תאונת עבודה עם מכבש

הפעלת המכבש נעשית על ידי הפעלת דוושת רגל ללא מגן כיפה. על המכבש היה מורכב מבלט פתוח ללא מגן. הפעלת המכבש מתבצעת על ידי הנחת פיסת פח על שכב המכבש, הפעלת דוושת הרגל, המפעילה את הרכב-הגורם לכיפוף הפח באופן הרצוי, הרכב עולה והמפעיל מוציא מהמכבש את פיסת הפח המוגמרת. התאונה ארעה בעת שהתובע הכניס את ידו השמאלית למכבש על מנת להוציא את המוצר המוגמר, אז ירד הרכב פעם נוספת ומחץ את אצבעות ידו של התובע. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחיצת אצבעות בתאונת עבודה / תאונת עבודה עם מכבש: התובע, יליד חודש יוני 1935, הועסק על ידי הנתבעת כמפעיל מכבש במפעלה החל מחודש פברואר 1991. ביום 2.4.91, עת הפעיל התובע מכבש אכסצנטרי סצטון (להלן: "המכבש"), ירד הרכב (חלקו העליון של המכבש) על אצבעות ידו השמאלית של התובע וגרם לפגיעה קשה בהן (להלן: "התאונה"). הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק. שאלת האחריות: הפעלת המכבש נעשית על ידי הפעלת דוושת רגל ללא מגן כיפה. על המכבש היה מורכב מבלט פתוח ללא מגן. הפעלת המכבש מתבצעת על ידי הנחת פיסת פח על שכב המכבש, הפעלת דוושת הרגל, המפעילה את הרכב-הגורם לכיפוף הפח באופן הרצוי, הרכב עולה והמפעיל מוציא מהמכבש את פיסת הפח המוגמרת. התאונה ארעה בעת שהתובע הכניס את ידו השמאלית למכבש על מנת להוציא את המוצר המוגמר, אז ירד הרכב פעם נוספת ומחץ את אצבעות ידו של התובע. א. התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת אשר התבטאה בכך שהפעילה את המכבש ללא גדור ואמצעי מיגון מתאימים (ראה דו"ח חקירת התאונה של סגן מפקח עבודה אזורי מטעם משרד העבודה מיום 20.8.91). בעדותו מסביר החוקר כי הוא ממליץ, במכונה מסוג זה, על מגן מסוג משולב, בעוד שבמכבש לא היה כלל מגן; "סוג המגן נקבע לפי סוג העבודה שהמכבש צריך לבצע. במקרה הספציפי הייתי שם מגן משולב עם הפעלת המכונה. אם מפעילים את המכונה, המגן נסגר ויורד ואז הרכב מבצע את הפעולה כאשר המגן המשולב הזה פתוח לרכב אין אפשרות לרדת". (עמוד 52 שורות 26-23). ראיה נוספת בדבר הצורך בהתקנת מגן הינה העובדה שלאחר התאונה הנתבעת התקינה מגן למכבש. ב. הפרת חובה חקוקה של הנתבעת בדבר אי התקנת מגן על מכונה מסוכנת; וכך מעיד מפקח העבודה: "הוצאנו צו בטיחות וראינו אח"כ שהותקן מגן על המכבש הזה". וכך גם מעיד מנהל הנתבעת כי: "עכשיו עשינו שיעבדו בזה רק בעבודות שלא צריך מגן כי לא מכניסים את היד. החלק נופל ולא צריך להכניס את היד כדי להוציא אותו". (עמוד 67 שורות 11-10) מפקח העבודה הינו עד אובייקטיבי, נטול פניות ואני מקבלת את עדותו וחוות דעתו במלואה. הנתבעת ניסתה לגלגל את האחריות לפתחו של התובע בכך שהוא הכניס את היד למכבש בעת שלחץ על דוושת הרגל. התובע הכחיש זאת ובהתחשב בעובדה שהוא הפעיל מכונות מסוג מכבש מזה שנים רבות קודם לתאונה, איני רואה סיבה שלא להאמין לו. יתר על כן, מפקח משרד העבודה העיד כי במכבשים מהסוג הנדון קיימת תופעה של "מכה חוזרת", דהיינו, לאחר שהמכבש עלה, קיימת אפשרות שהוא ירד פעם נוספת גם ללא הפעלת הדוושה. עוד העיד עד זה כי בבואו למקום התאונה מסר לו מנהל העבודה של הנתבעת כי התאונה ארעה עקב מכה חוזרת (עמוד 53, שורה 10). עדות זו מתיישבת עם מוצג ת/13, תביעה לתשלום דמי פגיעה, חתום על ידי הנתבעת, ובו הודאת בעל דין כי תוך כדי הכנסת ידו של התובע למכבש "המכבש ירד פעם נוספת על אצבעות יד שמאל". וכן בנסיון נוסף לגלגל האחריות לפתחו של התובע, נשאל מפקח משרד העבודה האם התובע הפעיל את המכבש בזמן שידו הייתה בפנים ועל כך הוא משיב: "הייתה הפעלה של המכבש קודם, הוא הפעיל את המכבש, הרכב ירד והוא ניסה להוציא את המוצר המוגמר. שהרכב עלה למעלה - לו היה מגן משולב, הרכב היה מיד עוצר ויותר אין לו אפשרות לרדת, כי המגן משולב והוא קיים. כאן לא היה מגן, ומומחים יודעים טוב מאד, שבמכבש אקסצנטרי קיימת תופעה של מכה חוזרת וכאן הייתה מכה חוזרת" (עמוד 55, שורות 26-20). אני דוחה את נסיונה של הנתבעת להראות כי המכבש היה תקין הן משום שלא הובאה חוות דעת מטעמה, והן משום שמפקח משרד העבודה הוזמן לבדוק את המכונה רק מספר חודשים אחרי קרות התאונה. מהנימוקים לעיל אני קובעת כי אחריותה של הנתבעת לקרות התאונה הינה אחריות מלאה, לא מצאתי באופן הפעלת המכבש על ידי התובע תרומת רשלנות כלשהי. הנכות הרפואית והתפקודית: מטעם התובע הוגשה חוות דעת של דר' יצחק אוטרימסקי, אורטופד, אשר קבע כי נכותו הצמיתה של התובע היא בשעור % 23 וכן הוא הפעיל את תקנה 15 כך שנכותו הועמדה על % 35 לצמיתות. המומחה מטעם הנתבעת, פרופסור י. נרובאי, קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשעור של % 14.5 והוא לא הפעיל את תקנה 15. המומחים חלוקים - למעשה - רק אשר לעוצמת הפגיעה באצבע מספר 4, שעברה חבלה ומעיכה. לדעת דר' אוטרימסקי הנכות באצבע זו היא בשיעור % 10לצמיתות, לדעת פרופסור י. נרובאי אין להעניק נכות בגין הפגיעה בה. לדעת דר' אוטרימסקי טווח התנועה של אצבע ארבע הוא בין 0- 80 מעלות במקום בין 0- 90 מעלות, אולם לכך הוא מוסיף את העובדה שהאצבע אינה יכולה להצמד לכל היד כשהיא מכופפת ולכך הוא מוסיף גם את תלונתיו של התובע בדבר הפרעה בתחושה באצבע זו. פרופסור י. נרובאי מסכים שהפגיעה באצבעות התובע כוללת גם את אצבע מספר 4, הוא גם מסכים כי אם יש הפחתה קלה בתחושה אפשר להעניק לתובע % 5בגין כך, והוא גם מודה שטווח התנועה של האצבע חסר מעט (עמוד 69 לפרוטוקול). לאור האמור לעיל ולאחר שקילת חוות הדעת של שני המומחים, אני סבורה שיש להעמיד את נכותו הרפואית של התובע בשעור של %20. הואיל והתובע היה עובד כפיים, מפעיל מכבש החל משנת 1968, והואיל והפגיעה מנעה ממנו אפשרות חזרה לעבודה באותו תחום, הן אצל הנתבעת והן במקום אחר והואיל והתובע הוא איטר יד ימינו, והפגיעה היא ביד שמאל, יש להפעיל את תקנה 15 ולקבוע כי נכותו הרפואית, כמו גם התפקודית, הינה בשיעור של % 30. במאמר מוסגר יצויין כי אף המוסד לביטוח לאומי מצא כי התובע אינו מסוגל לחזור לעבודה ולפיכך אף הוא הפעיל את תקנה 15וקבע כי נכותו הצמיתה של התובע הינה בשעור של %33. גובה הנזק: בסיס השכר לצורך חישוב הפסד ההשתכרות; התובע מבקש לחשב את הפסד השתכרותו לעבר ולעתיד על בסיס מחצית השכר הממוצע במשק. לטענתו, הואיל ולפני התאונה הוא השתכר כגובה השכר הממוצע במשק וכיום הוא משתכר כדי מחצית, יש לבצע חישוב מדוייק של ההפסד בפועל. אינני סבורה כי בנסיבות העניין יש לאמץ שיטת חישוב זו הן מהטעם שהיא מביאה למסקנה כי נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור % 50 והן משום שהתובע מסוגל לבצע פעולות מסויימות חרף הפגיעה. כפי שכבר קבעתי לעיל, נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור % 30 ולא יותר. מצילומי החוקר מצאתי כי התובע מסוגל לאחוז מטלטלין שונים בידו השמאלית, בין אם זו שקית לא כבדה ובין אם זו פיסת נייר. אין כל ספק שהתובע אינו מסוגל לחזור לעבודה כמפעיל מכבש, אולם על בסיס השכר הממוצע במשק, אני סבורה כי הפסד שכרו הוא בשעור % 30 מהסכום האמור ולא בשעור %50, כפי שמבקש התובע לקבוע. לפיכך בסיס הפסד השכר יועמד על % 30מהשכר הממוצע במשק דהיינו בסך 600, 1 ש"ח (במעוגל). הפסד שכר לעבר ולעתיד: א. כתוצאה מהתאונה הנתבעת לא אפשרה לתובע לחזור לעבודה אצלה, הוא הופנה לשיקום על ידי לשכת התעסוקה למשך 4- 3 חודשים ורק בחודש אוקטובר 1992 מצא עבודה בחברת שמירה ושירותים. אינני סבורה שיש להעניק לתובע הפסד שכר מלא למשך התקופה שמיום התאונה ועד לתחילת העבודה במקום העבודה הראשון, לא הייתה סיבה שלא לעבוד במשך תקופה העולה על 6 חודשים. לפיכך, לתובע מגיע הפסד שכר מלא למשך שישה חודשים - 200,5 6 x= 200, 31 ש"ח. ב. מאז חודש אוקטובר 1991 ועד היום: 600,1 07 x= 000, 112 ש"ח. ג. הפסד שכר לעתיד מהיום ועד גיל 65: 600,1 4.43 x= 040, 55 ש"ח. 240, 198 ש"ח. הפסד פנסיה: לא נסתרה טענת התובע כי במקום עבודתו החדש הוא אינו זכאי להפרשות לקרן פנסיה ולמבטחים. יחד עם זאת, אין לקבל במלואו את האמור בחוות דעתו של האקטואר מטעמו הן משום שבסיס השכר הוא כמחצית השכר הממוצע במשק, הן משום שהחישוב נעשה על בסיס הגדלת השכר ובשעור של הצמדה למדד בתוספת %3, הגדלה שאינה מציאותית שכן ההגדלה היא בשעור תוספת היוקר, והן משום שהוא מבוסס על גידול ריאלי בשכר ואיני סבורה שבמשך 8 שנים - בגילו של התובע - שכרו היה גדל ראלית. לפיכך, יועמד הפסד הפנסיה על סך 000, 25 ש"ח. פצוי בגין עזרת הזולת: התובע לא הוכיח בקבלות כי הוא נעזר בעבר במאן דהוא. לגבי העתיד התובע אמנם יכול להעזר בביצוע פעולות יום יומיות ביד שמאל, אולם אפשר שעם ההתקדמות בגיל הדבר יקשה עליו. אני רואה לנכון לפצותו לעתיד בסכום גלובלי של 000, 10 ש"ח. נסיעות: לא הוכח בפני שנכותו של התובע מצדיקה הגברת נסיעות ולפיכך אני דוחה התביעה בגין ראש נזק זה. כאב וסבל: כפל הסכום המגיע לתובע על פי חוק הפצויים לנפגעי תאונות דרכים, לפיו נכות בשעור של % 30 ובצרוף ריבית מיום התאונה ועד למועד התשלום בפועל. מהסכומים האמורים יש לנכות הסכומים ששולמו וישולמו לתובע על יד המוסד לביטוח לאומי כתוצאה מהפגיעה על פי חוות דעתו של האקטואר, שי ספיר - משוערכים להיום. הנתבעת תישא בהוצאות התובע ושכר טרחת פרקליטו בסך השווה ל-% 20 על הסכום הפסוק.תאונת עבודהציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מכבש