תביעה נגד נהג משאית בגין נהיגה רשלנית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד נהג משאית בגין נהיגה רשלנית: בפני תביעה כספית. להלן העובדות שבעניין. התובע הינו בעלים ומנהל עסק לעבודות עפר. הנתבע, נהג משאית, ועבד אצל התובע בעת שארעו הארועים נשוא כתב התביעה. לטענת התובע, ביום 7/11/99, במהלך עבודתו של הנתבע, הנתבע נהג משאית אשר שייכת לתובע, וגרם לתאונת דרכים, תאונת שרשרת. לטענת התובע, התאונה ארעה באשמתו של הנתבע, עקב נהיגתו הרשלנית. לטענתו, כתוצאה מנהיגתן הרשלנית של הנתבע, נגרם נזק למשאית, וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים כספיים בסך 3584 ₪. לדברי התובע, הוא פוצה בגין חלק מנזקיו ע"י המבטחת, בסך של 553 ₪. לדבריו חב' הביטוח ניכתה מתגמולי הביטוח את השתתפותו העצמית בסך של 3000 ₪, וכן חברת הביטוח ניכתה מתגמולי הנזק סך של 31 ₪ בגין כינון. כמו כן, התובע טען כי בעת התאונה נגרם לרכב נזק נוסף, בסך של 646 ₪, נזק אשר לא הוכר ע"י המבטחת לצורך תגמולי הביטוח. לאור האמור, התובע טען כי על הנתבע לפצותו בסך של 3677 ₪, בגין התאונה. כמו כן התובע טען, כי בסמוך ליום 2/11/99, הנתבע גרם לתקר באחד מגלגלי המשאית, בעת שנסע לאחור, ולא נשמע להוראות המכוון. בעקבות התקר נגרמו לתובע, כך לטענתו, נזקים בסך של 3150 ₪. התובע עתר כי הנתבע יחוייב לפצותו גם בגין נזקיו הנוספים. לגרסת הנתבע, יש לדחות את תביעת התובע על הסף. לטענתו, התאונה נגרמה בעקבות רשלנות התובע, אשר לא מילא את חובתו כמעבידו ולא דאג לבטיחותו, ואיפשר לו לנהוג על משאית אשר בלמיה לא היו תקינים. הנתבע הפנה למסמך המצביע על תיקון שבוצע ברכב התובע לאחר התאונה, תיקון, אשר לא אושר ע"י חב' הביטוח לצורך תגמולי הביטוח, תיקון המלמד לכאורה, כי הבלמים ברכב התובע לא היו תקינים. כמו כן, הנתבע טען, כי התובע לא נכח בעת שארעה התאונה, וטענתו כי הנתבע נהג ברשלנות, ולא שמר מרחק, הינה טענה ללא כל תימוכין. בנוסף לאמור לעיל, הנתבע טען, כי קיים מעשה בית דין, בין הצדדים.לטענתו, בית הדין האזורי לעבודה בת"א- יפו, אשר דן בתביעתו נגד התובע, נתן פס"ד, אשר התייחס, בין השאר, לסוגייה שבמחלוקת. בפסה"ד, לטענת הנתבע, התייחס כבוד בית הדין לעבודה לכך. כי התובע קיזז משכרו, בגין נזקי התאונה. לכן, לשיטתו, אין מקום לדון בתביעת התובע. במהלך הדיון, התובע הוסיף וטען, כי האחריות לתיקון הרכב חלה עליו, כבעל הרכב. אולם, לטענתו, הוא לא כפה על הנתבע לצאת לנסיעה. באשר לארוע הנוסף, הארוע המתייחס לתקר בצמיג, התובע טען, כי הוא שמע על אופן קרות הארוע מקבלן אשר מתגורר בדרום הארץ. אולם, הקבלן לא זומן למתן עדות על מנת להעיד על אופן קרות הארוע. הנתבע הוסיף וטען במהלך הדיון, כי לאחר קרות התאונה, התובע ערך נסיעת נסיון על המשאית על מנת לבדוק כיצד ארעה התאונה. בגמר הנסיעה הודה התובע כי הבלמים בצד השמאלי של המשאית לא היו תקינים, ובלשון הנתבע: "התובע חזר מהנסיעה חיוור". כמו כן, הנתבע הוסיף וטען, כי הוא לא הבחין עובר לתאונה, כי הבלמים אינם תקינים. לדבריו השכל הישר מורה כי לא היתה לו כל כוונה לגרום נזק, וכי ארוע התאונה ארע בשל אי תקינות הבלמים, וארוע הצמיג ארע, בשל מסמרים אשר היו פזורים באתר הבנייה. לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים, ועיינתי בראיות אשר הובאו מטעמם, אני קובעת, כי אין בתביעת התובע ממש, ואפרט. התובע לא הוכיח כי התאונות ארעו בגין רשלנותו של הנתבע. באשר לארוע תאונת הדרכים. המסמך נ/1, אשר מלמד על נזקים בבלמי המשאית, מדבר בעד עצמו. התובע, במהלך עדותו הודה, כי היתה מוטלת עליו החובה לתקן את המשאית. התובע לא דאג לתקינות בלמי המשאית. לאור האמור, על התובע להלין על עצמו בלבד, כי ארעה התאונה, ועליו בלבד לשאת בנזקיו. אני מאמינה לנתבע, כי רק לאחר קרות התאונה הוא חש כי הבלמים במשאית אינם תקינים, וכי הוא לא נהג ברשלנות, וכי התאונה ארעה בעקבות אי תקינות הבלמים. באשר לנזק אשר נגרם לצמיג המשאית. אני מעדיפה את גרסת הנתבע, לפיה הוא נהג בזהירות, והארוע ארע שלא באשמתו, ובשל המסמרים אשר היו פזורים באתר הבנייה. אני קובעת כי התובע לא הוכיח את תביעתו. משמע, כי הנתבע נהג שלא על פי הוראות המכוון. התובע לא זימן למתן עדות את הקבלן אשר היה עד לארוע. עד אשר לגרסת התובע היה בעדותו כדי לתמוך בגרסתו. המנעות צד מלזמן עד, אשר יש בעדותו כדי לשפוך אור על הסוגייה שבמחלוקת, יוצרת את ההנחה כי היה בדברי העד, כדי לחזק את גרסת היריב, זאת באין הסבר לאי ההעדה. הסברו של התובע, לפיו הקבלן מתגורר בדרום הארץ, איננו הסבר סביר להמנעות מזימון העד למתן עדות. באשר לטענת הנתבע כי קיים מעשה בית דין בין הצדדים. מצאתי כי פסה"ד שניתן ע"י כב' בית הדין האזורי לעבודה, איננו מתייחס לסוגייה נשוא התביעה שבפני. סוף דבר אני מעדיפה את גרסת הנתבע ,אני קובעת כי התובע לא הוכיח את תביעתו ולא הרים את נטל הראיה הקבוע בחוק. לאור האמור, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט, בסך של 400 ₪. הסכומים ישאו ריבית והצמדה מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל. נהיגה רשלניתמשאיתרשלנותנהג משאיתמשפט תעבורה