במסגרת הסיכומים, ניסה התובע לטעון להיקף משרה ושכר גבוהים יותר, אך לא הוכח במסמכים גובה השכר הנטען ע"י התובע אשר להיקף המשרה- לטענת התובע, היקף משרתו עומד על 89%, בעוד שלטענת הנתבעת היקף המשרה של התובע עמד על 76%. אשר לקביעתנו- אנו קובעים כי היקף עבודתו של התובע עמד על 78%. סך השעות שהועסק התובע (כולל שעות שבת) ב-11 החודשים האחרונים לתקופת העסקתו (למעט חודש 2/10 שבו שהה התובע בחופשה ובמילואים) עמד על 1,599 שעות ועל כן ממוצע השעות עמד על 145 שעות חודשיות (1,599/11). 145/186 = 78% משרה. "פיצויי פיטורים": אין חולק כי בתקופת עבודתו האחרונה (11 חודשים אחרונים), הועסק התובע ע"י הנתבעת בבית הספר לכבאות בראשון לציון. כמו כן אין חולק כי בתום התקופה הנ"ל, חדלה הנתבעת לספק שירותי שמירה במקום, והתובע המשיך לעבוד באותו מקום עבודה אצל מעביד חדש- חברת מודיעין אזרחי (עמ' 4 שורות 10-13). עם זאת, לטענתו של התובע, בנסיבות האמורות, הוא זכאי לפיצויי פיטורים עם הפסקת עבודתו אצל הנתבעת. מנגד טוענת הנתבעת, כי בנסיבות דנן שעה שהתובע בחר להמשיך לעבוד באותו מקום עבודה תחת המעביד החדש וסירב להצעות עבודה חלופיות שהוצעו לו ע"י הנתבעת, הרי שהוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים מהנתבעת. כפי שיפורט להלן, אנו סבורים כי הטענות ההדדיות לעניין הצעות העבודה החלופיות שהוצעו לתובע, אינן מעלות ואינן מורידות לצורך ההכרעה שלפנינו. בסעיף כ(11) בהסכם הקיבוצי בענף השמירה מיום 12.7.72 נקבע כי: "במקרה וצד ב' יפסיד מקום עבודה כלשהו לגורם אחר, יהיה צד ב' חייב לשלם את פיצויי הפיטורים המגיעים ממנו לפי החוק לעובדים שהועסקו על ידו באותו מקום, ואילו צד א' יפעל להשארת העובדים באותו מקום בהתאם לתנאי העבודה ושכר לפי הסכם זה ומבלי לפגוע בזכויות העובדים שנרכשו על ידם קודם לכן במקום העבודה". ביום 2.11.08 נחתם הסכם קיבוצי חדש בענף השמירה. הסעיף הנ"ל אינו מופיע בהסכם החדש. יתר על כן, בהסכם נקבע במפורש כי הוראות ההסכם הקיבוצי הקודם בטלות (סעיף 4.3). יחד עם זאת, על פי ההלכה הפסוקה, כפי שבית הדין הארצי חזר עליה לאחרונה, עצם חילופי קבלן השמירה/ האבטחה במקום העבודה מקימה זכאות לפיצויי פיטורים, גם אם העובד המשיך לעבוד באותו מקום עבודה באמצעות קבלן השמירה החדש, וגם אם המעסיק הראשון הציע לו מקומות עבודה חלופיים. כך נקבע בע"ע (ארצי) 184/09 פיודור קרבצ'נקו - חברת השמירה בע"מ, (ניתן ביום 18.12.11; להלן- עניין קרבצ'נקו) - "סעיף כ(11) להסכם הקיבוצי, בנוסחו בתקופה הרלוונטית, קבע הסדר מפורש למצב של חילופי מעסיקים באתר שמירה, במילים הבאות: 'במקרה וצד ב' יפסיד מקום עבודה כלשהו לגורם אחר, יהיה צד ב' חייב לשלם את פיצויי הפיטורים המגיעים ממנו לפי החוק לעובדים שהועסקו על ידו באותו מקום, ואילו צד א' יפעל להשארת העובדים באותו מקום בהתאם לתנאי העבודה ושכר לפי הסכם זה ומבלי לפגוע בזכויות העובדים שנרכשו על ידם קודם לכן במקום העבודה'. על בסיס סעיף זה בהסכם הקיבוצי נקבע בהלכה הפסוקה, כי במקרה של חילופי קבלני שמירה באתר העבודה, זכאי העובד לפיצויי פיטורים ממעסיקו גם אם המשיך לעבוד באותו מקום עבודה באמצעות קבלן השמירה החדש, וגם אם המעסיק הראשון הציע לו מקומות עבודה חלופיים (דב"ע נה/3-105 צוות ביטחון שירותי אבטחה בינלאומי - אלי הורתי, פד"ע כט 115 (1995); דב"ע נז/3-135 אגודת השומרים בע"מ - אברהם פיסקון, פד"ע לב 78 (1998); להלן - עניין פיסקון). בשנים האחרונות הורחבה הלכה זו, גם ללא תלות ישירה בסעיף ההסכם הקיבוצי (עניין מרחב אבטחה - בסעיף 14 לפסק הדין; כן ראו את עד"מ 1011/04 א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ - טטיאנה וורונין, מיום 21.8.05; עניין אצ'ילדייב; ע"ע 1363/02 דינה חזין - תנופה שירותים כ"א ואחזקות 1991 בע"מ, מיום 5.11.06)." (הדגשה הוספה). משאין חולק, כי עבודת התובע הופסקה על רקע חילופי חברת השמירה אשר סיפקה את שירותי השמירה במתקן, הרי שעל פי ההלכה הפסוקה, התובע זכאי לפיצויי פיטורים, גם אם המשיך לעבוד באותו מקום עבודה אצל הקבלן החדש וגם אם הנתבעת הציעה לתובע תפקידים חלופיים. לאור כל האמור, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך כולל של 17,100 ₪ (57/12 * 3,600 ₪). עם זאת, לא מצאנו מקום לפסוק לזכות התובע פיצויי הלנת שכר, וזאת בשל המחלוקת הכנה והממשית בדבר עצם הזכאות. הפרשי דמי הבראה: התובע טוען כי בהתאם לוותקו ולהיקף משרתו, הוא זכאי להפרשי דמי הבראה בסך 1,115 ₪ בגין השנתיים האחרונות לתקופת העסקתו (ר' סע' 54-58 לסיכומי התובע). לטענת המעביד, לתובע שולמו מלוא דמי ההבראה להם היה זכאי בהתאם להיקף משרתו. עיון בתלושי השכר של התובע מעלה, כי בחודש 5/09 שולם לתובע סך של 1,370 ₪ בגין 6 ימי הבראה, בחודש 7/09 שולם לתובע סך של 118 ₪ בגין יום הבראה אחד, ובחודש 6/10 שולם לתובע סך של 1,671 ₪ בגין 7 ימי הבראה. בהתאם לחלקיות משרתו של התובע (78%), זכאי התובע להפרש דמי הבראה בסך של 673 ש"ח (3,160 ₪ - 3,833 ₪). דמי חגים: סעיף י"א להסכם הקיבוצי בענף השמירה קובע זכאות לעשרה ימי חג, לרבות ימי חג שחלו בשבת, מבלי שהותנתה הזכאות להם בהוכחת אי היעדרות מהעבודה בימים הסמוכים לחג (ע"ע 459/07 דוד יפה - ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ, מיום 8.12.09; להלן - עניין יפה). תכליתם של דמי החגים הינה "לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם... הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים אלו הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך" (ע"ע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, מיום 30.4.02; להלן - עניין צמח). מכאן נובע כי הזכאות לדמי חגים מתייחסת רק לימי חגים במהלכם לא עבד אותו עובד בפועל, וזאת אלא אם "העבודה בחגים הייתה לא מתוך בחירה של המערער, אלא מתוך כורח" (ר' עניין קרבצ'נקו לעיל) (הדגשה הוספה). במקרה הנוכחי, שולמו לתובע "שעות חג" בגין עבודתו בימי חג, וזאת כמפורט בתלושי השכר. בנוסף שולמו לתובע ימי חג בסך כולל של 1,011 ש"ח (ר' תלושי השכר הרלוונטיים, נספח ד' לסיכומי הנתבעת). התובע העיד כי אינו זוכר באילו חגים הועסק ובאילו לא (ר' עמ' 6 ש' 13), ולא הוכיח כי עבודתו בימי החג היתה שלא מבחירתו- כך גם לא הובא פירוט כלשהו בהתייחס לימי חגים בהם התובע לא עבד. אשר על כן נדחית תביעתו של התובע ל"דמי חגים". הפרשי שכר: התובע טוען כי שכרו השעתי האחרון בתקופת עבודתו באתר משרד הרווחה ביבנה (עד לחודש 2/10) עמד על סך 25.25 ₪ לשעה. לטענתו, חרף הבטחת הנתבעת כי שכר עבודתו לא יפגע, הרי שלאחר הפסד הנתבעת במכרז, ומעבר התובע לאתר בית הספר לכבאות בראשון לציון, הופחת שכרו והועמד על סך של 22.5 ₪ בלבד. רק החל מחודש 8/10, לאחר 5 חודשים, החלה הנתבעת להשלים את שכרו כרכיב הקרוי "תשלום נוסף". ואולם, עד למועד זה הנתבעת לא השלימה לתובע את הפרשי השכר הנדרשים במלואם. הנתבעת טוענת כי התובע קיבל את מלוא השכר המגיע לו בגין עבודתו. ככל שאכן היתה הפחתה בשכרו, הרי שהתובע הסכים לה והמשיך לעבוד בשכר זה במשך כ-11 חודשים נוספים, מבלי להעלות אף טענה. התובע אישר בעדותו, כי בתקופת עבודתו האחרונה בביה"ס לכבאות קיבל תלושי שכר (ר' עמ' 6 ש' 3). התובע לא הסביר מדוע לא פנה למעביד בזמן אמת ולא הלין על הפחתה בשכרו. בהתנהגותו זו של התובע יש לראות משום הסכמה שבשתיקה להפחתת שכרו. על פי הפסיקה, שינויים אשר נערכו בפועל בין צדדים לחוזה עבודה, מבלי שמי מהצדדים השיג עליהם משך תקופה ארוכה, כשינויים, שנקלטו בחוזה העבודה, ואין צד לחוזה יכול להשיג עליהם בשלב מאוחר יותר. בית הדין קבע כי בין העובד למעביד נוצרה "הסכמה שבשתיקה" לשינוי החוזה." (ר' בג"צ 239/83 יהושע מילפלדר נ. בית הדין הארצי לעבודה). משבחר התובע שלא ל"התפטר בדין מפוטר" בסמוך להפחתה בשכרו, ומשלא הלין על כך בזמן אמת, קיבל התובע בהתנהגותו את הפחתת השכר ודין תביעתו להפרשי שכר להידחות. הפרשה לגמל: הלכה היא כי אי תשלום לקרן פנסיה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, מהווה הפרת הסכם המזכה את העובד בפיצוי בגובה הנזק שנגרם בגין אי ההפרשה (ר' ע"ע (ארצי) 300360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר צפון (3.4.02)). ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה קובעים חובת הפרשה לקרן פנסיה עבור העובד. ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 13.12.89 קובע כי שיעור ההפרשה של חלק המעסיק יעמוד על 6%. למעשה, מסיכומי הצדדים עולה כי ההפרשות החסרות עבור התובע הן בגין חודשים 4/06- 9/06 (6 חודשים). אשר על כן, זכאי התובע להפרשי גמל בסך כולל של 1,296 ₪ (3,600 ₪ *6%* 6 חודשים). תוספת וותק: סעיף ט"ו להסכם הקיבוצי קובע זכאות לתוספת ותק שנתית. על התובע תוספת וותק להוכיח את שיעור תוספת הוותק לו הוא זכאי, והתובע לא עמד בנטל להוכחתו. לעניין זה קבע בית הדין הארצי : "לא הוכח לנו שיעור תוספת הותק שהגיע למערער בתקופת עבודתו ואין בעצם העובדה כי על פי צו הרחבה היסטורי שולמה תוספת ותק בלירות כדי להוכיח את זכאותה ושיעור זכאותה כיום." (ע"ע (ארצי) 43772-08-11 ‏ שפלב דמיטרי - ב.ש. אבידר שמירה וניקיון (24.12.12) להלן- עניין שפלב). יתר על כן, המדובר בתוספת הנקובה בלירות ישראליות שלא עודכנה במהלך השנים, ואינה נזכרת כלל בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה מיום 21.6.09 החלים כיום (ר' עניין שפלב). לא זו אף זו, דומה כי ההסדרים המאוחרים יותר בדבר שכר מינימום לעובד כוללים בתוכם את התוספות שנהגו בעבר, על מנת להביא את שכרם של העובדים למינימום הגיוני. לפיכך נדחית תביעת התובע ברכיב זה. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה בלבד. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: "פיצויי פיטורים" בסך 17,100 ₪. "הפרש דמי הבראה" בסך 673 ₪. "הפרשי גמל" בסך 1,296 ₪. הסכומים שלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.2.11 ועד התשלום בפועל. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובע (חלקיות בלבד בהתחשב בכך שהתובע זכה רק בחלק מתביעתו) ותשלם לתובע סך של 3,000 ₪ כהוצאות שכ"ט עו"ד, בצרוף מע"מ. זכות ערעור: תוך 30 יום. משרהשינוי היקף משרה