תביעה בגין חסר וכן פיגור תשלום דמי שכירות

הוגשה תביעה לבית משפט השלום בגין פיגור ותשלום בחסר של דמי השכירות. התובע טען כי הנתבעים לא שילמו את דמי השכירות עבור מספר חודשים ובחודשים האחרים לא שילמו את דמי השכירות במלואם ובמועד. לטענת התובע על הנתבעים לשלם את דמי השכירות ב-1 לכל חודש עבור אותו חודש. התובע סמך טענתו לאיחור בתשלום דמי השכירות ובאי תשלומם במלואם, על טבלה בכתב ידו אותה ערך וצירף לתביעה, המפרטת את מועד התשלום החוקי, מועד התשלום בפועל, הסכום אותו הנתבעים היו אמורים לשלם על פי חוזה השכירות והתקנות, התשלום בפועל ויתרת החוב המצטבר פסיקת בית המשפט : בית המשפט פסק כי אין בטבלה אשר נערכה על ידי התובע כדי להוכיח, כשלעצמה, פיגור בתשלום ו/או אי תשלום דמי השכירות על ידי הנתבעים, שכן היא נערכה על ידי התובע אשר בחר כיצד לערכה ואלו נתונים תכיל. בידי התובע הייתה האפשרות להוכיח את טענתו בדבר איחור בתשלום או תשלום בחסר, באמצעות קבלות אשר סופקו לו על ידי הנתבעים, שכן האחרונים שילמו את דמי השכירות החודשיים באמצעות המחאות דואר בבנק הדואר כעולה מעדות הנתבעת. עוד נקבע כי חרף העובדה שבידי התובע מצויות הקבלות האמורות, והיה ביכולתו להציגן כראייה הטובה ביותר להוכחת טענתו, בחר התובע שלא להציגן כראייה אלא לסמוך טענתו על הטבלה אשר נערכה בכתב ידו ואשר חושבו בה הסכומים וצוינו בה מועדי תשלום על פי בחירתו, בלא להניח תשתית ראייתית לכך. מבדיקת נתוני הטבלה והשוואתם לקבלות אותן בחר התובע להציג במצורף לתצהירו עלה, כי אין להסתמך על הטבלה השונה מהמציאות העובדתית כפי שעולה מהקבלות. לסיכום בית המשפט קבע כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענותיו לפיגור מהותי מצד הנתבעים בתשלומי דמי השכירות, למצער מקום שנסמכה טענתו על הטבלה בלבדדמי שכירותשכירות