תביעה להכרה בכאבים בברכיים כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה

תביעה להכרה בכאבים בברכיו, כפגיעה בעבודה על דרך המיקרו טראומה: (נת/1). במכתבו מיום 25.2.09 דחה הנתבע את התביעה, מן הטעם שלא אירעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק), הואיל ולא הוכח קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה, אשר הביאו לכאבי הברכיים הנטענים על ידי התובע. כנגד כך הוגשה התביעה שבפנינו. בכתב תביעתו ייחס התובע את כאביו בברכיו לתנאי עבודתו כנהג אוטובוס בחברת "אגד" משנת 1987, כאשר עבודה זו חייבה לטענתו ישיבה ממושכת ורצופה תוך כיפוף כמעט קבוע לשתי הברכיים, ובמיוחד לברך ימין המופעלת בעת הלחיצה על דוושת האוטובוס. עבודה יומיומית זו במהלך שנות עבודתו, היא שגרמה לטענת התובע למחלה ממנה הוא סובל בברכיו. לכתב תביעתו צירף התובע חוות דעת מומחה בתחום האורטופדיה מטעמו המכירה בקשר הסיבתי בין מחלת התובע בברכיו לתנאי עבודתו כנהג אוטובוס. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו (ת/1) ובדיון מיום 30.6.11 הודיע ב"כ הנתבע כי הוא מוותר על חקירתו הנגדית של התובע על תצהירו; יחד עם זאת, השיב התובע למספר שאלות של בית הדין. הצדדים סיכמו את טענותיהם בפנינו. לאחר בחינת טענות הצדדים, קבענו בהחלטתנו מיום 9.1.12 כי אין מקום לדחיית התביעה בטרם מינויו של מומחה-יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין הפגימה הנטענת בברכיו של התובע לבין תנאי עבודתו כנהג אוטובוס. למרבה הצער, לאחר שמיעת דיון ההוכחות ובטרם ניתן פסק דין, נפטר נציג ציבור העובדים אשר שמע התיק, מר אריה גיל ז"ל. הצדדים נתנו הסכמתם להחלפת נציג ציבור העובדים, והמשך הדיון מהמקום בו נפסק ובהתאם ניתנה החלטה (27.6.2013) ומר אריה גור החליף את נציג הציבור אשר נפטר. אלו הן עובדות המקרה, כפי שנקבעו בהחלטה מיום 2.9.12: התובע יליד 1957, עבד כנהג שכיר באגד משנת 1987 ועד לשנת 2008. משנת 2008 ועד היום ממשיך התובע לעבוד באגד בקופת הנהגים. בין השנים 1987 עד 2004, התובע נהג בקווים העירוניים של אגד באזור הכרמל בחיפה, וזאת משך 6-7 ימים בשבוע, 10 עד 12 שעות ביום (כולל הפסקות). בשנת 2004 החלו להופיע כאבים בברכיו של התובע, בעיקר בברכו הימנית. לטענת התובע הכאב היה מחמיר תוך כדי נהיגה; אי לכך, משנה זו ועד לשנת 2008 עבר התובע 5 ימים בשבוע, 6-7 שעות ביום בלבד. כעולה מהחומר הרפואי שצורף, התובע נותח בברכו הימנית, ובדיקת ארתרוסקופיה מיום 16.7.08 הדגימה לטענתו שחיקה של סחוס הפיקה, הכל כעולה מהחומר הרפואי. התובע מייחס את הפגיעה בברכיו לישיבתו הממושכת תוך כדי הנהיגה, ולמאמץ המתמשך בעת הלחיצות החוזרות והנשנות, מאות במספר, על דוושות הגז והברקס של האוטובוס לאורך יום העבודה, וזאת עם החלק הקדמי של כף רגל ימין. לדברי התובע, הלחץ שהופעל על הפיקה בזמן הלחיצה החוזרת והנשנית על דוושת האוטובוס לאורך יום העבודה, בזמן שהברך היתה במצב של כיפוף הוא הרבה יותר גבוה מלחץ על דוושת רכב רגיל, לא כבד, בנהיגה של כשעה ביום בלבד. מינוי מומחה וחוות דעתו ביום 2.9.12 מונה פרופ' גרשון וולפין כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן - המומחה) וחוות דעתו ניתנה ביום 27.11.12 (להלן - חוות הדעת). בחוות דעתו קבע המומחה, כי התובע סובל משינויים ניווניים התפתחותיים בשתי ברכיו לרבות במפרקי הפיקות והכתפיים, כאשר בתיקו הרפואי של התובע קיימים רישומים על כאבי ברכיים ושינויים בכתפיים עוד טרם תחילת עבודת התובע כנהג באגד. המומחה לא מצא כל קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין המחלה הניוונית ממנה הוא סובל בברכיו, ואשר התפתחותה הינה קונסטיטוציונלית, וקבע כי מדובר בתוצאה של תהליך תחלואתי רגיל. התובע ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, אשר הנתבע התנגד לכולן, בטענה שהן נענו על ידי המומחה בחוות דעתו או מחמת היותן לא רלבנטיות או ספקולטיביות ומשאין בהן להבהיר את חוות הדעת. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, הותרו בהחלטה מיום 2.1.13 חלק משאלות ההבהרה המבוקשות, בשינויי נוסח. להלן תפורטנה השאלות והתשובות להן (17.2.13): קבעת בחוות דעתך כי אינך מוצא קשר בין התפתחות המחלה בברכיו של התובע לבין תנאי עבודתו. אנא הסבר האם תנאי עבודתו של התובע החמירו את מחלתו האמורה של התובע. אנא הסבר תשובתך. תשובה: לדעתי אין שום קשר מסוג "גרימה" או "החמרה" בין התפתחות כאבי הברכיים אצל התובע ובין תנאי עבודתו כנהג אוטובוס, ומדובר פה בתהליך תחלואתי רגיל עם רישומים על כאבי ברכיים עוד טרם עבודתו ב"אגד". ככל שהינך משיב בחיוב לשאלה הקודמת - הינך מתבקש להבהיר מהי מידת ההחמרה שאתה מייחס לתנאי העבודה על המחלה בברכיו של התובע. תשובה: כאמור, לדעתי אין החמרה במצבו עקב תנאי עבודתו. על יסוד האמור בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, ניתן ביום 20.2.13 צו לסיכומי הצדדים. משלא הוגשו סיכומי התובע במועד, ונוכח האמור בחוות דעת המומחה, נדחתה התביעה בפסק דין מיום 10.4.13. ביום 21.4.13 הגיש התובע בקשה לביטול פסק הדין. חרף מחדלו של התובע ועל מנת ליתן לתובע את יומו בבית הדין, נעתרנו באותו היום, 21.4.13 לבקשה והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. בסיכומיו, טען התובע כי יש להכיר בפגימה בברכיו כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק, וזאת על יסוד האמור בחוות דעתו של פרופ' מנדס, המומחה מטעם התובע, אשר בדק את התובע ועיין במסמכיו הרפואיים והגיע למסקנה המכירה בקשר הסיבתי בין מחלת התובע בברכיו לתנאי עבודתו כנהג אוטובוס. לדעת התובע, תנאי עבודתו כנהג אוטובוס משך 22 שנים למשך שעות ארוכות, תוך הפעלת לחץ ומאמץ באזור הברכיים, ללא עבר רפואי ו/או תלונות בעניין, אך מחזקת את טענת התובע בדבר הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לפגיעה בברכיו. התובע הוסיף וטען, כי ניסיון המומחה מטעם בית הדין לשייך את הפגיעה בברכיו של התובע לעברו הרפואי אינו במקומו, זאת משהפנה המומחה בחוות דעתו לתלונות של התובע על כאבים בברכיו, במהלך תקופת עבודתו כנהג ולא עובר לכך. מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי דין התביעה להידחות, הן בהיעדר הוכחת תשתית עובדתית מתאימה לפגיעה לפי תורת המיקרוטראומה והן על יסוד האמור בחוות דעתו המפורשת של המומחה, השוללת כל קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובע לבין הפגיעה בברכיו. דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ובחנו את חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה, הגענו לידי מסקנה כי דין התביעה להידחות, וזאת מהנימוקים שלהלן. בחוות הדעת, נתן המומחה דעתו לעובדות המקרה ולחומר הרפואי שהועבר לעיונו וקבע כי התובע סובל משינויים ניווניים התפתחותיים בשתי ברכיו, אשר קיימים לגביהם תלונות במסמכיו הרפואיים של התובע עוד טרם תחילת עבודתו כנהג. עוד קבע המומחה באופן חד משמעי כי אינו מוצא כל קשר בין שינויים אלו לבין תנאי עבודת התובע. בעמוד 2 לחוות דעתו, סקר המומחה את התלונות מעברו הרפואי של התובע, ועיון בהן מלמד כי המומחה הפנה לרישומים על כאבים בברך שמאל לאחר חבלה בשרות במילואים ב- 18.12.77, על כאבים בברך ימין ב- 13.9.79, על כאבים בשתי הברכיים וקושי לעמוד על הרגליים ב- 14.10.79, על כאבים חזקים בשתי הברכיים ב- 4.3.80, כל זאת כאשר התובע החל לעבוד כנהג שכיר באגד בשנת 1987; לפיכך, אין בסיס לטענת התובע בסיכומיו, כי המומחה הפנה בחוות דעתו לתלונות של התובע על כאבים בברכיו במהלך תקופת העבודה ולא עובר לתחילתה. בחוות דעתו המשלימה, שב המומחה באופן מפורש וברור על קביעתו בדבר היעדר כל קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובע לבין הפגיעה בשתי ברכיו, לא על דרך "הגרימה" ואף לא על דרך ההחמרה וכי מדובר בתהליך תחלואתי רגיל ללא קשר לתנאי העבודה. משחוות דעתו של המומחה אשר מונה מטעם בית הדין הינה ברורה ועניינית, אנו מוצאים לנכון להעדיפה על פני חוות דעת שקיבל התובע ממומחה מטעמו, וזאת נוכח העובדה שלמומחה מטעם בית הדין אנו מייחסים אובייקטיביות רבה יותר בבחינת נסיבות העניין. מעבר לכך, עיון בחוות דעתו של פרופ' מנדס, מטעם התובע, מעלה כי פרופ' מנדס אינו מתייחס כלל לרשומות רפואיות שקדמו למועד תחילת עבודתו של התובע בעבודתו הנדונה וספק אם אלו כלל עמדו בפניו, שכן הדבר אינו מצויין בחוות הדעת. פרופ' מנדס קובע כי התובע סובל מכאבים בברכו הימנית מאז שנת 2004 בלבד וכאמור לעיל - המומחה מטעם בית הדין הפנה לרישומים ישנים יותר המעידים על תלונות בדבר כאבים בברכיו של התובע. לבסוף, פרופ' מנדס קובע כי תנאי עבודתו של התובע החמירו את הליקוי בברכיו, אך אינו קובע שהתרומה של תנאי עבודתו אינה פחותה בהרבה משאר הסיכונים אשר קיננו בו. סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, ומשלא מצאנו כל הצדקה לסטות מקביעותיו הסבירות, המפורשות, הבהירות והמנומקות של המומחה בחוות דעתו, דין תביעת התובע להכיר בפגיעה הנטענת בברכיו כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, להידחות. כמקובל ובנסיבות העניין, אין צו להוצאות. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.מיקרוטראומההכרה בתאונת עבודהברכיים