1. זוהי תביעה לפיצויים עפ"י חוק עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפלת"ד). התובע יליד 6/2/68, טען בתביעתו, כי בתאריך 15/3/96, עסק במסגרת עבודתו, בהתקנת בוכנות מנוף המורכב על משאית. לצורך כך היה עליו להכניס בוכנה בתוך בוכנה, בצורה טלסקופית. משהכניס את הבוכנה האחרונה ודחף אותה פנימה, לא הצליח להתאים את החורים בבוכנות לצורך הכנסת הפין המיועד להידוק הבוכנות יחד, ואז ביקש מנהג המשאית, רוני ארמלי, להזיז מעט את זרוע המנוף. משעשה כן הנהג, נפגע התובע בידו השמאלית, אשר נתפסה בין שתי הבוכנות. התובע טוען כי נסיבות התאונה מהוות "תאונת דרכים" כהגדרת המונח בחוק הפלת"ד, הואיל והתאונה אירעה עקב השימוש בכוח המיכני של המשאית. 2. אין חולק כי התובע נפגע בתאריך 15/3/96, במסגרת עבודתו, במהלך נסיונו להתקין את הבוכנה של זרוע המנוף המותקן על המשאית המבוטחת אצל הנתבעת מס' 2; אין גם חולק כי במהלך פעולתו זו נפגע התובע בידו (ר' סעיף 7 לסיכומי הנתבעת). המחלוקת היא בשאלה, אם ידו של התובע נתפסה בין שתי הבוכנות עקב כך שנהג המשאית הפעיל את הכוח המכני של המשאית לצורך התאמת שתי הבוכנות, או שמא אירעה, התאונה שלא עקב תזוזת זרוע המנוף, אלא עקב כך שהתובע משך ידנית את הבוכנה לצורך התאמתה. בדיקת פוליגרף: 3. בתום שמיעת עדותו של התובע, ולאחר שהכריז בא כוחו "אלה עדיי", הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית לבדיקת אמיתות גרסת התובע בפוליגרף מחייב ומכריע. הצדדים חתמו על ההסכם לבדיקת הפוליגרף, ההסכם הוגש וסומן ב/1, ובית המשפט נתן לו תוקף של החלטה. בעקבות כך, הופסקה שמיעת הראיות, על מנת לאפשר לתובע לקיים את הבדיקה, אשר נערכה במכון "הורוביץ". עפ"י חוות דעת מכון "הורוביץ", נמצא התובע דובר אמת בגירסתו; אלא שב"כ הנתבעת התייצב בדיון שהיה קבוע ליום 2/10/02 וטען, כי חוות הדעת אינה מעלה ואינה מורידה, זאת משום שהשאלות שהופנו לתובע על ידי הבודק נוסחו בצורה אחרת מהנוסח המוסכם עפ"י אותו הסכם, וזאת בשל קשיי הבנה בין הבודק לנבדק. בעקבות עמדה זו נקבע התיק להמשך הוכחות. נפקותם של ממצאי הפוליגרף: 4. בסיכומיה פירטה הנתבעת את טענותיה כנגד משקלם של ממצאי הפוליגרף, ואף טענה שממצאים אלה אינם קבילים כראיה, ואלה היו נימוקיה בתמצית: (1) הבדיקה חרגה מהסכמות הצדדים בכך שלתובע הופנו שאלות אחרות מאלה המוסכמות. (2) ממצאי הבדיקה אינם רלוונטים למחלוקת בין הצדדים – השאלות אינן נוגעות בסלע המחלוקת בין הצדים , והיא האם ידו של התובע נתפסה בבוכנה כתוצאה מתזוזה מיכנית של המנוף. (3) משקלם הראיתי של ממצאי הפוליגרף הינו אפסי, משום שהתובע נשאל אודות פעילותו של אדם אחר הוא נהג המשאית, כאשר ייתכן והתובע כלל לא ראה אותו בעת שנפגע, וכל אשר ענה היה מתוך אמונה באמת ובתמים שאכן נהג המשאית הניע באותה עת את המנוף. 5. אינני מקבל את טענות הנתבעת כנגד קבילותה ומשקלה של בדיקת הפוליגרף. בדיקת הפוליגרף בוצעה מכוח הסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של החלטה. מדובר בהסכם אשר הנוסח שלו הוכן מראש על ידי ב"כ הנתבעת. בין הצדדים הוסכם, כי חוות הדעת של מכון הפוליגרף "תהווה ראיה יחידה ומכרעת בכל שאלה שנבדקה על ידי המכון, ושבחוות הדעת נקבע לגביה ממצא" (ר' סעיף 5 להסכם בדיקת הפוליגרף, ב/1) (ההדגשות שלי – ס.י.). משכך, ומכוח אותה הסכמה, הרי אין להביא בפני בית המשפט ראיות אחריות בכל שאלה שנבדקה ע"י המכון. אומנם הצדדים נסחו מספר שאלות אותם נתבקש המכון לבדוק, אלא שככל הנראה, ולאור נסיונם של ב"כ הצדדים, והדברים נאמרים לזכותם, ניתנה למומחה הרשות "לנסח את השאלות שיוצגו לנבדק, ויקבע את שיטת הבדיקה, לפי שיקול דעתו הבלעדי" (ר' סעיף 4 להסכם הפוליגרף, ב/1) (ההדגשות שלי – ס.י.). זאת עשו ב"כ הצדדים, יש להניח, מתוך ידיעה כי גם אופן ניסוח השאלות הינו לעיתים ענייין שבמומחיות. עתה, משנתנו ב"כ הצדדים למומחה הרשות לעשות כשיקול דעתו הבלעדי בניסוח השאלות ובאופן ביצוע הבדיקה, אין הם יכולים להשיג כנגד קבילות חוות-הדעת. לגופו של עניין, לאחר שבחנתי את השאלות שהופנו בפועל לתובע, בהשוואה לשאלות שנוסחו בהסכם, מצאתי, כי קיימת זהות בתוכן השאלות. 6. זאת ועוד, הצדדים הגיעו להסכמה בדבר "השאלות שייבדקו", להבדיל מ-"השאלות שיישאלו", ע"י מכון הפוליגרף. לא הייתי "נתפס" לדקדוקי לשון, לולא הסכמת הצדדים שבאה, כאמור לעיל, בסעיף 4 להסכם, ולפיה המומחה "ינסח את השאלות שיוצגו לנבדק"; אם-כך, הרי שכוונת הצדדים בעצם ניסוח השאלות לא הייתה להכתיב למומחה נוסח מסויים, אלא להציג בפניו את הנושא (השאלות) הטעון בדיקה. 7. על מנת להיווכח, כי גם לגופו של עניין הבודק לא סטה מהנושא שבמחלוקת, אביא להלן את השאלות שנוסחו ע"י הצדדים, אל מול השאלות שנוסחו ע"י המכון. השאלות כפי שנוסחו בהסכם: א. האם נפגע התובע תוך כדי הזזת בוכנה של מנוף? ב. האם הזזת הבוכנה שהובילה לפגיעה, נעשתה באמצעות מנוע המנוף? ג. האם הזזת הבוכנה שהובילה לפגיעה נעשתה בצורה מיכנית? ד. האם הזזת הבוכנה שהובילה לפגיעה, נעשתה בצורה ידנית? ה. האם הפגיעה נשוא התביעה אירעה עקב משיכה ידנית של הבוכנה? ו. האם הפגיעה נשוא התביעה אירעה ללא קשר למנוף של משאית? ז. האם הפגיעה נשוא התביעה אירעה ללא קשר לרכב? השאלות כפי שהופנו לתובע ע"י המומחה: (1) במקרה הזה בציפורי, האם נפצעת באצבעות יד שמאל מהבוכנה של המנוף של ארמלי כמו שסיפרת לי? (2) האם הפציעה הזאת באצבעות קרתה ממשהו אחר שזה לא המנוף? בשתי שאלות אלו מקופלות השאלות א. ו. ו-ז. (3) בזמן התאונה, האם ארמלי באמת הפעיל את הבוכנה מהכפתורים (הידיות ההידראוליות)? שאלה זו מקפלת בתוכה שאלות ב. ג. ד. ו-ה. הנ"ל. בל נשכח, כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים, וזאת אף כפי שהוצגה ע"י ב"כ הנתבעת בסיכומויו, הינה האם תזוזת הבוכנה ממנה נפגע התובע אירעה בעקבות הפעלת הכוח המיכני של המנוף המותקן על המשאית, אם לאו. מענה לשאלה זו ניתן בהחלט למצוא בשאלות ותשובות, כפי שנוסחו ע"י מכון הפוליגרף. 8. כאמור בחוות-הדעת, התובע השיב בשלילה לשאלה (2) ובחיוב לשאלות (1) ו- (3) הנ"ל; ובתשובותיו נמצא דובר אמת. המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל, היא כי ממצאי בדיקת הפוליגרף מחייבים הם ומסקנות המומחה סופיות ומכריעות, זאת, כאמור, מכוח הסכמת הצדדים. משכך, הנני קובע, כי התובע אכן נפגע בידו השמאלית, כתוצאה מהשימוש בכוח המיכני של המשאית, וכי התאונה הינה בגדר "תאונת דרכים" כהגדרת המונח בחוק הפלת"ד. מכאן לשאלת גובה הפיצויים המגיעים לתובע: 9. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע חתכים עמוקים באצבעות 2, 3, 4 ו-5 ביד שמאל, הובהל לבי"ח פוריה, שם אושפז למשך 4 ימים (ר' סיכום המחלה ת/9); בניגוד לרשום בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה (ת/10), לפיה נפגע התובע בארבע אצבעות יד שמאל, נרשם בסיכום המחלה, כי התובע נפגע באצבעות 2, 3 ו- 4 בלבד, ללא פגיעה בגידים, וללא הפרעות וסקולריות. במיון בוצעה הטריית הפצעים ותפירתם. בעקבות התאונה היה התובע באי-כושר מעבודתו תקופה של חודשיים, מיום התאונה ועד 15/5/96, ושב לעבודתו ביום 16/5/96. יצויין, כי הצדדים אינם חלוקים באשר לתקופת היעדרותו מעבודה כתוצאה מהתאונה. כמו-כן, אין בפי התובע טענה לנכות צמיתה, וכעולה מסיכומיו גם אין בפיו טענה להפסד כושר השתכרות בעתיד, או הפסדי שכר חלקיים כלשהם מעבר לתקופת ההיעדרות הנ"ל. התאונה הוכרה כתאנת עבודה ולתובע שולמו דמי פגיעה לתקופה של חודשיים. במסגרת תיק המל"ל שהוגש (ת/14) הוגש גם אישור בדבר פירוט התשלומים ששלם המל"ל לתובע כדמי פגיעה. מאישור זה, מהעתק ההודעה על תאונה שהוגשה למל"ל, ומתלושי השכר שהוגשו, למדים, כי הכנסתו הרבע שנתית של התובע עובר לתאונה הגיעה לסך של -.13,543 ₪, היינו ממוצע השתכרות התובע עובר לתאונה היה -.4,514 ₪ ברוטו, כפי טענת הנתבעת בסיכומיה. 10. על יסוד האמור לעיל, הנני קובע את הפיצויים המגיעים לתובע כדלקמן: א. הפסד השתכרות לעבר: -.4,514 ₪ X 2 חודשים = -.9,028 ₪, משוערכים להיום -.17,030 ₪ ב. כאב וסבל: בהתחשב בחומרת הפגיעה, האשפוז, ותקופת האי-כושר -.7,500 ₪ סה"כ: -.24,530 ₪ מעבר לראשי הנזק הנ"ל לא הוכיח התובע נזקים נוספים. מהסכום הנ"ל יש לנכות ס"כ תשלומי ה-מל"ל כפי שפורטו באישור התשלומים הנ"ל והם -.6,772 ₪ מיום 22/7/96, וכשהם משוערכים להיום -.11,983 ₪. הוצאות משפט: 11. כאמור, על-אף ממצאי בדיקת הפוליגרף וההסכם מכוחו נבדק התובע, בחרה הנתבעת להמשיך בשמיעת הראיות והעידה שני עדי הגנה, בטענה, כי ממצאי הפוליגרף אינם רלוונטים, בלתי קבילים וחסרי משקל ראייתי. טענות אלו התבררו כחסרות בסיס, וניתן לומר, כי עמידתה של הנתבעת על המשך שמיעת הראיות הייתה מלכתחילה בלתי מוצדקת בנסיבות העניין, מנוגדת להסכמות הצדדים, ובפרט להסכמה, כי ממצאי הפוליגרף יהוו ראיה מכרעת ובלעדית. בהתחשב בדרך בה נהגה הנתבעת, מצאתי לנכון לחייבה בתשלום הוצאות משפט כלליות לתובע בסכום של -.4,000 ₪. לסיכום: 12. הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך של -.12,547 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כחוק, החזר אגרה ששולמה, והוצאות משפט כלליות בסך של -.4,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםפוליגרף (מכונת אמת)