תביעה כנגד החלטה לקזז תגמולים לנפגעי פעולות איבה

תביעה כנגד החלטת הנתבע לקזז כספים שהתקבלו בגין תגמולים במסגרת זכאותו לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970 (להלן: "חוק התגמולים"). מגמלאות נפגעי עבודה אשר קיבל התובע, עת מדובר באותו אירוע, שהוכר כאירוע המזכה בתגמולים בגין פעולת איבה וגם כפגיעה בעבודה, מיום 2.12.01. 2. הנתבע טען בכתב ההגנה שהוגש מטעמו כי מדובר באותו אירוע, כאשר התובע בחר בקבלת גמלת נפגעי עבודה. התובע קיבל תשלומים בגין האירוע מיום 2.12.01 הן מכוח חוק התגמולים והן מכוח חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), כנפגע בעבודה ביחס לשנים 2001 עד 2009, דהיינו בגין אותה תקופה. לכן, כדין פעל הנתבע, כמפורט במכתב מיום 7.9.10, כאשר קבע שתשולם לו הגמלה בניכוי הסכומים ששולמו לו כתגמול לפי חוק התגמולים בתקופה שבעדה מגיעה לו הגמלה, זאת בהתאם לסעיף 16 לחוק התגמולים. 3. ב"כ הצדדים הגישו עובדות מוסכמות וביקשו להגיש סיכומים באשר לשאלה המשפטית שבמחלוקת. 4. העובדות המוסכמות הן כדלקמן: א. התובע יליד 1958. ב. התובע עבד כנהג אוטובוס ונפגע בפיגוע במהלך עבודתו ביום 2.12.01. ג. פגיעתו של התובע הוכרה על ידי הביטוח הלאומי כתאונת עבודה וכפגיעת איבה. ד. ועדה רפואית לעררים, בענף נפגעי איבה, אשר התכנסה ביום 12.6.08, קבעה לתובע דרגת נכות צמיתה בשיעור 10% החל מ- 23.11.06. קודם למועד זה, קבעו ועדות רפואיות כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בעקבות הפגיעה. ה. במסגרת ענף נפגעי איבה שולמו לתובע התשלומים כדלקמן: ה.1 בגין תגמול טיפול רפואי שולם לתובע סה"כ סך של 19,531 ₪ לפי הפירוט כדלקמן: מיום 3.12.01 ועד 22.12.01 שולם סך של 6,200 ₪. מיום 23.12.01 ועד 24.1.02 שולם סך של 10,231 ₪. מיום 5.3.02 ועד 7.3.02, מיום 1.4.02 ועד 5.4.02, מיום 6.6.02 ועד 5.6.02 שולם 3,100 ₪ (כך במקור). ה.2 בגין תגמול ומענק שולם לתובע סה"כ סך של 40,238 ₪ לפי הפירוט כדלקמן: בחודש 7.03 שולם סך של 993 ₪. בחודש 9.08, מענק חד פעמי בסך של 38,090 ₪ בגין קביעת נכות בשיעור 10%. בחודש 11.08 סך של 594 ₪ הפרש מענק. בחודש 7.09 סך של 561 ₪ הפרש מענק. ו. ביום 17.6.10, לאחר הגשת בקשה להחמרת מצב לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי, קבעה ועדה רפואית לעררים בענף נפגעי עבודה, כי נכותו של התובע הינה בשיעור 30% החל מיום 21.1.09. קודם ליום 21.1.09 נקבעו לתובע נכות זמנית בשיעור 10% לתקופה שמיום 25.1.02 ועד ליום 31.3.02. בסיכומיה תיקנה ב"כ הנתבע את העובדה בטענה כי הנכות הזמנית בשיעור 10% הן כנפגע איבה והן כנכה עבודה הייתה מיום 25.1.02 עד 4.3.02 ולאחר מכן מ-8.3.02 ועד 31.3.02 ולא ברצף. כן, הוסיפה ב"כ הנתבע בסיכומיה כי באשר לתקופת הנכות הזמנית, נוצרה לתובע זכאות לקצבת נכות לנפגעי עבודה גבוהה במקצת מזכאותו כנפגע באיבה ויתרת זכות בסך 1,980 ₪ הועברה לחשבונו ביום 9.4.13. ז. בגין קביעת דרגת הנכות במסגרת נפגעי עבודה נוצרה לתובע זכאות לגמלה החל מיום 21.1.09. ח. ביום 14.7.10 נתבקש התובע לבחור בין תגמול נכות איבה ובין גמלת נכות מעבודה. ט. ביום 27.7.10 הודיע התובע כי הוא בוחר בגמלת נכות מעבודה. י. מתגמולי נפגעי עבודה, בעקבות ההחלטה על נכות בשיעור 30% מיום 21.1.09, נוכו מלוא התגמולים ששולמו לתובע במסגרת ענף נפגעי איבה עד לאותו מועד. 5. הוראות הדין הרלוונטיות בהחלטתו לקזז מכספי הגמלה לנפגעי עבודה את הסכומים שקיבל התובע לפי חוק התגמולים התבסס הנתבע על סעיף 16 לחוק התגמולים, אשר קובע: (א) הזכאי עקב מאורע אחד לתגמול לפי חוק זה ולגמלה לפי חוק הביטוח, ישולם לו תגמול לפי חוק זה, ואולם תוך ששה חדשים מהיום שבו נמסרה לו ההודעה על החלטת הרשות, ואם הוא נכה לפי חוק זה - גם תוך שלושה חדשים מהיום שבו נמסרה לו ההודעה על קביעת דרגת נכות לצמיתות, הברירה בידו לבחור בגמלה לפי חוק הביטוח. (ב) בחר הזכאי תוך תקופה כאמור בגמלה לפי חוק הביטוח - (1) תשולם לו הגמלה בניכוי הסכומים ששולמו לו כתגמול לפי חוק זה בתקופה שבעדה מגיעה לו הגמלה; (2) יהיה חלק הגמלה העודף על התגמול לפי חוק זה על חשבון המוסד, ושאר הגמלה יהיה על חשבון אוצר המדינה. 6. להלן עיקר טענות ב"כ התובע א. התגמול בגין מענק נכות לפי חוק התגמולים נוצר בעקבות קביעה של ועדה רפואית מיום 12.6.08 והתגמול הרפואי שולם במועדים שונים בשנת 2002, כלומר מלוא הזכויות במסגרת חוק התגמולים נוצרו עד לחודש 6.08 וההפרשים ששולמו לאחר מועד זה נובעים מעדכוני הצמדה בלבד. בעקבות קביעה של הוועדה הרפואית מיום 27.7.10 נקבע כי נכותו של התובע (מפגיעה בעבודה) הינה בשיעור 30% מיום 21.1.09. הנתבע קיזז בגין זכאות לגמלה, לאחר שנת 2009, כספים ששולמו עד לשנת 2009. הדין לא מאפשר הקיזוז שבוצע שכן הגמלאות ששילם הנתבע במסגרת נפגעי איבה אינן בגין אותה תקופה אשר בגינה זכאי התובע לגמלאות במסגרת נפגעי עבודה. ב. התובע לא קיבל כפל גמלאות בגין אותו פרק זמן. לכן, הקיזוז שנעשה אינו כדין. ג. התגמול הרפואי שקיבל התובע אינו צופה פני עתיד והמענק "צפה" תקופה קודמת של 7 שנים. ד. הנתבע לא איפשר לתובע לבחור בין הגמלאות עד לשנת 2010, מה שגרם לו נזק כלכלי אדיר. ה. זכאות התובע לגמלה נוצרה לאחר שהוא ביקש לחזור ולבחון את עניינו בהתאם לתקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות לקביעת נכות"). קרי, כל מה שאירע קודם לא יכול היה להשפיע על המתרחש לאחר מועד זה. 7. להלן עיקר טענות ב"כ הנתבע א. התשלום ששולם לתובע כ"מענק איבה" כלל גם תשלומים עתידיים, הגם שהמענק שולם לפני שנת 2009. מענק המשולם באופן חד-פעמי אינו קשור לפרק זמן מסוים ולפיכך התובע אינו יכול לקבלו ובמקביל לקבל גם גמלת נכות כנפגע עבודה, אלא עליו לבחור. ב. עצם העובדה שהכספים כנפגע איבה שולמו לתובע בפועל לפני שנת 2009, אין בה כדי להצביע על כך כי תקופת הזכאות הייתה עד אז ואין לנכות אותם. כאשר מדובר במענק, הרי שמדובר למעשה בהיוון של גמלה שהייתה אמורה להשתלם לתובע כקצבה חודשית עוד שנים ארוכות ותחת זאת - שולמה באופן חד-פעמי. ג. לא ניתן לערוך הפרדה בין התשלומים אשר קיבל התובע כנפגע איבה בגין התקופה עד ליום 21.1.09 (תחילת הזכאות לגמלה חודשית ב-30% כנפגע עבודה), לבין התשלומים כנפגע איבה אשר יש לשייך לתובע החל מ-21.1.09, כך שרק אלה הראשונים שיתקזזו למול זכאותו כנפגע עבודה, שכן המדובר בתשלומים אשר הינם בגין אותו פרק זמן. ד. באשר לתשלומי התגמול הרפואי, לאחר שהתובע בחר במסלול "נפגע עבודה" בוצעה התחשבנות והתובע קיבל סכום דומה כנפגע עבודה (זכאות לדמי פגיעה ל-182 יום). ה. מבחינת התשלומים השונים ולאורך כל תקופת הזכאות, החל ממועד האירוע, יש להתייחס לתובע או כנפגע איבה או כנפגע עבודה מבחינת התשלומים השונים. ו. העובדה שניתן לתובע לבחור בין הגימלאות רק ב- 14.7.10 היטיבה עימו ואין בה כדי להקים לו זכות שאינה קיימת. ז. עת בחר התובע להיות מוכר כנפגע עבודה בגין אותו מאורע מיום 1.12.01, כדין בוצע הניכוי של כל תגמולי האיבה. 8. דיון ומסקנות בהתאם לעובדות המוסכמות, נקבע לתובע 10% נכות יציבה לפי חוק התגמולים על ידי ועדה מיום 12.6.08 וזאת, החל מ-23.11.06. לפני כן, קיבל התובע תגמול טיפול רפואי. עבור הנכות היציבה שולמו לתובע מענקים במועדים שפורטו לעיל. בגין הפגיעה בעבודה נקבעה לתובע נכות זמנית בלבד וקביעת הנכות היציבה הייתה בשיעור 0% (מיום 2.6.02). התובע הגיש בקשה להחמרת מצב, בהתאם לתקנה 36 לתקנות לקביעת נכות, קבעה ועדה רפואית מיום 17.6.10 נכות בשיעור 30% החל מיום 21.1.09. זכות הבחירה של מבוטח עת מדובר בזכאות לתשלום על פי חוק התגמולים ולפי חוק הביטוח הלאומי בגין אותו אירוע, קמה תוך שישה חודשים מהיום שבו נמסרה ההודעה על החלטת הרשות המאשרת כי הפגיעה שאירעה היא פגיעת איבה, וגם תוך שלושה חודשים מהיום שבו נמסרה לו ההודעה על קביעת דרגת נכות לצמיתות. אולם, זכות הבחירה לא קמה אם לא קיימת זכאות לכפל גמלאות עבור אותו אירוע. כל עוד לא בחר המבוטח בגמלה לפי חוק הביטוח הלאומי, משולם לו תגמול לפי חוק התגמולים. אפשרות הבחירה של התובע הייתה קיימת, על כן, לאחר קביעת הרשות אשר הכירה באירוע כפגיעת איבה ואף לאחר הקביעה לגבי הנכות הצמיתה, שהייתה ביום 12.6.08. אולם, עד אז לא הייתה לתובע זכאות לנכות יציבה כפגיעה בעבודה והזכאות התיאורטית הייתה לדמי פגיעה ולנכות זמנית. בכל מקרה, נתנה לתובע אפשרות לבחור בין הגמלאות אחרי החלטת הוועדה שקבעה שיש החמרה במצבו - 30% נכות כנפגע עבודה. באשר לשוני בדרגת הנכות שנקבעה על ידי הוועדות השונות, אין זה מענייננו במסגרת התובענה הנוכחית. יובהר רק כי ועדה הקובעת נכות לנפגעי עבודה עושה זאת בהתאם לתקנות לקביעת דרגת נכות והנכות לפי חוק התגמולים נקבעת על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים"). רק ביום 14.7.10 - לאחר הקביעה של הוועדה לעניין החמרה במצבו כנפגע בעבודה - התבקש התובע לבחור בין הגמלאות. ניתן להבין את העיתוי מאחר שאז נולדה זכאות התובע לגמלה לפי חוק הביטוח הלאומי בגין נכותו הצמיתה, שלא הייתה קיימת קודם לכן. גם אם מדובר בהודעה מאוחרת, אין בכך כדי להקנות לתובע זכות לכפל גימלאות או למנוע זכות לקיזוז, אם זו קיימת על פי דין. טענה אחרת מתייחסת לזכות הנתבע לנכות סכומים ששולמו כתגמול לפי חוק התגמולים בתקופה שבעדה מגיעה לו הגמלה. פרשנות "ששולמו בתקופה..." לא יכולה להיות המועד שבו שולמו בפועל הכספים, אלא עבור איזו תקופה שולמו (וכך למנוע כפל גמלאות). התובע קיבל שני סוגים של תשלומים: א. תגמול טיפול רפואי בסך 19,531 ₪ ששולם בגין התקופה עד 5.6.02. ב. מענק שחושב בגין 10% נכות יציבה, שנקבעה החל מ-23.11.06. באשר ל"תגמול טיפול רפואי" טענה ב"כ הנתבע בסיכומיה כי בגין אותה תקופה זכאי התובע לדמי פגיעה, בוצעה התחשבנות והתובע קיבל סכום דומה כנפגע עבודה. זו טענה עובדתית שלא מופיעה בין העובדות המוסכמות. ההיפך הוא נכון, נרשם כמוסכמה כי הזכאות לגמלה נוצרה החל מיום 21.1.09. לאור עובדה זו, אנו סבורים כי תשלומי "תגמול טיפול רפואי" אינם בגין התקופה בעדה מגיעה לתובע גמלה כנפגע עבודה והקיזוז שנעשה בגין אלה אינו כדין. שאלה נוספת היא האם כדין קוזזו מהסכומים המגיעים לתובע "המענק" שקיבל עבור נכותו כנפגע איבה - 10%, שנקבעה החל מ-23.11.06. מענק חד פעמי, לפי חוק הנכים, הינו - לנכה שדרגת נכותו 10%, 10% מהשכר הקובע, כפול 108 (סעיף 4 לחוק הנכים). מענק לא משולם על תקופה מסוימת, כי אם על עצם העובדה שנקבעה נכות בקשר לאירוע מסוים. זאת, בשונה מ"קצבה" שאכן משולמת עבור תקופה מסיימת. על אף זאת, קובע סעיף 4 לחוק התגמולים את החלות של סעיפים מסוימים של חוק הנכים, ביניהם, סעיף 4א', אשר קובע: (א) נכה שנקבעה לו דרגת נכות שאינה עולה על 19% ושולם לו מענק כאמור בסעיף 4, ולאחר מכן נקבעה לו דרגת נכות העולה על 19%, יהיה זכאי לתגמולים ולהטבות על פי דרגת הנכות האחרונה שנקבעה לו. (ב) (1) נקבעה לנכה דרגת נכות העולה על 19% כאמור בסעיף קטן (א), ומועד תחילת תשלום התגמולים, לפי קביעה כאמור, חל לפני שחלפו, מאז היום הקובע, חודשים שמספרם כמספר הקובע ינוכה מהתגמולים שישולמו לו סכום שייקבע לפי פסקה (2); (2) הסכום שינוכה כאמור בפסקה (1) יחושב כך: סכום המענק ששולם, בהפחתת סכום שהוא המכפלה של התגמול החודשי שהיה משתלם לנכה לפי סעיף 5, לו היה חל עליו הסעיף האמור, במספר החודשים שחלפו מהיום הקובע ועד למועד תחילת תשלום התגמול לפי דרגת הנכות האחרונה שנקבעה לו; (3) בסעיף זה -"היום הקובע" - היום שבו קמה זכאותו של הנכה לתגמולים לפי דרגת הנכות שעל- פיה קיבל את המענק; "המספר הקובע" - המספר הנקוב בסעיף 4 ששימש בסיס לקביעת סכום המענק שקיבל הנכה לפי אותו סעיף בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו לו; "התגמול החודשי" - התגמול ששימש בסיס לקביעת סכום המענק שקיבל הנכה. (ג) שר הבטחון, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, יקבע את שיעור ניכוי המענק מהתגמולים שיקבל הנכה, לפי הוראות סעיף קטן (ב). (ד) נקבעה לנכה דרגת נכות העולה על 19% כאמור בסעיף קטן (א), ומועד תחילת תשלום התגמולים, לפי קביעה כאמור, חל אחרי שחלפו מאז היום הקובע, חודשים שמספרם כמספר הקובע, לא ינוכה מהתגמולים שישולמו לו סכום המענק ששולם. הסעיף קובע הוראות מיוחדות עת מדובר, כמו במקרה שבפנינו, בנפגע שקיבל מענק ולאחר מכן הועלתה נכותו היציבה לשיעור מעל 19%. אין סעיף זה חל על המקרה הספציפי של כפל גמלאות עקב אירוע אחד, אך נראה לנו שניתן לאמץ אותו, על פי תכלית החוק, ואף דרך היקש. פתרון דומה נקבע, עת מדובר בהעלאת דרגת נכות של נכה עבודה, בסעיף 114 לחוק הביטוח הלאומי, אשר קובע: "עלתה דרגת נכותו של נכה עבודה אחרי קבלת מענק עד כדי לזכותו לקצבה, ינוכה מהקצבה האמורה הסכום שבו עודף המענק האמור על סך כל הקצבאות שהיו משתלמות לו, מהיום שבו היה זכאי לראשונה למענק עד היום שבו היה זכאי לקצבה עקב העליה בדרגת נכות, אילו סעיף 106 היה חל על דרגת הנכות שזיכתה אותו למענק". המענק חושב, לפי אחוז הנכות של התובע, לפי 108 משכורות, כאשר היום הקובע הוא מועד תחילת הנכות הצמיתה לפי חוק התגמולים - 23.11.06. הנכות בשיעור 30% נקבעה לו מ-21.1.09, קרי, חלפו בין שני המועדים הקובעים 26 חודשים. מאחר שהמענק חושב לפי 108 חודשים, רשאי הנתבע לקזז סכום כדלקמן: "10% מהשכר הקובע (כפי שחושב) כפול 82. ככל שהסכום שנוכה מהגימלאות המגיעות לתובע עולה על סכום זה, הוא אינו כדין ויש להחזירו לתובע". 9. לסיכום לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבע להחזיר לתובע את הסכומים שקוזזו מגמלאות כנפגע בעבודה, ככל שהם חורגים מהמכפלה של 10% מהשכר שחושב כ"שכר קובע" ב-82. לאור קבלת התביעה באופן חלקי, על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. 10. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. קיזוזנפגעי פעולות איבה