תביעה להכיר בפגיעה בידיים של לוטש יהלומים כפגיעה בעבודה

תביעה להכיר בפגיעה בידיו של התובע כלוטש יהלומים - כפגיעה בעבודה עפ"י תורת הפגיעות הזעירות. עפ"י פסק דינו של ביה"ד הארצי (עב"ל 2193-10-11 מ- 4.6.12) מונה ביום 13.6.12 מומחה נוסף (ד"ר רון בשוראי; "המומחה הנוסף") והוצגו לו השאלות שנקבעו. 2. בחוות דעתו מ- 1.8.12 קבע המומחה הנוסף כדלקמן: "א. מהו ליקויו של התובע בידיו? לתובע נרשמה בשנת 2006 אבחנה של CTS BILATERAL. וזאת ככל הנראה על סמך בדיקת ה EMG שעבר באותה שנה שהראתה נזק לעצבי המדיאנוס. תסמונת תעלת שרש כף יד כוללת תלונות של זרמים רדימות וכאבים בכף היד, ועם החמרת המצב יתכן גם נזק מוטורי המתבטא בחולשת שרירי האגודל. בתסמונת זו ישנם ממצאים מסוימים בבדיקה גופנית, הכוללים רגישות לניקוש באזור העצב הפגוע, רדימות הנגרמת בכיפוף מכוון וחד של שרש כף היד." משהוברר כי מסמך ד"ר שטרן מ- 3.07 נשמט, הועבר שוב למומחה והוא חוזר על דבריו בחווה"ד, כשסיפא תשובה א' היא כדלקמן: "בדיקת ה EMG היא בדיקת עזר העוזרת לבסס את האבחנה. בעיון ברישומים הרפואיים עולה כי התובע לא ציין מעולם תלונות הקשורות לתסמונת זו. לא אצל רופאת המשפחה ולא אצל אורתופדים או נוירולוגים שגם הם עוסקים... לא נבדק גופנית בהקשר לנושא זה ולא קיבל טיפול. מדוע אם כן עבר בדיקת EMG? לא ברור לי. יתכן שהסיבה לכך קשורה לתלונות רלבנטיות ל- CTS שלא תועדו, או לבלטי הדיסק בצוואר שגם לצורך הערכתם נדרשת לעיתים הבדיקה. ההתייחסויות לשאר בעיותיו הרפואיות של התובע הן מפורטות למדי ולא סבירה כן התעלמות רישומית מתלונה משמעותית ומתמשכת. בכל מקרה - לא ניתן לקבוע אבחנה של CTS בלא שיהיו תלונות, בדיקה גופית או טיפול בתסמונת זו. רק על בסיס בדיקת EMG לא ניתן לקבוע תסמונת קלינית. לכל בדיקת מעבדה כולל EMG ישנו שיעור מסוים של תוצאה חיובית כוזבת ובהעדר כל ממצא קליני לא ניתן לקבוע כאן אבחנה של תסמונת קלינית. על פי הנתונים שעומדים מולי לא אוכל לקבוע שלתובע יש ליקוי בידיו." וליתר השאלות, השיב כדלקמן: "ב.ג.ד. האם ישנו קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע... לבין המחלה... פגיעה זעירה.. תורת המיקרוטראומה.. או תהליך תחלואתי ממושך או טבעי? לא הצלחתי כאמור לבסס מציאותה של מחלה או ליקוי אצל התובע, אך אנסה לדון דיון תאורתי המניח שאכן מתקיימת תסמונת תעלת שרש כף יד אצל התובע בשתי ידיו. אם נדון באופן תאורטי על תנאי עבודתו של התובע והסיכוי לגרימת תסמונת CTS הרי ניתן לבסס קשר כזה במנגנון של מיקרוטראומה ליד שמאל הלוחצת את האבן מול אופן הליטוש. (אנרגיה נמוכה עד בינונית בתדירות בינונית גבוהה). ביד ימין לא ניתן לבסס קשר כזה כיוון שכאן הפעלת היד היא סטאטית. כיפוף הגב או הצוואר והשענות על המרפקים אינה רלבנטיים לסתמונת זו. 19 שנים של עבודה במנגנון הגורם לתסמונת שרש כף יד היו אמורות לגרום לסבל, תלונות ממצאים והתייחסות ברישום הרפואי עוד בתקופת עבודתו של התובע כמלטש יהלומים - טרם שנת 98. העובדה שהנושא עלה רק בשנת 2006 (כ- 8 שנים מסיום עבודתו) גם היא איננה תומכת בקשר בין בתנאי עבודתו לתסמונת. אך יכולה להתאים למצב של החמרת מצב. ו. החמרה של מצבו בידיו? אם נניח שהתסמונת קיימת היא יכולה הייתה להיגרם מסיבות טבעיות, שהוחמרו ביד שמאל לפחות, ע"י תנאי עבודתו של התובע. ז. מסמך של ד"ר שטרן? אינו מצוי מולי לצערי. לסיכום - במגבלות המסמכים שהונחו לפני, ובהנחה של התנהגות קלינית סבירה של המחלה, החולה והרופא, לא ניתן לבסס את קיומה של תסמונת תעלת שרש כף יד אצל התובע. היה והתובע סובל מתסמונת זו וניתן לבסס זאת ע"י מסמכים שאינם לפני (מסמכו של ד"ר שטרן למשל), הרי ניתן להניח קיום של החמרת מצב טבעי עקב תנאי העבודה וזאת ביד שמאל בלבד." 3. בהתאם לבקשת הנתבע ולאחר שנתקבלה עמדת התובע, נתבקש המומחה (החלטה מ- 27.2.13) להשיב על שאלות ההבהרה הבאות: "1. האם נכון כי תסמונת C.T.S אצל התובע חמורה יותר מימין מאשר בשמאל? בהנחה כי התשובה חיובית, האם לאור קביעתך בחוות הדעת מיום 24.11.12 כי לא קיים קשר סיבתי בין הליקוי בימין לבין העבודה יהיה נכון לומר כי העובדה שהליקוי בימין חמור יותר מצביעה כי גם הליקוי בשמאל הנו תחלואה טבעית גרידא? 2. האם במהלך התקופה משנת 1998 מועד הפסקת עבודת התובע כלוטש ועד למועד בו הפגימה אובחנה בבדיקת E.M.G, שנת 2006, הייתה יכולה להיגרם החמרה בפגימה כתוצאה מעבודתו כלוטש וזאת בהתחשב בעובדה שכאמור חדל מעבודה בשנת 1998? 3. בשתי חוות דעתך ציינת כי בדיקת E.M.G משנת 2006 לא נמצאה בחומר שבפניך. מצ"ב תוצאות בדיקה זאת. האם ערך 3.16 ביד שמאל בבדיקה מ- 3.12.06 משמעותו אבחנה של C.T.S לעניות דעתך? אם התשובה חיובית, האם ממצא של ערך זה לאור העובדה כי התגלה כעבור 8 שנים ממועד הפסקת העבודה אין בו ללמד כי בשנת 1998 לא סבל התובע כלל מהליקוי ביד שמאל? אנא הסבר. האם משמעות הממצאים הנה כי הליקוי בשמאל אינו קשור לעבודת התובע אף לא בדרך של החמרה?" המומחה השיב (13.3.13) כדלקמן: "1. דיון על השוואת חומרת תסמונת ה- CTS בשתי ידיו של התובע. אינני יודע באיזו משתי ידיו התסמונת חמורה יותר. ניתן לאמוד את הדבר בעיקר לפי חומרת התלונות, מסמכו של ד"ר שטרן, שהוא היחידי העוסק בנושא, מציין הבדל כזה ללא פירוט על מה הוא מבוסס. בדיקת ה- EMG בדיקה הנותנת מדדים מספריים, והיא לכאורה מדויקת, אך בדיקה זו תלוית מכשיר ותלוית בודק במידה רבה ולא ניתן להעריך בעזרתה באופן חותך היכן הנזק חמור יותר. כיוון שכך, לא ניתן להסיק מסקנה מהלוגיקה המובעת בשאלה זו. כתבתי במסמכי הקודם כי ניתן להניח שקיימת החמרת מצב טבעי ביד שמאל. ואפשרות זו עדיין עומדת גם אם המצב בימין חמור יותר לפי הערכה כלשהי. 2. דיון על זמני החמרת המצב. ברור שלאחר הפסקת עבודתו של התובע לא חל יותר תהליך של החמרת מצב עקב מנגנון המיקרוטראומה. אם התקיים מנגנון כזה הוא חל רק בתקופת עבודתו כלוטש. גם אם לא בא אז לידי ביטוי קליני. 3. דיון על בדיקת EMG לאחר שעיינתי בבדיקת ה EMG. ניתן לראות כי אכן ישנו בשנת 2006 נזק לשני עצבי המדיאנוס, יותר מימין. ערך של "3.16 ביד שמאל" עליו נשאלתי בשאלת ההבהרה, לא קיים כלל ברישומי תוצאת הבדיקה. מצויינים שם ערכים אחרים ושונים. כפי שציינתי בשאלה 1. ערכם של הבדיקה הוא כבדיקת עזר להערכה הרפואית הקלינית. אוסיף כי ערכה מתאים לזמן שבוצעה. ולא ניתן לאשר או לשלול בעזרתה מצב שהתקיים שנים קודם לכן, כפי שנשאלתי בשאלת ההבהרה." לבקשת המומחה הועברה בדיקת EMG שביצע התובע ב- 2006 והוא מתייחס אליה. בתשובתו (21.5.13) חוזר המומחה הנוסף על תשובות 1,2 לעיל וביחס לשאלה 3 הוא משיב: "3. דיון על בדיקת EMG. לצערי הרב, ולאחר מעבר על כל עמוד מעמודי החומר שנשלח אלי, לא מצאתי את תשובת ה EMG האמורה הייתה להיות מצורפת. אשמח לדון עליה אם תשלח אלי. כפי שציינתי בשאלה 1. ערכה של הבדיקה כבדיקת עזר להערכה הרפואית הקלינית. אוסיף כי ערכה מתאים לזמן שבוצעה. ולא ניתן לאשר או לשלול בעזרתה מצב שהתקיים שנים קודם לכן." 4. בסיכומיו טוען התובע כי טעה המומחה כשהניח עובדתית כי יד ימין סטטית, כי ביה"ד לא התיר הצגת שאלות הבהרה בהקשר זה וכי קבע כי "קיימת אפשרות" או "ניתן להניח" שהתובע נפגע בעבודתו ביד שמאל כהחמרה (תוך שהפנה לעב"ל 106/07 גלס נ' המל"ל), אפשרות שחזר עליה גם לאחר שאלות הבהרה של הנתבע. באשר ליד ימין - המומחה חזר פעם אחר פעם על טעות בעובדה, ומשד"ר שטרן קבע כי הפגיעה בידיו היא על רקע עסוקו - יש לקבוע כי הפגיעה בעבודה היא ב- 2 הידיים. התובע מפנה להנחיות הנשיא לפיהן על ביה"ד למנות מומחה אחר (עב"ל 38398/02/11 אזולאי נ' המל"ל) ומשלא מונה - יש להכיר בפגיעה ב- 2 ידיו כפ"ע. לענין מחלת מקצוע - יש לקבל קביעת ד"ר שטרן שקבע שמדובר במחלת מקצוע (סעיף 26 לרשימה). הנתבע בסיכומיו טען כי המומחה שלל קשר סיבתי ביד ימין וליד שמאל המומחה השתמש בביטוי "אפשרות" החמרה, "יכולה להתאים להחמרה", "ניתן להניח" החמרה, בחווה"ד ובתשובותיו. כך גם בתשובתו מ- 15.5.13 כי "ניתן להניח", "אפשרות", "אם התקיים מנגנון כזה..." נקבע בפסיקה כי אמירות כאמור אינן מבססות קשר סיבתי (עב"ל 738/08 המל"ל נ' אלטיט; עב"ל 11988/08/11 המל"ל נ' ניר מוניס). בענייננו לא קבע המומחה שהאפשרות התקיימה, אלא השיב כהערה ואף לא ברור מהי הסבירות שהתקיימה מול הסבירות שלא התקיימה. כפי שציין המומחה, אין לדעת אם ה"נזק" שאובחן ב- 2006 היה קיים ב- 1992, או שהיה מועט ב- 98, או כלל לא היה קיים, שהרי אז - אין בפנינו החמרה ומשקבע המומחה כי כל ה"נזק" שנגרם בין 1998-2006 אינו קשור למיקרוטראומה בגין תנאי העבודה. כך הזכיר הנתבע כי עסקינן במומחה נוסף ובהתאם, יש להתייחס לראיה שבחוו"ד המומחה הראשון, ששלל קש"ס. ובאשר לטענה בדבר התעלמות מעובדה - המומחה התייחס לעובדות המוסכמות, לא חרג מהן, כולל להשענות המרפקים, גם ביד ימין (חוו"ד 28.7.12 בעמ. 4), ומשטענה בהקשר זה נדחתה וביה"ד אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו. בענין גלס נקבע כי יש לקרוא חווה"ד בכללותה ובענייננו, ברי כי בחווה"ד מ- 7.12 הועלתה אפשרות בלבד, וכך גם בחווה"ד מ- 5.13, עת התייחס להשערה בדבר החמרה, כשאין לשכוח כי אין כל אינדיקציה למצבו בתקופת העבודה, משרישום ראשון לפגיעה היה 8 שנים לאחר הפסקת העבודה. משמע, ההחמרה היא השערה על בסיס השערה אחרת כי בתקופת העבודה סבל מפגימה, שהוחמרה עקב העבודה. כך הפנה הנתבע שוב לפסה"ד שלעיל ולפס"ד בענין מלניק (39612/11/12) בו נקבע כי הנטל על התובע להוכיח קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% - מה שאין בענייננו. נכון שבחווה"ד הראשונה לא התייחס לשאלה לענין מחלת מקצוע אך בבקשתו לא ביקש התובע כך ולוּ ביקש לא היה הנתבע מתנגד. כך, אין לקבל טענת התובע כי יש איפוא לקבל קביעת ד"ר שטרן כי עסקינן במחלת מקצוע, משזהו אישור מטעם ומשלא פרט ד"ר שטרן הפריט הרלוונטי או את קביעתו, ולכל היותר יש להעביר למומחה השאלה פעם נוספת. לסיכום עתר הנתבע לדחות התביעה, משעפ"י חוות דעת המומחה שהוא "האורים ותומים" - לא הוכח קשר סיבתי בין העבודה לפגימה, גם לא של החמרה. 5. ולהכרעתנו - א. אין חולק כי בעניינו של התובע מונה מומחה נוסף, עפ"י עובדות מוסכמות. ממילא, אין מקום לעובדות כאלה או אחרות או לפרשנות איזה מהעובדות, עתה. כך אין לשכוח כי משעסקינן במומחה נוסף - 2 חווה"ד הן ראיות בפנינו. כך ראוי להזכיר כי אין בפנינו איזשהי אינדיקציה קלינית או עובדתית לקיומה של פגימה בידיו של התובע לפני שנת 2006, קרי: 8 שנים לאחר שהתובע סיים עבודתו (כאמור בעובדה מוסכמת ב'). כך, בדיקת EMG בוצעה ב- 2006 ובה בוטא נזק דו צדדי למדיאנוסים, יותר מימין. ב. כך, רק ב- 3.07 מציין ד"ר שטרן כי התובע נבדק על ידו בגין תחושת תרדמת ב-2 הידיים "מוחמר במאמץ" וכי עבד שנים רבות בלטוש יהלומים ו"סבל כבר אז מהפרעות בשתי הידיים יותר מימין שהחמירו הדרגתית לאחרונה" ובהמשך קבע כי מדובר ב- CTS "על רקע עיסוקו כמחלת מקצוע". בהקשר זה איננו מקבלים טענת התובע כי יש לקבל קביעתו של ד"ר שטרן, ונסביר טעמינו - ראשית, ראוי לציין כי אין עסקינן בחוו"ד כמשמעה בדין וממילא, דבריו ניתנו כרופא מטפל (פרטית) בתובע ורק ב- 2007, 9 שנים לאחר סיום עבודתו של התובע. אלא שלא על בסיס זה קבענו כאמור. שנית, והעיקר (והדברים עולים לטעמנו ברורות מתשובת המומחה הנוסף ממאי 2013, ברקע העובדתי) - ד"ר שטרן קובע כמודגש לעיל (יש להניח בהסתמך על טענות התובע בפניו) כי "סבל כבר אז" מהפרעות ב- 2 ידיו - מה שנשלל כאמור עובדתית וקלינית ובהעדר איזשהי אסמכתא אובייקטיבית לטענה זו! בהקשר זה ראוי להזכיר כי 2 המומחים סקרו את כל התיק הרפואי ולא מצאו בו אינדיקציה כלשהי לפגימה ואף לא לתלונה בהתייחס לכפות הידיים ומנגד, עובדתית, התובע טען בהודעתו לחוקר המל"ל מ- 13.6.07 כי לפני כ- 10 שנים התחיל להרגיש התכווצויות בידיים וכשמצבו החמיר התלונן אצל הרופא (לא ציין מתי ומי) על כאבים בידיים, וזה "לא מצא שום ממצא". משמע, אף לשיטתו, עסקינן, לכל המוקדם בתלונה שלאחר הפסקת עבודתו, כזכור, ב- 3.97! מִִשנה תוקף יש לדברים בהסתמך על סקירת התיק הרפואי בו מצויות תלונות רבות ושונות של התובע, תלונות רבות מאד בתחום האורטופדי - אך אין תלונה בהקשר לכפות ידיו, לא ממצא ולא טיפול. [בהקשר זה ולמעלה מן הצורך "נשיב" לתהיית המומחה הנוסף בחווה"ד מ- 7.12, עמ. אחרון - התובע טען כי במסגרת תביעתו בנ"כ הופנה לבדיקת EMG!]. הנה כי כן - ולו מאישורו של ד"ר שטרן עצמו, ברור כי אין לקבל קביעתו בדבר קשר סיבתי בין העבודה למחלת התובע. לא זו אף זו - ד"ר שטרן מציין כי ההפרעות בידיים "החמירו הדרגתית לאחרונה" - מה שמלמד אף הוא כי בפועל, לאחר סיום עבודתו, החמירה הפגימה, ועוד לאחרונה (ממרץ 2007). משכך, וכפי שהסביר המומחה הנוסף - ברי כי אין קשר סיבתי בין העבודה לפגימה משהחמרה שנים לאחר סיום העבודה - אינה קשורה לעבודה. ג. לאחר שעיינו בכל חווה"ד של 2 המומחים, במכלול הדברים והנסיבות שפורטו - ברי כי לא הוכח קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% (כהלכה הנוהגת) בין עבודתו של התובע לפגימה. ויובהר, משקבע המומחה כי התובע סובל מ- CTS בשתי ידיו, לפחות מ- 2006, ציין כי ניתן לבסס קשר כזה בין עבודתו ליד שמאל, קשר של החמרה, בשל העובדה שהענין עלה רק כ- 8 שנים לאחר סיום עבודתו יכולה להתאים להחמרת מצבו הטבעי, ולסיכום "ניתן להניח" קיום החמרת מצב טבעי עקב תנאי העבודה, ביד שמאל בלבד. ד. מששלל המומחה הנוסף (כמו המומחה הראשון) כל קשר סיבתי בין עבודת התובע לפגימה ביד ימין - אין לנו אלא לדחות התביעה ביחס ליד ימין. באשר ליד שמאל - נכון טען הנתבע כי המומחה הנוסף אינו קובע קשר סיבתי בין העבודה לפגימה. המומחה מציין כי בעבודת התובע, כתאורה בעובדות, היתה אמורה לגרום סבל במהלך העבודה, עד 1998. הפגימה ב- 2006-7 יכולה להתאים למצב של החמרת מצב. קרי: המומחה מציין כי עסקינן במצב אפשרי, התכנות של קשר סיבתי, של החמרת מצבו הטבעי כתוצאה מהעבודה. התכנות זו שלא "כומתה" אמנם, אך ברי מההתנסחות שאינה עולה כדי קשר סיבתי המוכיח הפ"ע. ודאי כך לאור קביעת המומחה כי ניתן להניח שחלה החמרה לאחר הפסקת העבודה... ומשאין בפנינו ולו תימוכין כלשהו לפגימה, לנזק במהלך העבודה - אחת היא דינה של התביעה. אלא שאין המומחה קובע בסבירות של 50% כי העבודה החמירה את מצבו של התובע ומשכך, צודק הנתבע בטענתו כי דין התביעה להדחות. ה. מחלת מקצוע נכון אמנם כי המומחה לא השיב על שאלה ה' בהחלטת המינוי. נכון גם שחרף השלבים השונים לא ביקש מי מהצדדים להציג למומחה השאלה האמורה. ולעצם הענין - משנקבע כי אין קשר סיבתי בין העבודה לפגימה בידיים, שנוצרה 8 שנים לאחר שהפסיק עבודתו, ומשקבע הִתכנות בלבד לקשר סיבתי של החמרה ביד שמאל והעדר קשר סיבתי ביד ימין - אין מקום עתה להעברת השאלה למומחה הנוסף. ו. לאור כל האמור - משלא הוכח לפנינו קשר סיבתי בין העבודה לפגימה - נדחית התביעה ללא צו להוצאות. ידייםיהלומיםהכרה בתאונת עבודה