תאונת דרכים בפניה שמאלה בתמרור זכות קדימה

בית המשפט ציין כי העובדה שהנתבע ביקש לפנות שמאלה ובכיוון נסיעתו מוצב תמרור "האט ותן זכות קדימה" ואילו התובע נסע בכביש ראשי שזכות הקדימה בו הוא שלו, יש בה כדי להשליך על אחריותו להתנגשות. אלא שהנתבעים טוענים כי התובע יכול היה למנוע את קרות ההתנגשות וכי נהיגתו הלא זהירה ואף הרשלנית היא שגרמה להתנגשות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בפניה שמאלה בתמרור זכות קדימה: בתאריך 25.10.00 אירעה התנגשות בין רכב התובע לבין רכב הנתבע מס' 1. בעקבות הארוע האמור נזוק רכבו של התובע ואת נזקיו הוא מבקש לתבוע בתביעה זו. בשלב זה אין עוד חולק כי 2 מוקדי הפגיעה ברכבו של התובע הן זה שבחלק אחורי שמאלי והן זה של חזית צד שמאל הינם תוצאה ישירה של ההתנגשות שכן בתחילה פגע רכב הנתבע בחזית צד שמאל של רכב התובע ומעוצמת הפגיעה התחככו 2 כלי הרכב זה בזה עד לעצירתם, ועקב כך נגרמה הפגיעה הנוספת בחלק אחורי שמאלי ואולם הצדדים חלוקים בשאלת האחריות לקרות ההתנגשות. נדמה כי העובדה שהנתבע ביקש לפנות שמאלה ובכיוון נסיעתו מוצב תמרור "האט ותן זכות קדימה" ואילו התובע נסע בכביש ראשי שזכות הקדימה בו הוא שלו, יש בה כדי להשליך על אחריותו להתנגשות. אלא שהנתבעים טוענים כי התובע יכול היה למנוע את קרות ההתנגשות וכי נהיגתו הלא זהירה ואף הרשלנית היא שגרמה להתנגשות. בעניין זה העידו הצדדים בפניי ודווקא עדותו של התובע יש בה כדי לשמש חזוק ותמוכין לטענתם זו של הנתבעים וזאת מאחר והתובע הודה כי הבחין ברכב הנתבע כשהוא מתחיל בבצוע פניה שמאלה ובאותה העת המרחק בין 2 כלי הרכב היה כ-100-80 מטר. עוד הודה התובע כי הכביש באותה העת היה רטוב וכי מהירות נסיעתו עמדה על כ-90 קמ"ש, בעוד שבקטע כביש זה מותרת נסיעה במהירות של 80 קמ"ש בלבד. על פי קנה מידה מקובל ונוהג בביהמ"ש לתעבורה, במהירות עצמית של 90 קמ"ש יכול נהג הרכב להביאו לכדי עצירה מוחלטת גם ממרחק של 80 מטר מהחפץ הנייח. משכך מתבקשת המסקנה, כי אכן התובע לא עשה כל שאדם סביר יכול היה לעשות כדי למנוע ההתנגשות במיוחד משהודה התובע כי הבחין ברכב הנתבע ממרחק של כ-80 מטר לפחות ויש במרחק זה כדי לאפשר לרכב התובע להגיע לעצירה מוחלטת. שלא לדבר על כך שהתובע הודה כי מהירותו העצמית עמדה על כ-90 קמ"ש בו בזמן שבקטע כביש זה מותרת נסיעה במהירות של עד 80 קמ"ש. כל שכן בכביש רטוב אשר מחייב נהיגה זהירה יותר תוך המנעות ככל האפשר מעצירת חרום. משום כך ביקשו הנתבעים לייחס לתובע אחריות מכרעת לקרות ההתנגשות. בעניין זה הגם שביהמ"ש סבור כי אין לומר על נהיגתו של התובע כי זו היתה ללא כל דופי וללא התרשלות, עדיין אין בעובדות אלו כשלעצמן כדי להביא למסקנה שהאחריות המכרעת לקרות ההתנגשות חלה דווקא על התובע. בשים לב לכך שבכיוון נסיעתו של הנתבע היה מוצב תמרור ב-36 (האט ותן זכות קדימה) ומנגד כי לתובע היתה אפשרות להגיע לכדי עצירה מוחלטת, מסקנתי היא כי האחריות להתנגשות ראוי לה כי תתחלק כך שהנתבע ישא באחריות של 70% ואילו התובע ישא באחריות של 30%. באשר לנזקי התובע על פי כתב התביעה נגרמו לתובעים נזקים בגין הפסד פרמיה, הפסד אגרת רישוי וכן החזר עלות בצוע "אוברול" למנוע הרכב כחודש וחצי טרם לתאונה. הנתבעים בכתב הגנתם אינם חולקים על היקף נזקי התובע כפי שהוערכו על ידי השמאי אלא שהם טוענים כי, משבחר התובע להיפרע ממבטחתו כדי נזקיו הישירים, כי אז אין הוא זכאי לקבל מאת הנתבעים החזר אגרת הרישוי. עוד טוענים הנתבעים כי אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין בצוע אוברול. באשר להפסד פרמיה - ביהמ"ש סבור כי זהו נזק הנובע במישרין מארוע ההתנגשות ובכפוף לתרומת הרשלנות של התובע כנזכר לעיל, זכאי הוא להיפרע מאת הנתבע בגין הפסד זה. הוא הדין אף כאשר להפסד אגרת הרישוי . בענין זה אף אין בידי לקבל טענת הנתבעים כי בקנותו הפוליסה היה התובע מודע לסכון הנובע מאי ממוש הפוליסה עד תומה. ביהמ"ש סבור כי אי מימוש הפוליסה נמנע מהתובע עקב נהיגתו הרשלנית של הנתבע כאשר כאמור לעיל מצאתי לנכון לייחס לנתבע אחריות בשעור של 70%. כל שנותר עוד לדיון הינו דבר זכותו של התובע להחזר עלות בצוע "האוברול". ביהמ"ש סבור כי בצוע "אוברול" הוא כשלעצמו אינו בר פיצוי בהליך זה וגם אם תמצא לומר כי בצוע "אוברול", כחודש וחצי לפני ההתנגשות משליך ומשפיע על שוויו של הרכב ובעיקר לעניין ההפחתות משווי הרכב על פי מחירון מקובל ונוהג בשוק, הרי שבעניין זה לא טען התובע דבר וחצי דבר. מה גם שהתובע לא ביקש בעניין זה להציג חוות דעת של שמאי רכב אשר יכול היה לחוות דעתו בשאלה זו. לא זו אף זו אלא שהתובע אישר כי הסכים לקבל שוויו של הרכב כפי שהוערכה על ידי שמאי מטעם חב' הבטוח שלו, למרות שהשמאי מצא לנכון להפחית משוויו של הרכב 19% בגין ק"מ. אין כלל ספק כי משהסכים התובע עם הערכת השמאי מטעמו ובעבורו, אין הוא רשאי להשמע בטענה כי שוויו של הרכב עובר לתאונה היה גבוה יותר. העולה מן המקובץ כי מצאתי לנכון לייחס לתובע תרומת רשלנות בשעור של 30% ומשכך זכאי הוא להחזר פרמיה באופן יחסי בסכום של 2,457 ₪ וכן להחזר יחסי של אגרת הרישוי בסכום של 671 ₪. הסכומים הללו ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.10.00 ועד לתשלום המלא בפועל. כן מצאתי לנכון לפסוק לתובע הוצאות משפט לרבות פיצוי בגין טירדה בסכום כולל של 500 ₪. התביעה ככל שהיא נובעת ליתר המרכיבים - נדחית. בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לביהמ"ש המחוזי בב"ש. תמרוריםפניהזכות קדימהתאונת דרכיםמשפט תעבורה