. בנאי - אב"ד לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של אב"ד - כב' השופט בנאי.מילואיםקצין התגמוליםתאונת דרכיםצבא