השוואה בין שני סימני מסחר - מבחן הדמיון המטעה

כעל פי הלכת בית המשפט נקבע כי כאשר עוסקים בשאלת הדמיון בין סימן מסחר לסימן הדומה לו, נדרש בית-המשפט לעמוד על המידה שבה עלול השם המפר להטעות את ציבור הצרכנים. המבחן הוא מבחן הדמיון המטעה, שאומץ לצורך בחינת הסימנים הכשירים לרישום לפי סעיף 11(9) לפקודת סימני מסחר. מאידך, כשעוסקים בשאלת הדמיון בין סימן מסחר לסימן הזהה לו, אין צורך להוכיח הטעיה של הציבור באשר למקור הטובין לצורך ההפרה. הבחינה וההשוואה בין שני הסימנים צריכה להיעשות כאשר כל סימן נבחן בשלמותו, גם אם חלק ממרכיביו אינם יכולים להיות מושא לזכות שימוש ייחודית. בית המשפט קבע כי יש לבחון אם קיים חשש שציבור הלקוחות יוטעה בקשר לטובין, על-מנת לקבוע האם קיימת הפרה של סימן המסחר. בחינה זו תיעשה באמצעות המבחן המשולש שפותח בפסיקה גם בהקשר של עוולת גניבת עין. שלושת מבחני המשנה : שלושת מבחני המשנה הם : מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות ומבחן יתר נסיבות העניין הבחינה תיעשה ביחס לאנשים בעלי הגיון רגיל הנוהגים בשקידה סבירה. מבחן הדמיון המטעהסימן מסחריהטעיה