פציעה בתחרות ספורט בחו"ל - ביטוח לאומי

פציעה בתחרות ספורט בחו"ל - ביטוח לאומי התובע, מאמן נבחרת ישראל לטאקוונדו, אלוף ישראל בקראטה וסגן אלוף עולם, נפצע במהלך תחרות טאקוונדו בטורקיה, עת ייצג את מדינת ישראל ובה ביקש להשיג את כרטיס הכניסה לאולימפיאדה. האם יש להכיר בפציעתו כפגיעה בעבודה - זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: ביום 21.6.08 נפצע התובע במהלך תחרות בטורקיה. התובע ספג בעיטה חזקה ביד שמאל וידו נשברה. תחילה הכיר הנתבע בפציעה כפגיעה בעבודה, אולם לאחר מכן חזר בו הנתבע. בין ההתאחדות הישראלית לטאקוונדו לבין התובע נחתם חוזה העסקה, לפיו התובע יועסק כמאמן נבחרת ישראל לטאקוונדו. התובע קיבל משכורת מההתאחדות לפני הפציעה. בנוסף למשכורתו זו, שולמה לתובע בתלוש מלגה חודשית בסך 500 ₪ בשל היותו ספורטאי פעיל. טענות הצדדים: לטענת התובע, בינו לבין ההתאחדות התקיימו יחסי עובד ומעביד ועל כן יש לראות בפגיעתו כתאונת עבודה. לטענת הנתבע, התובע לא היה מבוטח כשכיר בעת התאונה שבה נפגע כספורטאי. לא התקיימו התנאים להכיר בתובע כספורטאי עובד שכיר מאחר שלא נחתם חוזה העסקה כספורטאי ולא שולם לתובע שכר אלא מלגה. התובע ביקש לצרף את ההתאחדות לתיק. ביה"ד נעתר לבקשה. לטענת צד ג', התובע הועסק כמאמן וקיבל תוספת כספורטאי, עבור השכר הכולל שולמו דמי ביטוח לאומי ולכן התובע מבוטח במוסד לביטוח לאומי. עדויות: מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם צד ג' העידו: מר דוד מזרחי, רוה"ח של ההתאחדות. מר מישל מדר, מנכ"ל ההתאחדות. הכרעה: לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. המסגרת הנורמטיבית בסעיף 4 לצו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים) התשל"ב - 1972 נקבע, כי "מבוטח העוסק בפעילות האמורה בתוספת השלישית ייחשב לענין החוק בעת פעילותו כאמור כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי". בתוספת השלישית לצו נקבע כי היא חלה על "ספורטאי כאמור בפרט 14 לתוספת הראשונה שלא נערך עמו מראש הסכם העסקה בכתב". קרי, בהיעדר הסכם העסקה בכתב לא ניתן לראות בספורטאי עובד. אולם הפסיקה קבעה כי יש לבחון את מעמדו של הספורטאי כעובד על-פי מבחני משפט העבודה: "במקרה הנוכחי אין המערער מסווג כ"עובד" על-פי פריט 14 לתוספת הראשונה של הצו, משום שאין בינו ובין קבוצתו הסכם העסקה בכתב שנערך מראש שהוא תנאי מקדמי לסיווגו של כדורגלן כ"עובד" על-פי הצו. נתון זה כשלעצמו אינו שולל מהמערער מעמד של "עובד", אם עונה הוא על הגדרת "עובד" על-פי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, דהיינו, בין השאר, מי שבינו ובין מעסיקו התקיימו יחסי עובד-מעביד על-פי מבחני משפט העבודה." (עב"ל 327/99 המל"ל נ' כבהא פד'ע ל"ו עמ' 877 שם עמ' 888; ניתן ביום 21.8.2001 - פורסם במאגרים האלקטרוניים) לאורך השנים נקבעו בפסיקה מבחנים שונים על מנת לבחון קיומם של יחסי עובד מעביד: מבחן הפיקוח, מבחן ההשתלבות והמבחן המעורב. בית הדין הארצי בפסק דינו המנחה דב"ע נב/142-3 חסן עליאה אלהרינאת נ' כפר רות (פד"ע כ"ד 535), התווה מספר סימני היכר לקביעת זהותו של המעביד: האופן בו ראו הצדדים את ההתקשרות ביניהם, מי קיבל את העובד לעבודה, מי קבע את תנאי הקבלה ומי שיבץ אותו בעבודה, מי קבע את מכלול תנאי השכר של העובד, מי פיקח על עבודתו. אשר על כן, נבחן להלן את מערכת היחסים שבין ההתאחדות לתובע על פי הכללים שנקבעו בפסיקה. המלגה היא השכר: מעדותו של רואה החשבון של ההתאחדות עלה כי המלגה ששולמה לתובע הייתה חלק משכרו של התובע כספורטאי בנבחרת ישראל (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 28-27, עמ' 6 שורות 4-2 ושורות 17-15 לעדות מזרחי): "2500 ₪ זה שכר יסוד כמאמן ו-500 זה כספורטאי. זאת האבחנה. תוספת 500 ₪ זה תוספת או בונוס. על כל הרכיבים משלמים ביטוח לאומי, ופה יש אבחנה בין מאמן לספורטאי." (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 7-6 לעדות מזרחי) "היו ב- 2008 ארבעה מאמנים כולל התובע, ובשנים 2007 - 2008 הוא קיבל את השכר שלו ובתוך השכר שלו..." (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 28-27 לעדות מזרחי) לא זו אף זו, סכום המלגה השתנה: "ש. לא היה הבדל בין חודש לחודש? ת. לא. דווקא היו חודשים... חודש אחד ראיתי סכום אחר. חודש מאי 2007." (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 24-23 לעדות מזרחי) מהעדויות התחוור כי המלגה במקרה דנן איננה כמשמעותה המילולית (מענק כספי הניתן לספורטאי לכיסוי מחייתו והוצאותיו) וספורטאים אחרים אשר מקבלים מלגה אינם מקבלים תלוש שכר: "ש. ספורטאים שמקבלים את המלגות מקבלים תלוש שכר ? ת. לא. ש. אז איך הם מקבלים את המילגה או מילגה אחרת ? ת. בשיק." (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 17-14 לעדות מזרחי). בהחלט קיימת הבחנה בין ספורטאים מצטיינים אשר מתאמנים לאולימפיאדה המקבלים שכר במלוא מובן המילה, לבין ספורטאים אחרים המקבלים מלגה בלבד: "ש. ספורטאים אחרים שמגיעים לרמה של אולימפיאדה ונדרשים לתת יותר מקבלים שכר ? ת. באופן כללי, כן. בהתאחדות שלנו כיום יש ספורטאית שמקבלת שכר בתלוש משכורת של 2,500 בגלל שהיא מתאמנת רק כספורטאית ולפני כן היא לא קיבלה." (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 26-24 לעדות התובע) לוּ עבד התובע בהתאחדות רק כמאמן היה על ההתאחדות לקזז את ימי התחרות שבהם השתתף התובע כספורטאי כימי חופשה, שכן באותם ימים ברי כי התובע לא שימש כמאמן. לכן, הנפקת תלושי השכר על-ידי ההתאחדות בעבור התובע כספורטאי שיקפה את המציאות, לפיה התובע היה עובד ההתאחדות, ועת הפסיק התובע את עבודתו כספורטאי, לאחר הפציעה, הפסיקה ההתאחדות לשלם לו את שכרו. התובע משמש כמאמן וכספורטאי - מעמד ייחודי: מהעדויות התחוור כי אומנם התובע היה מיוחד במעמדו: "הוא מיוחד במעמדו. גם מאמן וגם ספורטאי." (עמ' 7 לפרוטוקול שורה 9 לעדות מזרחי) וכך גם העיד מנכ"ל ההתאחדות (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 23 לעדות מדר). והראיה - לספורטאים אחרים לא הונפקו תלושי שכר: "ש. למה לא דיווחת על הספורטאים האחרים ? ת. אני מעביר לו את הרשימה של מי שמקבל מלגות והוא נותן לי פשוט הנחיות." (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 10-9 לעדות מדר) מבחן הפיקוח - שעות עבודה: ההתאחדות מפקחת על עבודת הספורטאים וקובעת את מספר שעות העבודה של הספורטאים: "יש 4 ימים שהספורטאים מוזמנים, זה נכון להיום. נגיד 4 שעות בכל יום. אבל יכול להיות יותר, יכול להיות פחות." (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 15-14 לעדות מדר) ש. הקריטריונים לתשלומה הם המקצועיות ואולי גם המצב המשפחתי וזה לא קשור לשעות ולא קשור לנוכחות ? ת. זה כן קשור לנוכחות, שוב, אנחנו מקבלים המלצה ממנהל העל, ספורטאי הזה הוא זכאי וספורטאי הזה הוא לא זכאי. (עמוד 13 לפרוטוקול שורות 28-25 לעדות מדר) על הספורטאים חלה חובה להתייצב לאימונים ולשמוע להוראות המאמן: "ש. האם היתה חובה לספורטאי לתת תמורה מסוימת ? הוא היה חייב להתאחדות משהו ? ת. לא. הוא חייב לבוא לאימונים ולהתאמן לפי הנחיות מאמן נבחרת ישראל. הוא חייב לפעול לפי הנחיות מאמן נבחרת ישראל. ... ש. תאשר לי שהמאמן הוא שקבע עבורו את תוכנית האימונים, את מועדי האימונים והוא היה חייב להגיע ולפעול על פי הנחיות המאמן ? ת. כן." (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 31-29 וכן עמ' 16 שורות 32-30 לעדות מדר) במקרה דנן, התובע התאמן במתקני ההתאחדות ונקבעה לו תכנית אימונים ע"י ההתאחדות: "...הוא חייב לבוא לאימונים ולהתאמן לפי הנחיות מאמן נבחרת ישראל. הוא חייב לפעול לפי הנחיות מאמן נבחרת ישראל." (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 31-30 לעדות מדר) ספורטאי שלא פעל על פי ההוראות המאמן מטעם ההתאחדות הוצא מהנבחרת: "ש. אתה מכיר כמה וכמה חברי נבחרת, מה קורה למי שלא מתמיד ולא מגיע לאימונים, שמגיע ויושב בצד ולא נותן מאה אחוז מעצמו ? ת. מעיפים אותו מהנבחרת." (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 27-29 לעדות התובע) מבחן ההשתלבות: ברי כי ספורטאי כתובע השתלב במערך ענף הספורט שאליו השתייך שכלל כאמור אימונים, הישמעות למאמן הנבחרת ולא הוכח כי התובע פעל באופן עצמאי ובמקום עבודה אחר. מבחני עזר - מבחן הציוד: מהעדויות התברר כי ההתאחדות סיפקה לתובע את כל הציוד והמדים שנדרשו לו בעבור היותו ספורטאי: "ש. תאשר לי שבזמנו, אם אתה זוכר, ההתאחדות קנתה עבורו את מדי השחקן, הציוד, מגני השיניים ? ת. אני יודע שאנחנו נותנים ציוד לחברי נבחרת ישראל, אז אם חברי נבחרת ישראל קיבלו ציוד אז גם הוא ציוד." (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 4-1 לעדות מדר) ההתאחדות נשאה בכל העלויות שהיו כרוכות בתחרויות התובע בחו"ל, מימנה עבורו את כרטיסי הטיסה, בתי המלון, נסיעות ממקום למקום ותשלום דמי א.ש.ל בעת שהייתו בחו"ל: "ש. תאשר לי שההתאחדות שילמה עבורו גם את הביטוח כספורטאי וגם כמאמן? ת. למיטב זכרוני נכון. ש. ההתאחדות קנתה עבורו את הכרטיסי טיסה ? ת. בד"כ היא קנתה עבורו את הכרטיסי טיסה ולתחרות הזאת היא כן קנתה. ש. נכון שההתאחדות לא מממנת לכל הספורטאים כרטיסי טיסה ? ת. נכון. ש. נכון שההתאחדות מימנה את המלון שהוא שהה כשהוא נפצע ? ת. נכון. ש. נכון שלא תמיד ההתאחדות מממנת מלון לספורטאים אחרים ? ת. בד"כ לא. ש. ונכון שלו היא כן מימנה ? ת. כן. ש. נכון שההתאחדות מימנה עבורו את הנסיעות ממקום למקום ושילמה אש"ל ? ת. בד"כ כן, ולפי מיטב זכרוני." (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 24-11 לעדות מדר) מכלל הראיות התחוור כי בעניינו של התובע התקיימו מכלול הנסיבות על מנת להכיר בתובע כעובד ההתאחדות וההתאחדות ראתה בו עובד, שכן להבדיל מספורטאים אחרים הנפיקה בעבורו תלושי שכר ושילמה בעבורו דמי ביטוח לאומי. למעלה מן הצורך נציין כי ראוי שהמוסד לביטוח לאומי כזרוע הארוכה של המדינה ידאג לספורטאי ישראל, אשר מאדירים את שמה של ישראל ברחבי העולם, ואל למוסד לביטוח לאומי להתנער עת נפצע ספורטאי בעת תחרות בעולם, קל וחומר במקרה דנן שההתאחדות ראתה בתובע עובדהּ. סוף דבר - התביעה מתקבלת והודעת צד ג' נדחית. הנתבע ישלם לצד ג' שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,200 ₪. כמו כן ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. ביטוח לאומיתאונות ספורטדיני ספורט