דמי הבראה לפי צו ההרחבה בענף השמירה

תביעה לתשלום פדיון חופשה שנתית, שכר עבודה, דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורין, דמי הבראה, הפרשות לקרן פנסיה, תוספת ותק, פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה והפרת חובה חקוקה. 2. העובדות הרלוונטיות בתיק זה א. התובע הועסק כשומר בתקופות העסקה שונות אצל הנתבעת 1 והנתבעת 2. ב. תקופת עבודתו אצל הנתבעת 1 - מחודש 9/04 ועד 5/05. תקופת עבודה שניה אצל הנתבעת 1 - מחודש 9/05 ועד 1/07. תקופת עבודה שלישית אצל הנתבעת 1 - מחודש 4/07 ועד לחודש 5/08. ג. תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת 2 - מיום 15/6/08 ועד 30/4/09. 3. ראיות ועדים - התובע העיד בפנינו ומטעם הנתבעת 1 - אבי ערד סמנכ"ל עמישב, מטעם הנתבעת 2 - מר ישראל גוטלון, מנהל שירות בסניף פ"ת ומר נח יצחק, מנהל איזור רמלה לוד. 4. התקופה הרלוונטית לכתב התביעה - ביום 27/12/10 התקיים דיון קדם משפט בפני כבוד השופטת הדס יהלום. בדיון נאמר על ידי ב"כ התובע, כי התביעה כנגד הנתבעת 1 מתייחסת לתקופה שמחודש 4/07 ואילך. הווה אומר, כל טענות התובע לגבי התקופה הקודמת נזנחו על ידי התובע. 5. חלות צו ההרחבה בענף השמירה אין חולק, כי על הצדדים חל צו ההרחבה בענף השמירה ובהתאם לתקופה הרלוונטית לכתב התביעה - צו ההרחבה מיום 31.12.73 (להלן - "צו ההרחבה"). 6. נסיבות סיום יחסי העסקה בפרק זה נדון גם בתקופות הקודמות לחודש 4/07 וזאת לאור הסתירות המהותיות שהתגלו בגרסתו של התובע באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים. מהראיות שהובאו בפנינו עלו הדברים הבאים - התובע התחיל עבודתו בחברת עמישב, הנתבעת 1, בחודש 9/04. אין חולק, כי התובע סיים את תקופת עבודתו הראשונה בחברת עמישב בחודש 5/05 וחזר לעבודתו בחודש 9/05. הווה אומר, תוך הפסקה של 4 חודשים. התובע טען בכתב התביעה, כי בתקופה זו היה זמין לעבודתו אולם הנתבעת 1 לא שיבצה אותו לעבודה ועל כן, אין נתק העסקה בתקופה זו. טענה זו של התובע נסתרה על ידי הנתבעת 1 אשר הציגה בפנינו מכתב התפטרות שנכתב ביום 10/5/05 על ידי התובע (נספח א') מהמכתב עולה, כי התובע התפטר מעבודתו מיוזמתו, עקב מעבר מגורים, החל מיום 26/5/05. התובע נחקר על כך ועדותו איששה את גרסת הנתבעת. לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי לגרסת התובע אין כל בסיס ובכפוף לכך, אין רצף העסקה בין תקופת עבודתו הראשונה בנתבעת 1 לתקופת עבודתו השניה. 7. תקופת עבודתו השניה של התובע החלה בחודש 9/05 והסתיימה ביום 8/1/07 התובע טען, גם לגבי תקופה זו, כי היה זמין לעבודה אולם לא הוצב לעבודה על ידי הנתבעת 1. גרסתו זו אף היא התבררה כלא נכונה. הנתבעת הציגה בפנינו מכתב דיווח על הפסקת עבודה מיום 8/1/07 ממנו עולה, כי התובע התפטר מעבודתו מיוזמתו, משום ששעות העבודה לא מתאימות לו והוא מעדיף לעבוד בעבודה אחרת, (נספח ב' לכתב ההגנה). התובע נחקר על כך ועדותו הייתה מתחמקת ומגמתית. 8. תקופת עבודתו השלישית של התובע החלה בחודש 4/07 והסתיימה בחודש 5/08. בחודש 6/08 החל התובע לעבוד בחברת השמירה. התובע טען, כי בחודש יוני 2008 הנתבעת 1 סיימה את מתן שירותי השמירה בחברת אסם ובמקומה זכתה במכרז הנתבעת 2. לטענתו, היות והמשיך לעבוד באותו אתר עבודה, הרי שהוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורין. טענה זו של התובע נדחית. התובע סיים העסקתו בחודש 5/08 עוד לפני שהנתבעת 1 סיימה התקשרותה עם חברת אסם. יובהר, כי גרסתו של התובע בעניין זה הייתה מתחמקת ומגמתית. התובע לא פרט בכתב התביעה מאום לגבי העברתו לכאורה מהנתבעת 1 לנתבעת 2 ומכתב התביעה עלה לכאורה, כי התובע עבד ברציפות באותו מקום עבודה. עם זאת, בעדותו בפנינו העלה התובע גרסה חדשה לפיה, שהה בבית מפאת מחלה עד שהחל לעבוד בחברת השמירה, עדותו בעניין זה לא הייתה ברורה ואף לא ניתן היה להבין על איזה מתקופות העסקה התובע העיד, "ש. כמה זמן אתה אומר שעברת מאז שסיימת בנתבעת1 ועברת לנתבעת 2? ת. לא יכול להגיד לך . לא זוכר. ישבתי בבית מספיק זמן. ש. למה היית צריך לשבת בבית, הרי יכולת להתחיל לעבוד בחברת השמירה ? ת. אם היו מסדרים לי במקום הייתי עובד. בקורס נתפס לי שריר ואמרו לי לחכות בבית. זה היה שחברת השמירה אמרה לי לחכות בבית. ש. היית צריך לחכות שבועיים בגלל מתיחה בשריר ? ת. כן, אבל אחרי זה אני צריך עבודה. אחרי שבועיים לא סידרו לי עבודה. ש. אמרת לפני כן שעברו שבועיים בין הזמן שעבדת בנתבעת 1 ובין הזמן שעבדת בנתבעת 2. אני אומר לך שתהליך של קליטה בחב' שמירה , כל נושא קורסים, החתמה על ציוד זה מינימום שבועיים? ת. אצלי זה לא היה ככה, לא הייתי צריך לעשות קורסים", (עמ' . עדותו של התובע הייתה בלתי מהימנה, מתחמקת וסתרה את האמור בכתב תביעתו. לא זו אף זו, הנתבעת 1 צרפה לתצהירה מכתב התפטרות נוסף של התובע, (נספח ג') ללא תאריך ולגביו טענה, כי המכתב מתייחס לתקופת עבודתו השלישית של התובע. ראה עדותו של התובע בעניין מכתבי התפטרותו אשר גולו על ידי הנתבע ועומדים בסתירה מהותית לגרסתו בכתב התביעה, "ש. עד מתי עבדת בעמישב? ת. אני לא זוכר תאריך מדוייק. לפני שעבדתי בחברת השמירה עבדתי אצלם ש. היום אחרי שסיימת בחב' עמישב התחלת בחב' השמירה? ת. חיכיתי שבועיים בבית. ובסופו של דבר שאף אחד לא חזר ..... ש. כשהפסקת לעבוד בעמישב הגשת מכתב התפטרות ת. לא ש. מפנה לנספח ג' ת. זה פרטים שלי אבל לא אני עשיתי את זה. זה גם לא הכתב יד שלי. ש. אתה חתמת פה ת. כן ש. אז מי כתב את זה? ת. נגיד שאני כתבתי את זה. זה כתב ידי. ש. זה כתב של מישהו אחר? ת. כן. ש. מי כתב את זה? ת. אני לא יודע. לא זוכר. זה היה מישהו מהעבודה ש. מתי נתת את זה לעמישב ת. אם אני לא טועה זה בשנת 2003 או 2004. ש. בשנת 2003 התפטרת מעמישב ת. אני לא זוכר. ש. אולי בשנת 2005 ת. יכול להיות ש. מפנה לנספח א' לכתב ההגנה, זה המכתב התפטרות שלך מ- 05? ת. כן ש. והשני הוא מ-08 ת. לא. ב- 08 אף אחד לא ניגש אלי. זה היה לפני, בסביבות 2002 משהו כזה", (עמ' 10 לפרוט' ש' 13- עמ' 11 ש' 13). 9. לאור כל האמור לעיל התרשמנו, כי גרסתו של התובע באשר לנסיבות סיום העסקתו הייתה חסרת כל בסיס עובדתי. התובע העיד בפנינו באופן בלתי מהימן, מבולבל וסתור. על בסיס הראיות והעדויות שהובאו בפנינו אנו קובעים, כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורין עבור תקופות עבודתו בנתבעת 1. 10. תקופת עבודתו של התובע בנתבעת 2 מהראיות שהובאו בפנינו עלה, כי התובע פנה אל הנתבעת 2 בחודש פברואר 2009 וביקש לעבוד כשומר ביחידת הרכבות. הנתבעת הסכימה לכך. התובע התחיל קורס רכבות בחודש אפריל אולם לא עבר את הקורס בהצלחה. הנתבעת הציעה לתובע אתרים חלופיים והתובע סרב לכך, מסיבותיו הוא ובחר להתפטר מעבודתו. לעומת זאת, התובע טען, כי לכאורה מועד סיום יחסי העבודה עם הנתבעת 2 התרחש בפברואר 2009 (חודשיים קודם לכן). התובע לא הצליח להבהיר את פשר הדברים וראה עדותו בעניין, "ש. אתה זוכר שכשעבדת בחברת השמירה עשיתי קורס ברכבת או שהתחלת? ת. כן. ש. מתי עשית את הקורס? ת. אני לא זוכר. ש. יכול להיות בחודש אפריל 2009? ת. אני לא זוכר. ש. למה לא עבדת ברכבת מה קרה? ת. לא עברתי את הבוחן. ש. מי ביקש לעבור לרכבת? אתה ביקשת? ת. הייתה בקשה שלנו, מה שקרה לפני ההעברה לרכבת מכיוון שהם לא יכלו לספק את ההסעות שלנו, שינו את ההסעות רק מפ"ת ולא מלוד לעובדים שעובדים באוסם. היו הרבה עובדים, רמלה לוד וראשון הוציאו מהמתקן של אוסם, המטרה הייתה לעשות רק עובדים של פ"ת שתהיה להם הסעה אחת. ואז אמרו לנו שיסדרו מקום אחר ואמרו את הרכבת. ש. מתי היה כל הסיפור הזה? ת. לא יודע. ש. מפנה לסעיף 18 לכתב התביעה, אתה טוען שסיימת לעבוד בפברואר 2009, האם יכול להיות שהסיפור שאתה מתאר לנו היה בפברואר 2009? ת. אני לא זוכר. אני רק זוכר ששלחו אותי ולא עברתי את המבחן", (עמ' 13 לפרוט' ש' 8 -22). וכן, "ש. האם בפברואר זה תאריך הסיום שלך לעבודה בחברת השמירה ? ת. לא זוכר באיזה תאריך סיימתי. ש. בחקירה הקודמת הראתי לך תלוש שכר של חודש 3/09 ואישרת אותו, האם יכול להיות שיש לך בעיית זכרון או שיקרת לבית הדין? ת. אני לא משקר. ש. האם זה בעיית זכרון? ת. אני לא משקר, זה בעיית זכרון. ש. מפנה לתלוש של 4/09, גם זה לא זכרת שעבדת בחודש 4/09 , גם את זה לא זכרת , האם גם כאן זה בעיית זכרון , אם אתה לא משקר ? ת. אני לא יודע. ש. בכתב התביעה אמרת שלא קיבלת טופס הודעה לעובד , אני אומר לך שכן חתמת על טופס האם שיקרת או שזה בעיית זכרון ? ת. אני לא זוכר. ש. מפנה לחקירה שנחקרת לגבי נושא עבודה בנתבעת 1, נשאלת לגבי מכתבי התפטרות. נשאלת לגבי תאריכים שהתפטרת וענית שאתה לא זוכר ? ת. לא, אני לא זוכר, זה הרבה שנים. ש. נשאלת לגבי הקורס שעשית ברכבת, וענית שאתה לא זוכר מתי עשית את הקורס? ת. אני לא זוכר תאריכים", (עמ' 27 לפרוט' ש' 18-עמ' 28 ש' 3). הנתבעת 2 העידה, והדברים מקובלים עלינו, כי לאחר שהתובע נכשל בקורס נעלמו עקבותיו לתקופה קצרה ולאחר מכן הוא הועבר לסניף לוד לבקשתו לשם מציאת עבודה חלופית. לתובע הוצעו עבודות חלופיות אולם הוא סרב, (ראה עמ' 20 לפרוט' ש' 10-21). טענה זו של הנתבעת 2 הוכחה ואנו קובעים, כי התובע התפטר מעבודתו משיקוליו הוא ומיוזמתו לאחר שנכשל בקורס הרכבות. לא זו אף זו, היות וממילא התובע לא השלים שנת עבודה בנתבעת 2, אין לכך כל משמעות לצורך הכרעתנו בעניין תשלום פיצויי פיטורין לתובע. 11. לאור כל האמור לעיל תביעתו של התובע לפיצויי פיטורין נדחית. 12. במסגרת זו נדחית תביעתו של התובע להפרשי שכר עבודה היות ולכאורה היה זמין לעבודה ולא הוצב לעבודה על ידי הנתבעת 1. כפי שפורט לעיל, התובע התפטר מעבודתו ועל כן אין הוא זכאי להפרשי שכר עבודה. לא זו אף זו התברר, כי התובע המשיך לעבודה אצל הנתבעת 2 לאחר חודש פברואר 2009 ועל כן, תביעתו בעניין זה הנה משוללת כל יסוד, (ראה עדותו בעניין עמ' 13 לפרוט' ש' 2-7). תביעתו של התובע לדמי הודעה מוקדמת נדחית בנסיבות העניין. 13. שכר עבודתו של התובע התובע טען, כי יש להעמיד את שכר עבודתו על סך של 24 ₪ לשעה. מהראיות שעמדו בפנינו עלה, כי התובע השתכר שכר מינימום בנתבעת 1 ואף חתם על טופס הודעה לעובד בו פורט שכר עבודתו. גם בתלושי השכר אותם קיבל התובע מדי חודש שכר עבודתו הנקוב היה שכר מינימום. בעדותו של התובע הוא לא הכחיש את הדברים והעלה גרסה חדשה בעניין, על כן, אף טענתו זו הנה חסרת כל בסיס, "ש. נכון שכתוב שכר בסיס מינימום ת. כן. השכר הזה היה מדובר בעיריית מודיעין עילית עבדתי שם ומשם העבירו אותי לאתר הזה שם היינו מקבלים שכר מינימום כמו שהוא אמר, ברגע שעברנו לאתר אסם השכר השתנה. ש. מתי התחלת באסם ת. ב - 2008", (עמ' 9 לפרוט' ש' 23 - עמ' 10 ש' 4). לגבי הנתבעת 2 -יובהר, כי לא מצאנו פירוט לגבי שיעור שכרו הרגיל של התובע שכן בכל בתלושי השכר שהופקו לתובע נרשם - ש.נ. 125% - 24 ₪. אשר על כן, לגבי הנתבעת 2 אנו קובעים, כי התובע השתכר שכר בסך של 24 ₪ לשעה. לעניין היקף העסקה - הנתבעת 2 טענה, כי התובע הועסק בהיקף משרה של 80%. מעיון בתלושי השכר של התובע עולה, כי התובע אכן עבד בהיקף משרה משתנה ולא הגיע לכדי היקף משרה מלאה. על כן, בהעדר ראיה לסתור, טענת הנתבעת להיקף משרה מתקבלת. 14. תוספת ותק על פי צו ההרחבה שומר זכאי לתוספת ותק שנתית בשיעור 1.48 לירות ליום לכל שנת עבודה. בפסיקה אין אחידות לגבי דרך שערוכה של תוספת הוותק. התובע טען, כי יש לחשב את התוספת לפי הוראת שעה שהוציא על ידי החשב הכללי במשרד האוצר, לפיו עומדת תוספת הוותק המשוערכת מכוח צו ההרחבה הישן על סך של 29 אגורות. התובע תבע מהנתבעת 1 תוספת ותק בסך של 624 ₪. בהעדר תחשיב נגדי תביעה זו מתקבלת. לגבי הנתבעת 2 - היות והתובע השתכר שכר בסך של 24 ₪ לשעה, הרי שהתובע השתכר בשיעור הגבוה משכר מינימום. לאור האמור, מתקבלת בזאת טענת הנתבעת, כי תוספת הותק, ככל שהייתה מוכחת על ידי התובע, נבלעת בשכרו של התובע ועל כן אין הוא זכאי לה. 14. פדיון חופשה שנתית מהראיות שהובאו בפנינו התובע קיבל פדיון חופשה שנתית בתלוש שכר לחודש 6/05 בסך של 881 ₪. כמו כן קיבל התובע פדיון חופשה שנתית בסך של 2280 ₪ בחודש יולי 2007. לטענת התובע, החל מחודש יולי 2007 עד לחודש 5/08 זכאי הוא לפדיון חופשה בסך של 1750 ₪. היות וקבענו, כי אין רצף העסקה מתחילת העסקתו של התובע בנתבעת 1. התובע זכאי לתשלום דמי חופשה שיחושבו לפי שנת עבודה ראשונה. צו ההרחבה קובע זכאות לחופשה בת 12 ימי עבודה בשנת העבודה הראשונה, אותם יש לחשב לפי 8 שעות עבודה ביום. שכרו השעתי לפי תלושי השכר עמד על 20.24 ₪ לשעה (כולל תוספת ותק) ולכן שכרו היומי הינו 161.92 ₪. לפיכך התובע זכאי לפדיון חופשה כדלקמן, 10/12*12*161.92 = 1619 ₪. לגבי הנתבעת 2 - התובע תבע פדיון חופשה בסך של 2848 ₪. הנתבעת 2 לא הביאה כל ראיה לכך כי שולמו לתובע דמי חופשה ועל כן, בהעדר תחשבי נגדי, תביעת התובע מתקבלת. 15. דמי הבראה מהראיות שעמדו בפנינו עלה, כי התובע קיבל פדיון הבראה בחודש יולי 2007 על סך של 2166 ₪. התובע טען, כי הוא זכאי לתשלום דמי הבראה מחודש אוגוסט 2007 ואילך. היות וקבענו כי אין רצף העסקה בין תקופות עבודתו בנתבעת 1 הרי שהתובע זכאי לתשלום דמי הבראה לפי החישוב הבא - 5*10/12*313 = 1304 ₪. לגבי הנתבעת 2 - התובע לא השלים שנת עבודה מלאה ועל כן אין הוא זכאי לדמי הבראה. 16. הפרשות לפנסיה צו ההרחבה הישן קבע את החבות בביצוע הפרשות לפנסיה בשיעור 5% מהשכר היומי המלא". "שכר יומי מלא" מוגדר כ"שכר העבודה המשתלם לעובד בעד 8 שעות ביום עבודה רגיל, לרבות תוספת יוקר, משפחה, ותק, ולמעט תוספת שכר המשתלמת בעד עבודה בחגים ובשבתות ושעות נוספות". צו ההרחבה הישן קבע כי כל עובד בענף השמירה מתקבל לעבודה לתקופת ניסיון, וכי עובד שעבר את תקופת הניסיון - "ייחשב כקבוע ויחולו עליו כל תנאי העבודה, זכויות וחובות, הקבועים בהסכם זה החל מיום כניסתו לעבודה". בהתאם לצו ההרחבה בדבר הגדלת תשלומים לפנסיה מקיפה, הוגדלו תשלומי המעסיקים לפנסיה ברכיב התגמולים לשיעור של 6%. לאור האמור, התובע זכאי היה לפיכך כי תבוצענה בגינו הפרשות לפנסיה ברכיב תגמולים, בשיעור 6%, החל ממועד תחילת עבודתו. הנתבעת 1 - התובע טען, כי הוא זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 7272 ₪. הובע פרט את דרך חישוב הסכום. הנתבעת טענה, כי התובע זכאי לכל היותר לסך של 6190 ₪ אולם לא פרטה את דרך החישוב. לאור האמור לעיל, תביעתו של התובע מתקבלת. הנתבעת 2 - התובע טען, כי הוא זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 2236 ₪. בהעדר תחשיב נגדי, תביעה זו מתקבלת. 17. תביעתו של התובע לפיצוי בגין חוסר תום לב והפרת הסכם עבודה נדחית בהעדר בסיס עובדתי או משפטי. 18. חוק הודעה לעבודה (תנאי עבודה) תשס"ב - 2002. התובע טען, כי לא קיבל מהנתבעות הודעה לפי חוק הודעה לעובד ועל כן, יש לפצותו בסך של 1000 ₪. מהראיות שהובאו בפנינו עלה, כי ביום 14/9/05 חתם התובע על הודעה בדבר פירוט תנאי עבודה בה פורטו תנאי העסקתו של התובע. התובע התעלם ממסמך זה ולא הבהיר בטענותיו, כי מסמך זה העובר לידיו על ידי הנתבעת 1. התובע לא ידע להסביר בעדותו את הדברים ועדותו בעניין זה הייתה מתחמקת ומגמתית, "ש. אתה קיבלת הודעה על תנאי העבודה שלך כשהתחלת לעבוד? ת. בעמישב לא ש מפנה לנספח ד' לכתב ההגנה תגיד לי אם אתה רוצה לתקן את מה שאמרת כרגע ת. קיבלתי את זה וחתמתי",(ראה עמ' 9 לפרוט' ש' 17-20). כמו כן עלה, כי התובע חתם על טופס הודעה לעובד ביום 6/7/08 בו פורטו תנאי העסקתו על ידי הנתבעת 2. כאמור לעיל, התובע התעלם ממסמך זה בכתבי טענותיו. ראה עדותו בעניין, "ש. אני מציג לך טופס הודעה לעובד, זוהי חתימתך? (צורף בגילוי המסמכים.( ת. כן. ש. אני מפנה לכתב התביעה, סעיף 68, מה שכתוב זה שקר? המצאה? או טעות? ת. טעיתי", (עמ' 12 לפרוט' ש' 21-עמ' 13 ש' 1). מהאמור עולה, כי מדובר ברכיב תביעה סרק שהוגש על ידי התובע ועל כן תביעתו ברכיב זה נדחית. 19. אי מתן מכתב פיטורין ואישור על תקופת העסקה התובע טען, כי לא קיבל מהנתבעות מכתב פיטורין ואישור על תקופת העסקה ותבע בשל כך פיצוי בסך של 2000 ₪. מהראיות שהובאו בפנינו עלה, כי התובע התפטר מעבודתו ועל כן, טענתו כי לא קיבל מכתב פיטורין הנה טענה חסרת תום לב. רכיב " אי מתן אישור על תקופת העסקה" - הנתבעת 2 צרפה לכתבי הטענות מכתב אישור תקופת העסקה מיום 8/8/11. בכך לדעתנו, הנתבעת מילאה חובתה לעניין אישור על תקופת העסקה. לעניין הנתבעת 1 - הנתבעת תעביר לתובע אישור על תקופת העסקה לפי בקשתו. בנסיבות העניין לא מצאנו כי יש להטיל על הנתבעת פיצוי בגין הפרת חובה זו. לאור כל האמור לעיל תביעתו של התובע ברכיב זה נדחית. 20. התביעה שכנגד הנתבעת 2 הגישה כנגד התובע תביעה שכנגד בשני רכיבים - שכר עבודה ואי מתן הודעה מוקדמת. לעניין שכר עבודה - טענה זו איננה ברורה. הנתבעת טענה, כי התובע קיבל שכר עבודה בחודשים מרץ ואפריל 2009 למרות טענתו, כי לא עבד לכאורה באותה העת. טענה זו של הנתבעת נדחית שכן אין ספק, כי התובע עבד וקיבל על כך שכר. התובע הבהיר בעדותו כי טעה בעניין זה ועל כן, התביעה ברכיב זה נדחית. הודעה מוקדמת - הנתבעת טענה, כי התובע התפטר מעבודתו מבלי ליתן הודעה מוקדמת כדין ועל כן, יש לקזז מתביעתו סך של 1190 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו דוחים את טענת הנתבעת. הנתבעת לא הביאה די ראיות להוכחת טענתה בדבר אי מתן הודעה מוקדמת כדין. 21. סוף דבר התובע זכאי לתשלומים הבאים - מהנתבעת 1 - תוספת ותק בסך של 624 ₪. פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 7272 ₪. פדיון חופשה שנתית בסך של 1619 ₪. דמי הבראה בסך של 1304 ₪. מהנתבעת 2 - פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 2236 ₪. פדיון חופשה שנתית בסך של 2848 ₪. 22. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. 23. הוצאות במהלך ההליך התברר, כי התובע העלה טענות חסרות בסיס כנגד הנתבעות ובכך גרם לנתבעות להוצאות משפט ולעוגמת נפש. התובע הגיש כתב תביעה מנופח, מרביתו ללא כל בסיס עובדתי או משפטי. בגין האמור אנו סבורים, כי על התובע לשאת בהוצאות משפט בסך של 3000 ₪ לכל אחת מהנתבעות. סכום זה הוא מינימאלי וזאת מתוך התחשבות במצבו של התובע. צוויםצו הרחבהדמי הבראהענף השמירה